פסוק ב:והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות. ידמה שנשאום בגויתן שאם לא היה כן לא היה אסור בדבר בכל הגוים שזכר כי אם כמצרי:
פסוק ג:ואשבה משומם. ר"ל נבהל הרעיונים ונעזב מרוב הדאגה על זה החטא והנה באר אחר זה שכבר התענה וזה כלל גם כן במלך משומם ולזה אמר ואני יושב משומם למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי כי האיש המשומם הוא נעזב באופן שלא יתן אל לבו לאכול ולשתות וידמה שכאשר הגיעה מנחת הערב אכל ועם כל זה קרא אותו תענית וזה מה שיורה שמתענין לשעות ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי וגו':
פסוק ו:כי עונותינו רבו למעלה ראש. ר"ל כי עונותינו רבו מאד במה שעוינו לה' ית' שהוא ראש למעלה רצונ' בזה שהוא ראש לעליונים ואלהי האלהים או ירצה בזה שהם רבו למעלה מכל ראש ומספר כולל כטעם נשא את ראש בני גרשון:
פסוק ח:ועתה כמעט רגע. קרא זמן גלות בבל מעט ביחס אל החטאים הנפלאים שחטאו אבותינו:
פסוק ח:ולתת לנו יתד במקום קדשו. ר"ל להתקע ולהקבע בו:
פסוק ט:ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים. ר"ל לתת לנו דירה בארץ יהודה וירושלים כי הדירה לא תהיה בזולת גדר:
פסוק יא:ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות. ר"ל שכבר נטמאה הארץ בטמאותיהם בעריות ובע"ז:
פסוק יב:ולא תדרשו שלומם וטובתם. הוא שב אל עמן ומואב לבד כמו שנזכר בתורה:
פסוק יג:כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. ר"ל מנעת מן העונש שהיה ראוי לבא עלינו והבאת ממנו למטה ממה שראוי לפי עונינו:
פסוק יד:הנשוב להפר מצותיך. אמר זה בתמיה הראוי שנשוב להפר מצותיך אחר שהטבת לנו להקל ענשנו ולהשגיח בנו הלא זה יהיה סבה שתאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה: