פסוק ב:וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב. אמר לעיל אתה ובניך ובית אביך, פירש"י ז"ל בני קהת, וגם את אחיך הם בני גרשון ובני מררי. אבל יקשה מאד מהו מטה לוי שבט אביך, לזה אמר במדרש מטה לוי אין מטה אלא לשון שבועה, שנאמר שבועות מטות אומר סלה, לוי, כדאי לוי בפני עצמו, שבט, כדאי שבט בפני עצמו, אביך כדאי עמרם בפני עצמו, אחיך, כדאי אחיך בפ"ע, וגם את אחיך, כדאי הם בני אחיך בפני עצמן, לכרות להם ברית בשמחה, ע"כ. מיתור הפסוק ומרבוי גם דרשו, והברית והשמחה הוא שאמר ואני הנה נתתי, ארז"ל לשון שמחה הוא, כמו הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאות, בא אחד וערער עליו, אמר לו המלך הריני כותב לך וחותם ומעלה בערכאות. אף כאן לפי שבא קרח וערער על הכהונה כנגד אהרן, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה, י"ב במקדש וי"ב בגבולין, וכולן כאן בפרשה, י"ב במקדש אלו הן, חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר העומר ולחם הפנים ושתי הלחם ושיירי מנחות ותרומת לחמי תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע איל נזיר ולוג שמן של מצורע. וי"ב בגבולין, תרומה גדולה ותרומת מעשר וחלה ובכורים וראשית הגז והמתנות ובכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור וחרמין ושדה אחוזה וגזל הגר אלו כ"ד קשוטין שקשט הקב"ה לחוה, ולאהרן שושבינא דמטרוניתא. והיו כ"ד כנגד כ"ד שעות, י"ב יום וי"ב לילה, לומר שכשם שא"א לעולם בלא יום ולילה כך א"א בלא מתנות כהונה. וכן אמרו בפרק הזרוע, כ"ד מתנות כהונה כולן נתנו לאהרן בכלל ופרט וברית מלח, וכל המקיימן כאילו קיים כלל ופרט וברית מלח, וכל העובר עליהן כאילו עובר על כלל ופרט וברית מלח. ואלו הן, עשר בבית המקדש ועשר בגבולין וד' בירושלים ארז"ל שמחה גדולה שמח אהרן ביום שנכרת לו ברית במתנות, ומשל הדיוט לטובתי נשברה רגל פרתי, לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה, ע"כ נתן לו י"ב בגבולין שאפי' שלא בפני הבית הם שלו. זהו עבודת מתנה, שאינו כמו עבדי המלך שכשהם עובדים למלך יש להם פרס וכשאין עובדים למלך אין להם פרס, אבל זו היא עבודת מתנה לעולם, כמו מעשה דר' טרפון שהיה כהן ולא בא לבית המדרש, למחר מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבהמ"ד, א"ל עבודה עבדתי, א"ל כל דבריך אינן אלא תימה, וכי עבודה בזמן הזה מנין, אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם, עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש, א"כ לא די שאוכל מתנות של גבולין חנם בלא עבודה אלא שיש לו שכר כאילו עובד בבית המקדש. וכן ארז"ל גדולה ברית שנכרתה לאהרן מברית שנכרתה לדוד, אהרן זכה לבניו לצדיקים ולרשעים שנאמר נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך, אחר שאמר בניך ובנותיך למה אמר לך ולזרעך אלא בין לצדיקים בין לרשעים, ודוד זכה לצדיקים לא לרשעים, שנאמר אם ישמרו בניך בריתי וגו'. וכן נאמר אנו ג"כ גדולה ברית שנתנה לאהרן שזכה לזכרים ולנקבות שנאמר בניך ובנותיך, ודוד זכה לזכרים שנאמר בניך ולא נקבות:
פסוק ב:ארז"ל חביבין ישראל שכשהוא מכנן אינו מכנן אלא בכהנים שנאמר ואתם כהני ה' תקראו. חביבין כהנים שכשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך וגו', בזמן שתורה יבקשו מפיהו הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו הרי הוא כחיה ובהמה שאינה מכרת קונה:
פסוק ב:ומונה והולך הכ"ד מתנות בפרשה זו, ובכל אחת ואחת אומר, לך נתונים, זה יהיה לך מקדש הקדשים, אשר ישיבו לי לך נתתים, לכל תנופות בני ישראל לך נתתים, כל חלב וגו' אשר יתנו לה' לך נתתים, בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך נתתים, כל חרם בישראל לך יהיה, כל פטר רחם יהיה לך, כל תרומת הקדשים נתתי לך ולבניך, כל זה לחזק את לבו שלא יחשוב שהוא שליח צבור ויהיה מוכלם מהם, כמ"ש מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, לזה אמר לו הם מביאים לי ואני נותנם לך מתנה, ואתה משולחן גבוה אתה זוכה, ולא תחשוב שנותנים לך פרס. וכל זה כדי שיהיה שלם בעבודתו בלי שום פניה, לומר זה הוא עשיר ומביא קרבנות הרבה ואני נהנה מקרבנותיו, והעני מקריב תור או בן יונה מה הנאה יש לי מקרבנו, אקריב של עשיר קודם, לזה אמר לו לא יהא מגמתך שהוא נותן לך אלא הוא מביא לי ואני מביא לך לזה יהיו שוין בעיניך כשתדע שאינך מקבל ממנו שום הנאה, ועוד כשתדע שהקרבן אינו אלא לי ודאי שתכוון בו היטב להקריבו כהוגן:
פסוק כא:ולבני לוי הנה וגו'. כמו שכרת ברית לכהונה בשמחה, שאמר לאהרן הנה נתתי לך, והנה הוא לשון שמחה, כן ג"כ כרת ברית לבני לוי בשמחה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, כמ"ש כדאי הוא לוי וכדאי הוא שבט כו'. נתתי כל מעשר בישראל חלף עבודתם, יהיה מגמתם שאני הוא הנותן להם לא ישראל, בזה תהיה עבודתן שלמה. לזה אמר ועבד הלוי הוא, לא אמר ועבדו הלוים הם, לומר שיתייחד בלבו עבודתו ויחודו של מקום, ויהיו כולם עובדים כאחד למלך המיוחד ב"ה. חקת עולם לדרתיכם, לשכינה שדרה ביניכם. זהו ברוך הוא, שאמר ועבד הלוי הוא, וברוך שמו זהו לדרתיכם זהו היחוד השלם, כמ"ש בזוהר כהנא ברעותא ולואי במלולא כו'. בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, שלא יתערבו עמהם שלא יסיתו אותם הבכורות, כי הם לגיונו של מלך ויש להם ערים לבדם והם אוכלים משלחנו, זהו אומרו כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו וגו' נתתי להם לנחלה, על כן אמרתי בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, כלומר הואיל והם אוכלים משלחני ויש להם עלי פרס:
פסוק כו:ואל הלוים תדבר ואמרת. אמר למשה דבר ללוים ותכניס באזניהם, לזה מלת תדבר מוטעם, ותאמר להם שהמעשר שהם לוקחים מישראל לא יתגאו בו לומר שהם כמו אהרן, כשם שאהרן אוכל משלחן גבוה כן גם הם, וירימו ראש עליו לומר שהם שוים לו, ויבאו לעשות כמו קרח, ע"כ תאמר להם שממה שהן לוקחין יתנו לאהרן, לומר שהן כפויין לו, ובערכו הן חשובים כישראלים, זהו ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן, כאילו אתם ישראלים כן תרימו גם אתם תרומת ה' ונתתם לאהרן. מכל מתנותיכם תרימו, שאם קדם הלוי ולקח מעשרו בשבלים, יביא ממנו תרומת ה' שהיא תרומה גדולה:
פסוק ל:ואמרת אליהם. שאחר שהרימו תרומת מעשר לא יחשבו שמה שנשאר להם יש בו קדושה, לז"א ונחשב לכם תרומתכם כתבואת גורן, כמו חולין של ישראל. ואכלתם אותו בכל מקום, אפי' בבית הקברות, שאינו כמו מתנותיו של אהרן שאינו אוכל אותם אלא בטהרה ובקדושה, מהם במקדש ומהם בתוך החומה, לא בתוך טומאה ולא במקום טומאה. כי לכם הוא חלף עבודתכם, בשכר עבודה, אבל לאהרן ויתר לו העבודה ונתנו לו המתנות חנם שנאמר עבודת מתנה, שויתר על העבודה ולא נתנו לו אלא למעלה ולגדולה, שנאמר לך נתתים למשחה, לגדולה ולאכילה, לא ימכרם, אבל אתם חלף עבודתכם, לוי שעבד יש לו, אינו עובד אין לו, כן ארז"ל. לפי שיש הפרש ביניכם ובין אהרן, לפי שאתם מעשר בני ישראל שיעקב שהוא ישראל הוציא מעשר מבניו כדאיתא בפרקי דר"א, יעקב הוציא מעשר מבניו והתחיל למפרע מבנימין, ולזה לפי שהן מעשר אחד מעשר, יתן להם המעשר, זהו שאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו, אבל אהרן הנה לקחתי אותו לכהן לי, א"כ מהמתנה שלכם תראו כמה יש הפרש ביניכם ובין אהרן, ועם זה קדשי בני ישראל שהוא אהרן לא תבאו לחללו ולא תמותו:
פסוק לב:עוד את קדשי בני ישראל. לומר שאע"פ שאמר להם ואכלתם אותו בכל מקום, עכ"ז לא תגרמו לטמאו לכתחלה, לפי שנתברך עליו ברכה בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש מעשר. א"כ הם קדשי בני ישראל אשר קדשו וברכו, על כן לא תחללו וגו':
פסוק לב:גימטריאות
ויקח וי ק"ר בגימ' גיהנם, וי שלוקח בחלקו של גיהנם:
פסוק לב:און פלת. אותיות נפלאות, שנעשו לו נפלאות שלא נפל בגיהנם, כי אפילו מחט שאולה נתגלגלה והוא נצול:
פסוק לב:קריאי מועד. קובעים מועדים ומקדשים חדשים:
פסוק לב:תתנשאו. בגימ' שאתה הוא מלך ואהרן הוא כהן:
פסוק לב:ותנו בהן אש. רמז להם שיפלו באש של גיהנם. אף לא אפל. שנפלו לארץ אפל וצלמות:
פסוק לב:לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. שלא באו לעולם הבא:
פסוק לב:אתה והם ואהרן. רמז להם שלעוה"ב יקומו בתחיה הם ואהרן:
פסוק לב:הרוחות. הרוחת כתיב, כל הרוחות לך כרוח אחת. ד"א הרוחות, הרבה רוחות יש לך ואינם מתחלפות זו בגוף זו:
פסוק לב:ימתון. מלשון המתנה, שלא יהיה להם שום המתנה:
פסוק לב:יברא. י' ברא, היא א' מעשרה דברים שנבראו בע"ש בה"ש, פי הארץ:
פסוק לב:חיים שאלה. משיח אליה, עתיד המשיח להעלות אותם מן גיהנם ולשאול אותם מהקב"ה, שאלה כתיב:
פסוק לב:ותבקע. עב תק, עובי האדמה ת"ק שנה:
פסוק לב:נסו לקולם. לקלם כתיב, כמו אשר קלם מלך בבל באש:
פסוק לב:וירם את המחתות. רמז שעתידין להתרומם מתוך גיהנם:
פסוק לב:רקעי יעקר. כל המעורר על הכהונה יעקר מן העולם:
פסוק לב:הקריבום השרופים. השרפים כתיב, לומר שבאו השרפים ושרפום:
פסוק לב:איש זר. ס"ת שר אשר, ראש. רמז על עזיה שהיה שר וראש ופרחה לו הצרעת בראשו:
פסוק לב:אתם המיתם. חשדום שעשו להם כשפים:
פסוק לב:החיים ותעצר. החי מות עצר, אהרן הצדיק עצר מלאך המות:
פסוק לב:נעצרה. נע צרה, שהצרה נעה והלכה לה:
פסוק לב:מטהו יפרח. בגימ' משית, שיבחר בו הקב"ה, ונאמר יפרח בימיו צדיק:
פסוק לב:ציץ. בגימ' קץ, לעת קץ יהיה כן שיציצו האילנות בכל יום ויתנו פרי בכל יום:
פסוק לב:את כל המטות. המטת כתיב חסר, שכל המטות חסרים בערך מטה אהרן:
פסוק לב:מטה לוי שבט. ר"ת שלם, שהוא שבט שלם וקדוש:
פסוק לב:לקחתי. חלקתי, לקחתים לחלקי:
פסוק לב:נתנים. נותנים שיר ושבח להקב"ה:
פסוק לב:לך למשחה. ארז"ל כדרך המלכים לאכול בחרדל. וכן למשחה בגימ' זהו דרך מלכים:
פסוק לב:זה זה. ב"פ, בגימ' כ"ד, רמז לכ"ד מתנות כהונה:
פסוק לב:כל טהור בביתך יאכל. בגימ' גם אשתך:
פסוק לב:כל חלב בינוני נוטל אחד מחמשים כמנין כל, ועין יפה אחד מארבעים, כמנין חלב:
פסוק לב:ראשיתם. שאריתם, שיש להם שיריים:
פסוק לב:פדה תפדה. ה"פ פדיום כתיב, כנגד ה' סלעים:
פסוק לב:ונחלתך. לעה"ב. ד"א אני חלקך. בקדשי מזבח. ונחלתך, בקדשי הגבול:
פסוק לב:בני ישראל ולא תחללו. רמז שלא יאמר על בני ישראל שום דבר חלול וצא יתחלל הוא מחמתן, שהרי משה נענש לפי שאמר שמעו נא המורים, וכן אליהו על שאמר כי עזבו בריתך נענש, שאין הקב"ה חפץ אלא בטובתן של ישראל: