פסוק א:וּכְכַלּוֹת, כאשר תמו טקסים אֵלֶּה – הבאת מתנות העולים לאוצר המקדש והקרבת קרבנות הכפרה, הטהרה וההתעלות, נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר: לֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם שעלו בעלייה הראשונה וכבר יושבים בארץ כמה וכמה שנים, משבטי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, מהגויים שישבו באזור, והם עושים כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם שלַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הַיְבוּסִי, הָעַמֹּנִי, הַמֹּאָבִי, הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי.
פסוק ב:היהודים הרגישו קרובים לעמים האחרים כִּי־נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם של הגויים לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, ויתרה מזו – יַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הפקידים הבכירים המקורבים לפחה הָיְתָה בַּמַּעַל, מעשה הבגידה הַזֶּה רִאשׁוֹנָה. קורה שהתבוללות פושה בפשוטי העם שבשולי החברה. אלו אינם מקפידים, ושוליים מתערבבים בשוליים. אולם במקרה זה דווקא ראשי העם היו הראשונים שהתחתנו בגויים, אולי הם נשאו נשים ממעמד גבוה. הדבר חמור משום שהם משמשים דוגמה רעה לאחרים. נראה שעזרא לא ידע על העניין.
פסוק ג:וּכְשָׁמְעִי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת־בִּגְדִי וּמְעִילִי, וָאֶמְרְטָה, תלשתי מִשְּׂעַר רֹאשִׁי וּזְקָנִי לאות אבל, וָאֵשְׁבָה מְשׁוֹמֵם, דומם, כעוס ונדהם ממשמע אוזני. עזרא עלה לארץ הקודש ועמו קבוצה הגונה של אנשים, ובידיו ייפוי כוח למנהיגות רוחנית גדולה. הוא התכוון להגביה ולרומם את מצבם של אנשי הארץ, והנה הוא מגלה שהחברה זקוקה לתיקון ראשוני ויסודי הרבה יותר.
פסוק ד:וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל עַל אודות מַעַל עולי הַגּוֹלָה. כשראו אותי במצבי, התאספו עוד אנשים שנגע להם חטאם של העולים, וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב, זמן המנחה, שעות אחר הצהריים.
פסוק ה:וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וּבְקָרְעִי בִגְדִי וּמְעִילִי, ובבגדי הקרועים אֶכְרְעָה עַל־בִּרְכַּי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל־ה' אֱלֹהָי. התחלתי להתפלל. נראה שזו לא הייתה תפילה פרטית אלא תפילה בציבור.
פסוק ו:וָאֹמְרָה: אֱלֹהַי! בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי, אני מתבייש לְהָרִים, אֱלֹהַי, את פָּנַי אֵלֶיךָ, כִּי עֲוֹנֹתֵינוּ רָבוּ, התרבו עד לְמַעְלָה רֹּאשׁ, מעל לראש, לאין שיעור, וְאַשְׁמָתֵנוּ גָדְלָה עַד לַשָּׁמָיִם.
פסוק ז:מִימֵי אֲבֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ – העם הגולה בְּאַשְׁמָה גְדֹלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וּבַעֲוֹנֹתֵינוּ נִתַּנּוּ, נמסרנו אֲנַחְנוּ, מְלָכֵינוּ וכֹהֲנֵינוּ בְּיַד מַלְכֵי הָאֲרָצוֹת, בַּחֶרֶב בַּשְּׁבִי וּבַבִּזָּה וּבְבֹשֶׁת פָּנִים כְּפי שנראה לנו הַיּוֹם הַזֶּה.
פסוק ח:וְעַתָּה כִּמְעַט־רֶגַע, לפי שעה הָיְתָה תְחִנָּה, חנינה, רגע של חסד מֵאֵת ה' אֱלֹהֵינוּ לְהַשְׁאִיר לָנוּ פְּלֵיטָה וְלָתֶת־לָנוּ יָתֵד, ביסוס וקביעוּת בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ, לְהָאִיר עֵינֵינוּ, אֱלֹהֵינוּ, וּלְתִתֵּנוּ מִחְיָה, חיות וקיום מְעַט בּתקופת עַבְדֻתֵנוּ.
פסוק ט:כִּי בסופו של דבר עלינו לזכור שעֲבָדִים אֲנַחְנוּ, ואיננו עצמאים, ואולם בְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ, וַיַּט־עָלֵינוּ, הפנה אלינו חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת־לָנוּ מִחְיָה, לְרוֹמֵם אֶת־בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת־חָרְבֹתָיו וְלָתֶת־לָנוּ גָדֵר, אחיזה בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם. אמנם אנו תחת עול מלכות זרה, אבל זוהי מלכות חסד המעודדת אותנו להתפתח באופן רוחני ומספקת לנו הגנה.
פסוק י:וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר, אֱלֹהֵינוּ, אַחֲרֵי כל הטובה הזֹאת שעשית אתנו, כִּי עָזַבְנוּ מִצְוֹתֶיךָ
פסוק יא:אֲשֶׁר צִוִּיתָ בְּיַד עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ נִדָּה, טומאה הִיא בְּנִדַּת עַמֵּי הָאֲרָצוֹת, בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל־פֶּה, כולה בְּטֻמְאָתָם. הם טינפו את הארץ, ועכשיו היא מלוכלכת וטמאה לגמרי.
פסוק יב:וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל־תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם, וּבְנֹתֵיהֶם אַל־תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם, וְלֹא־תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד־עוֹלָם, כמו שכתוב בתורה כמה וכמה פעמים, לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת־טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם אותה לִבְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם.
פסוק יג:וְאַחֲרֵי כָּל־הַבָּא עָלֵינוּ במשך הדורות בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה, כִּי אַתָּה, אֱלֹהֵינוּ, חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה, המעטת מֵעֲוֹנֵינוּ וְנָתַתָּה, נתת לָּנוּ פְּלֵיטָה, שארית כָּזֹאת.
פסוק יד:ועכשיו האם נָשׁוּב לְהָפֵר מִצְוֹתֶיךָ וּלְהִתְחַתֵּן בְּעַמֵּי הַתֹּעֵבוֹת הָאֵלֶּה?! הֲלוֹא אז תֶאֱנַף, תכעס בָּנוּ עַד־כַּלֵּה, תשמיד אותנו לחלוטין, לְאֵין שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה. הרי אנחנו שורדים רק ברחמיך, ועכשיו בנישואי התערובת נקלקל את כל מה שזכינו לו.
פסוק טו:ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, צַדִּיק אַתָּה, כִּי־נִשְׁאַרְנוּ פְלֵיטָה כְּהַיּוֹם הַזֶּה. הִנְנוּ עומדים לְפָנֶיךָ בְּאַשְׁמָתֵינוּ, כִּי אֵין לנו זכות לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ עַל, בגלל העברה הזֹאת.
