ויקהל משה. אלה הדברים אשר צוה. מה שאמרתי למעלה, כשצויתי אתכם את כל אשר דבר ה' אתי בהר סיני הם הדברים שצוה לעשות בימי החול:
פסוק ב:
וביום השביעי יהיה לכם קדש. ולא תעשו בו אפילו מלאכת המשכן:
פסוק ב:
כל העושה בו מלאכה יומת. אף על פי שהיא מלאכת מצוה:
פסוק ג:
לא תבערו אש. אף על פי שההבערה בעצמה היא קלקול על הרוב, מכל מקום בהיותה כלי לכל המלאכות או לרובן היא אסורה בשבת:
פסוק ה:
קחו מאתכם. אתם בחרו אנשים שיקבלו מאתכם תרומה לה':
פסוק ה:
כל נדיב לבו. לא ילכו גבאים לגבותה בזרוע:
פסוק ה:
יביאה את תרומת ה'. יביא הנדבה עם אותה תרומת ה' שאינה נדבה והיא תרומת בקע לגלגלת:
פסוק י:
את המשכן את אהלו. אותם שכבר פירש לישראל באמרו ויצום את כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני:
פסוק כב:
ויבאו האנשים על הנשים. עם הנשים המתנדבות באו האנשים שלהן להסכים בנדבה, כדי שיקבלו הגבאין מהן, שאין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט (פרק הגוזל בתרא):
פסוק כב:
וכל איש אשר הניף תנופת זהב. ועם הנשים אשר התנדבו תכשיטי זהב בא גם כן כל איש אשר הניף תנופת זהב, כענין אמרם שורה שכלה כסף כסף, שכלה זהב זהב, לא היו מעורבים:
פסוק כו:
טוו את העזים. מעל העזים, כדבריהם ז"ל למען יהיה בטווי זהר נוסף, כי בהרבה מהפשוטים ימעט קצת מטוב איכותם כאשר יעקרו ממקום גדולם, כמו שיקרה בדבש דבורים ובקאסיא"ה ובחלב ובזולתם: