תנ"ך על הפרק - שמות לה - בניין המשכן אינו דוחה שבת / הרב חיים דרוקמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות לה

85 / 929
היום

הפרק

בנ"י מצווים על השבת ותורמים למלאכת המשכן

וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם׃שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַיהוָ֑ה כָּל־הָעֹשֶׂ֥ה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת׃לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיהוָ֔ה כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׂטִּֽים׃וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְהוָֽה׃אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אָהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו׃אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ׃אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים׃וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר׃וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן׃אֵ֣ת ׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם׃אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן׃וַיֵּֽצְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה׃וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְהוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ׃וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל ׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיהוָֽה׃וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֑ה וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ׃וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ׃וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן׃וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֮ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַיהוָֽה׃וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רְא֛וּ קָרָ֥א יְהוָ֖ה בְּשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃וַיְמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה בִּתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃וְלַחְשֹׁ֖ב מַֽחַשָׁבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֛ת בַּזָּהָ֥ב וּבַכֶּ֖סֶף וּבַנְּחֹֽשֶׁת׃וּבַחֲרֹ֥שֶׁת אֶ֛בֶן לְמַלֹּ֖את וּבַחֲרֹ֣שֶׁת עֵ֑ץ לַעֲשׂ֖וֹת בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת מַחֲשָֽׁבֶת׃וּלְהוֹרֹ֖ת נָתַ֣ן בְּלִבּ֑וֹ ה֕וּא וְאָֽהֳלִיאָ֥ב בֶּן־אֲחִיסָמָ֖ךְ לְמַטֵּה־דָֽן׃מִלֵּ֨א אֹתָ֜ם חָכְמַת־לֵ֗ב לַעֲשׂוֹת֮ כָּל־מְלֶ֣אכֶת חָרָ֣שׁ ׀ וְחֹשֵׁב֒ וְרֹקֵ֞ם בַּתְּכֵ֣לֶת וּבָֽאַרְגָּמָ֗ן בְּתוֹלַ֧עַת הַשָּׁנִ֛י וּבַשֵּׁ֖שׁ וְאֹרֵ֑ג עֹשֵׂי֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה וְחֹשְׁבֵ֖י מַחֲשָׁבֹֽת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים דרוקמן שליט

בניין המשכן אינו דוחה שבת

המשכן והשבת

בתחילת הפרק מצווה התורה על השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַד'"(שמות לה ב). מהקדמת נושא השבת לבניין המשכן, מסיקים חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל ויקהל, מסכתא דשבתא), שקיום השבת קודם לבניין המשכן. כלומר, הבאת ציווי השבת כאן באה לומר, שחרף החשיבות הגדולה של בניין המשכן, היא איננה דוחה את השבת, ועל כן בשבת צריך לשבות אפילו מבניין המשכן.

מדוע זה כך? לכאורה, היינו מצפים שהמשכן ידחה את השבת, שהרי עניינו של המשכן הוא השראת שכינה בישראל, הורדת שפע קודש לעם ישראל כולו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ – וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"(שמות כה ח), כך שמן הראוי היה לבנותו כמה שיותר מהר – ואפילו בשבת! אין להפסיד ולו רגע אחד!

מחדשת התורה ומדגישה שללא שבת – אין קדושה! המשכן יכול להבנות אך ורק על יסוד שבת קודש!

הקב"ה השליט את האדם על הבריאה כולה, ונתן בידו את היכולת להשפיע עליה ולכוונה כרצונו. אולם, מה מבטיח שהאדם יכוון את המציאות לכיוון החיובי הרצוי, ולא ידרדר אותה וישתמש בה להשחתה ולהרס? כאן נכנס תפקידה של השבת, המכוונת את שליטת האדם על הבריאה לכיוונים חיוביים, ובכך מונעת קלקול והשחתה. ללא פעולת השבת, האדם יכול להיות הרסני למדי, ובמקום להביא את העולם לקדושה – יביאו להיפך הגמור! על כן, אי אפשר לוותר על השבת – אפילו לטובת המשכן.

"בָּרָא אֱ־לֹהִים לַעֲשׂוֹת"

ברכה מיוחדת ניתנה לשבת: "וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ־לֹהִים לַעֲשׂוֹת"(בראשית ב ג). לכאורה, היה צריך לכתוב: 'אשר ברא א־להים ועשה' – כיון שביום השביעי כבר הסתיימה העשייה של בריאת שמים וארץ! מדוע אפוא, נאמר: "לעשות" – כאילו עדיין נותר מה לעשות בבריאה?

עונים חז"ל: "שקדמה השבת ולא נגמרה מלאכתן"(תנחומא בובר בראשית יז). כביכול, אומרים חז"ל, שד' עסק במלאכת הבריאה, אך נאלץ להפסיקה באמצע, משום שנכנסה עליו שבת, וכך יצא שחלק מהבריאה טרם נברא, ונותר עוד מה לעשות! ואם דברי חז"ל אלו מפליאים – מפליא שבעתיים ביאורם, מהו אותו חלק שטרם הספיק להיברא: "זה בית המקדש העתיד להיות"! מה פשר הדברים הללו?

נראה, כי חז"ל באים לומר לנו, שד' ברא בריאה "גולמית", והשאיר את השלמתה לאדם. השלמת הבריאה היא באמצעות "בית המקדש העתיד להיות", המבטא את הקדושה שצריכה לחול בבריאה. הדרישה מאתנו היא להפוך את הבריאה הגשמית כולה ל"בית מקדש", כלומר: לקדש את העולם כולו, את המציאות בשלמותה, את החיים על מורכבותם, ולהכניס בהם תוכן וערכיות.

וכדי שהעולם יתעלה למעמד הראוי לו – יש הכרח בשבת קודש. על כן שבת חייבת להופיע במציאות לפני "בית המקדש העתיד להיות", כי רק דרכה יכולה הקדושה להופיע בעולם.

בשבת אנו שובתים יום אחד בשבוע ממלאכה, מיצירה אנושית. באופן זה, ניתנת בידינו האפשרות לשוב ולהיפגש בכל שבוע עִם היוצר האמתי, בורא הכל. באמצעות המפגש שיוצרת השבת, נוכל לכוון גם את מלאכת ששת ימי המעשה בהתאם לרצון הבורא – עילוי העולם וקידושו. השבת מלמדת אותנו לנצל את כוח היצירה שניתן לנו, עבור מטרות טובות ונעלות, ולא, חלילה, לקלקול הבריאה וכילויה.

"מלאכת מחשבת"

כידוע, לא כל מלאכה נאסרה בשבת, אלא רק: "מלאכת מחשבת", שאיננה מוגדרת דווקא כעבודה קשה, אלא כמלאכה היוצרת, מלאכת אומן, שיש בה כוונה ורצון.

יש התמהים על הלכות שבת, שכן, ישנם מעשים האסורים בשבת – למרות שעשייתם אינה כרוכה במאמץ רב, בעוד שמעשים אחרים, המלווים בטרחה רבה – מותרים! למשל, הפעלת מכשיר חשמלי בלחיצת מתג אסורה, למרות שאין בכך מאמץ כלל! וכן, הסרת גרגיר חיטה קטנטן מקערת שעורים – מוגדרת כאיסור ברירה. לעומת זאת, אדם הגורר בביתו רהיטים מצד לצד במשך שעות ארוכות של יגיעה ויזע – אינו עובר על אחת מהמלאכות האסורות בשבת!

התורה אוסרת עלינו, אפוא, לעשות בשבת פעולות של יצירה. אולם, אין כוונת התורה בזה, להתנגד לכוח היצירה שבאדם, ולדרוש מאתנו לכלוא אותו, חלילה! אדם צריך לנצל היטב את כוחות היצירה שלו. מטרת השבת היא לאזן את כוחותינו, ולהבטיח שנשתמש בהם בצורה חיובית במהלך ששת ימי המעשה.

אומרת התורה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה – וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ". ניתן לומר, שבעקבות: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ" – נולד הערך האמתי ל"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה". מתוך קדושת השבת והשביתה בה, צומח הערך האמתי למלאכה של כל ימי המעשה.

אכן, יש ערך גדול למלאכה הנעשית בששת ימי המעשה, לבניין העולם ופיתוחו, וליצירה האנושית בכלל – אך ערך זה יוכל להתממש כראוי, רק באמצעות השביתה בשבת, היוצרת מפגש מחודש עם בורא העולם.

השבת היא זכר למעשה בראשית, כשאנו שובתים בה, אנו זוכרים שיש בורא לעולם. והעובדה שיש בורא לעולם, מלמדת שיש לעולם מטרה מסוימת, שכן, אף יוצר איננו בונה כלי, אלא אם כן יש לו מטרה מוגדרת עבור כלי זה. מטרת הבריאה מתבטאת בבניין המשכן – החלת קדושה במציאות כולה. כך מובן, מדוע בניין המשכן אינו יכול לדחות את השבת – כיון שהיא המאפשרת את קיום התוכן המהותי שלו.

  © המאמר מעובד ומקוצר מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך