פסוק א:אחר הדברים האלה. יר׳ כי תכף ומיד ניחם על הרעה כי ידוע הוא כי כל אחר הוא סמוך וכל אחרי מופלג כשוך חמתו בישוב דעתו זכר את ושתי ואת אשר עשתה וראה כי לא היתה חייבת מיתה כי מה שלא באה על ואת אשר נגזר עליה היה דבר יוצא מן ההקש לבא ערומה לעין כל ושתגלה ערותה וחרפתה בקהל רב ולזה מיאנ׳ כי המית׳ היתה יותר טוב׳ מהחרפה ההיא:
פסוק א:או יר׳ אחר שנקשה כי אחר שידוע הוא כי כל אחר סמוך א״כ מה זכירה שייך בדבר סמוך כי זכירה היתה בדבר הנשכח מלב לאורך הזמן אשר עבר. אלא כנראה כי זכר את ושתי ר״ל מאיזה זרע באה כי הקב״ה גזר על נבוכד נאצר והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד וזאת היא נשארת משארית הפליטה וזכר כי באה עת פקודתה עתה למה כי ראה את אשר עשת׳ שלא היה כדאי להורג׳ כי יסיר אותה מגביר׳ אלא ההריגה היתה בשביל זאת אשר נגזר עליה מן השמים כי כפי הדין לא היתה חייבת מיתה התחת זאת אלא שהיתה נסיבה להקים ה׳ את הגזירה אשר גזר עליה ולכן לא הרג את החכמים אלא טרדן כמשרז״ל בשביל שהם היו גרמ׳ בנזקי׳ ומגלגלין חוב׳ על ידי חייב וז״ש דוד (שמואל א כד יג) מרשעים יצא רשע ולכן ודאי שידי אל תהי בך כדי שלא אהי׳ נחשב לחייב כשרז״ל מגלגלין חוב׳ וכו׳ ולכן האדם הטוב לא יעשה רע לעולם:
פסוק א:ובמסכת מגילה (מגילה יב:) איתא ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כשם שעשתה כך נגזר עליה הנה כי הוקשה לו הכפל שבכלל הגזרה היא העשיי׳ שאם לא עשת׳ שום דבר לא היה נגזר עליה ההריג׳ אלא שתרצו כשם שעשת וכו׳ ר״ל מדה כנגד מדה זכר את ושתי ואת אשר היתה עושה בבנות ישראל ביום השביעי ואת אשר נגזר עליה מן השמים ג״כ ביום השביעי זהו שאמ׳ כשם שעשתה כך באותו היום גם כן נגזר עליה:
פסוק ב:ויאמרו. ויפקד יר׳ כיון שראו נעריו שהיו משרתיו את צערו כמו שאמ׳ רבי יוחנן שכל אותם השנים משעה שנהרגה ושתי עד שעה שנכנסה אסתר למלכות לא שככה חמתו של אחשורוש התיבון והכתיב כשוך בשוך אין כתיב שכיכ׳ שאינה שכיכ׳ כי אמרו לו אל תדאג על מה שעבר שכבר חלף הלך לו אלא מעתה התיקון הוא שיבקשו למלך נערות בתולות וכו׳ ואם באולי תמצא נער׳ אשר תיטב בעיניך שתהי׳ ראויה למלוך תחת ושתי ובזה תשכח את ושתי:
פסוק ה:איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי וכו׳ יר׳ כי ידוע הוא כי האדם השוכן ויושב את רשעים שלומד ממעשיהם כמש״ה (תהלים קו לה) ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם לזה הפסוק מספר בשבחו שעם היות שהוא לבדו היה בשושן הבירה שהוא ארמון המלך ואיש אין בכל הארמון בלתו עכ״ז ושמו מרדכי ככוחו אז ככוחו עתה וכמו שפירש הראב״ע ז״ל שבשער המלך היה קודם אסתר ועל כן היה דר בארמון עכ״ל.
פסוק ה:או יאמר כי אפי׳ שכל אנשי עירו הנמצאים בשושן נהנו מסעודתו של אחשורוש ואפי׳ שהוא היה שוער המלך והי׳ מן הראוי לשמוח בשמחת מלכו עכ״ז לא נגרר אחריה׳ ואדרבא הי׳ מזהיר אותם כשרז״ל זהו שאמר ושמו מרדכי לא נשתנ׳ שמו ולזה יחסו כמ״ש בן יאיר בן שמעי בן קיש וכו׳. וקשה למה לא הזכיר את שאול אחר שהזכיר את קיש אביו כי משיח ה׳ הוא אלא הנרא׳ כי אחר שהוא היה נסבה לצער הגדול הזה שבא על כל ישראל שאילו היה מקי׳ דבר שמואל כמש״א לו (שמואל א טו ג) לך והכית והחרמת וכו׳ ולא היה משאיר מהם משתין בקיר לא הי׳ הצער הזה ועכ״ז מקים דבר עבדו שאמר והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק וכו׳ אפי׳ שהוא לא עשה והשאיר את אגג אשר אגג השאיר אחריו קללה את המן הרע הזה כשרז״ל הקים השי״ת בן בנו של שאול שהוא מרדכי שנעש׳ על ידו נקמ׳ בשארית עמלק ובהמן ורוב בניו כשרז״ל כמנין רוב ובשביל זה לא זכר את שאול פה:
פסוק ה:ובמסכת מגילה (מגילה יג.) קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימן קאתי וכו׳ ר׳ יוחנן אמר לעולם מבנימן קאתי ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בע״א שכל הכופר בע״א נקרא יהודי כדכתיב אית גוברין יהודאין. ע״כ. וקשה דמדבריו משמע שדניאל חמ״ו לא היו משבט יהודה והלא פסוק מלא הוא (דניאל א ו) ויהי בהם מבני יהוד׳ דניאל חמ״ו אם כן הדר׳ קושיא לדוכתיה קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני.
פסוק ה:והנכון לתרץ קושיא זו ולישב המאמר כולו כי זהו מחלוקת במסכת סנהדרין בפרק חלק (סנהדרין צג:) ויהי בהם מבני יהודה אמר רבי אלעזר כולם משבט אחד רבי שמואל בר נחמני אמר דניאל משבט יהודה חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו. וקשה כי בשלמא לר׳ אלעזר ניחא דהא בפירוש אתמר אלא לרבי שמואל בר נחמני מנין לו שחולק על ר׳ אלעזר כי הלא ארבעתם נכללי׳ יחד בתוך הפסוק. ונראה שר׳ שמואל הוקשה לו בפסוק שאם בא להגיד לנו על דניאל חמ״ו שהיו משבט יהודה לבד היל״ל כדרך המוסיפין על דבר ויהי וכו׳ דניאל וחנניה ומישאל ועזריה א״כ אחר שהפסיק בין כל אחד ואחד ודאי בא ללמדנו שכל א׳ ואחד היה משבטו כמו שאמר חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו ודניאל הואיל והוא סמוך לבני יהודה דרשינן סמוכים והוא לבד משבט יהודה ופירוש הפסוק כך ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו כמ״ש אח״כ רבי יוחנן אזדא לטעמיה דר׳ שמואל בר נחמני וסובר כמותו ולזה אמר על שם שכפרו בע״א וכו׳ כדכתיב (דניאל ג יב) איתי גוברין יהודאין הרי שאפילו שלא היו כולם משבט יהודה בלתי דניאל לבדו על שם שכפרו בע״א נקראו יהודאין וכמ״ש רש״י ז״ל וסופיה דקרא לאלהך לא איתנא פלחין כלומר תדע למה נקראו ונכללו כולם בשם יהודאין על שם שאמרו לאלהך וכו׳ וכפרו בע״א זהו הנראה לע״ד לישב השני מאמרים.
פסוק ה:ורש״י ז״ל תרץ באופן אחר והוא נכון גם ואמר שלעולם מבנימין קאתי כאומרו איש ימיני ומ״ש איש יהודי על שגלה עם גלות יהוד׳ שכל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין האומות ואפי׳ שמשבט אחר הם עכ״ל:
פסוק ו:אשר הגלה יר׳ כי זה הפסוק דבוק עם מה שאמר איש ימיני סמיך ליה אשר הוגלה מירושלים לומר שלעול׳ מבנימין קאתי ומה שקראתי אותו קודם איש יהודי הוא על אשר הוגלה מירושלים עם הגולה וכו׳ ולפי שהגולה היתה מיהודה היו קוראים אותו איש יהודי באומות וזה מסכים לפירוש רש״י:
פסוק ו:ובמסכת מגילה (מגילה יג.) אשר הגלה אמ׳ רבא שגל׳ מעצמו. וקשה כי מה לי אם גלה מעצמו או גלו אותו בעל כרחו ועוד מנין לו שגלה מעצמו אלא שרבא הוקשא לו בפסוק דלאו רישי׳ סיפיה ולאו סיפיה רישיה שאם בא ללמדנו שלא נטעה באומרו קודם איש יהודי היה בשושן וכו׳ שהיה מקודם הגולה היל״ל אשר הגלה נבוכד נאצר מלך בבל מירושלים עם הגולה וכו׳ ועוד אשר הוגל׳ מיותר אחר שקודם ג״כ אמר אשר הגלה. לזה תרץ שבאומרו אשר הגלה מירושלי׳ ללמדנו שגלה מעצמו ומ״ש לעיל היה בשושן שנר׳ מקודם הגולה כך הוא כשרז״ל במדרש למה שני פעמים אשר הגלה גלה עם גלות יכניה מלך יהודה ואח״כ חזר לירושלים והגלה אותו שנית נבוכד נאצר עם גלות אחרונה ע״כ. הנה כי מ״ש קודם אשר הגלה נבוכד נאצר וכו׳ הוא שהגלה אותו עם גלות אחרונה ולא גלה בעצמו ובא ללמדנו חסידותו שעם הגולה הא׳ גלה מעצמו לשתף עצמו בצרתם של ישראל ורש״י ז״ל פירש דרריש לה מדלא כתיב אשר היה מן הגולה וכו׳ וכתיב אשר הגלה עם הגולה משמע שלא היה כשאר ישראל שגלו בעל כרחם והוא גלה מעצמו כמו שעשה ירמיה שגלה מעצמו עד שאמר לו הקב״ה לחזור עכ״ל:
פסוק ז:ויהי אומן יר׳ כי ידוע הוא כי מדרך הגולים שלא יוכלו לעשות רצון קונם שלבם בל עמם אבל מרדכי עם אשר הגלה והיה גולה לא הניח מלעסוק בתורה ובגמילות חסדים ז״ש ויהי אומן את הדסה ונקראת הדסה כשרז״ל והוא עומד בין ההדסים ומה שנמשלו הצדיקים להדס הוא כי כמו שההדס קיץ וחורף עלהו לא יבול והיה עליהו רענן כן הצדיקים יש להם חלק בעה״ז ויש להם חלק בעה״ב ג״כ וז״ש שאסתר אפי׳ שהי׳ יתומה ואין לה אב ואם שידריכו אותה עכ״ז מעצמ׳ היתה צדקת ויתכן שאומר והנערה י״ת ויפת מראה וכו׳ להורות על חסידות מרדכי שאפי׳ שלא היה לה אב ואם והיא י״ת וטובת מרא׳ עכ״ז מרדכי אסרה על עצמו כבתו ז״ש לו לבת להשוותה לבתו כאלו היתה בתו:
פסוק ז:ובמ׳ מגילה (ראה בראשית רבה ל, ח) ויהי אומן א״ר יודן שפעם אחת חזר על כל המניקו׳ ולא מצא לאסתר מנקת והוא היה מניקה. וכשדרשה ר׳ אבהו בציבורא גחיך צבורא. אמר להו ולאו מתניתא היא (מכשירין ו ז) חלב הזכר טהור ע״כ הנה לפי דבריהם ויהי אומן יבא בעצם שהוא היה מניקה שאל״כ היל״ל ויהי מגדל את הדסה או באופן אחר:
פסוק ז:ובמדרש מגילה (ילקוט שמעוני על אסתר תתרנג) כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב אחא עברתה מת אביה ילדתה מתה אמה: לו לבת תאנא משום ר׳ מאיר אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר ולרש אין כל כי אם כבשה א׳ ותהי לו כבת עכל״ה: וראוי לתת לב א׳ שנראה שהוקשה לבעל הגמרא הכפל כמ״ש כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי א״כ יראה איזה משתיהן מיותר׳ ויקשה חלוקה זו למה לי שכן דרך הגמרא וא״ת שהוקשה לו גם שניהם יחד זה לא יתכן כי הלא היה צריך לומר באיזה זמן לקחה ולמה הוא היה אומן אותה. ב׳ לתשובת רב אחא עדיין הקושיא במקומה עומדת דאי לא אתא הפסוק אלא לאשמועינן דבר זה א״כ ובמות אביה ואמא למה לי. ג׳ מנין לו לרבי מאיר שלקחה לו לבית אימור כפשוטו כמ״ש לעיל מה בת אסורה וכו׳ זאת ועוד אחרת לדברי ר׳ מאיר אם כן איך נלקחה למלך אם היתה בעולת בעל כי אחשורוש לא גזר אומר אלא על הבתולות כאומרו ויקבצו את כל נערה בתולה:
פסוק ז:והנראה לתרץ שבעל המאמ׳ ראה שכי אין לה אב ואם הוצרך לתת טעם לויהי אומן וכו׳ ובמות אביה ואמה הוצרך לומר על הזמן אשר לקחה מרדכי א״כ לכאורה נראה ששתיהן הוצרכו לזה הקשה כי למה הביא שתיהן שבאחת מהן יובן כל הצורך שהיתה יתומה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי וכו׳ לזה בא רב אחא והשיב שמה שאמר ובמות אביה ואמ׳ הוא על הזמן אשר לקחה כאומרו ובמות אביה ואמה לקחה וכו׳ וגם יובן שאחר שמתו אבי׳ ואמה כי אין לה אב ואם אם כן מה שאמ׳ כי אין לה אב ואם לא בא ללמדנו שהיתה יתומ׳ מאב ומאם כי ממשמעות ובמות אביה ואמה ילפינן לה שהיתה יתומ׳ אלא בא ללמדנו שלא היה לא מעולם מציאו׳ אב ואם הא כיצד עברתה מת אביה ילדת׳ מתה אמה ז״ש כי אין לה וכו׳ ולכך מרדכי לקחה לו לבת בראותו העגמת נפש הזה. ור׳ מאיר הוקשה לו כי מלת לו הוא מיותר כי אחר שיאמר לקחה מרדכי לבת ודאי שהוא הלוקח ולא אחר אלא ודאי שמרדכי לקחה לו לעצמו שמלת לקחה הוא לשון קדושין כש״ה (דברים כד ה) כי יקח איש אשה ז״ש רבי מאיר אל תקרי לבת שתחשוב כמו שפי׳ לעיל מה הבת אסורה וכו׳ אלא לבית.
פסוק ז:ועדין קשה כי הפסוק אומר בפי׳ לבת ולמה הוציא הפסוק מהבנתו בשביל יתור מלת לו וכו׳ לזה הביא ראיה כי לבת גם יקרא אשה ז״ש וכן הוא אומר ולרש אין כל כי אם כבשה אחת ותהי לו כבת וידוע הוא שהכונ׳ היה על אוריה ובת שבע ולמה שהקשינו שאם היתה בעולת בעל כמ״ש ר׳ מאיר א״כ איך נלקחה נוכל לומר שהמלך צוה לקבץ נערות בתולות ועל הרוב הנערות שלא הגיעו להיותם בוגרות הם הבתולות ועל זה סמכו הפקידים כמש״ה ובהקבץ נערות רבות וכו׳ ואינו אומר ובהקבץ בתולות כי מנין ידע אם הם בתולות או בעלות אבל סמכו על הרוב כמ״ש ולפי שאסתר היתה עדין נערה נלקחה בין הנערות ולא חששו להביא כל הנערות אולי יהיו בתולות כי המלך כשישכב עמם אם היא בתולה ימליכה לו ועדין בע״ה במקומו נפרשהו בטוב איך לאחשורוש ישרה אחר היותה בעולה וכו׳:
פסוק ח:ויהי. ותיטב. לא הגידה. הנה יבאר כי אף שהמלך צוה לקבץ נערות בתולות בזמן הלקיח׳ לקחו על הסת׳ הנערות כי איך ידעו הפקידים הבתולות או הבעולות לזה אמר ובהקבץ נערות רבות ולא אמר נערות בתולות כי היה נעלם מהם אלא שסתם נערה היא בתול׳ אחר שלא בגרה ולכן ותלקח אסתר כי ראו אותה שהיה נער׳ גם כן וזש״ה קודם ויהי בהשמע דבר המלך ודתו והוא שיקבצו את כל נערה בתול׳ אבל הפקידים בזמן האסיפה קבצו את כל נערה ז״ש ובהקבץ נערות רבות ותלקח וכו׳.
פסוק ח:ותיטב וכו׳ יר׳ שהגי שיער בלבו בכל הנערות הנקבצות שאסתר היתה יותר ראויה והגונה למלכות מכולן וודאי שהמלך יבחר בה ולזה וישנה ואת נערותי׳ לטוב וכו׳ יר׳ שהוא עשה שינוי לטוב אפי׳ לנערותיה למה כי ידע׳ שהיה תהי׳ בית הנשים כלומר שהמלך יעשה בית ממנה מכל הנשים ולמען אשר אחר שתמלוך תגמלהו אסתר חסד.
פסוק י:לא הגיד׳ אסתר וכו׳ יר׳ כי מרדכי כשראה שלקחו את אסתר פקידי המלך צוה עליה אשר לא תגיד וכו׳ למה שאם תגיד שהיא יהודית כל הנערות אשר שם ובפרט בנות מלכים ושרים ילעגו עלי׳ ובזה ירע לבב׳ ולא תאכל ולא תשת׳ ותשאר כחושה ורזה ובהגיע תור הליכת׳ למלך ודאי שימאסנה המלך ותשאר לשפחה למלכ׳ אשר תמלוך לכן מרדכי בחר ברע במיעוטו שיותר טוב שתמלוך היא ולא תשאר לשפחה נחרפת לאיש זאת הית׳ כונתו באומרו כי מרדכי צוה עליה וכו׳ ר״ל בשבילה לטובתה והשי״ת שם בלב מרדכי הציווי הזה להיות תשועה צפונ׳ לישראל שאלו היה המן יודע שהמלכ׳ יהודית קודם כל דבריו היה יועץ תחבולו׳ להורג׳ כמו ושתי וגם השי״ת בחסדו היה מדמה לכל אחד ואחד כאילו היא הית׳ מאומתו כשרז״ל ולזה לא שאל שום אומה מהאומות מאיזה עם היתה המלכה:
פסוק יא:ובכל יום ויום. ובהגיע תור הנה מגיד לנו הכתוב גודל חריצותו בה שבכל יום ויום היה מתהלך לפני חצר בית הנשים אולי תתקוטטנ׳ עמה הנשים על שתיקתה ועל מיאונה לומר אי מזה עם היא ומולדת׳ ז״ש לדעת את שלום אסתר כי היה מפחד פן תקח דאגה בשביל שהיתה בעול׳ כמו שפי׳ לעיל ואם באולי ג״כ משמן בשרה תוכחש ודאי שלא יחפוץ בה המלך אבל בהיותה בשלו׳ ובשמח׳ היא בספק אם יקחנה בשביל יפיה ולא יחוש בשביל שתהיה בעולה.
פסוק יא:או יתכן על דרך טוב אחרית דבר מראשיתו רוצה לומר תרצה לדעת אם יהי׳ טוב אחרית הדבר אשר תרצה לדעתו תרא׳ ראשיתו ומהראשית תדע האחרית אם טוב ואם הפכו לכן בכל יום ויום מרדכי מתהלך וכו׳ לדעת את שלום אסתר ובזה ידע מה יעשה בה באחריתה זש״ה לדעת את שלום אסתר וכו׳ ולראות אם היא בשלום עם כל הנערות ומה יעשה בה מהכבוד שאם יכבדו אותה ולא יקנאו בה ודאי שאחריתה להיות מלכ׳ כמ״ש:
פסוק יב:ובהגיע תור נערה וכו׳ אחר היות לה כדת הנשים י״ב חודש ומה היא הדת ששה חדשי׳ בשמן המור וששה חדשי׳ בבשמים ובתמרוקי הנשים:
פסוק יג:ובזה. בערב. יר׳ תדע למה עשה זה הדת לנשים כדי שתבאנה ברצונן אל המלך אחר היות לה וכו׳ ובזה הנער׳ בא׳ אל המלך מרצונ׳ באלו הפתויי׳ וכולי האי ואולי כי כולן יודעות כי לא ימליך בלתי לנער׳ אשר תיטב בעיניו והנשארות תשארנ׳ לחרפ׳ וקלס לזה הקדי׳ לעשות הדת ההיא וגם כל אשר תאמר ינתן לה וכו׳. יר׳ אם תצוה להביא כל איש יודע לנגן בנבל וכינור וכל מיני זמרא לשמחה ינתן לה וכו׳ ותדע למה כל אשר תאמר ינתן לה בשביל שבערב היא באה ובבקר היא שבה ובכן דמה כבוד׳ לחציר גגות ומנוחתה לצל עובר ובביאת׳ תבא בדאגה על כרחה שלא בטובתה ולזה להפיג צערה צוה שכל אשר תאמר ינתן לה וכו׳:
פסוק יג:ובמסכת מגילה (מגילה יג.) איתא א״ר יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא היה משמש מטתו ביום ע״כ הוקשה לו כי מה בא להודיענו זמן ביאת׳ ושובה ומה תועלת ספור בכך. אלא בא ללמדנו מתוך גנותו ומה הוא גנותו שהיה בועל נשים ומשלחן כמ״ש רש״י ז״ל שבחו שלא היה משמש מטתו ביום הנה בפי׳ שגנות ואיסור יש למי שמשמש מ״ב שאפי׳ הרשע היה נזהר בכך:
פסוק טו:ובהגיע. ותלקח הנה למה שציווי המלך היה לתת לה ככל אשר תאמר כדי שתבא ברצונ׳ אל המלך לכן אסתר לא בקשה דבר שאם הית׳ מבקשת ש״ד היה נרא׳ שמדעת׳ הולכת ליבעל לגוי אלא בלתי אשר יאמ׳ הגי סריס המלך שהוא היה אונס אותה ועל כרח׳ הית׳ הולכת לו ועל כרח׳ הית׳ נבעלת כשרז״ל כדי שמרדכי יוכל לשכב עמה שאשת איש שנאנס׳ לארמי מותר׳ לבעל׳ כ״ש בע״ה. ועכ״ז קשט׳ עצמה כדת הנשי׳ כראוי חן וכבוד יתן ה׳ ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה ומכאן ג״כ ראיה שאסתר ברוח הקדש נאמרה כשרז״ל בגמרא ותלקח וכו׳:
פסוק טז:במסכת מגילה (מגילה יג.) אמר רב חסדא ירח שהגוף נהנה מן הגוף ע״כ הנה שהוקשה לו כי אחר שאמר בחודש העשירי מאי אתא לאשמועינן שהוא חדש טבת דזיל קרי בי רב הוא. אלא בא ללמדנו שמן השמי׳ כוונו שאסתר תלקח בחדש העשירי למה בשביל שהוא חדש טבת ויש טובה והנא׳ בירח זה במה שהגוף נהנה מן הגוף בו והוא לסיבה שבכל החדשים האחרי׳ ישתנו מזגי וטבעי האנשים כי יש אנשים שטבעם חם או קר ולא יהנו מן הגוף ההפכי לו אדרבא יצרו צעדי אונם אבל בירח הזה אפי׳ שיהיו גופים הפכיים ונגדיים זה לזה נהנים זה מזה כ״ש ירח שהגוף נהנה מן הגוף יר׳ איזה גוף שיהיה:
פסוק יז:ויאהב המלך. ויעש המלך משתה. במסכת מגילה (מגילה יג.) אמר רבא בקש לטעום טעם בתולה טועם טעם בעולה טועם ע״כ. וי״ל מנין לו לרבא לדרוש הדרשה הזאת מן הפסוקים. אלא שקשה כי אחר שאמר הפסוק קודם ויאהב המלך וגו׳ איך אמר א״כ ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות כי החן והחסד לא יתכן בלתי בתול׳ קודם שתבעל כי הוא משתוקק אליה בכל עת למלא׳ חפצו ורצונו ומרוב התשוק׳ החקוק׳ בתוך קרבו תש׳ חן וחסד בעינו של אדם עד שיקחנה וכשתבא לידו עושה חפצו ורצונו ויאהב אותה אחר כך א״כ אחר שאמר ויאה׳ וכו׳ שהאהב׳ היא בין איש לאשתו כמ״ש ביצחק (בראשית כד סז) ותהי לו לאשה ויאהב׳ וכן אמר דהע״ה (שמואל ב א כו) נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים א״כ אחר האהב׳ איך יתכן לישא חן וחסד לזה אמר רבא כי אחר שלקחה היה משתוקק אליה ונושאת חן וחסד לפניו בשביל שאם היה מבקש לטעום טעם בתולה טועם וכן האהבה בשביל שאם היה מבקש לטעום טעם בעולה טועם וכמו שאמרו ז״ל על אילת השחר (עירובין נד:) מה אילה זו רחמה צר וכו׳ ולזה בראותו הסגולה הזאת אשר היתה בה לא איחר מלשים כתר מלכות בראשה ולא המתין שישאל לה מאיזה עם היא כי הכל עבדיו תהי׳ מי שתהיה ולזה מיד וישם כתר מלכות בראש׳ ואפי׳ שאסתר הוציאוה ממנין הד׳ יפפיות לפי שהית׳ ירקרוקת כשרז״ל עכ״ז המליכ׳ תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהית׳ נחשבת בעיניו כ״כ כמו ושתי או יאמר שאפי׳ שאסתר היתה בעולה כמ״ש אחר שראה בה הסגול׳ ההיא לא הקפיד להמליכ׳ על היותה נבעלת לאיש אחר בשביל שהיא באה תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהיתה בעולה ולא בתול׳ וספר עוד שעכ״ז שמצא׳ בעול׳ לשמחתו בה עשה משתה גדול וקרא אותו המשתה משתה אסתר והנח׳ למדינות וכו׳ ויתן משאת וכו׳ והכל להראות שמחתו ששמח עליה אפי׳ בהיותה בעולה כמ״ש.
פסוק יז:ובמסכת מגילה (מגילה יג.) ויעש המלך וגו׳ עבד משתיא ולא גליא ליה דלי כרגא ולא גלייה ליה שדר פרדשכי ולא גלייא ליה ובהקבץ בתולות שנית וגו׳ אזיל שקיל עצה ממרדכי אמר אין אשה מתקנא אלא בירך חברתה ואפי׳ הכי לא גליא ליה דכתיב אין אסתר מגדת מולדתה וכו׳: וקשה א׳ כי מנין לו שעשיית המשתה היה בשביל שתגלה אליו עמה ומולדתה אימור כמו שפירש לעיל בשביל לשמח את אסתר ולהראות לה שהוא אהבה יותר מכל הנשים והבתולות. ב׳ כי אחר שהמליכה מה לו לדעת עמה ומולדתה אחר שהוא לא הקפיד תהיה מי שתהיה כי הכל עבדיו ומה לו בכך. ג׳ אחר שמרדכי צוה עליה אשר לא תגיד איך מייעץ למלך ואמר שאין אשה מתקנא׳ אלא בירך חברתה ואולי אחרת יקח לו בעצתו ולא טובה היא העצה אשר יעץ מרדכי בפעם הזאת: אבל נראה לתרץ שהוקשה לבעל המאמר כי את משתה אסתר מיותר לגמרי כי אחר שאמר ויעש המלך משתה גדול סמוך למולכו כש״ה קודם וישם כתר וגו׳ וימליכה תחת ושתי וסמיך ליה המשתה א״כ את משת׳ אסתר למה לי מלתא דפשיטא היא ועוד מ״ש ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי יושב בשער המלך מה קשר והתחברות יש בין קבוץ הבתולו׳ עם ישיבת מרדכי בשער המלך ועוד שכבר ידענו זה מפסוק דלעיל שאמר איש יהודי היה בשושן הביר׳ שהיה דר בארמון כמו שאמר לעיל ומאי אתא לאשמועינן לזה נרא׳ כי המלך מרוב אהבתו אותה רצה לידע מאיזה עם היא אולי תהיה מזרע המלכים כדי שיוכל לדבר עמה כמו שראינו שפירשו חז״ל על פסוק ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה שהיה מדבר עמה על ידי תורגמן כפי חק המלכות לא שהוא היה מקפיד עליה תהיה מי שתהיה כי הכל עבדיו אלא לתכלי׳ שאמרנו וזהו שאמ׳ ויעש המלך משת׳ גדול את משת׳ אסתר וכו׳ ירצ׳ כי המלך עשה תחבול׳ לידע מולדת׳ בעשותו המשת׳ הגדול ההוא וקראו משתה אסתר אולי היא תצוה שיקראו לאיזה שר או לאיזה אדם ואח״כ יעשה חקיר׳ מאותו אדם ויתגלה לו האמת וכשלא גלת׳ הערים עוד לעשות הנחה למדינות כי אמר אולי אינ׳ משושן ולכן לא קרא׳ שום אדם אל המשת׳ כי אין לה מכיר זהו שאמר דלי כרגא כי מי יודע שיאמר שלאיש פלוני בעבורי תניחהו מכל וכל וכן במשאות אולי תאמ׳ לפלוני תרבה משאותו ובכן יחקור וידע ולא גלייא ליה ובהקבץ וכו׳ ירצה כי אחר שעש׳ כל זה ההשתדלות ולא גלייא ליה קבץ בתולו׳ שני׳ אולי תפחד ויגלה לה וכשלא יכול לה בשום צד אזל שקיל עצה ממרדכי זהו שאמר ומרדכי יושב בשער המלך. יר׳ בעצת המלך כי שם שער הוא עצה כש״ה ויאמרו כל העם אשר בשער וכו׳ ואמר יושב ירצה שהי׳ מיעץ למלך שישב בעצתו כי אחר שלא גל׳ לו עם הקבץ הבתולות בודאי שלא תגלה עוד ז״ש אין אישה מתקנא׳ אלא בירך חברתה ועם כל זה שעשית לא גלייא אם כן למה תטריח עצמך עוד בדבר הזה ובודאי שמה׳ היה השתיקה הזאת כמו שפירשנו לעיל:
פסוק יט:ובהקבץ. אין אסתר יר׳ כי אחר שהמליכ׳ קבץ בתולות שנית לתת לה לפילגשים שישרתו אותה כדרך המלכות וכו׳.
פסוק כא:ומרדכי יושב וכו׳ יר׳ אפי׳ שעלת׳ למלוכ׳ לא רצה מרדכי לבקש ממנה שתעש׳ שהמלך יעל׳ אותו למעלה יותר גדולה ומרדכי יושב בשער המלך כמו שהיה מקודם שאילו תאמר שיתנו למרדכי איזה מעלה מיד יבין המלך שהיא קרובתו ויודע הדבר לכל זש״ה ומרדכי יושב בשער המלך ואסתר ג״כ לא רצתה מעצמה לגלות יען שמרדכי לא נתן לה רשות זש״ה אין אסתר וכו׳ כאשר צוה עליה ולא רצתה לצאת מציוויו אפי׳ אחר שעלתה למלוכה ז״ש ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר הית׳ באמנה אתו שהיתה שפלה שהיתה תחת ידו כי אין לה אב ואם כך עתה ג״כ וכו׳.
פסוק כא:ובמסכת מגילה (מגילה יג:) אמר רבה בר לימא משמיה דרב שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי עכל״ה. הנה כי הוקשה לו כי אחר שאמר שאין אסתר מגדת וכו׳ כאשר צוה עליה מרדכי ובודאי אחר שלא היתה מגדת עם היות שמרדכי היה יושב בשער המלך עדין ולא נעשה עמו גדולה אחרת יותר לא גלתה כמ״ש הואיל ולא שמעה מפי מרדכי רשות להגדה א״כ ואת מאמר מרדכי וכו׳ למה לי לזה בא לומר כי ואת מאמר אינו ציווי אלא לשון שכיבה כשרז״ל עשה בה מאמר מקודשת וכו׳ שאע״פ שלקחה אחשורוש עכ״ז לא עזבה למרדכי אישה אלא כאשר היתה באמנה אתו כן עתה גם כן ר״ל בעניני הנידות והטבילה שהיתה זהירה כקודם כשרז״ל שהיתה מראה דם למרדכי וכו׳ וטובלת וכו׳ והטבילה שהיתה טובלת אינו בשביל שהיתה צריכה לכך שהרי קרקע עולם היתה אלא כשרש״י ז״ל מחמת נקיות כדי שלא תהיה מאוסה לצדיק משכיבתו של גוי. והתוספות הקשו והלא לא היתה שם הבחנת ג׳ חדשים שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי אצלה ותרצו שהיתה משמשת במוך עכ״ל:
פסוק כא:בימים ההם. י״ל מה קשור והתחברות יש בענין זה עם מה שלמעלה באומרו בימים ההם ועוד כי היל״ל קצפו בגתנא ותרש אחרי שהם שנים ועוד אחר שאמר בגתנא ותרש למה חזר ואמר שני סריסי וכו׳ וכי איני יודע שא׳ וא׳ הם שנים ודי שיאמר בגתנא ותרש סריסי המלך וכו׳ ועוד אמאי דלקה בהו כולי האי עד שבקשו לשלוח יד במלך:
פסוק כא:והנראה שבא ללמדנו שאין אדם נוקף אצבעו למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה לפי שנראה דבר זר כי אחר שמה שצוה עליה מרדכי אשר לא תגיד היה כדי שלא תדאג שם בבית הגי כש״ל והנה הפחד ההוא חלף הלך לו וכבר עלתה למלוכה ומרדכי יושב בשער המלך והיה ראוי למרדכי לתת לה רשו׳ שמההגד׳ ודאי יבא יקר וגדולה למרדכי על זה הואיל ואסתר לא רצתה לגלות אפילו שידעה שכבר היא בטוחה מהדבר אשר בעבורו צוה עליה מרדכי אשר לא תגיד בהיות שלא שמע מפי מרדכי ההפך והיתה שומרת את דברו עדין אלא ודאי שמיי׳ יצא הדבר וסגר פיהו ומחשבתו כי היה תשועה צפונה לישראל ישיבתו בשער המלך במה שבימים ההם וכו׳ שאם היה הוא במקום אחר מהיכן ישמע דברי בגתנא ותרש שהיתה התחלת הרפואה כמ״ש הפיטן תשועה זו צפונה לדור אחרון וכו׳. ומה שאמר קצף בלשון יחיד אחר היותם שנים ירצה כי מעקרא קצף בגתנא ואחר כך נשתתף עמו תרש זהו שאמ׳ קצף בגתנא קודם ותרש גם כן נשתתף עמו וזהו שאמ׳ שני סריסי וכו׳ כי עתה נעשו שנים במחשבה לא בשביל אהבת בגתנא נועדו לב יחדיו ויבקשו וכו׳. ובמדרש רבי מאיר אומר בגתנא ותרש ממשפחת ושתי היו ורבא אמר שבאו עמה מבית אחיה ע״כ. וקשה כי מה איכא בינייהו ומה לי אם היו ממשפחת ושתי או אם באו עמה. ונראה שהוקשה להם על מה ועל מה עלתה חמתם באפם לשלוח יד במלך אחשורוש בימים ההם וכו׳ רבי מאיר שבירר כי טעם קביעתם בימי׳ ההם על כי הם היו ממתינים כי אחר שהרג את ושתי אולי יקח אחרת שתהיה קרובה אליהם כמו שהיתה ושתי ועתה שלקח את זאת קצף וכו׳ בשביל שלא נשאר להם תקומה שתחזור הממלכה לאיזה ממשפחתם ולזה קצף כי אמרו ודאי כי אחרי מותו הואיל ובן אין לו שתשוב המלוכה ליושנה ובשביל שהקצף היה על ענין אחר אמר כי כל אחד ואחד קצף לבדו ואחר כך ויבקשו וכו׳ ורבא סבר שהקצף היה על שושתי היתה מזהרת תמיד להקל עולם מעליהם על שבאו עמה מבית אביה וכו׳ ואחר מיתת׳ סר צילה מעליהם והוכבד העבודה עליהם במאד מאד כשרז״ל שאמרו מיום שנכנסה זאת למלכות לא ראינו שינה וכו׳ ירצה על מנוחתם שכמו שהשינה מנוחת הגוף כך ההשקט מנוחת האדם וז״ש לא ראינו שינה בעינינו ר״ל על המנוחה:
פסוק כב:ויודע. ויבוקש הנה לסברת רבי מאיר יתיישבו אלו הפסוקים היטיב כי יען שראה מרדכי שעיקר עצתם להרוג המלך היה על שתשוב המלוכה אל אחד ממשפחתם הגיד לאסתר המלכה שהדבר נוגע אליה ובזה יתורץ קושיית חז״ל מש״ה לא תכרות ברית וכו׳ כי הוא לא אמר למלך אלא לאסתר בשביל שהיא היתה מבנות ישראל הכשרות והחסידות כמ״ש והיא אמרה למלך בשם מרדכי כי מרדכי הקפיד על הריגתו ובשביל שיהיה לו מן המלך הגמול ויתרון עשתה שיכתב הדבר ההוא בספר דברי הימים ואמר לפני המלך שמיד יכתבו הדבר בשמו בפני המלך כי חששה שאולי אח״כ הסופרים לא יכתבו אותו. או נוכל לומר שהיה למלך שני ספרי ד״ה אחד שהוא תמיד לפני המלך ובו דברים שהמלך צריך אליהם לזכרם בכל רגע ועונה ויש ספר ד״ה אחר שהוא מחוקי המלוכה ומנימוסיה לזכרון לדור דור וזה אינו בפני המלך ואסתר צותה שדבר מרדכי יכתב בדברי הימים אשר לפני המלך כדי שיזכור אותו תמיד אשר הציל אותו מן המות ולכן יגמלהו גמול טוב:
פסוק כב:ובפסיקתא איתא ויודע הדבר וכו׳ אין כתיב לא תכרות ברית וכו׳ ד״א שלא יאמרו כל הימים שהיה נשוי גויה היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת. ד״א שלא יאמרו כל הימים שהיו גוים משמרין אותו היה שמור ועכשיו ששמרו מרדכי מת. לכך נאמר ויגד לאסתר המלכה ולזה אמרה למלך בשם מרדכי אמרה יודעת אני שהוא צדיק ואפילו שהוא היה מבקש הדבר מן הקב״ה והוא עושה לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא וי״א שמעו בגתנא ותרש שנאמר למלך והעבירו הנחש מן הקיתון וברא הקב״ה נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא אין אומרים וימצא אלא לדבר האבוד ונמצא כענין שנאמר או מצא אבידה עכ״ל. הנה כי הוקשה להם למה היתה ההגדה לאסתר ואיך יתברר הדבר שהם דברו בלשון טורסי והם יכחשו אותו וטובים השנים מן האחד ואיך יתכן למצא הדבר ההוא אלא שהקב״ה ברא נחש בתוך הקיתון כי הם הוציאו אותו כדי להכחיש דברי מרדכי אלא שעל ידי נס נמצא וכו׳ וכן תרצו על לא תכרות ברית וכו׳ אבל עדין קשה כי למה לא הגיד למלך הוא בעצמו ולא על ידי נשים: אלא נ״ל שמה שלא הגיד למלך הוא משום דכתיב (דברים ז ב) לא תכרות ברית ובודאי שאלמלא לא היה מגיע הרע ההוא ג״כ לאסתר שהיה מחריש ולכן לא רצה להגיד למלך משום לא תכרות וכו׳ ואפילו ההגדה שהגיד היה בשביל מה שנוגע לאסתר וז״ש ויגד לאסתר המלכה ר״ל בשביל הרעה הבאה לאסתר על ככה הגיד לה:
