לפרק ח'

החזון בפרקנו – ביאור החלום של פרק ז'

הפרק פותח:

בִּשְׁנַ֣ת שָׁל֔וֹשׁ לְמַלְכ֖וּת בֵּלְאשַׁצַּ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ חָז֞וֹן נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ אֲנִ֣י דָנִיֵּ֔אל אַחֲרֵ֛י הַנִּרְאָ֥ה אֵלַ֖י בַּתְּחִלָּֽה׃
(דניאל ח א)

והפרק הקודם פתח:

בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֗ה לְבֵלְאשַׁצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל דָּנִיֵּאל֙ חֵ֣לֶם חֲזָ֔ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשֵׁ֖הּ עַֽל־מִשְׁכְּבֵ֑הּ בֵּאדַ֙יִן֙ חֶלְמָ֣א כְתַ֔ב רֵ֥אשׁ מִלִּ֖ין אֲמַֽר׃
[בשנה אחת לְבֵלְאשַׁצַּר֙ מלך בבל דניאל ראה חלום ומראו ראשו על משכבו. אז החלום כתב, ראשית דברים אמר.]
(דניאל ז א)

יש לשאול מדוע היה צריך לומר "אַחֲרֵ֛י הַנִּרְאָ֥ה אֵלַ֖י בַּתְּחִלָּֽה׃", וכי אין אנו יודעים ששנת שלוש למלכות בלשאצר היא אַחֲרֵ֛י שנתו האחת?

אלא יש לומר שאין תוספת זו באה למקם אותנו על ציר הזמן, אלא דניאל אומר שהחזון המתואר בפרקנו בא להסביר לו את החלום הראשון.

ביאור היחס של פרס ויוון לישראל

בפרק הקודם ראה דניאל את מלכות פרס כְדֹב:

ווַאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר־חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣ין שניה (שִׁנַּ֑הּ) וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא׃
[והנה חיה אחרת שניה דומה לדוב, ולצד אחד הוקמה, ושלוש צלעות בפיה בן שיניה, וכן אמרו לה: קומי אכלי בשר רב.]
(דניאל ז ד)

ואת מלכות יוון כנמר:

בָּאתַ֨ר דְּנָ֜ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית וַאֲר֤וּ אָֽחֳרִי֙ כִּנְמַ֔ר וְלַ֨הּ גַּפִּ֥ין אַרְבַּ֛ע דִּי־ע֖וֹף עַל־גביה (גַּבַּ֑הּ) וְאַרְבְּעָ֤ה רֵאשִׁין֙ לְחֵ֣יוְתָ֔א וְשָׁלְטָ֖ן יְהִ֥יב לַֽהּ׃
[אחרי זאת רואה הייתי והנה אחרת כנמר, ולה כנפים ארבע של עוף על גבה, וארבעה ראשים לחיה, וממשלה ניתנה לה.]
(דניאל ז ו)

אך לא נאמר לדניאל בפרק הקודם מה יהיה יחסם של מלכויות אלו לישראל. על כן בא בפרקנו הביאור:

רָאִ֣יתִי אֶת־הָאַ֡יִל מְנַגֵּחַ֩ יָ֨מָּה וְצָפ֜וֹנָה וָנֶ֗גְבָּה וְכָל־חַיּוֹת֙ לֹֽא־יַֽעַמְד֣וּ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל מִיָּד֑וֹ וְעָשָׂ֥ה כִרְצֹנ֖וֹ וְהִגְדִּֽיל׃
וַאֲנִ֣י ׀ הָיִ֣יתִי מֵבִ֗ין וְהִנֵּ֤ה צְפִיר־הָֽעִזִּים֙ בָּ֤א מִן־הַֽמַּעֲרָב֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין נוֹגֵ֖עַ בָּאָ֑רֶץ וְהַ֨צָּפִ֔יר קֶ֥רֶן חָז֖וּת בֵּ֥ין עֵינָֽיו׃
(דניאל ח ד-ה)

מלכויות פרס ויוון נראות לו כאן כאיל וכצפיר עזים, חיות שאינן טורפות; כלומר לא יזיקו לעם ישראל. 

הקרן היוצאת ממלכות יוון - מלכות אנטיוכוס שהציקה לישראל

וּמִן־הָאַחַ֣ת מֵהֶ֔ם יָצָ֥א קֶֽרֶן־אַחַ֖ת מִצְּעִירָ֑ה וַתִּגְדַּל־יֶ֛תֶר אֶל־הַנֶּ֥גֶב וְאֶל־הַמִּזְרָ֖ח וְאֶל־הַצֶּֽבִי׃
וַתִּגְדַּ֖ל עַד־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַתַּפֵּ֥ל אַ֛רְצָה מִן־הַצָּבָ֥א וּמִן־הַכּוֹכָבִ֖ים וַֽתִּרְמְסֵֽם׃
וְעַ֥ד שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הִגְדִּ֑יל וּמִמֶּ֙נּוּ֙ הרים (הוּרַ֣ם) הַתָּמִ֔יד וְהֻשְׁלַ֖ךְ מְכ֥וֹן מִקְדָּשֽׁוֹ׃
וְצָבָ֛א תִּנָּתֵ֥ן עַל־הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה׃
(דניאל ח ט-יב)

אבן עזרא, אברבנאל ומלבי"ם (בניגוד לרמב"ן) הסבירו שהקרן היוצאת מן החיה השלישית היא מלכות אנטיוכוס שיצאה מתוך היוונים והציקה לישראל. היא הייתה היחידה מתוך מלכות יוון שהציקה לישראל.

מדוע לא רמוז המן?

על פי מה שכתבנו על מלכות יוון, שבכללותה לא הציקה לישראל, אך יצא ממנה אנטיוכוס שכן הציק; יש לשאול מדוע לגבי מלכות פרס, שבכללותה הייתה חיובית לישראל, לא רואה דניאל איזו קרן שיוצאת כמשל לגזירת המן?

ויש לומר שתי תשובות:

א. על אף האווירה הקשה בתקופת ההמתנה של גזירת המן, בסופו של דבר התכנית שלו כשלה.

ב. הצרה שהביא המן על עם ישראל הייתה יוזמה שלו, והוא לא היה פרסי, כי אם אגגי מזרע עמלק.

ביאור הפסוקים עד סוף הפרק

וַתִּגְדַּ֖ל עַד־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וַתַּפֵּ֥ל אַ֛רְצָה מִן־הַצָּבָ֥א וּמִן־הַכּוֹכָבִ֖ים וַֽתִּרְמְסֵֽם׃
(דניאל ח י)

"וַתִּגְדַּ֖ל עַד־צְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם" - אנטיוכוס הגיע עד היהודים, שהם צבא הקב"ה.

"וַתַּפֵּ֥ל אַ֛רְצָה מִן־הַצָּבָ֥א" – יהודים.

"וּמִן־הַכּוֹכָבִ֖ים" – הצדיקים.

וְעַ֥ד שַֽׂר־הַצָּבָ֖א הִגְדִּ֑יל וּמִמֶּ֙נּוּ֙ הרים (הוּרַ֣ם) הַתָּמִ֔יד וְהֻשְׁלַ֖ךְ מְכ֥וֹן מִקְדָּשֽׁוֹ׃
(דניאל ח יא)

"וְעַ֥ד שַֽׂר־הַצָּבָ֖א" – שר הצבא הוא השררה של היהודים; בית המקדש.

"הִגְדִּ֑יל" – אנטיוכוס הגיע על למקדש.

"וּמִמֶּ֙נּוּ֙ הרים (הוּרַ֣ם) הַתָּמִ֔יד" – בוטלו הקרבנות.

"וְהֻשְׁלַ֖ךְ מְכ֥וֹן מִקְדָּשֽׁוֹ" – נחרב הבית.

וְצָבָ֛א תִּנָּתֵ֥ן עַל־הַתָּמִ֖יד בְּפָ֑שַׁע וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה׃
(דניאל ח יב)

"וְתַשְׁלֵ֤ךְ אֱמֶת֙ אַ֔רְצָה" – בוטל לימוד התורה.

"וְעָשְׂתָ֖ה וְהִצְלִֽיחָה" – הצליחו גזירות אנטיוכוס.

וָאֶשְׁמְעָ֥ה אֶֽחָד־קָד֖וֹשׁ מְדַבֵּ֑ר וַיֹּאמֶר֩ אֶחָ֨ד קָד֜וֹשׁ לַפַּֽלְמוֹנִ֣י הַֽמְדַבֵּ֗ר עַד־מָתַ֞י הֶחָז֤וֹן הַתָּמִיד֙ וְהַפֶּ֣שַׁע שֹׁמֵ֔ם תֵּ֛ת וְקֹ֥דֶשׁ וְצָבָ֖א מִרְמָֽס׃
(דניאל ח יג)

"עַד־מָתַ֞י הֶחָז֤וֹן הַתָּמִיד֙" – עד מתי יתקיים מה שנאמר לעיל "הרים (הוּרַ֣ם) הַתָּמִ֔יד"(דניאל ח יא)?

"וְהַפֶּ֣שַׁע שֹׁמֵ֔ם" – פסל עבודה זרה בתוך המקדש.

"תֵּ֛ת" – הוּשַׂם, שָׂמוּ.

"וְצָבָ֖א מִרְמָֽס" – צבא השמים (ראה לעיל פסוק י'), עם ישראל, למִרְמָֽס.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י עַ֚ד עֶ֣רֶב בֹּ֔קֶר אַלְפַּ֖יִם וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת וְנִצְדַּ֖ק קֹֽדֶשׁ׃
(דניאל ח יד)

"וְנִצְדַּ֖ק קֹֽדֶשׁ" – שיכופר עוון ישראל.

וַיְהִ֗י בִּרְאֹתִ֛י אֲנִ֥י דָנִיֵּ֖אל אֶת־הֶחָז֑וֹן וָאֲבַקְשָׁ֣ה בִינָ֔ה וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד לְנֶגְדִּ֖י כְּמַרְאֵה־גָֽבֶר׃
(דניאל ח טו)

"וָאֲבַקְשָׁ֣ה בִינָ֔ה" – דניאל מבקש להבין מהו קץ הצרות שחולל אנטיוכוס.

וּֽבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם כְּהָתֵ֖ם הַפֹּשְׁעִ֑ים יַעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז־פָּנִ֖ים וּמֵבִ֥ין חִידֽוֹת׃
(דניאל ח כג)

"וּֽבְאַחֲרִית֙ מַלְכוּתָ֔ם" – של בני אלכסנדר.

"יַעֲמֹ֛ד מֶ֥לֶךְ עַז־פָּנִ֖ים" – הוא אנטיוכוס.

וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם־קְדֹשִֽׁים׃
(דניאל ח כד)

"וְעָצַ֤ם כֹּחוֹ֙ וְלֹ֣א בְכֹח֔וֹ" – אנטיוכוס היה מלך חזק, אבל לא כמו אלכסנדר.

"וְנִפְלָא֥וֹת יַשְׁחִ֖ית וְהִצְלִ֣יחַ וְעָשָׂ֑ה וְהִשְׁחִ֥ית עֲצוּמִ֖ים וְעַם־קְדֹשִֽׁים׃" – יצליח לפגוע בעם ישראל.

וְעַל־שִׂכְל֗וֹ וְהִצְלִ֤יחַ מִרְמָה֙ בְּיָד֔וֹ וּבִלְבָב֣וֹ יַגְדִּ֔יל וּבְשַׁלְוָ֖ה יַשְׁחִ֣ית רַבִּ֑ים וְעַ֤ל־שַׂר־שָׂרִים֙ יַעֲמֹ֔ד וּבְאֶ֥פֶס יָ֖ד יִשָּׁבֵֽר׃
(דניאל ח כה)

"וְעַ֤ל־שַׂר־שָׂרִים֙ יַעֲמֹ֔ד" – יחרף ויגדף כלפי שַׂר־שָׂרִים֙, הקב"ה.