פסוק א:זכר את ושתי. את יפיה ונעצב:
פסוק ג:ויפקד המלך פקידים. לפי שכל פקיד ופקיד ידועות לו נשים היפות שבמדינתו:
פסוק ג:תמרוקיהן. הן דברים המצחצחין כמו ומורק ושוטף, שמן ערב ומיני סמנים ובשמים המטהרין ומעדנין את הבשר:
פסוק ה:איש יהודי. על שגלה עם גלות יהודה כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם:
פסוק ה:איש ימיני. מבנימין היה כך פשוטו, ורבותינו דרשו מה שדרשו:
פסוק ז:לו לבת. רבותינו פירשו לבית לאשה:
פסוק ט:ויבהל את תמרוקיה. זריז וממהר בשלה משל כולן:
פסוק ט:הראיות לתת לה. לשרתה וכן עושין לכולן ורבותינו דרשו מה שדרשו:
פסוק י:אשר לא תגיד. כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפחת שאול המלך היו מחזיקים בה:
פסוק יא:ומה יעשה בה. זה אחד משני צדיקים שניתן להם רמז ישועה דוד ומרדכי דוד שנאמר (שמואל א יז) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך אמר לא בא לידי דבר זה אלא לסמוך עליו להלחם עם זה וכן מרדכי אמר לא אירע לצדקת זו שתלקח למשכב ערל אלא שעתידה לקום להושיע לישראל לפיכך היה מחזר לדעת מה יהא בסופה:
פסוק יג:כל אשר תאמר. כל שחוק ומיני זמר:
פסוק יד:אל בית הנשים שני. השני:
פסוק טז:בחדש העשירי. עת צנה שהגוף נהנה מן הגוף זימן הק"בה אותו עת צינה כדי לחבבה עליו:
פסוק יז:מכל הנשים. הבעולות שאף נשים הבעולות קבץ:
פסוק יח:והנחה למדינות עשה. לכבודה הניח להם מן המס שעליהם:
פסוק יח:ויתן משאת. שלח דורנות להם והכל כדי לפתותה אולי תגיד מולדתה, ואף על פי כן:
פסוק כ:אין אסתר מגדת מולדתה. לפי שמרדכי יושב בשער המלך המזרזה והמרמזה על כך:
פסוק כא:לשלח יד. להשקותו סם המות:
פסוק כב:ויודע הדבר למרדכי. שהיו מספרים דבריהם לפניו בלשון טרסי ואין יודעים שהיה מרדכי מכיר בשבעים לשונות שהיה מיושבי לשכת הגזית:
פסוק כג:ויכתב בספר דברי הימים. הטובה שעשה מרדכי למלך: