מלאכת הבערה
למדנו בפרק כ': "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלוֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה"(שמות כ י), וביארו חכמים שכוונת התורה לאסור בשבת את כל שלושים ותשעה הסוגים של המלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן. על אף שגם מלאכת הבערת האש בכלל ל"ט המלאכות, שכן היו מבעירים אש כדי להכין צבעים לצביעת יריעות המשכן, בכל זאת הזכירה התורה במפורש את מלאכת ההבערה בפרקנו: "לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃"(ג). שאלו חכמים, לשם מה היה צורך להזכיר את מלאכת ההבערה באופן מיוחד. פירש רבי נתן, שרצתה התורה לפרט מלאכה אחת לדוגמא, כדי ללמדנו שאף שכל ל"ט המלאכות שנאסרו בשבת נלמדו מפסוק אחד, "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה", עם זאת כל מלאכה ומלאכה נחשבת לאיסור בפני עצמו, ולכן העושה כמה מלאכות, בשגגה, חייב קרבן חטאת על כל אחת ואחת מהן (שבת ע.).
על ידי העוצמה האדירה שבאש יכול האדם לשלוט בכוחות הטבע ולרתום אותם לשירותו. על ידי האש יצר האדם כלי ברזל, שיפר את מזונו ובהמשך יצר מכונות בעלות עוצמה. אולי לכן נבחרה מלאכת ההבערה מכל המלאכות, כדוגמא המבטאת את יכולתו העצומה של האדם לפעול לשכלול העולם. אולם בשבת צריך כל יהודי לנוח ולהתעלות מעל לכל הפעולות היצירתיות, לזכור את הבורא שהוציאנו ממצרים, ולהתענג על השבת בלימוד התורה ובסעודות.