ויצאו שניהם מפני מה משכן והפרישן ממשה לפי שאומ' קצת שבחו וכו' ד"א שלא ישמע בנזיפתו של אהרן קשה מאי ד"א י"ל דלפי פי' הראשון קשה מעט דלא הל"ל ויקרא לשלשתם. ואח"כ כתב בעמוד ענן שהוא לשון צרה וערבובייא כד"א בענני ענן על הארץ דמשמע דבשביל שבא בעמוד הענן כלומ' לגער בהן לכך קרא אהרן ומרים והפרישן ממשה לכך פי' ד"א שלא ישמע וכו':
פסוק יב:
אשר בצאתו מרחם אמו אין ראוי לאמר וכו' ד"א אם אינך מרפאה מי מסגירה פי מטהרה וכו' קשה מאי ד"א י"ל דלפי פי' ראשון אייתר ליה קרא דאשר בצאתו מרחם אמו שהיה די לו לכתוב אל נא תהי כמת ויאכל חצי בשרו לכך פי' ד"א שמלת אשר היא נתינת טעם לשלמעלה הימנו כלומ' אם לא תתפלל עליה תהי כמת לפי שיצאת מרחם אמנו ואין קרוב רואה את הנגעים וכהן אחר אין בעולם לכך תתרחק מהכל כמת:
פסוק יג:
לאמר מה ת"ל אמר לו השיבני וכו' קשה למה דרש בכאן מלת לאמר יותר משאר מקומות דאי משום שהיא תפלה הא ברפידים כתי' ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה וגו'. וי"ל דהתם שייך לשון לאמר לפי ששאל ממנו מה אעשה לעם הזה אבל כאן וכן בפר' ואתחנן וכן כי פקד ה' שאינו אלא תפלה ובקשת רחמים לא שייך לשון זה לכך דרש אותם כך:
פסוק יד:
ואביה ירוק ירק אם אביה הראה לה פנים זועפות תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום. קשה שהיה לו לומר ק"ו לשכינה אלף אלפי אלפים דאטו לא תהא שכינה חשובה אלא כפלים כבשר ודם וי"ל משום דגבי יצירת הולד לא קא חשיבא שכינה אלא כפלים משום דהא אמרינן במסכת נדה שלשה שותפין יש בו באדם אביו ואמו והקב"ה אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פגים ודעת ובינה והשכל וראית עינים ושמיעת אזנים ודבור שפתים והלוך הרגלים וכו' הא למדנו שהקב"ה מתן באדם עשרה דברים ואלו אביו נותן בו ה' וכן אמו לכך אמר רש"י בכאן ק"ו לשכינה י"ד יום ותו לא משום דשכינה חשיבא לענין יצירת הולד כפלים מאביו ואמו של אדם כדפרישנא: