פסוק א:נדדה שנת המלך. רבי תנחום אומר, נדדה שנת המלך – שנת מלכו של עולם, ורבנן אמרי – נדדו עליונים נדדו תחתונים .
(שם שם ב')
פסוק א:נדדה שנת המלך. למה נדדה – נפל ליה מילתא בדעתיה, אמר, מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן, דלמא עצה קא שקלי למקטלי, הדר אמר, וכי לא הוי גברא דרחים לי דהוי מודע לי, הדר אמר, דלמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיו, משום הכי ממנעי אינשי ולא מגלו לי, מיד – ויאמר להביא את ספר הזכרונות.
(שם שם)
פסוק א:נדדה שנת המלך. למה נדדה – לפי שראה בחלומו את המן נוטל סייף להרגו ונבהל והקיץ משנתו .
(מ"ר)
פסוק א:ויהיו נקראים. מלמד שנקראו מאליהם .
(מגילה ט"ו ב')
פסוק ב:וימצא כתוב. כתב מבעי ליה, אלא מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב .
(מגילה ט"ו ב')
פסוק ב:וימצא כתוב. דרש רבי שילא איש כפר תמרתא, ובה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק, כתב שלבעלה לא כש"כ .
(שם ט"ז א')
פסוק ב:וימצא כתוב וגו'. א"ר פנחס, מדה טובה היתה באותו האיש, שכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה, הדא הוא דכתיב וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי [מ"ר פרשה א' פ' ג'].
פסוק ג:לא נעשה עמו דבר. אמר רבא, לא מפני שאוהבין את מרדכי אלא מפני ששונאין את המן .
(מגילה ט"ז א')
פסוק ד:אשר הכין לו. [מה ת"ל לו], תנא לו הכין, ועליו נאמר ולו הכין כלי שת חציו לדולקים יפעל, בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל.
(מ"ר)
פסוק ו:ויאמר המן בלבו. תניא, הרשעים ברשות לבם, וכן ויאמר עשו בלבו, אמר נבל בלבו (תהילים י״ד:א׳) ויאמר ירבעם בלבו (מ"א י"ג), אבל הצדיקים לבם ברשותם כמש"נ (שמואל א א׳:י״ג) וחנה היא מדברת על לבה, וישם דניאל על לבו (דניאל א׳:ח׳) ויאמר דוד אל לבו (שמואל א כ״ז:א׳) ודומין לבוראן שנאמר (ס"פ בראשית) ויאמר ה' אל לבו .
(מ"ר)
פסוק י:למרדכי היהודי וגו'. [למרדכי היהודי היושב בשער המלך, כל הני סימני למה לי], אלא אמר ליה ועשה כן למרדכי, אמר ליה, מנו מרדכי, אמר ליה, היהודי, אמר ליה, טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר ליה – היושב בשער המלך .
(מגילה ט"ז א')
פסוק י:אל תפל דבר. אמר ליה המן, סגי ליה בחד דיסקרתא אי נמי בחד נהרא , אמר ליה, הא נמי הב ליה, הדא הוא דכתיב אל תפל דבר מכל אשר דברת.
(שם שם)
פסוק יא:ויקח המן וגו'. אזל לגביה דמרדכי, אשכחיה דיתבי רבנן קמיה ומחוי להו הלכות קמיצה , אמר להו במאי עסקיתו, אמרו ליה, בזמן שביהמ"ק היה קיים, מאן דמנדב מנחה מייתא מלי קומצא דסולתא ומכפר ליה, אמר להו, אתא מלי קומצא קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי .
(שם שם)
פסוק יא:ויקרא לפניו וגו'. א"ר בנימין בר לוי, בניה של רחל גדולתן שוה, התם כתיב (פ' מקץ) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך, וכאן כתיב ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש וגו' [מ"ר פרשה ז'].
פסוק יב:וישב מרדכי וגו'. אמר רב ששת, ששב לשקו ולתעניתו .
(מגילה ט"ז א')
פסוק יב:אבל וחפוי ראש. כי הוי נקיט ואזיל עם מרדכי בשבילא דבי המן ' חזיתיה ברתיה דהוי קאים אאיגרא, סברה היא, האי דרכיב אבוהא הוא והאי דמסגא קמיה – מרדכי, שקלא עציצא דביהכ"ס ושדיתיה ארישיה דאבוה, דלי עינה וחזיא דאבוהא הוא, נפלה מאיגרא לארעא ומתה, והיינו דכתיב והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש, אבל על בתו וחפוי ראש על מה שאירע לו .
(מגילה ט"ז א')
פסוק יג:ויאמרו לו חכמיו. קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו, א"ר יוחנן, כל האומר דבר חכמה אפילו בעובדי כוכבים נקרא חכם .
(שם שם)
פסוק יג:אם מזרע היהודים. אמרו ליה, אי משאר שבטים קאתא מרדכי יכלת ליה, ואם משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה, יהודה – דכתיב ידך בעורף אויביך, אינך – דכתיב בהו (תהילים פ׳:ג׳) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך .
(שם שם)
פסוק יג:נפול תפול. דרש ר' יהודה ב"ר אלעאי, שתי נפילות הללו למה, אמרו לו, אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהם יורדין יורדין עד לעפר וכשהן עולין עולין עד לכוכבים .
(שם שם)
פסוק יג:ויבהלו. מלמד שהביאוהו בבהלה .
(שם שם)