פרק ו - ככה יעשה לאיש

איש אשר המלך חפץ ביקרו

וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃
וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃
וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃
(אסתר ו ו-י)

אומר אבן עזרא, דבר ידוע הוא שיש סוס מיוחד למלך, וכתר על ראשו, ואין אחד מעבדי המלך רשאי לרכוב עליו. כשאמר המן "יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ" וכו', אמר אחשורוש, זה מה שחלמתי בלילה, שאתה רוצה להיות מלך במקומי. המן עוד מוסיף "וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים" – כלומר הוא רוצה לעשות פרסום גדול לדבר. מיד אמר לו המלך " מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃".

הרב חיד"א עליו השלום כותב שפעם אחת היה בחו"ל והזדמן לאחד מבתי הכנסת, ומכרו את פתיחת ההיכל, ואחד נתן מנה, וחברו מאתיים, ועוד אחד אמר שלש מאות, וחברו אמר ארבע מאות, ועשו "מי שבירך" לכל מי שנתן, והאחרון הוא זה שזכה בפתיחה; אבל כל אלו שקדמו לו ולא זכו בפתיחת ההיכל, הם גם כן שילמו מדין נדר. [אמנם כיום אנן סהדי  שהאומר סכום, כוונתו ודעתו אם יזכה לפתוח את ההיכל.]

המן אומר לאחשורוש, לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ אתן כך וכך סכום כסף, וכן אתן לו עיר אחת שימלוך עליה וכו', אמר לו אחשורוש "אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃", תן את כל מה שאמרת למרדכי.

מרדכי דורך על המן כדי לעורר כביכול את הקב"ה לפעול

מיד אחר כך כתוב –

וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃
(אסתר ו יא)

המן נצטווה להעלות את מרדכי על הסוס אשר רכב עליו המלך ולהכריז "כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ" וכו'.

כשבא המן לקיים את דבר המלך היה מרדכי תשוש מהצום, ואמר לו שאינו יכול לעלות בכוחות עצמו על הסוס. רצה המן להביא כסא או סולם. אמר לו מרדכי שגם עליהם אין לו כח לעלות. אמר לו המן אם כן מה רצונך? אמר לו תשכב על הרצפה, אני אעמוד עליך ואתה תתרומם עד שאוכל לשבת על הסוס. כך עשה המן כי פחד להפר את צו המלך. כשנעמד עליו מרדכי, בעט בהמן. אמר לו המן, והרי כתוב "בִּנְפֹ֣ל א֭וֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמָ֑ח"(משלי כד יז)? ענה לו מרדכי, כתוב גם: "וְאַתָּ֖ה עַל־בָּמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ"(דברים לג כט).

כוונתו של מרדכי הייתה להראות כלפי שמיא, שהנה, מזלם של ישראל מתחיל שוב לעלות. מרדכי דורך על בעל המזימה להשמיד את ישראל חס ושלום. צריך לדעת שבשמים מחכים שתהיה אתערותא דלתתא (=התעוררות שלמטה), ואחר כך מגיעה אתערותא דלעילא (התעוררות שלמעלה).

אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ

וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃
(אסתר ו יב)

אומרים חז"ל: " 'אָבֵ֖ל' – על בתו, 'וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ' – על שאירע לו"(מגילה טז.). כשהוביל המן את מרדכי על הסוס וקרא לפניו "כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ" וכו', הביטה בתו של המן מהחלון, וחשבה שמי שאומר "כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה..." זה מרדכי שמוביל את אביה המן הרוכב על הסוס. לכן זרקה בתו של המן עליו עביט של בית הכסא. והנה הרים המן את ראשו, וכיון שראתה בתו שזה אביה, הפילה עצמה מהחלון ומתה, ולכן נאמר "אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃".

יש לשאול, וכי בתו של המן אינה מזהה את הקול של אביה? והרי יש בגמרא (גיטין כג.) שאלה הכיצד סומא יודע מי זו אשתו, (שמא היא אשתו של אדם אחר), ועונה הגמרא שהוא מזהה את הקול שלה, אם כן כיצד בתו של המן לא זיהתה את קולו של אביה?! אלא שהמן התבייש ולא רצה שיזהו אותו ושינה את קולו; לכן בתו לא זיהתה אותו.

בפסוקים האחרונים של פרקנו כתוב:

וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃
עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃
(אסתר ו יג-יד)

המן עדיין היה לבוש בגדים מלוכלכים ממה שזרקה עליו בתו, והוא אמר לסריסי המלך אני אונן, עוד לא קברתי את בתי, ואיני יכול לשתות יין, אך הם אמרו לו שימהר לבא אל המשתה, וכשבא עם בגדיו המלוכלכים כל אחד התרחק ממנו.