הוידוי של עזרא

עזרא מתוודה:

...וָאֶפְרְשָׂ֥ה כַפַּ֖י אֶל-ה' אֱ-לֹהָֽי: וָאֹמְרָ֗ה אֱ-לֹהַי֙ בֹּ֣שְׁתִּי וְנִכְלַ֔מְתִּי לְהָרִ֧ים אֱ-לֹהַ֛י פָּנַ֖י אֵלֶ֑יךָ... וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט-רֶגַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת-לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱ-לֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ: כִּֽי-עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּבְעַבְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט-עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד לִפְנֵי֩ מַלְכֵ֨י פָרַ֜ס לָֽתֶת-לָ֣נוּ מִֽחְיָ֗ה לְרוֹמֵ֞ם אֶת-בֵּ֤ית אֱ-לֹהֵ֙ינוּ֙... וְעַתָּ֛ה מַה-נֹּאמַ֥ר אֱ-לֹהֵ֖ינוּ אַֽחֲרֵי-זֹ֑את כִּ֥י עָזַ֖בְנוּ מִצְוֹתֶֽיךָ:... כִּ֣י אַתָּ֣ה אֱ-לֹהֵ֗ינוּ חָשַׂ֤כְתָּֽ לְמַ֙טָּה֙ מֵֽעֲוֹנֵ֔נוּ... ה' אֱ-לֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי-נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה...:
(עזרא ע ט ה-י,יג,טו)

עזרא מזכיר את ההצלה הנסתרת בימי המן

הגמרא (מגילה) שואלת על פסוק י', "...וּבְעַבְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט-עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד לִפְנֵי֩ מַלְכֵ֨י פָרַ֜ס...", אימתי זה היה? ועונה שהחסד היה בימי המן; כלומר, עזרא בווידוי שלו מדבר על החסד שנעשה לישראל בזמן ההצלה מגזירת המן. הגמרא (שם) דורשת פסוק נוסף שמדבר על ימי מרדכי ואסתר: "...וְרָאוּ֙ כָּל-אַפְסֵי-אָ֔רֶץ אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱ-לֹהֵֽינוּ"(ישעיה נב י). 

הסביר בספר שערי ציון (דרוש א לפרשת זכור), שישנן שתי הנהגות של הקב"ה לעם ישראל: הנהגה של שם ה', שה' בעצמו מנהיג אותנו, וזו הנהגה ניסית בשידוד מערכות הטבע; ויש הנהגה של שם א-להים או א-דני, שהיא מחוברת אל הטבע, ש-א-לוהים הוא דין ו"א-להים" בגימטריא הטבע, ו-א-דני הוא אדון על עבדים. עוד כתב ש"ישועה", בניגוד ל"הצלה" היא גאולה מוחלטת, ולא רק הצלה מועטת; ולכן בדרך כלל ישועה היא ישועת ה' שעושה נס גמור, לעומת הצלה שהיא מכוסה בטבע. על פי זה, ההסבר לפסוק בישעיה שדרשה הגמרא על ימי מרדכי ואסתר הוא – שלמרות ההנהגה הנסתרת בדרך הטבע של "אֱ-לֹהֵֽינוּ" שהייתה בפורים, הייתה שם ישועה, "וְרָאוּ֙ כָּל-אַפְסֵי-אָ֔רֶץ", בכל העולם, "אֵ֖ת יְשׁוּעַ֥ת אֱ-לֹהֵֽינוּ", גאולה מרובה.

עזרא מתוודה "וּבְעַבְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט-עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד" - הכוונה שגם כאשר אנחנו בגלות, עבדים, של מלכי פרס ובבל – "לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱ-לֹהֵ֑ינוּ", הוא משגיח עלינו בהשגחה נסתרת; "וַֽיַּט-עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד", בימי המן, עשה לנו ניסים מלובשים בהנהגת הטבע בימי המן.

צריך להיזכר, שגאולת המן הייתה בזמן הפסקת בניית המקדש, ועזרא בא לארץ ישראל בסמוך לזה, וההנהגה כעת היא הנהגה נסתרת - "א-להים".

החסדים בגלות בבל

"וַֽיַּט-עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד" - כתב הרמב"ן (בראשית כו א) שגלות בבל שהיא כעין גלות יצחק לגרר, שבפועל לא פגעו בו, כך בגלות בבל – לא עבדום ולא עינו אותם, אבל היו גדוליהם שרים במלכות, ואחרי כן הייתה הצהרת כורש, וכאשר ביטלו הבניין החזירוהו וכו'. ונראה שלזה רומז עזרא בדבריו על ה"חֶ֡סֶד" שהיה בגלות בבל.

עזרא מודה על שלוש טובות מרכזית

וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט-רֶגַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת-לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱ-לֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ: כִּֽי-עֲבָדִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ וּבְעַבְדֻתֵ֔נוּ לֹ֥א עֲזָבָ֖נוּ אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וַֽיַּט-עָלֵ֣ינוּ חֶ֡סֶד לִפְנֵי֩ מַלְכֵ֨י פָרַ֜ס לָֽתֶת-לָ֣נוּ מִֽחְיָ֗ה לְרוֹמֵ֞ם אֶת-בֵּ֤ית אֱ-לֹהֵ֙ינוּ֙ וּלְהַעֲמִ֣יד אֶת-חָרְבֹתָ֔יו וְלָֽתֶת-לָ֣נוּ גָדֵ֔ר בִּֽיהוּדָ֖ה וּבִירוּשָׁלִָֽם:
(עזרא ע ט ח-ט)

1. "כִּמְעַט-רֶגַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה" - קיום הגוף.
2. "וְלָתֶת-לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ" - בניין המקדש.
3. "לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱ-לֹהֵ֔ינוּ" - מגורים בירושלים, "וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ" - נתינת פרנסה ומחיה.

שלושה דברים אלו הם כנגד שלוש גזירות שהיו בימי אדום, כדברי המהרש"א (מגילה יא.) בביאור דברי הגמרא על מזמור קכ"ד בתהילים: "לוּלֵ֣י ה' שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם" - שהכוונה למלכות אדום/רומי:

1. "אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֝֗חְלָה עָבַ֥ר עַל-נַפְשֵֽׁנוּ:" - גזירת הרג וחרב.
2. "אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל-נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים:" - גזירת שמד של הנפש.
3. "אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ:" - חוסר פרנסה.

גזירות אלו היו בגלות אדום, ואילו בזמן בבל ופרס ה' חסך אותם מאיתנו; כפי שכתבנו במאמר לפרק ז', שמלכי פרס, לא רק שהתירו את בניית המקדש, אלא גם מימנו את הבנייה, ואף שלחו קרבנות. [וכן כתבנו בביאור שתי החיות פרס ויוון במאמר לספר דניאל].

עזרא חושש מ"פוקד עוון אבות על בנים"

עזרא מתוודה, שלמרות החסד שעשה ה' לעם ישראל בגאולת המן, עם ישראל שוב חוזר לחטוא; ונראה שזו הכוונה בפסוק ז': "מִימֵ֣י אֲבֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֙חְנוּ֙ בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וּבַעֲוֹנֹתֵ֡ינוּ נִתַּ֡נּוּ אֲנַחְנוּ֩ מְלָכֵ֨ינוּ כֹהֲנֵ֜ינוּ בְּיַ֣ד מַלְכֵ֣י הָאֲרָצ֗וֹת בַּחֶ֜רֶב בַּשְּׁבִ֧י וּבַבִּזָּ֛ה וּבְבֹ֥שֶׁת פָּנִ֖ים כְּהַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:" - עזרא מכוון בביטויים אלו לגזירה של "להשמיד להרוג ולאבד" שהייתה להם לפני כעשרים שנה בזמן המן. והוא מחלק בין "אֲבֹתֵ֗ינוּ" שהיו "בְּאַשְׁמָ֣ה גְדֹלָ֔ה", לביננו, הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שאנחנו "בַעֲוֹנֹתֵ֡ינוּ". וידוי זה הוא כעין וידויו של דניאל: "בַחֲטָאֵ֙ינוּ֙ וּבַעֲוֹנ֣וֹת אֲבֹתֵ֔ינוּ"(דניאל ט טז) - שיש צירוף של חטאי האבות כאשר עושים כמותם, ולכן צריך להתוודות עליהם; כך עושה דניאל, וכך עושה עזרא בפרק שלנו.

"לְרוֹמֵ֞ם אֶת-בֵּ֤ית אֱ-לֹהֵ֙ינוּ֙" – כאן ישנה גם הודאה על הנס שנעשה לתושבי ארץ ישראל השבים מן הגולה.

עזרא חושש שאם אנחנו עכשיו חוזרים וחוטאים, אזי הגאולה שהייתה לנו בימי מרדכי ואסתר תתבטל, שהרי שבו לחטוא. יסוד הדברים הוא על פי מה שכתב הרמב"ן על גאולת בית שני:

לא אמר שישובו בתשובה שלימה לפניו רק שיתוודו עוונם ועוון אבותם... בענין הגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ (פסוק מב) לא שימחול עוונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם...
(רמב"ן ויקרא כו טז)

אם כן, עזרא חושש שעם ישראל התקבל ברחמיו של הקב"ה ועם כל זאת לא שב בתשובה, כְּ֭כֶלֶב שָׁ֣ב עַל־קֵא֑וֹ, ואז גם הפליטה שיש בארץ תתבטל.

שארית הפליטה

וְעַתָּ֡ה כִּמְעַט-רֶגַע֩ הָיְתָ֨ה תְחִנָּ֜ה מֵאֵ֣ת ה' אֱ-לֹהֵ֗ינוּ לְהַשְׁאִ֥יר לָ֙נוּ֙ פְּלֵיטָ֔ה וְלָתֶת-לָ֥נוּ יָתֵ֖ד בִּמְק֣וֹם קָדְשׁ֑וֹ לְהָאִ֤יר עֵינֵ֙ינוּ֙ אֱ-לֹהֵ֔ינוּ וּלְתִתֵּ֛נוּ מִֽחְיָ֥ה מְעַ֖ט בְּעַבְדֻתֵֽנוּ:
 וְאַֽחֲרֵי֙ כָּל-הַבָּ֣א עָלֵ֔ינוּ בְּמַעֲשֵׂ֙ינוּ֙ הָרָעִ֔ים וּבְאַשְׁמָתֵ֖נוּ הַגְּדֹלָ֑ה כִּ֣י אַתָּ֣ה אֱ-לֹהֵ֗ינוּ חָשַׂ֤כְתָּֽ לְמַ֙טָּה֙ מֵֽעֲוֹנֵ֔נוּ וְנָתַ֥תָּה לָּ֛נוּ פְּלֵיטָ֖ה כָּזֹֽאת: הֲנָשׁוּב֙ לְהָפֵ֣ר מִצְוֹתֶ֔יךָ וּ֨לְהִתְחַתֵּ֔ן בְּעַמֵּ֥י הַתֹּעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הֲל֤וֹא תֶֽאֱנַף-בָּ֙נוּ֙ עַד-כַּלֵּ֔ה לְאֵ֥ין שְׁאֵרִ֖ית וּפְלֵיטָֽה:
ה' אֱ-לֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ צַדִּ֣יק אַ֔תָּה כִּֽי-נִשְׁאַ֥רְנוּ פְלֵיטָ֖ה כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הִנְנ֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ בְּאַשְׁמָתֵ֔ינוּ כִּ֣י אֵ֥ין לַעֲמ֛וֹד לְפָנֶ֖יךָ עַל-זֹֽאת:
(עזרא ע ט ח,ידטו)

עזרא מדגיש שה' עשה חסד עם השבים לארץ ישראל והם נשארו לפליטה מתוך עם ישראל, ואם הם חוטאים – אז אין קיום לשארית הפליטה שישנה ליהודים הנמצאים בארץ.