פסוק א:ותדבר מרים ואהרן במשה. לפי שנשים דברניות והחזיקה בדבר יותר מאהרן לכך הקדימה לאהרן ולפי' לקתה:
פסוק א:כי אשה כושית לקח. לפי הפשט היו מלעיגים עליו במה שלקח מבנות כושים שהם ערלים כדמוכח בדברי הימים של משה. שמלך על כוש ימים רבים. וי"מ כש"ית בגי"מ' יפת מראה וכן תרגם אונקלוס. ולא נהירא כי כשית חסר וא"ו אם כן אין הגימטרי"א מכוון:
פסוק ב:ויאמרו הרק אך במשה דבר ה'. כלומר וכי בשביל שהקב"ה מדבר עמו מתגאה שלא רצה לקחת ישראלית הלא גם בנו דבר ולא נתגאינו לכך נראה שלא על צפורה אמרו מה שאמרו כי כשלקחה היה אונס לפי שהיה בורח:
פסוק ג:והאיש משה עניו מאד. מגיד לך הכתוב שלא מחמת גאוה לקחה אלא כך היה הסבה ומזל שלקח אשה כושית. ובדברי הימים כתיב כי אותה כושית היתה מלכה לבני כושים ומשה משל על כוש ארבעים שנה ואף בזאת היה משה שותק שלא תבע עלבונו עד שבא הקב"ה ותבעו:
פסוק ד:פתאום. שלא יוכלו לומר משה צעק עלינו לפני הקב"ה:
פסוק ו:אם יהיה נביאכם. תשובה על מה שאמרו הלא גם בנו דבר כלומר אינו דומה דבור שדברתי עמכם ועם שאר הנביאים לדבור שדברתי עם משה שעם שאר הנביאים אדבר בם בחלום כאדם שרואה חלום וצריך לו פתרון:
פסוק ו:במראה אליו אתודע. כאדם הרואה במראה מירואיי"ר בלע"ז שאינו רואה שום ממשות בהם כלו' דרך משל אני מדבר בהם כדכתי' ביחזקאל שכב על צדך השמאלית וכן בדניאל כתיב ואני דניאל ראיתי ולא אבין. והרבה אחרים כיוצא בהם:
פסוק ו:לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. תרגום ירוש' בכל עמי כלומר כולם מחזיקים אותו לנאמן כי אני מדבר עמו פה אל פה ולא ע"י חידה. ולא דבר מאומה אפילו כבן כרך שראה המלך ספרדי והיינו דכתיב ונאמן רוח מכסה דבר. עוד י"מ בכל ביתי נאמן הוא לפי שנא' ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח ואמר לו שיקח אשה מיוחסת. לפי שבת יתרו היתה מדינית ולא רצה לגרשה כשהיה מלך לפי שלקחתו כשהיה רועה:
פסוק י:ויפן אהרן אל מרים. מכאן שפנה מצרעתו שגם הוא נצטרע ונתרפא:
פסוק י:אל נא תהי כמת. התפלל עליה שאם לא תתרפא יאמרו שאנחנו מתולדת מצורעים. ושהחולי נכנס בה ממעי אמנו ומיד שנכנס החולי דומה שנאכל מקצת הבשר ויש לנו בושת בדבר אבל כשנתפלל עליה ותתרפא ידעו הכל כי מחמת עון נכנס בה הצרעת:
פסוק יב:אל נא תהי כמת. פ"ה וכהן אין בעולם שיוכל לטהרה שהרי אין בעולם כהן זולתי ואני קרוב לה ואין קרוב רואה הנגעים. וקשה אם אין כהן מי מטמאה הא כל זמן שלא ראהו הכהן אין תורת טומאה עליו כדכתיב בטרם יבא הכהן לראות את הבית וכו'. וי"ל שטמאה היתה כבר שהרי הפרישה הקב"ה ממחנה ישראל וצריכה כהן לטהר. וה"ר יוסף בכור שור פי' אל נא תהי כמת כמצורע שנצטרע במעי אמו שאם היתה כן לא תהי תפלה מועלת דודאי אין לו רפואה. אבל זאת שלא בא לה אלא ע"י חטא התפלל עליה ותפלה ותשובה מועילין לה כמו שמצינו שנתנגע אבימלך על דבר שרה ונתרפא:
פסוק יד:הלא תכלם ז' ימים. פ"ה ק"ו לשכינה י"ד ימים ופר"ת לפי שיש להקב"ה בגוף האדם י' דברים כנגד אביו ואמו. וקשה לרבנן שב"ש דא"כ בכל חומר הלמד מן הקל היה לנו להוסיף על החמור כפי מה שהוא חמור מן הקל. ואומר ה"ר אהרן די"ד יום היינו לעולם דבסוף הסגר שני אם לא נתרפא הוא מוחלט. עוד אומרי' בשם רבינו ברוך בר' יצחק דבשני הסגרות די בי"ג יום והכי אמרי' יותר מי"ג יום אין בהסגרות דיום ז' עולה לכאן ולכאן:
פסוק טו:והעם לא נסע. כי לא נעלה הענן מפני כבודו של משה לפי שהיה ענן בזכותה של מרים: