תנ"ך על הפרק - אסתר ו - דורון, תפילה ומלחמה במגילת אסתר / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

אסתר ו

825 / 929
היום

הפרק

בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לְהָבִ֞יא אֶת־סֵ֤פֶר הַזִּכְרֹנוֹת֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים וַיִּהְי֥וּ נִקְרָאִ֖ים לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃וַיִּמָּצֵ֣א כָת֗וּב אֲשֶׁר֩ הִגִּ֨יד מָרְדֳּכַ֜י עַל־בִּגְתָ֣נָא וָתֶ֗רֶשׁ שְׁנֵי֙ סָרִיסֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ מִשֹּׁמְרֵ֖י הַסַּ֑ף אֲשֶׁ֤ר בִּקְשׁוּ֙ לִשְׁלֹ֣חַ יָ֔ד בַּמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֽוֹשׁ׃וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר׃וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֥ה הָמָ֖ן עֹמֵ֣ד בֶּחָצֵ֑ר וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ יָבֽוֹא׃וַיָּבוֹא֮ הָמָן֒ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לַעֲשׂ֕וֹת בָּאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּיקָר֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ בְּלִבּ֔וֹ לְמִ֞י יַחְפֹּ֥ץ הַמֶּ֛לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת יְקָ֖ר יוֹתֵ֥ר מִמֶּֽנִּי׃וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ׃וְנָת֨וֹן הַלְּב֜וּשׁ וְהַסּ֗וּס עַל־יַד־אִ֞ישׁ מִשָּׂרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽפַּרְתְּמִ֔ים וְהִלְבִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֣ץ בִּֽיקָר֑וֹ וְהִרְכִּיבֻ֤הוּ עַל־הַסּוּס֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וְקָרְא֣וּ לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לְהָמָ֗ן מַ֠הֵר קַ֣ח אֶת־הַלְּב֤וּשׁ וְאֶת־הַסּוּס֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ וַֽעֲשֵׂה־כֵן֙ לְמָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י הַיּוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ אַל־תַּפֵּ֣ל דָּבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃וַיִּקַּ֤ח הָמָן֙ אֶת־הַלְּב֣וּשׁ וְאֶת־הַסּ֔וּס וַיַּלְבֵּ֖שׁ אֶֽת־מָרְדֳּכָ֑י וַיַּרְכִּיבֵ֙הוּ֙ בִּרְח֣וֹב הָעִ֔יר וַיִּקְרָ֣א לְפָנָ֔יו כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ׃וַיָּ֥שָׁב מָרְדֳּכַ֖י אֶל־שַׁ֣עַר הַמֶּ֑לֶךְ וְהָמָן֙ נִדְחַ֣ף אֶל־בֵּית֔וֹ אָבֵ֖ל וַחֲפ֥וּי רֹֽאשׁ׃וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו׃עוֹדָם֙ מְדַבְּרִ֣ים עִמּ֔וֹ וְסָרִיסֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִגִּ֑יעוּ וַיַּבְהִ֙לוּ֙ לְהָבִ֣יא אֶת־הָמָ֔ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשְׂתָ֥ה אֶסְתֵּֽר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

דורון, תפילה ומלחמה במגילת אסתר

הקדמה

יש לשאול שאלות רבות על מגילת אסתר.

במאמר הקודם עסקנו בשבע שאלות: על אחשורוש, על מרדכי, על ההשגחה, ועל הרקע למגילה.

מאמר זה יעסוק בשש שאלות נוספות: על אחשורוש, על מרדכי ועל אסתר.

א. על אחשורוש

  1. מדוע גידל אחשורוש את המן בצורה כזו שכולם צריכים לכרוע ולהשתחוות לו (ג, א-ב)? האם אחשורוש לא חשש שהדבר יפגע במעמדו כמלך?
  2. מדוע חוקק אחשורוש חוק כזה, שאפילו אם המלכה נכנסת לחצר בית המלך הפנימית והמלך לא הושיט לה את שרביט הזהב - אחת דתה להמית (ד, יא)? והרי אם אחשורוש יהיה מנומנם מעט מהיין ששתה, או סתם מעייפות, ואשתו תרצה להיכנס אליו והוא לא ירגיש בה ולא יושיט לה את שרביט הזהב - היא תמות! והרי ראינו כמה קשה היה לאחשורוש למצוא מלכה: ארבע שנים (א, ג - ב, טז)!

עוד יש להעיר שרוח הדברים והאוירה המורגשת מפרק א' רחוקה מאד מהחוק הזה:

כך נאמר שם:

ב. בימים ההם, כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה.
ג. בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו, חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו.
ד. בהראתו את עשר כבוד מלכותו, ואת יקר תפארת גדולתו, ימים רבים שמונים ומאת יום.
ה. ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן, משתה שבעת ימים, בחצר גנת ביתן המלך.
י. ביום השביעי, כטוב לב המלך ביין, אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש.
יא. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא.
  1. מדוע ביזה אחשורוש את המן, בצוותו להרכיב את מרדכי על הסוס (ו, י-יג)? גם אם הוא רצה מאד לכבד את מרדכי - האם לא יכול היה למצוא מישהו אחר שירכיב את מרדכי על הסוס ויקרא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"? והרי היה זה עוד לפני שאסתר אמרה לאחשורוש שהמן רוצה להורגה, ולפני שהמן נפל על המיטה שאסתר עליה, ולפני שאחשורוש ידע שהמן רוצה לתלות את מרדכי!

ב. על מרדכי

  1. מדוע ציוה מרדכי על אסתר שתבוא מיד אל אחשורוש (ד, ח-יד)? והרי כעת היה רק חדש ניסן (ג, יב), והגזירה נקבעה לחדש אדר (שם, יג), כך שהיה עוד זמן רב עד ליום הגזירה! ואם אחשורוש לא היה מושיט את שרביט הזהב לאסתר היו ח"ו הורגים אותה, והיא לא היתה יכולה לבטל את הגזירה! והרי היא לא נקראה לבוא אל המלך זה שלושים יום (ד, יא), ומסתבר מאד שהוא יקרא לה באחד הימים הקרובים, ואז היא תוכל להפר את הגזירה!

ג. על אסתר

  1. מדוע במשתה הראשון, כאשר אחשורוש שאל את אסתר לבקשתה, והציע לה עד חצי המלכות, היא לא בקשה מאחשורוש את בקשתה האמיתית, אלא בקשה רק שיבוא אל המשתה השני (שם, ו-ח)?
  2. מדוע הזמינה אסתר את המן אל שני המשתאות (שם)?

א. פחדיו של אחשורוש

על השאלות הראשונה והשניה, מדוע גידל אחשורוש את המן, ומדוע חוקק אחשורוש חוק כזה, שאפילו אם המלכה תכנס לחצר בית המלך הפנימית והמלך לא יושיט לה את שרביט הזהב - אחת דתה להמית, ועל האוירה ההפוכה בפ"א יש לומר שאמנם בפ"א עדיין לא נחקק החוק הזה, כיון שאחשורוש הרגיש בטוח בעצמו, והוא לא חשש כלל שמישהו ינסה להתנקש בו. אבל אחרי שאחשורוש ראה שבגתן ותרש ניסו לשלוח בו יד, הוא פחד, ולכן הוא הסתגר בחצר בית המלך הפנימית, וקבע את החוק שמי שנכנס אליו והוא אינו מושיט לו את שרביט הזהב - אחת דתו להמית!

אבל המלך אינו יכול להרשות לעצמו שהעם לא יראה את המלך ולא יכרע ולא ישתחווה לו, או לפחות לנציגו הקרוב אליו, לכן גידל המלך את המן, שכולם יכרעו וישתחוו לו.

ועוד שאם ירצו להתנקש במישהו - שיתנקשו בו, ולא במלך ("כתבוני לדורות", לרב בכרך, עמ' 64-65).

1. שאלה על ההסבר

יש לשאול על הסבר זה שרש"י שם (ג, א) פירש בצורה אחרת: "אחר הדברים האלה - שנבראת רפואה זו להיות לתשועה לישראל. גדל המלך וגו' את המן - שהקב"ה בורא רפואה למכתן של ישראל קודם שיביא המכה עליהם".

2. תשובה לשאלה

יש לבאר שאף על פי שהסבר זה שונה מהסבר רש"י, הוא אינו חולק עליו כלל, אלא מוסיף עליו. כיון שרש"י לא הסביר מה היתה מגמתו של אחשורוש בגידולו של המן, אלא רק מדוע סובבה ההשגחה שהמן יתגדל רק אחרי הצלת אחשורוש על ידי מרדכי, ולא קודם, ואילו הסבר זה מוסיף מה היתה מגמתו של אחשורוש בגידולו של המן!

ב. ניצול הפחדים של אחשורוש על ידי מרדכי ואסתר

1. תשובה לשאלה הרביעית

על פי הבנת מצבו הנפשי של אחשורוש, שהיה מלא פחדים, ניתן לענות גם על השאלה הרביעית, מדוע ציוה מרדכי על אסתר שתבוא מיד אל אחשורוש: דווקא מתוך שאחשורוש פחד, רצה מרדכי שאסתר תבוא אליו מתוך סיכון, וזה יגרום לאחשורוש לפחוד עוד יותר, דבר שעשוי לגרום לו להסכים להיענות לבקשתה, בשביל לדעת את סודה (על פי "כתבוני לדורות" עמ' 91)!

כלומר: כיון שאסתר רצתה לבקש מהמלך דבר שיהיה לו קשה מאד לבצע, כמו שרואים בהמשך המגילה שגם אחרי שהוא תלה את המן הוא לא הסכים להשיב את הספרים שכתב המן, אלא אמר: "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב" (ח, ח), לכן רצה מרדכי לגרום לכך שאחשורוש יהיה במצב שבו לא אסתר היא המבקשת, אלא אחשורוש הוא המבקש מאסתר לגלות לו את סודה.

יש לזכור שפעם אחת כבר באה אסתר למלך, ואמרה לו שיש אנשים שמנסים להתנקש בחייו, בגתן ותרש, ואז עוד לא היה חוק שאוסר להיכנס אל המלך בלא רשות, כמו שהתבאר, ואם כעת, שיש חוק שאוסר להיכנס אל המלך בלא רשות, ואסתר מסתכנת להיכנס - ודאי יש לה דבר חשוב מאד לומר למלך.

2. תשובה לשאלה החמישית

על פי זה ניתן לענות גם על השאלה החמישית, מדוע בקשה אסתר מאחשורוש שיבוא אל המשתה השני, ולא אמרה לו מיד את בקשתה: היא רצתה "למתוח" אותו ולהגדיל את סקרנותו כמה שיותר, כדי שהוא יסכים להיענות לבקשתה, בשביל לדעת את סודה!

דבר זה ניתן להוכיח גם מהאריכות בדבריה בבקשתה השניה, לעומת הקיצור בדבריה בבקשתה הראשונה.

בבקשתה הראשונה אמרה אסתר רק:

אם על המלך טוב - יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו (ה, ד).

לעומת זאת בבקשה השניה נאמר:

ותען אסתר ותאמר: שאלתי ובקשתי: אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם על המלך טוב, לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי - יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך (ה, ז-ח).

הרי היא יכלה לומר כמו בבקשתה הראשונה: "אם על המלך טוב - יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם". ומדוע האריכה ואמרה: "שאלתי ובקשתי: אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם על המלך טוב, לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי - יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך"? אלא שהיא רצתה "למתוח" אותו ולהגדיל את סקרנותו כמה שיותר, כדי שהוא יסכים להיענות לבקשתה, בשביל לדעת את סודה!

ועיין עוד בסמוך.

3. תשובה לשאלה השישית

על פי זה ניתן לענות גם על השאלה השישית, מדוע הזמינה אסתר גם את המן אל המשתאות.

כתב רש"י (ה, ד):

יבוא המלך והמן - רבותינו אמרו טעמים הרבה בדבר מה ראתה אסתר שזימנה את המן: כדי לקנאו במלך ובשרים, שהמלך יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו, ועוד טעמים רבים.

לפי רש"י הטעם העיקרי הוא כדי שאחשורוש יכעס על המן - דבר שעשוי לגרום למלך להרוג את המן, כמו שאכן קרה בסוף.

ניתן להביא חיזוק להסבר זה מהשינוי שמופיע בדברי אסתר בין שתי בקשותיה מאחשורוש לבוא אל המשתה.

בבקשה הראשונה אמרה אסתר: "אם על המלך טוב - יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו". לעומת זאת, בבקשה השניה אמרה אסתר: "שאלתי ובקשתי: אם מצאתי חן בעיני המלך, ואם על המלך טוב, לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי - יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם"? מדוע היא אמרה: "אל המשתה אשר אעשה להם"? אלא שהיא רצתה לגרום לאחשורוש לחשוד בהמן!

ועיין עוד בסמוך.

4. תשובה לשאלה השלישית

על פי זה ניתן גם לענות על השאלה השלישית, מדוע ביזה אחשורוש את המן, בצוותו להרכיב את מרדכי על הסוס. כיון שהוא חשד בהמן שהוא רוצה להורגו!

יש להרחיב בנקודה זו:

על הפסוק "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר להביא את ספר הזכרֹנות, דברי הימים, ויהיו נקראים לפני המלך" (ו, א), כתב רש"י:

נדדה שנת המלך - נס היה, ויש אומרים: שם את לבו על שזמנה אסתר את המן, שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו.
להביא את ספר הזכרֹנות - דרך המלכים כששנתן נודדת אומרים לפניהם משלים ושיחות, עד ששנתם חוזרת עליהם. ורבותינו אמרו: מתוך שנתן לבו על המן ואסתר, אמר: 'אי אפשר שלא ידע אדם עצתם, שהוא אוהבי, ויגלה לי'. וחזר ואמר: 'שמא עשה לי אדם טובה ולא גמלתיו, ואין חוששין עוד לי', לפיכך: 'ויאמר להביא את ספר הזכרונות'.

כלומר: כבר בשלב זה אחשורוש חשד בהמן שהוא רוצה להורגו.

ובדיוק בשלב זה מגיע המן אל חצר המלך. מה עושה המן בשעת לילה זו בחצר המלך? אולי באמת הוא בא להורגו?

נאמר בהמשך:

ו. ויבוא המן, ויאמר לו המלך: מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?
ויאמר המן בלבו: למי יחפֹּץ המלך לעשות יקר יותר ממני.
ז. ויאמר המן אל המלך: איש אשר המלך חפץ ביקרו.
ח. יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך, ואשר נִתן כתר מלכות בראשו.
ט. ונתון הלבוש והסוס על יד איש משרי המלך הפרתמים, והלבישו את האיש אשר המלך חפץ ביקרו, והרכיבהו על הסוס ברחוב העיר, וקראו לפניו: 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו'.
י. ויאמר המלך להמן: מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת, ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך, אל תַפֵּל דבר מכל אשר דברת.

אחשורוש כביכול התיעץ עם המן, אבל יתכן מאד שהוא גם רצה לנסותו כיצד הוא יגיב להצעתו.

וכאשר המן ביקש גדולה, אחשורוש הרגיש שחשדו אכן מבוסס, ולכן הוא החליט לבזותו!

ועוד שהוא חשב שיש להמן עוזרים, והוא רצה להראות להם שהוא יודע את תוכניותיו של המן, ולכן כדאי להם לעזוב את המן ואת תוכניות המרד נגדו.

אם כן תוכניתה של אסתר הצליחה!

ג. מדוע הזמינה אסתר את המן אל שני המשתאות?

אמנם כבר ראינו את תשובתו של רש"י על שאלה זו, אבל יש לזכור שרש"י שם כתב:

רבותינו אמרו טעמים הרבה בדבר מה ראתה אסתר שזימנה את המן". נעיין בשלושה מהטעמים:
כך נאמר בגמרא במסכת מגילה (טו ע"ב): "תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?
רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו, שנאמר: 'יהי שלחנם לפניהם לפח' (תהלים סט, כג).
רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה, שנאמר: 'אם רעב שונאך האכילהו לחם' (משלי כה, כא).
רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל: 'אחות יש לנו בבית המלך', ויסיחו דעתן מן הרחמים.

לפי רבי אליעזר אסתר טמנה פח להמן, בדומה למה שכתב רש"י: "כדי לקנאו במלך ובשרים, שהמלך יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו" (מקורו של רש"י הוא בדברי רבי אליעזר המודעי שם בהמשך הבריתא: "קנאתו במלך, קנאתו בשרים").

לפי רבי יהושע אסתר רצתה להאכיל את המן, כלומר: לתת לו מעין דורון.

לפי רבי נחמיה אסתר רצתה שבני ישראל יתפללו לד' שיציל אותם מהגזירה, ולא יסמכו על כך שאסתר היא המלכה והיא כבר תדאג להפר את עצת המן!

לפי שלושת הטעמים הללו עולה, שאסתר, בהזמנתה את המן למשתאות שעשתה, נקטה בדרך משולבת משלושה כיוונים: מאמץ אנושי מתוחכם כנגד אחשורוש והמן, נתינת כבוד להמן, וגרימת הרגשה לישראל שהם חייבים להתפלל. שלושת הדרכים הללו הן הדרכים שקבע יעקב אבינו לפני פגישתו עם עשו, אבי שושלת עמלק: דורון, תפילה, ומלחמה (רש"י בראשית לב, ט)!

גם כאן היה דורון - להמן, תפילה - לקב"ה, ומלחמה - עם המן. אלא שהמלחמה כאן לא היתה מלחמה רגילה, חזיתית, אלא מלחמה נפשית, פסיכולוגית, כנגד אחשורוש, כדי שתוצאותיה יהיו כנגד המן.

יש לציין שהסבר זה ממשיך את מה שלמדנו במאמר על בית המקדש כבסיס להבנת מגילת אסתר: המאבק על בנין בית המקדש הוא מאבק על מלכות ד' בעולם! הגויים באופן כללי מנסים להתכחש למלכות ד' בעולם, ובמיוחד אחשורוש ששלט במדינות רבות רצה להראות כאילו הוא מלך העולם, ולכן הוא לא איפשר לבנות את בית המקדש! והמגילה רומזת לנו על קטנותו של אחשורוש, שכולו מלא פחדים, וכיצד ידעו מרכי ואסתר לנצל את חולשותיו, כדי להציל את עם ישראל.

יהי רצון שנדע תמיד לפעול נכון בכל המישורים, ונזכה לישועה.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך