פסוק א:עזרא לא הסתפק בתפילתו הפרטית, אלא ניסה לעורר את ישראל לשוב מחטא ההתבוללות. וכאשר הִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל, משתטח לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים, נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב־מְאֹד, אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים, כִּי־בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה, בכי. הוא ערך אבל גדול, ואנשים רבים הצטרפו אליו.
פסוק ב:וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן־יְחִיאֵל מִבְּנֵי עֵילָם, אחת ממשפחות העולים, וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא: אמנם אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב אתנו נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְעַתָּה עדיין יֵשׁ־מִקְוֶה, תקווה לְיִשְׂרָאֵל עַל־זֹאת.
פסוק ג:וְעַתָּה נִכְרָת־בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל הנָשִׁים הנכריות וְאת הַנּוֹלָד מֵהֶם, הילדים שנולדו להן, בַּעֲצַת אֲדֹנָי ובהתעוררות הַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ, וְכַתּוֹרָה, לפי התורה יֵעָשֶׂה הדבר.
פסוק ד:קוּם, כִּי־עָלֶיךָ מוטל להנהיג את הַדָּבָר, וַאֲנַחְנוּ נשתף עִמָּךְ פעולה. חֲזַק וַעֲשֵׂה.
פסוק ה:וַיָּקָם עֶזְרָא וַיַּשְׁבַּע אֶת־שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְכָל־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה – לשמוע בקולו ולעשות את כל מה שיידרש כדי לתקן את העניין. וַיִּשָּׁבֵעוּ.
פסוק ו:וַיָּקָם עֶזְרָא מִלִּפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ אֶל־לִשְׁכַּת יְהוֹחָנָן בֶּן־אֶלְיָשִׁיב, וַיֵּלֶךְ שָׁם בזמן שלֶחֶם לֹא־אָכַל וּמַיִם לֹא־שָׁתָה, כִּי היה מִתְאַבֵּל עַל־מַעַל עולי הַגּוֹלָה.
פסוק ז:וַיַּעֲבִירוּ קוֹל, הכריזו בִּיהוּדָה וִירוּשָׁלִַם לְכֹל בְּנֵי הַגּוֹלָה לְהִקָּבֵץ לירוּשָׁלִָם.
פסוק ח:וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, בעוד שלושה ימים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים, יָחֳרַם כָּל־רְכוּשׁוֹ, כאן ניצל עזרא את הסמכות שהעניק לו המלך במכתבו להחרים את רכושו של מי שלא יציית לו. ויתרה מזו, הוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה, יוטל עליו חרם.
פסוק ט:וַיִּקָּבְצוּ כָל־אַנְשֵׁי־יְהוּדָה וּבִנְיָמִן לירוּשָׁלִַם לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים, והתאריך הוּא החֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, כסלו, בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ, וַיֵּשְׁבוּ כָל־הָעָם בִּרְחוֹב בֵּית הָאֱלֹהִים מַרְעִידִים עַל־הַדָּבָר, מעצם העניין וּמֵהַגְּשָׁמִים, שכן ישבו ברחוב בימי הגשמים הקרים ללא מחסה.
פסוק י:וַיָּקָם עֶזְרָא הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם – החוטאים בנישואי תערובת – מְעַלְתֶּם וַתֹּשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת לְהוֹסִיף אשמה עַל־אַשְׁמַת יִשְׂרָאֵל.
פסוק יא:וְעַתָּה תְּנוּ תוֹדָה, התוודו לַה' אֱלֹהֵי־אֲבֹתֵיכֶם וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וּמִן־הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת.
פסוק יב:וַיַּעֲנוּ כָל־הַקָּהָל וַיֹּאמְרוּ בקוֹל גָּדוֹל: כֵּן, כִּדְבָרְךָ עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת.
פסוק יג:אֲבָל הָעָם רָב, וְהָעֵת גְּשָׁמִים, וְאֵין לנו כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ, וְהַמְּלָאכָה הזו – בדיקתה של כל משפחה היא לֹא־לְיוֹם אֶחָד וְלֹא לִשְׁנַיִם, כִּי־הִרְבִּינוּ לִפְשֹׁעַ בַּדָּבָר הַזֶּה. כדי לערוך בדיקה יסודית נזדקק לזמן רב.
פסוק יד:יַעַמְדוּ־נָא שָׂרֵינוּ לְייצג את כָל־הַקָּהָל, וְכֹל אֲשֶׁר בֶּעָרֵינוּ הַהֹשִׁיב, שהושיב בביתו נָשִׁים נָכְרִיּוֹת יָבֹא לְעִתִּים מְזֻמָּנִים, בזמנים קבועים, וְעִמָּהֶם זִקְנֵי־עִיר וָעִיר וְשֹׁפְטֶיהָ, עַד שיפעלו לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף, לשכך את כעסו של אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר, בעבור הדבר הַזֶּה. אין צורך שכל העם ישתתפו בזה.
פסוק טו:אַךְ יוֹנָתָן בֶּן־עֲשָׂהאֵל וְיַחְזְיָה בֶן־תִּקְוָה עָמְדוּ עַל־זֹאת, התאמצו על הדבר וּמְשֻׁלָּם וְשַׁבְּתַי הַלֵּוִי עֲזָרֻם.
פסוק טז:וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי הַגּוֹלָה, וַיִּבָּדְלוּ, התייחדו לתפקיד עֶזְרָא הַכֹּהֵן ואֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם, וְכֻלָּם נקבו בְּשֵׁמוֹת, וערכו רשימה של אלה שיעסקו בדבר. וַיֵּשְׁבוּ, ניגשו למשימה בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, חודש טבת, לְדַרְיוֹשׁ, לדרוש ולתקן את הַדָּבָר.
פסוק יז:וַיְכַלּוּ, סיימו לטפל בַכֹּל, בְּכל האֲנָשִׁים הַהֹשִׁיבוּ, שהושיבו נָשִׁים נָכְרִיּוֹת עַד יוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, חודש ניסן.
פסוק יח:וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אנשים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת: מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן־יוֹצָדָק הכהן הגדול, וְאֶחָיו – מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה.
פסוק יט:וַיִּתְּנוּ יָדָם, החליטו בהתחייבות לְהוֹצִיא את נְשֵׁיהֶם ואף להביא אֲשֵׁמִים, קרבנות אשם לכפרה, אֵיל־צֹאן עַל־אַשְׁמָתָם.
פסוק כ:וּמִבְּנֵי אִמֵּר, שאף הם כהנים – נמצאו חֲנָנִי וּזְבַדְיָה.
פסוק כא:וּמִבְּנֵי חָרִם – מַעֲשֵׂיָה וְאֵלִיָּה וּשְׁמַעְיָה וִיחִיאֵל וְעֻזִּיָּה.
פסוק כב:וּמִבְּנֵי פַּשְׁחוּר – אֶלְיוֹעֵינַי, מַעֲשֵׂיָה, יִשְׁמָעֵאל, נְתַנְאֵל, יוֹזָבָד וְאֶלְעָשָׂה.
פסוק כג:וּמִן־הַלְוִיִּם – יוֹזָבָד וְשִׁמְעִי וְקֵלָיָה הוּא קְלִיטָא, זה היה כנראה שמו הארמי, פְּתַחְיָה, יְהוּדָה וֶאֱלִיעֶזֶר.
פסוק כד:וּמִן־הַמְשֹׁרְרִים – אֶלְיָשִׁיב. וּמִן־הַשֹּׁעֲרִים – שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי.
פסוק כה:וּמִיִּשְׂרָאֵל: מִבְּנֵי פַרְעֹשׁ – רַמְיָה וְיִזִּיָּה וּמַלְכִּיָּה וּמִיָּמִן וְאֶלְעָזָר וּמַלְכִּיָּה וּבְנָיָה.
פסוק כו:וּמִבְּנֵי עֵילָם – מַתַּנְיָה, זְכַרְיָה וִיחִיאֵל וְעַבְדִּי וִירֵמוֹת וְאֵלִיָּה.
פסוק כז:וּמִבְּנֵי זַתּוּא – אֶלְיוֹעֵנַי, אֶלְיָשִׁיב, מַתַּנְיָה, וִירֵמוֹת וְזָבָד וַעֲזִיזָא.
פסוק כח:וּמִבְּנֵי בֵּבָי – יְהוֹחָנָן, חֲנַנְיָה, זַבַּי, עַתְלָי.
פסוק כט:וּמִבְּנֵי בָּנִי – מְשֻׁלָּם, מַלּוּךְ וַעֲדָיָה, יָשׁוּב וּשְׁאָל וְרָמוֹת.
פסוק ל:וּמִבְּנֵי פַּחַת מוֹאָב – עַדְנָא וּכְלָל, בְּנָיָה, מַעֲשֵׂיָה, מַתַּנְיָה, בְצַלְאֵל וּבִנּוּי וּמְנַשֶּׁה.
פסוק לא:וּבְנֵי חָרִם – אֱלִיעֶזֶר, יִשִּׁיָּה, מַלְכִּיָּה, שְׁמַעְיָה, שִׁמְעוֹן,
פסוק לב:בִּנְיָמִן, מַלּוּךְ, שְׁמַרְיָה.
פסוק לג:מִבְּנֵי חָשֻׁם – מַתְּנַי, מַתַּתָּה, זָבָד, אֱלִיפֶלֶט, יְרֵמַי, מְנַשֶּׁה, שִׁמְעִי.
פסוק לד:מִבְּנֵי בָנִי – מַעֲדַי, עַמְרָם וְאוּאֵל,
פסוק לה:בְּנָיָה, בֵדְיָה, כְּלוּהוּ,
פסוק לו:וַנְיָה, מְרֵמוֹת, אֶלְיָשִׁיב,
פסוק לז:מַתַּנְיָה, מַתְּנַי וְיַעֲשָׂי
פסוק לח:וּבָנִי וּבִנּוּי, שִׁמְעִי
פסוק לט:וְשֶׁלֶמְיָה וְנָתָן וַעֲדָיָה,
פסוק מ:מַכְנַדְבַי, שָׁשַׁי, שָׁרָי,
פסוק מא:עֲזַרְאֵל וְשֶׁלֶמְיָהוּ, שְׁמַרְיָה,
פסוק מב:שַׁלּוּם, אֲמַרְיָה, יוֹסֵף.
פסוק מג:מִבְּנֵי נְבוֹ – יְעִיאֵל, מַתִּתְיָה, זָבָד, זְבִינָא, יַדַּי וְיוֹאֵל, בְּנָיָה.
פסוק מד:כָּל־אֵלֶּה נָשְׂאוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת, וְיֵשׁ־מֵהֶם שנשאו נָשִׁים וגם יָּשִׂימוּ, הולידו בינתיים בָּנִים. את נשותיהם וילדיהם של כל אלה הפרידו, שלחו לעמם ולמשפחות המוצא שלהם, וכך טיהרו את היהודים שבארץ ישראל מנישואי התערובת.
