פסוק א:את עון המקדש. שהוא מבית לפרכת והטעם אם לא תשמרוהו העון עליכם:
פסוק א:וטעם ובית אביך. כי הם נושאי המקדש:
פסוק א:את עון כהונתכם. אם לא תשמרו הכהונה העון עליכם:
פסוק ב:שבט אביך. הוא לוי וחז"ל פירשוהו כמשמעו ולפי דעתי מה שפירשתיו כאילו אמר מטה לוי שהוא שבט אביך:
פסוק ב:וילוו. כמו ונספחו וכן ילוה אישי והנה הלוים נלוים בשמם:
פסוק ב:ואתה ובניך אתך. תשבו לפני אהל מועד לבדכם ולא הלוים:
פסוק ג:גם הם גם אתם. דרך המקרא כן כמו משל בנו גם אתה גם בנך והטעם כי זה כמו זה:
פסוק ד:וטעם ונלוו עליך. שלא תצטרכו לזר שהוא ישראל:
פסוק ז:עבודת מתנה. והזר מהכהנים אפי' לוי ועולת שמואל שהוא לוי איננה טענה כי היא היתה הוראת שעה כמעשה גדעון:
פסוק ט:מקדש הקדשים. כי יש קדשים קלים:
פסוק ט:מן האש. כל מה שיקדישו ממנו כי אשה כמו אש והה"א נוסף:
פסוק ט:לכל מנחתם. אחר אשר יקדיש האזכרה ממנה ואמורי החטאת והאשם:
פסוק ט:אשר ישיבו לי. פי' כי תמעול מעל והנה המנחה והחטאת ואשם קדש קדשים כנגד השלמים:
פסוק י:בקדש הקדשים תאכלנו. אפי' בקדש הקדשים שהוא אהל מועד ונקרא קדש הקדשים כנגד חצר המשכן:
פסוק יא:מתנם. בחסרון תי"ו כמו הולך (נ"א עובר) בשוק אצל פנה שהוא פנתה או הם שני משקלים:
פסוק יב:חלב יצהר. הנכבד והמוטב שהוא הקצף כי יצהר מענין צהור ושרשו צהר והוא חלב שמן זית:
פסוק יג:בכורי כל אשר בארצם. בכורי כל פרי האדמה:
פסוק יג:וטעם כל טהור בביתך יאכלנו. להזהיר על אלה החלבים כי כל טהור בביתך יאכל אותו על חזה התנופה ועל שוק התרומה ומה שיחרים הישראלי שלא יאכלנו כי הוא לשם ואתה תאכלנו:
פסוק טו:אך פדה תפדה. פירוש תקח פדיונו וכן בכור הבהמה הטמאה תפדה:
פסוק טז:ופדויו. שב אל בכור האדם לבדו:
פסוק יז:לא תפדה כי קדש הם. לא תקח פדיונם ורבים פירשו שפדה לישראל והפך זה כל הבכור שאמר תאכלנו והסימן לכהן מי שהוא חייב לאכלו:
פסוק יט:ברית מלח. ברית כרותה מגזירת ארץ פרי למלחה ומקום המלח כמו נכרת שלא יעלה בו צמח כלל וכן גפרית ומלח:
פסוק כב:ולא יקרבו עוד. בעבור עדת קרח:
פסוק כג:ועבד הלוי הוא. בעצמו ויש אומרים כי הוא פעול ואיננו נכון כי את עבודת אהל מועד הוא הפעול:
פסוק כג:והם ישאו את עונם. אם לא ישמרו והנה המעשר נחלתם ע"כ אמרתי:
פסוק כה:וידבר ה' אל משה. ולא אל אהרן בעבור תתם מעשר מן המעשר לאהרן:
פסוק כט:מכל חלבו. מהטוב שבו וכן ואכלו את חלב הארץ:
פסוק כט:את מקדשו. כי המעשר הוא הקדש:
פסוק ל:וטעם בהרימכם את חלבו. וכבר הזכיר הכתוב זה לדבק אחריו ואכלתם אותו והטעם שהוא אסור לכם לאכול ממנו עד שתרימו חלבו ממנו ואחר שיחשב לכם אז תאכלוהו בכל מקום טהור:
פסוק לב:ולא תשאו עליו חטא. טעמו כאשר תרימו לא תשאו עליו חטא ובתתכם מקדשו ממנו יהיו קדשי בני ישראל שמורים ואם לא תעשו כן תשאו חטא שעברתם על המצוה וחללתם קדשי בני ישראל בעבור שאכלתם אתם מקדשו: