פסוק ב:וילוו עליך וישרתוך. ת"ר, וילוו עליך וישרתוך, בעבודתך הכתוב מדבר, או אינו אלא בעבודתם, כשהוא אומר (פ׳ ד׳) ונלוו עליך ושמרו – הרי בעבודתם אמור, הא מה אני מקיים וילוו עליך וישרתוך – בעבודתך, הא כיצד, כהנים שומרים מלמעלה ולוים מלמטה .
(תמיד כ"ו ב׳)
פסוק ג:גם הם גם אתם. תניא, מניין לעיקר שירת לוים מן התורה, אמר ר׳ יונתן, אמר קרא ולא ימותו גם הם גם אתם, מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח .
(ערכין י"א א׳)
פסוק ג:גם הם גם אתם. תניא, ולא ימותו גם הם גם אתם, אתם בשלהם והם בשלכם – במיתה, הם בשלהם – באזהרה .
(שם שם)
פסוק ג:וזר לא יקרב אליכם. תניא, אזהרה לזר שלא יקרב לעבודה מניין, ת"ל וזר לא יקרב אליכם .
(זבחים ט"ז א׳)
פסוק ה:ושמרתם את משמרת הקדש. הרי זה אזהרה לב"ד להזהיר את הכהנים שתהא עבודה כתקונה, שכשעבודה כתקונה מכלה את הפורעניות לבא לעולם [ספרי].
פסוק ה:ולא יהיה עוד קצף. מה ת"ל עוד, אלא שכבר קצף, שנאמר כי יצא הקצף .
(שם)
פסוק ו:נתנים לה׳ לעבד. לה׳ הם מסורים ולא לכהנים .
(שם)
פסוק ז:תשמרו את כהנתכם. שומע אני אפילו לשחיטה, ת"ל (ר"פ ויקרא) ושחט את בן הבקר לפני ה׳ והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, מקבלה ואילך מצות כהונה .
(יומא כ"ז א׳)
פסוק ז:ועבדתם עבדת מתנה. אי ועבדתם שומע אני מעורבבים ת"ל עבודת מתנה, מה מתנה בפייס אף עבודה בפייס [ספרי].
פסוק ז:עבדת מתנה. תניא, אמר ר׳ שמעון בן לקיש, זר שתרם מעל המזבח פטור, מאי טעמא, דכתיב ועבדתם עבודת מתנה ׳ יצא זה שהוא בהרמה .
(ירושלמי יומא פ"ב ה"א)
פסוק ז:והזר הקרב יומת. אמר רב, זריקה הקטרה, ניסוך המים וניסוך היין זר חייב עליהם מיתה, מאי טעמא, דכתיב ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ועבדתם עבודת מתנה והזר הקרב יומת, עבודת מתנה ולא עבודת סילוק , ועבדתם – עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה , ולכל דבר המזבח, לאתויי שבע הזאות שבפנים ושבמצורע .
(יומא כ"ד א׳)
פסוק ז:והזר הקרב יומת. עי׳ בדרשה לעיל פ׳ במדבר א׳ נ"א בלשון כזה.
פסוק ז:והזר הקרב יומת. מכאן לזר ששימש במקדש שחייב מיתה .
(סנהדרין פ"ג ב׳)
פסוק ז:והזר הקרב יומת. תניא, ר׳ ישמעאל אומר, נאמר כאן והזר הקרב יומת ונאמר להלן (י"ז כ"ח) כל הקרב הקרב אל משכן ה׳ ימות, מה להלן בידי שמים אף כאן בידי שמים .
(שם פ"ד א׳)
פסוק ח:הנה נתתי לך. לך – שלך תהא, ואפילו להסיקה תחת תבשילך .
(שבת כ"ה א׳)
פסוק ח:משמרת תרומתי. בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה .
(שבת כ"ה א׳)
פסוק ח:משמרת תרומתי. ת"ר, אין מדליקין בטבל טמא בחול וא"צ לומר בשבת, דאמר קרא משמרת תרומתי, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך .
(שם כ"ו א׳)
פסוק ח:משמרת תרומתי. מכאן שאסור לגרום טומאה לתרומה ואסור להפסיד תרומה .
(סוכה ל"ה ב׳ ברש"י)
פסוק ח:משמרת תרומתי. בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, ואמר רחמנא עביד לה שימור .
(בכורות ל"ד א׳)
פסוק ח:משמרת תרומתי. תניא, ר׳ יוסי בשם ר׳ הילא אומר, בדין היה שיטמא אדם טבלו דבר תורה, דכתיב משמרת תרומתי, תרומה צריכה שימור ואין הטבל צריכה שימור, ומה אני מקיים ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן (פ׳ כ"ח), עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו .
(ירושלמי חלה פ"ג ה"ב)
פסוק ח:משמרת תרומתי. התרומה והבכורים חייבים עליהם מיתה בטומאה, דכתיב משמרת תרומתי שתי תרומות, וכתיב בתרומה ולא ישאו עליו חטא ומתו בו (פ׳ אמור) ובכורים נמי איקרי תרומה, דתניא, ותרומת ידך (פ׳ ראה) אלו הבכורים, כמו שנאמר (פ׳ תבא) ולקח הכהן הטנא מידך .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק ח:לך נתתים למשחה. תניא, רשאים הכהנים לאכול את הקדשים צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלין של חולין, דאמר קרא לך נתתים למשחה – לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים .
(זבחים צ"א א')
פסוק ח:לך נתתים למשחה. א"ר חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ואין נאכלות אלא בחרדל, דאמר קרא למשחה – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים .
(חולין קל"ב ב׳)
פסוק ח:לך נתתים למשחה. התרומה והבכורים הן נכסי כהן , התרומה – דכתיב לך נתתים למשחה – לגדולה, למשחה לסיכה ולהדלקה, ובכורים נמי איקרי תרומה, דתניא, ותרומת ידך (פ׳ ראה) אלו הבכורים, כמו שנאמר (ר"פ תבא) ולקח הכהן הטנא מידך .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"א)
פסוק ט:מן האש. תניא, ר׳ יוסי אומר, כהן שקידש בחלקו בין קדשי קרשים בין קדשים קלים אינה מקודשת, דכתיב וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש׳ כאש – מה אש לאכילה אף האי נמי לאכילה .
(קדושין נ"ב ב׳)
פסוק ט:כל קרבנם. לרבות לוג שמן של מצורע, ס"ד אמינא מן האש אמר רחמנא, קמ"ל .
(מנחות ע"ג א׳)
פסוק ט:לכל מנחתם. לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות, ס"ד אמינא ואכלו אותם אשר כופר בהם אמר רחמנא (פ' תצוה) והאי להתיר ולברר קא אתיא, קמ"ל .
(שם שם)
פסוק ט:ולכל חטאתם. לרבות חטאת העוף, ס"ד אמינא נבילה היא, קמ"ל .
(שם שם)
פסוק ט:ולכל אשמם. לרבות אשם נזיר כאשם מצורע, ס"ד אמינא להכשיר קא אחא, קמ"ל .
(שם שם)
פסוק ט:אשר ישיבו. זה גזל הגר .
(שם שם)
פסוק ט:לך הוא ולבניך. שלך הוא ולבניך, ואפילו לקדש בו את האשה .
(שם שם)
פסוק י:בקדש הקדשים תאכלנו. תניא, ר׳ יהודה בן בתירא אומר, מניין שאם הקיפו עובדי כוכבים למלחמה את כל העזרה שהכהנים נכנסים להיכל ואוכלים שם קדשי קדשים ושירי מנחות, ת"ל בקודש הקדשים תאכלנו .
(זבחים ס"ג א')
פסוק י:כל זכר יאכל אותו. לימד על שלמי צבור שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה .
(שם צ"ז ב׳)
פסוק יא:וזה לך וגו׳. מגיד הכתוב כשם שכלל את הקדשי קדשים לכריתות ברית, כך כלל את הקדשים קלים לכריתות ברית [ספרי].
פסוק יב:כל חלב יצהר. וכתיב וכל חלב תירוש ודגן, אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה, מלמד שאין תורמין ממין על שאינו מינו , אשכחן תירוש ויצהר, תירוש ודגן, דגן ודגן מניין, אמר אביי, ראשיתם כתיב .
(בכורות נ"ג ב׳, נ"ד ב׳)
פסוק יב:וכל חלב תירוש ודגן. הקיש דגן לתירוש, מה תירוש ויצהר שהם שני מיני אילן אין תורמין ומעשרין מזה על זה, אף שני מיני דגן שני מיני תבואה אין תורמין ומעשרין מזה על זה .
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"ד)
פסוק יג:בכורי כל אשר בארצם. תניא, מניין לשתי הלחם שקודמין לבכורים, ת"ל (ס"פ תשא) וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים , ומניין לרבות שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה, ת"ל בכורי כל אשר בארצם .
(מנחות פ"ד ב׳)
פסוק יג:בכורי כל אשר בארצם. תניא, הבכורים נקנין במחובר לקרקע, דכתיב בכורי כל אשר בארצם .
(ירושלמי בכורים פ"ב ה"ג)
פסוק יג:בכורי כל אשר בארצם. מלמד שעושה אדם כל שדהו בכורים .
(שם שם)
פסוק יג:אשר בארצם. בארצם – לרבות שדה של שותפים .
(חולין קל"ו א')
פסוק יג:כל טהור בביתך. תניא, בת ישראל המאורסת לכהן לא תאכל בתרומה, מאי טעמא, דכתיב כל טהור בביתך יאכלנו, והרי לית היא בגו ביתא .
(ירושלמי יבמות פ"ט ה"ה)
פסוק יד:כל חרם וגו׳. תניא, החרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם, שנאמר (פ׳ בחקתי) כל חרם קודש קדשים הוא לה׳, נתנן לכהן, הרי הן כחולין לכל דבריהם, שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה .
(בכורות ל"ב א׳)
פסוק טו:לכל בשר אשר יקריבו. אי לכל בשר שומע אני אפילו היה, ת"ל אשר יקריבו, אי אשר יקריבו יכול אוציא בעל מום, ת"ל באדם ובבהמה להביא בעל מום [ספרי].
פסוק טו:יהיה לך. המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו, שנא' יהיה לך ופדה תפדה .
(בכורות נ"א א׳)
פסוק טו:אך פדה תפדה. תנא רמי בר חמא, מתוך שנאמר פדה תפדה את בכור האדם, יכול אפילו נטרף בתוך שלשים יום, ת"ל אך – חלק .
(ב"ק י"א ב׳)
פסוק טו:פדה תפדה. תניא, האב חייב בבנו לפדותו, וחיכי דלא פדאו אביו חייב לפדות את עצמו, דכתיב פדה תפדה .
(קדושין כ"ט א׳)
פסוק טו:פדה תפדה. האשה אינה מצווה לפדות את בנה, דכתיב תפדה תפדה, כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים, וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים .
(שם שם)
פסוק טו:פדה תפדה. אין האשה מצווה לפדות עצמה, דכתיב תפדה תפדה, כל שאחרים מצווין לפדותו מצווה לפדות עצמו, וכל שאין אחרים מצווין לפדותו אינו מצווה לפדות עצמו .
(שם שם)
פסוק טו:את בכור האדם וגו׳. חמורי כהנים ולוים פטורים מבכורה, דאמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה, וכהנים ולוים הואיל ואינם בבכור אדם אינם בבכור בהמה טמאה .
(בכורות ד׳ א׳)
פסוק טו:את בכור האדם וגו׳. מנא הני מילי דבשה של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל, דאמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, מת בכור אדם לא חלקת בין לדורות בין לשעה – בכסף, אף בכור בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין לשעה – בשה .
(שם שם ב׳)
פסוק טו:ואת בכור הבהמה הטמאה. שומע אני אפילו פטרי סוסים וגמלים, ת"ל פטר חמור (פ' בא) פטר חמור (פ׳ תשא), פטר חמור אמרתי לך ולא פטרי סוסים וגמלים .
(בכורות ה' ב׳)
פסוק טו:תפדה. מה ת"ל עוד תפדה – לומר, תפדה – מיד [ספרי].
פסוק טז:ופדויו מבן חדש. תניא, ר׳ שמעון בן גמליאל אומר, כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל, שנאמר ופדויו מבן חודש תפדה .
(שבת קל"ה ב׳)
פסוק טז:ופדויו מבן חדש. מת הבן בתוך שלשים יום אע"פ שנתן לכהן את הפדיון יחזיר, מאי טעמא, דגמרינן חודש חודש ממדבר, מה התם מבן חודש ומעלה אף הכא מבן חודש ומעלה .
(בכורות מ"ט א׳)
פסוק טז:ופדויו מבן חדש וגו'. אין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות, מאי טעמא, דדרשינן כלל ופרט, ופדויו מבן חודש כלל, בערכך כסף חמשת שקלים – פרט, תפדה – חזר וכלל , כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, כה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאין גופן ממון .
(שם נ"א א׳)
פסוק טז:עשרים גרה הוא. תניא, עשרים גרה השקל (פ׳ תשא), למדנו לשקל שהוא עשרים גרה, ומניין שאם רצה להוסיף יוסיף, ת"ל (פ׳ בחקתי) עשרים גרה יהיה השקל, יכול יפחות, ת"ל עשרים גרה הוא .
(שם נ׳ א׳)
פסוק יז:אך בכור שור וגו׳. רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל פטור מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנים חייב , דאמר קרא אך בכור שור ובכור כשב ובכור עז – בכור שור, שיהא הוא שור ובכורו שור, בכור כשב, שיהא הוא כשב ובכורו כשב, בכור עז, שיהא הוא עז ובכורו עז, יכול אפילו יש בו מקצת סימנים, ת"ל אך חלק .
(בכורות ה׳ ב׳)
פסוק יז:אך בכור שור וגו'. תניא, א"ר יוסי ב"ר חנינא, למה נאמרו אימורין בבכור שור, אימורין בבכור כשב אימורין בבכור עז צריכא, דאי כתב רחמנא בבכור שור הו"א שכן נתרבה בנסכים, כשב – שכן נתרבה בהקרבת אליה, עז – שכן נתרבה בעבודת כוכבי׳ יחיד .
(שם שם)
פסוק יז:לא תפדה. תניא, בבכור נאמר לא תפדה ונמכר הם חי [ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו את האשה] .
(שם ל"א א׳)
פסוק יז:קדש הם. הם קריבין ואין תמורתם קריבה, דתנן, תמורת בכור ומעשר הן וולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הן כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעליהם .
(זבחים ל"ז ב׳)
פסוק יז:קדש הם. כל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון, חוץ מן הבכור והמעשר, דאמר קרא קדש הם – בהווייתם יהיו .
(תמורה ח׳ ב׳)
פסוק יז:קדש הם. לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקריבין לגבי מזבח .
(שם שם)
פסוק יז:את דמם תזרוק. ולהלן הוא אומר (פ׳ ראה) ודם זבחיך ישפך על מזבח, אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה, תני, ישפך לא יטיף, ישפך לא יזה, ישפך לא יזרוק , ופירש בקבלה, כהנים זורקים את הדם מיד הלוים .
(ירושלמי פסחים פ"ה ה"ו)
פסוק יז:את דמם תזרוק וגו'. כתוב אחד אומר את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך, וכתוב אחד אומר (פ׳ אחרי) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה׳ והקטיר החלב, עד שיהא שם או בשר לאכילה או אימורין להקטרה .
(שם שם פ"ז ה"ה)
פסוק יז:את דמם וגו׳ ואת חלבם. תניא, ר׳ יוסי הגלילי אומר, את דמו ואת חלבו לא נאמר אלא את דמם ואת חלבם, לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מהן דמים ואימורין לגבי מזבח .
(פסחים ס"ד ב')
פסוק יז:את דמם וט' ואת חלבם. תניא, ר' ישמעאל אומר, מתוך שנאמר אך בכור וגו' את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר, למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, מעשר ופסח מניין, ת"ל (פ׳ ראה) ודם זבחיך ישפך .
(זבחים ל"ז א׳)
פסוק יז:תזרק על המזבח. כתיב הכא תזרוק על המזבח וכתיב התם (פ׳ ויקרא) וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח, מה התם טעון יסוד אף הכא טעון יסוד .
(פסחים ס"ד ב׳)
פסוק יח:ובשרם יהיה לך. ובשרם – אחד תם ואחד בעל מום, לימד על בכור בעל מום שניתן לכהן. שלא מצינו זה בכל התורה .
(זבחים ל"ז ב׳)
פסוק יח:ובשרם יהיה לך. כל כהן שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר. מאי טעמא, הרי הוא אומר את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך – בוא וזרוק ואכול .
(שם קי"ב ב׳)
פסוק יח:כחזה התנופה וגו'. ת"ר, מניין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד, שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד .
(שם נ"ז א׳)
פסוק יח:כחזה התנופה וגו'. תניא, בית הלל אומרים, בכור נמנים עליו אפילו זרים , ואע"פ דכתיב ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, והתם כהנים אין ישראלים לא , הני מילי תם, אבל בעל מום כתיב בי׳ (פ׳ ראה) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו .
(בכורות ל"ב ב')
פסוק יח:כחזה התנופה ונו'. תניא, בית הלל אומרים, בכור מאכילין אותו לנדות, ואעפ"י דכתיב ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, והתם נדות לא, הני מילי תם, אבל בעל מום כתיב בי׳ (פ׳ ראה) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו .
(בכורות ל"ג א׳)
פסוק יט:ברית מלח עולם. עיין לפנינו בפ׳ ויקרא בפסוק ולא תשבית מלח ברית (ב׳ י"ג).
פסוק כב:ולא יקרבו וגו׳. ולא יקרבו עוד בני ישראל – אזהרה, לשאת חטא למות – עונש [ספרי].
פסוק כד:כי את מעשר וגו׳. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ תרומה, קראו הכתוב תרומה, מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובל .
(יבמות פ"ו א׳)
פסוק כד:אשר ירימו לה׳ תרומה. קראו המקום תרומה עד שיוציא ממנו תרומת מעשר , בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר רשאי [ספרי].
פסוק כו:ואל הלוים תדבר. ת"ר, תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי, דברי ר׳ עקיבא, מאי טעמא, דכתיב ואל הלוים תדבר, בלוים קא משתעי קרא .
(יבמות פ"ו ב׳)
פסוק כו:מאת בני ישראל. תניא, א"ר יהושע בן לוי מניין ללוקח טבלים ממורחין מן העובדי כוכבים שהוא פטור מתרומת מעשר, שנאמר ואל הלוים תדבר כי תקחו מאת בני ישראל, טבלים שאתה לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר ונותנה לכהן, טבלים שאתה לוקח מן העובדי כוכבים אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן .
(בכורות י"א ב׳)
פסוק כו:מאת בני ישראל. תניא, אע"פ שאמרו אין נותנין מעשר לכהנים אבל אין מוציאין שלו מידו, מאי טעמא, דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, מאת בני ישראל אתה מוציא ואי אתה מוציא ממכרי כהונה ולויה .
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג)
פסוק כו:מאת בני ישראל. מאת בני ישראל אתה מוציא את המעשר ואי אתה מוציא את המעשר מן העובדי כוכבים .
(שם שם)
פסוק כו:מאתם בנחלתכם. תניא, מעשר ראשון אין לו הפסק, דכתיב מאתם בנחלתכם, הקישו הכתוב לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר ראשון אין לו הפסק .
(ר"ה י"ב ב׳)
פסוק כו:והרמתם. מלמד שלא יתרום מן המחובר על התלוש ומן התלוש על המחובר , ומניין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל ומפירות חו"ל על פירות הארץ, ת"ל (פ׳ בחקתי) וכל מעשר הארץ [ספרי].
פסוק כו:והרמתם ממנו. תניא, אע"פ שאמרו אין תורמין מן הטהור על הטמא, הני מילי לכתחלה, אבל בדיעבד תרומתו תרומה, מ"ט ממנו כתיב .
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
פסוק כו:והרמתם ממנו. מלמד שלא יתרום ממין על שאינו מינו [ספרי]
פסוק כו:מעשר מן המעשר. אמר ר׳ שמעון בן לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, שנאמר והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר .
(ביצה י"ג ב׳)
פסוק כז:ונחשב לכם. תניא בשם ר' מאיר, ונחשב לכם תרומתכם, את שכתוב בו מחשבה תורם ואת שאין כתוב בו מחשבה אינו תורם, מכאן לקטן שאין תרומתו תרומה .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"א)
פסוק כז:ונחשב לכם. האומר תרומת הכרי הזה בתוכו או תרומת מעשר זה בתוכו אינו תרומה עד שיאמר בצפונו או בדרומו, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם והרמותם, מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים .
(שם שם פ"ג ה"ג)
פסוק כז:ונחשב לכם תרומתכם. תניא, אבא אלעזר בן גימל אומר, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר , לפיכך כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה ובעין יפה, כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה ובעין יפה , וכשם שרשות לבעה"ב לתרום תרומה גדולה, כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר .
(גיטין ל׳ ב׳, מנחות נ"ד ב')
פסוק כז:ונחשב לכם תרומתכם. אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם ואי אתה תורם במדה ובמשקל ובמנין .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ד)
פסוק כז:תרומתכם. א"ר אבהו, כל מקום שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, והרי תרומה דרחמנא אמר (פ' אמור) וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לישראל בתרומה, אמר רב פפא, שאני התם, דאמר קרא תרומתכם – שלכם תהא .
(פסחים כ"ג א׳)
פסוק כז:כדגן מן הגרן. תניא, אין תורמין בדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן, ממה שהוא מצוה את בני לוי לתרום מן הגמור, הדא אמר, שאסור ליתן לו שבלים .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ה)
פסוק כז:כדגן מן הגרן. אין תורמין מן הטהור על הטמא, דאמר קרא כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, כגורן ויקב שאי אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור .
(שם שם פ"ב ה"א)
פסוק כח:כן תרימו גם אתם. כן תרימו – אלו הלוים, גם אתם אלו הכהנים [ספרי].
פסוק כח:גם אתם. גם – לרבות שלוחכם, ומה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית .
(ב"מ כ"ב א׳, ע"א ב׳)
פסוק כח:אתם. אתם ולא אריסין, אתם ולא שותפין, אתם ולא אפטרופסין, אתם ולא התורם את שאינו שלו .
(קדושין מ"א ב׳)
פסוק כח:תרומת ה׳. תניא, המקדש בתרומת מעשר מקודשת, ואע"פ דכתיב בה תרומת ה', לא כתיב בה לה' .
(קדושין נ"ג א')
פסוק כח:מכל מעשרתיכם. הוקשו כל המעשרות זה לזה, כשם שאין הקטן מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"א)
פסוק כח:מכל מעשרתיכם. תרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף, דכתיב מכל מעשרותיכם תרימו, אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל .
(שם שם פ"ב ה"א)
פסוק כח:ונתתם ממנו. עד שיהא בה כדי מתנה, מכאן אמרו, שיעור חלה, בעה"ב שעיסתו מועטת נותן אחד מכ"ד, והנחתום שעיסתו מרובה – אחד ממ"ח .
(ירושלמי חלה פ"ב ה"ג)
פסוק כח:לאהרן הכהן. וכי אהרן לעולם קיים, והלא לא נכנס לא"י, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה, מכאן לתחית המתים מן התורה .
(סנהדרין צ׳ ב׳)
פסוק כח:לאהרן הכהן. תנא דבי ר׳ ישמעאל. ונתתם ממנו לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, אלא מה ת"ל לאהרן – כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים, מכאן אמרו, אין נותנין מתנות לכהן עם הארץ .
(שם שם)
פסוק כח:לאהרן הכהן. תניא, תרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא, דאמר קרא ונתתם ממנו לאהרן הכהן, עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו .
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
פסוק כח:לאהרן הכהן. עשה שינתן לאהרן הכהן בכהונתו, מכאן אמרו, אסור לטמא את הטבל בידים .
(שם חלה פ"ג ה"ב)
פסוק כט:מכל מתנתיכם תרימו. מכל – ואפי' הקדימו לוי לכהן חייב בתרומה גדולה .
(ביצה י"ג ב׳)
פסוק כט:מכל מתנתיכם תרימו. תניא, המקדים תרומה לבכורים אינו לוקה, מאי טעמא, לאו הניתק לעשה הוא, דכתיב מכל מתנותיכם תרימו .
(תמורה ד׳ ב׳)
פסוק כט:מכל חלבו. חלבו אין גירועין לא, מלמד שאין תורמין מן הרעה על היפה .
(שם ה׳ א׳)
פסוק כט:מכל חלבו וגו׳. תניא, תרומת מעשר נטלת מן הטהור על הטמא, דאמר קרא מכל חלבו את מקדשו ממנו – טול מן המקודש שבו .
(ירושלמי תרומות פ"ב ה"א)
פסוק כט:מכל חלבו וגו׳. אמר ר׳ שמעון בן לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים פטור מתרומה גדולה, מאי טעמא, א"ר יוסי, דאמר קרא את כל חלבו את מקדשו ממנו, מכל חלבו ולא חלבו וחלב חבירו .
(שם שם)
פסוק כט:את מקדשו ממנו. למד על תרומה גדולה שאינה נטלת אלא מן המוקף .
(שם שם)
פסוק כט:את מקדשו ממנו. תניא, מניין שאין התרומה עולה אלא באחד ומאה, דכתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו, דבר שאתה מרים ממנו אם יפול לתוכו מקדשו, וכמה הוא – אחד ממאה .
(ירושלמי תרומות פ"ד ה"ו)
פסוק ל:בהרימכם את חלבו. הרי זה אזהרה ללוים שלא יהיו תורמין אלא מן המובחר [ספרי].
פסוק לא:ואכלתם אתו בכל מקום. תניא, רבי עקיבא אומר, תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי, דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום, מי שיכול לאכלו בכל מקום, יצא כהן שאינו יכול לאכלו בבית הקברות .
(ירושלמי מעש"ש פ"ה ה"ג)
פסוק לא:אתם וביתכם. לימד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום .
(יבמות פ"ו א׳)
פסוק לא:כי שכר הוא לכם. מלמד שאם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול, מכאן אמרו, בן לוי שקיבל עליו כל עבודת הלוים חוץ מדבר אחד, אין לו חלק בלוים [ספרי].
פסוק לב:ולא תשאו עליו חטא. א"ר אלעאי, מניין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה, שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה .
(יבמות פ"ט ב׳)
פסוק לב:לא תחללו. ת"ר, הכהנים והלוים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים, אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן, ואם עושין כן חיללו, ועליהם הכתוב אומר (מלאכי ב׳:ח׳) שחתם ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו .
(בכורות כ"ו ב׳)
פסוק לב:לא תחללו וגו׳. א"ר שמעון בן לקיש, מעשר ראשון שהקדימו בשבלים אסור לאכול ממנו עראי. מ"ט, דכתיב את קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו .
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ה)