ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו' - וזר לא יקרב - והזר הקרב יומת - הרי הזהרתים בחיוב מיתה. ומעתה אין לחוש - הקרב הקרב - שהרי אסרתים באל יקרב. וחייבתים מיתה.
פסוק ז:
עבדת מתנה - ונמצאו ישראל פטורים מן העבודה ומתוך שאינם מצווים לא יקרבו עוד, שהרי - והזר הקרב יומת.
פסוק ח:
לך נתתים למשחה - הרי הן לך כעין סימן שרים הנמשחים למלוך.
פסוק ט:
מן האש - לאחר הקטרת אימורין, הנותר מן האש.
פסוק ט:
אשר ישיבו לי - האשם המושב לה' לכהן - זהו גזל הגר, שאין לו יורשין.
פסוק יב:
כל חלב יצהר - כדכתיב: בהרימכם את חלבו ממנו.
פסוק יט:
ברית מלח - נראה לי לשון קיום. וכן בדוד: לו ולבניו ברית מלח - כי פתרונם לפי ענינם, אבל לא תשבית מלח ברית אלהיך. מדבר במלח ממש, ברית מלח ברית קיום ועומד לדורות.
פסוק כז:
כדגן מן הגורן - שהוא בלאו וכל זר לא יאכל קודש בפרשת תרומה, באמור אל הכהנים.