פסוק א:וככלות אלה. כאשר כלו הדברים האלה והם מסירת הכלים וכו׳ ואת דתי המלך כתועבותיהם. ר״ל עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים וכו׳:
פסוק ב:כי נשאו. כי לקחו נשים מבנותיהם ולזה אוחזים במעשיהם:
פסוק ב:זרע הקודש. המה בני ישראל:
פסוק ב:ראשונה. הם נשאו בתחלה נשים מבנות העובדי כוכבים ומהם למדו יתר העם:
פסוק ג:קרעתי וגו׳. מגודל הצער בעבור המעל הזה:
פסוק ג:משומם. משותק ונאלם כדרך המצטער:
פסוק ד:כל חרד. כל החרד בקיום דברי ה׳ היה נאסף אלי בעבור מעל הגולה ר״ל להעביר המעל הזה:
פסוק ד:למנחת הערב. לדורון ותשורת הערב ר״ל לזמן הקרבת תמיד של בין הערבים:
פסוק ה:קמתי מתעניתי. ר״ל קמתי מעונה וחלש מתעניתי שלא אכל כל אותו היום:
פסוק ה:ובקרעי וגו׳. ובקריעת הבגדים ובכדי לעורר הלבבות קם כשהוא מעונה ולבוש בגדים קרועים וכרע על ברכיו:
פסוק ה:ואפרשה כפי. כן הוא דרך שואל החסד:
פסוק ו:להרים וכו׳. הוא הפוך כמו להרים פני אליך אלהי:
פסוק ו:רבו. נתרבו ועלו למעלה מן הראש:
פסוק ז:כהיום הזה. כאשר נראה היום אשר בני עשרת השבטים המה בגולה ואף מבני יהודה ובנימן רבים נשארו בבבל בגולה:
פסוק ח:כמעט רגע. מעט הזמן היה לנו חנינה מה׳ והיא מל׳ שאלה ומליצה על כי הגאולה ההיא קטנה היא:
פסוק ח:יתד וגו׳. קבועות בירושלים כיתד הקבוע:
פסוק ח:מחיה מעט. חיים מעטים בעת עבדותינו:
פסוק ט:כי עבדים. עדיין עבדים אנחנו למלכי פרס אבל בעבודתינו לא עזבנו מכל וכל:
פסוק ט:את חרבותיו. של הבית הזה:
פסוק ט:גדר. להיות גדורים מסביב לבל נהיה עוד למרמס לכל:
פסוק י:אחרי זאת. אחרי הטובה הזאת שעשית לנו מה נאמר ר״ל וכי נוכל לומר הטובה הזאת מעוטה היא כי הלא עזבנו מצותיך ואף המעט ההיא לחסד תחשב:
פסוק יא:ארץ נדה היא. ארץ מרוחק ומתועב בעבור תעוב העובדי כוכבים בתועבות אשר מלאו הארץ משפתה אל שפתה ברוב טומאתם:
פסוק יב:למען תחזקו. למען תאחזו בארץ להשאר בידכם:
פסוק יב:עד עולם. ר״ל ובניכם לבניהם וכן עד עולם:
פסוק יג:ואחרי וכו׳. אחרי שראינו כל העונש הבא עלינו וכו׳:
פסוק יג:חשכת. ר״ל אף הגאולה המועטת ההיא אין אנו ראוים לה כי אתה בחסדך מנעת העונש לתתה למטה מעונינו ר״ל פחות מהם ובעבור זה נתת לנו פליטה ולא בצדקותינו:
פסוק יד:הנשוב. חוזר למעלה לומר אחרי שראינו העונש והחסד בפליטה הנשארת וכי מהראוי שנשוב להפר מצותיך:
פסוק יד:עד כלה. עד לכלות הכל מבלי שארית ולא תעשה עוד חסד:
פסוק טו:צדיק אתה וגו׳. ר״ל צדקה עשית עמנו ולא במשפט:
פסוק טו:כהיום הזה. כאשר אנחנו היום פליטה מועטת:
פסוק טו:הננו לפניך. עדיין מחזיקים אנו בעון זה ובידינו הוא:
פסוק טו:כי אין לעמוד. ר״ל אין בנו זכות לעמוד לפניך על העון הזה להעביר אותה בעבור מעשה הזכות וא״כ עדיין אנו באשמה הזאת וטמון הוא בידינו והפליטה הנשארת בצדקה הוא: