פסוק א:ותדבר מרים ואהרן במשה מנין היתה יודעת שפירש משה מן האשה אלא ראתה את צפורה שלא היתה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר ע״י כך ידעה מרים ואמרה לאחיה ושניהם דברו בו.
פסוק א:על אדות האשה הכשית. אמרו למה פירש עכשיו מאשתו אלא אם לו ע״י שהיא כושית והלא אשה כושית לקח משעת הנשואין כלומר כעורה היתה משעת הנשואין ולא הניחה בשביל כיעור שבה ולמה הניחה עכשיו בשביל כיעור שבה. דבר אחר על אדות האשה הכשית מלכה כושית כמו שכתוב בדברי הימים דמשה והוא לא נזקק לה. ואין לפרשו על צפורה דאם כן מאי דכתיב כי אשה כשית לקח וכי עד עתה לא היינו יודעים שלקח הוא את צפורה ועוד הרי צפורה לא היתה כושית, כי כוש מבני חם ומדין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם.
פסוק ב:ויאמרו הרק אך במשה דבר אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות והרבוי הלא גם בנו דבר קודם שנדבר עם משה, כיצד במרים כמו שדרשו רז״ל שנתנבאה בעוד שהיתה אחות אהרן ולא אחות משה, ובאהרן הנגלה נגליתי.
פסוק ב:וישמע ה'. אעפ״י שדברו בסתר תבע עלבונו.
פסוק ד:ויאמר ה׳ פתאם שלא יאמרו משה קבל עלינו לפני המקום.
פסוק ה:ויקרא אהרן ומרים אבל משה לא קרא עמהם שלא יאמרו ישראל אף משה עמהם בכלל הכעס.
פסוק ו:במראה אליו אתודע לשון נבואה כמו ודבר מה יראני והגדתי לך.
פסוק ז:בכל ביתי נאמן הוא ידוע לעולם שראה הוא מכבוד שכינה מה שלא ראו שאר נביאים שהרי הוא אב לנביאים היה, ולא מצינו שאמר כך וכך ראיתי כמו שעשו כמה נביאים. ועליו אמר שלמה בחכמתו נאמן רוח מכסה דבר, ובתרגום ירושלמי מתורגם בכל ביתי בכל עמי נאמן הוא לשון בית יעקב ובית יוסף פירש כל אנשי ביתי מחזיקין אותו לנאמן.
פסוק ח:ותמנת ה׳ יביט מראה אחורים כדכתיב וראית את אחורי.
פסוק ט:ויחר אף ה׳ בם איכא מ״ד מלמד שאף אהרן נצטרע ואיכא מאן דאמר שהוא בנזיפה בעלמא פר׳ הזורק.
פסוק י:והענן סר, והנה מרים מצרעת אין דרך ארץ שתעמוד הקדושה במקום טומאה.
פסוק יב:אל נא תהי כמת מצורע חשוב כמת פירש אל נא תהי אחותנו בעצלות תפלתך כאותו שיצא מצורע ממעי אמו והוא מיד כאלו נאכל חצי בשרו כדאמר קטן היוצא מצורע ממעי אמו אין לו טהרה עולמית, ומתוך שנגע זה בא ע״י חטא יש פתחון פה לומר שע״י תפלה יסתלק כמו שמצינו בפרעה ובשאר מקומות לפיכך יש לך להתפלל עליה. כאן פירש״י וזהו אשר בצאתו מרחם אמו פי׳ יצתה מרחם אמנו ואין אני יכול לטהרה שהרי היא קרובתי.
פסוק יג:אל נא רפא נא לה הראשון לשון בקשה והשני לשון עכשיו ולכך השיבו הקב״ה אם היא תרפא מיד לא תהא נזופה אפילו יום אחד.
פסוק יד:הלא תכלם שבעת ימים מלראות פניו כמו שמצינו באבשלום וזו שיש בה שתי סרחונות לי ולך כמו שכתוב בעבדי במשה ומן הדין יש לה להסגר י״ד יום אלא סלח לה הסרחון שלך.
פסוק טו:מחוץ למחנה שבעת ימים לא שבעת ימים שלמים דוקא אלא מקצת יום שביעי ככולו כשאר הסגרות.
פסוק טז:ואחר אחר ששבה אל המחנה בכ״ט בסיון.
פסוק טז:ויחנו במדבר פארן הוא קדש ברנע והכי הוה מעשה בכ׳ באייר באו מחורב לקברות התאוה ולא נאמר התקדשו למחר עד כ״ב באייר ועל זה נאמר ויסעו מהר ה׳ דרך שלשת ימים כי היכי דתיתי לך חושבנא שבתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ועד חדש ימים עד ולא עד בכלל והוו להו כ״ב בסיון ואכלו השליו שבעת ימים מאייר וכ״ב בסיון ובאותו יום עצמו כ״ב בסיון באו לחצרות למחר ביום כ״ג הזמינו עצמם ליסע מחצרות כמו שפי׳ ונשתהו שם עד האסף מרים ביום השביעי דהיינו כ״ט בסיון ובאותו יום עצמו באו לקדש ברנע ושלחו המרגלים כדאיתא במסכת תענית.שלימא סדרא דפרשת בהעלותך