פסוק ב:יש מקוה. יש תקוה לישראל על כך שהם יכולים להוציא נשיהם העכו"ם והנולד מהם ולהוציא כל הבנים הנולדים מן הנשים העכו"ם:
פסוק ג:בעצת אד'. בעצתו וברצונו של הקב"ה:
פסוק ג:וחרדים במצות אלהינו. ויראי שמים יוציאם:
פסוק ג:וכתורה יעשה. העושה המעשה הזה אשר יוציא אשתו ובניו העובדי כוכבים:
פסוק ד:ואנחנו עמך. להיות מסכימים עמך:
פסוק ח:לשלשת הימים. לסוף שלשת הימים:
פסוק ט:חדש התשיעי. הוא חדש כסליו:
פסוק ט:מרעידים על הדבר. מתייראים על הדבר ומתייראים היו ממכשול של עבירה זאת:
פסוק ט:ומהגשמים. ומן הגשמים היורדים עליהם שם היו רעודים ועלובים:
פסוק יג:והעת גשמים. שהגשמי' יורדי' עלינו:
פסוק יג:והמלאכה. והרחקת עבירה זו אין אתה יכול לתקן כל כך במהירות:
פסוק יד:לכל הקהל. עם כל הקהל:
פסוק יד:ההושיב. אשר הושיב:
פסוק יד:עד להשיב. עד אשר ישוב חרונו של הקב"ה מעלינו:
פסוק טו:עמדו על זאת. לקנתר על דבר זה:
פסוק טו:עזרום. החזיקו ידיהם:
פסוק טז:לדריוש. כמו לדרוש:
פסוק יז:ויכלו בכל. והשלימו את תיקון המעשה מן האנשים אשר הושיבו נשים של עובדי כוכבים כי הוציאם:
פסוק יז:לחדש הראשון. עד יום אחד בניסן:
פסוק יט:ידם. עצתם כמו הנה יד יואב אתך בכל זאת (שמואל ב י״ד:י״ט):
פסוק יט:על אשמתם. הוראת שעה היתה:
פסוק כ:ומבני אמר. כל אלו כהנים עד ומן הלוים וגומר:
פסוק מד:ויש מהם נשים וישימו בנים. מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים: