פעילות עזרא למיגור בעיית הנשים הַנָּכְרִיּוֹת
עזרא מטפל מיד בבעיית הנשים הַנָּכְרִיּוֹת
וּכְהִתְפַּלֵּ֤ל עֶזְרָא֙ וּכְ֨הִתְוַדֹּת֔וֹ בֹּכֶה֙ וּמִתְנַפֵּ֔ל לִפְנֵ֖י בֵּ֣ית הָאֱ-לֹהִ֑ים נִקְבְּצוּ֩ אֵלָ֨יו מִיִּשְׂרָאֵ֜ל קָהָ֣ל רַב-מְאֹ֗ד אֲנָשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ וִֽילָדִ֔ים כִּֽי-בָכ֥וּ הָעָ֖ם הַרְבֵּה-בֶֽכֶה:
(עזרא ע י א)
בפרקים הקודמים נאמר: "וַנָּב֖וֹא יְרוּשָׁלִָ֑ם וַנֵּ֥שֶׁב שָׁ֖ם יָמִ֥ים שְׁלֹשָֽׁה: וּבַיּ֣וֹם הָרְבִיעִ֡י נִשְׁקַ֣ל הַכֶּסֶף֩ וְהַזָּהָ֨ב וְהַכֵּלִ֜ים..."(עזרא ע ח לב-לג); "וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר..."(עזרא ע ט א) ומפרשים המצודות: כאשר כילו את מסירת הכסף; "וּכְשָׁמְעִי֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת-בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י... וּבְמִנְחַ֣ת הָעֶ֗רֶב קַ֚מְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִ֔י וּבְקָרְעִ֥י בִגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י..."(עזרא ע ט ג-ה). אם כן, מבואר שהאירוע המתואר בפרקנו התרחש מיד עם בואו של עזרא לירושלים.
הרלב"ג כתב (התועלת השישית) – שהחיתון בגויים היא עבירה קשה מאוד, ולכן השתדל עזרא לנקות את ישראל ממנה במהירות קודם שיבער בהם ה'. כלומר, מעשה זה היה דחוף לביצוע מפני הסכנה שיש בשהייתו.
עזרא מקבל גיבוי ציבורי
וַיַּעַן֩ שְׁכַנְיָ֨ה בֶן-יְחִיאֵ֜ל מִבְּנֵ֤י עֵילָם֙ וַיֹּ֣אמֶר לְעֶזְרָ֔א אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵא-לֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְעַתָּ֛ה יֵשׁ-מִקְוֶ֥ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל עַל-זֹֽאת:
(עזרא ע י ב)
עזרא יוצא לפעולה רק לאחר שקיבל הסכמה ודרבון משְׁכַנְיָה; ויש להתבונן, הרי עזרא הוא ראש הסנהדרין, וזה תפקידו, אם כן – מדוע היה נחוץ עבורו לקבל את הסכמת שאר החכמים, ולא יצא לפעול לפני כן?
נראה להסביר על פי מה שכתב הרמב"ם:
...וכן אם קילל הנשיא אחד ראש סנהדרי גדולה או המלך הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר ''ונשיא בעמך לא תאור''(שמות כב כז).
(משנה תורה הלכות סנהדרין פרק כו הלכה א)
רבי יהודה עייאש (לחם יהודה) הסביר שיש בעם ישראל שני סוגי שררה: (א) שררה של מלך, (ב) בתקופה שלא היה מלך – אזי הסמכות היא של ראש הסנהדרין, שיש לו מקצת סמכויות מלך; וזה היה אופן מנהיגותם של משה, יהושע, שמואל, וכעת גם של עזרא.
במנהיגותו של יהושע מצאנו, שלפני מלחמת כיבוש הארץ באו אליו ואמרו לו: "כָּל-אִ֞ישׁ אֲשֶׁר-יַמְרֶ֣ה אֶת-פִּ֗יךָ וְלֹֽא-יִשְׁמַ֧ע אֶת-דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר-תְּצַוֶּ֖נּוּ..."(יהושע א יח) – משמע שהם מקבלים אותו עליהם כמלך.
אפילו במלך רגיל צריך שתהיה קבלה של העם את המלך עליהם; קל וחומר בשררה פחותה יותר, כשל ראש הסנהדרין – כמו יציאה למלחמת מצוה שהייתה בימי יהושע – לכך היה צורך שהם יקבלוהו עליהם. לכן גם אצל עזרא, כיוון שעומד לעשות תפקיד ציבורי – היה צורך בקבלת העם אותו, ורק אז יכול לעשות את הפעולות הציבוריות.
דעת עזרא מתקבלת
וַיַּֽעְנ֧וּ כָֽל־הַקָּהָ֛ל וַיֹּאמְר֖וּ ק֣וֹל גָּד֑וֹל כֵּ֛ן כדבריך (כִּדְבָרְךָ֥) עָלֵ֖ינוּ לַעֲשֽׂוֹת׃
(עזרא ע י יב)
דעתו של עזרא התקבלה, משום שהעם לא ידע עד כה מהאיסור, וכעת קיבלו את דעתו לאסור. פסוק זה מזכיר את תשובת עם ישראל במעמד הר סיני:
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְ-הוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר י-ְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃
(שמות כד ג)
עזרא בודק האם חלק מהנשים גיורות
אֲבָ֞ל הָעָ֥ם רָב֙ וְהָעֵ֣ת גְּשָׁמִ֔ים וְאֵ֥ין כֹּ֖חַ לַעֲמ֣וֹד בַּח֑וּץ וְהַמְּלָאכָ֗ה לֹֽא-לְי֤וֹם אֶחָד֙ וְלֹ֣א לִשְׁנַ֔יִם כִּֽי-הִרְבִּ֥ינוּ לִפְשֹׁ֖עַ בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
יַֽעֲמְדוּ-נָ֣א שָׂ֠רֵינוּ לְֽכָל-הַקָּהָ֞ל וְכֹ֣ל אֲשֶׁ֣ר בֶּעָרֵ֗ינוּ הַהֹשִׁ֞יב נָשִׁ֤ים נָכְרִיּוֹת֙ יָבֹא֙ לְעִתִּ֣ים מְזֻמָּנִ֔ים וְעִמָּהֶ֛ם זִקְנֵי-עִ֥יר וָעִ֖יר וְשֹׁפְטֶ֑יהָ עַ֠ד לְהָשִׁ֞יב חֲר֤וֹן אַף-אֱ-לֹהֵ֙ינוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ עַ֖ד לַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
(עזרא ע י יג-יד)
העם מבקשים לעשות הכל במתינות, ולא עכשיו, מיד ובמהירות, שיחזרו האנשים לבתיהם ושופטי כל עיר ועיר יבדקו את הדבר, אך אינם מסבירים מה יש לבדוק!
כתב אבן עזרא על הפסוק "וְעַתָּ֣ה נִֽכְרָת-בְּרִ֣ית לֵ֠א-לֹהֵינוּ לְהוֹצִ֨יא כָל-נָשִׁ֜ים וְהַנּוֹלָ֤ד מֵהֶם֙ בַּעֲצַ֣ת אֲ-דֹנָ֔י..."(עזרא ע י ג):
"בַּעֲצַ֣ת אֲ-דֹנָ֔י" - לקרב אל קהל ה' או להרחיק. ולא מצאנו שהקריבו אחד מהם. ואולי הוציאום שלא היו גיורות כרות המואביה. וחכמינו ז"ל אמרו: "ובנו הוא לכל דבר חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הנכרית"(משנה יבמות ב ה) והוציאו האמ(ה)ות והבנים.
(אבן עזרא עזרא ע י ג)
כלומר, בפסוק י"ג העם רוצה להביא לפני דייני הערים את שאלותיהם שיכריעו האם נשותיהם נחשבות גיורות, וממילא ילדיהם יהודים. אך כמו שכתב אבן עזרא לא מצאנו שהקריבו אחד מהם. משום כך גם כל מי שהיו לו ילדים היה צריך להוציאם, שהרי הם גוים.
אַ֣ךְ יוֹנָתָ֧ן בֶּן-עֲשָׂהאֵ֛ל וְיַחְזְיָ֥ה בֶן-תִּקְוָ֖ה עָמְד֣וּ עַל-זֹ֑את וּמְשֻׁלָּ֛ם וְשַׁבְּתַ֥י הַלֵּוִ֖י עֲזָרֻֽם: וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵן֮ בְּנֵ֣י הַגּוֹלָה֒ וַיִּבָּדְלוּ֩ עֶזְרָ֨א הַכֹּהֵ֜ן אֲנָשִׁ֨ים רָאשֵׁ֧י הָאָב֛וֹת...
(עזרא י טו-טז)
"עָמְד֣וּ עַל-זֹ֑את" – התחזקו ביותר על הדבר (מצודות), שיעשו את הגירוש תכף ומיד ולא ידחו את הדבר לבדיקה בכל המקומות שלהם. עזרא ובית-דינו עשו זאת מיד ולא מצאו מישהו שהתגייר גיור אמיתי (ראב"ע).
הסיבה שעשו זאת מיד ולא דחו את הדבר היא כפי שכתבנו בתחילת המאמר, שנישואי נשים נכריות זו עבירה חמורה שנענשים עליה מיד, לכן אי-אפשר להשתהות בטיפול בחוטאים בה (רלב"ג).
ונראה פשוט שלא הציעו שם לעשות באותו מעמד גיור לנשים ולילדים, שזה וודאי גיור שקרי, אלא כל הבדיקה הייתה רק אם היה בעבר גיור אמיתי כרות המואביה.