בירור שורש האיסור לשאת נשים נכריות [שאינן משבעה עממים]
נחלקו חז"ל והפוסקים לגבי איסור חיתון עם נשים נכריות שאינן משבעת עמי כנען. שיטת הטור (אבן-העזר סימן טז) שרק נשים משבעת עמי כנען אסורות מן התורה וגם בגירותן, אך נשים משאר האומות אסורות רק מדרבנן; והרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יב הלכה א) סובר ש-"ישראל שבעל גויה משאר האומות דרך אישות... אחד שבעה עממין ואחד כל אומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא...", רואים שהרמב"ם מכריע מפסוק בספר עזרא.
ויש להתבונן שהגמרא לא הביאה כלל ראיה מפסוקי עזרא, וגם הטור לא התייחס כלל לפסוקים אלו, ואם כן איך יסבירו הם את הפסוק שהביא הרמב"ם?
כתב החזון איש:
אפשר שכל הכתובים בספר עזרא אינם באיסור הביאה, אלא משום התערבות בגויים ולימוד ממעשיהם, וקרא [=הפסוק] "וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃"(מלאכי ב יא) אפילו בצינעה ובאקראי, וזהו איסור אביזרייהו של עבודה-זרה, וזה כאילו מתחתן בעבודה-זרה; ואפשר דקרא [=שהפסוק] דעזרא ונחמיה משום איסור הבועל ארמית בפרהסיא קנאים פוגעים בו.
(חזון איש אבן-העזר סימן ד סעיף י)
נראה שלכן נאמרה בפרקנו לשון "מעילה" אודות נשיאת הנשים הנכריות: "אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵא-לֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת"(עזרא ע י ב), "וַיָּ֨קָם עֶזְרָ֤א הַכֹּהֵן֙ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם אַתֶּ֣ם מְעַלְתֶּ֔ם וַתֹּשִׁ֖יבוּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת..."(עזרא ע י י); ובהמשך הספר: "...לִמְעֹ֖ל בֵּֽא-לֹהֵ֑ינוּ לְהֹשִׁ֖יב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּֽוֹת"(עזרא נ יג כז). כי המעשה הוא כעין אביזרהם של עבודה-זרה. וכן כתב הרמב"ן:
דע כי א-להינו שונא זימה, שכל הזונה עם בנות העמים מחלל בריתו של אברהם אבינו... ומוציא עצמו מכלל ישראל, שהם עם א-להי אברהם, ונקרא מועל בא-להים, שנאמר "אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵא-לֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ"(עזרא ע י ג)...
(אגרת הרמב"ן)
נתרץ שכך למד הטור את הפסוקים ואין הוכחה לעצם איסור נשיאת נשים נכריות.
על פי פשוטו של מקרא באמת נאסרו רק גויות משבעת אומות. הסביר הרד"ק (על נשי שלמה המלך) שאף על פי שהפשט בשבעת אומות, הוא הדין לשאר אומות; אלא לפי שהיו באים בארצם הזהיר עליהם. כלומר, עם ישראל עם היציאה לגלות ידע רק על איסור שבעה אומות, שאלו האומות שהם הכירו, אבל בסברה פשוטה הוא הדין שאר אומות.
לפי החזון איש נחלקו חז"ל והפוסקים לגבי הגויות שאינן משבעה עממים, האם האיסור כלפיהן הוא משום קרבה אל ערוה ככל העריות או משום אביזריהם של עבודה-זרה, אך לדעת כולם אסור.