א וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ ב וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהוָֽה׃ ג וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו (עָנָ֣יו) מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ ד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם׃ ה וַיֵּ֤רֶד יְהוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם׃ ו וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ ז לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ ח פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃ ט וַיִּֽחַר אַ֧ף יְהוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ י וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃ יא וַיֹּ֥אמֶר אַהֲרֹ֖ן אֶל־מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל־נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֙ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ׃ יב אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃ יג וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל־יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ׃ יד וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה וְאָבִ֙יהָ֙ יָרֹ֤ק יָרַק֙ בְּפָנֶ֔יהָ הֲלֹ֥א תִכָּלֵ֖ם שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים תִּסָּגֵ֞ר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְאַחַ֖ר תֵּאָסֵֽף׃ טו וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד־הֵאָסֵ֖ף מִרְיָֽם׃ טז וְאַחַ֛ר נָסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵחֲצֵר֑וֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

תולדות יצחק

יצחק בן יוסף קארו

פסוק א:
ותדבר מרים ואהרן ראוי לדעת מה הוא הלשון הרע שדברו ורש"י פירש על אודות גירושיה כי אשה כושית יפת מראה פי' גרשה לאחד משתי סבות או לפי שהיא כעורה או לפי שמדבר הקב"ה עמו אם לראשונה יפה היא אם בעבור נבואה הלא גם בנו דבר ולא פירשנו מדרך ארץ ולפי זה הפי' נאמר שמה שדברו עתה ולא קודם לכן שמקודם לכן אמרו בטוב עשה שפירש ממנה בעבור שהיה משא כבד עליו לפייס לכל ישראל ולטרוח בדיניהם ובכל ענייניהם אבל עתה שמסייעין לו שבעים זקנים למה לא חזר להיות עם אשתו ועל זאת ההקדמה איפשר לומר שלזה אמר והאיש משה ענו מאד כלומר לא ראה מימיו אם היא יפה או כעורה ולב' אם יהיה נביאכם ולזה הפירוש העיקר חסר מן הספר שלא הזכיר הפסוק גירושיה אלא לקיחתה כי אשה כושית לקח ועוד למה לקח לשון כושית בעבור יפה שהוא הפך הכוונה וא"ת ע"ד סגיא נהור בלשון חכמים מצינו כן ולא בלשון הפסוק. ונראה שהלשון הרע שדברו הוא שאם היה חפץ ביפה היה לוקח ולקח שחורה דרך הוראה לומר שאין לו חשש מיופי אלא לקיים מצות פריה ורביה לבד ואמר הכתוב שאין כוונתו להוראה אלא בעבור האמת והאיש משה ענו מאד:
פסוק ד:
צאו שלשתכם אל אהל מועד יש להקשות למה קרא לשלשתן כיון שלא הוצרך רק לדבר לאהרן ומרים שלא דיבר עם משה ועוד למה אמר להם שיכנסו לאהל כיון שלא דיבר שם עמהם. ונראה שהכונה לפי שחשבו שהם שוים למשה שאמרו הרק אך במשה דבר ה' רצה הקב"ה להודיעם ההבדל שיש ביניהם וזה לא לבד בדבור שאמר שמעו נא דברי אבל אף בפועל ולזה צוה לכולם שיצאו אל אהל מועד והפרידם ממשה לומר שלא היו ראויים לשבת עמו במקום אחד ועוד שדיבר עמהם בפני עצמם ולא שיהיה הוא עמהם בדיבור בהיותם מחוברים שלשתן והפרידם לדיבור נראה שאינם ראויים לשדיבור אחד ידבר עם כולם ושיש הבדל גדול ביניהם בנבואה והוא מה שאמר להם בסמוך אם יהיה נביאכם כלומר אתם נביאים לישראל והוא ראוי להיות נביא לכם שהערך שיש לישראל עמכם יש לכם עם משה:
פסוק ז:
בכל ביתי נאמן הוא וכי שאר הנביאים היו גונבים מבית ה'. התשובה שגם כן נקרא נאמן בענין הסוד שנאמר ונאמן רוח מכסה דבר ויחזקאל מה שראה בבית ה' היה מגלה שנאמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים וארא כעין חשמל. וישעיה ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וגו' וידוע שמשה ראה יותר מכולם ולא גילה דבר. או הכוונה שהנביאים היו רואים חידות כזכריה אינו אמת אותו המשל אלא הנמשל ממנו וא"כ אין יש נאמנות במשל עצמו אבל נבואת משה אין בה משל וא"כ נאמן בכל דיבורו ובדרושי תמצא ענין נכבד על הרק אך במשה ובענין ואביה ירוק ירק בפניה ובענו מאד: