פסוק א:אחר וגו’ כשך. מפעלי הכפל והוא שם הפועל כמו רב לכם סוב:
פסוק א:זכר את ושתי. בפה כמו ומשא ה' לא תזכרו עוד, כי רוב זה הזכירה היא בלב:
פסוק א:אשר עשתה. קמוץ השין בעבור שנגזר הטעם בו:
פסוק א:ואת אשר נגזר עליה. שהסירה מגבירה:
פסוק ב:ויאמרו נערי המלך. הם העומדים לפניו תמיד:
פסוק ב:בתולות. הראויות למלך:
פסוק ב:טובות מראה. בעיניו, או מראה כלל הצורה או.. [נמחק.] כל הגויה:
פסוק ג:ויפקד המלך פקידים. מצווים וטעם פקידים שיקחו כל טובת מראה ברצונה ושלא ברצונה:
פסוק ג:אל בית הנשים. שלא יכנס שם זכר, ושם זה השרים פרסי:
פסוק ג:תמרקיהן. כטעם מריקה או כמו תמרוק ברע:
פסוק ד:והנערה אשר תיטב. ולא היתה יפת תואר מאוד:
פסוק ד:ויעש כן. שהפקיד פקידים:
פסוק ה:איש יהודי. לא יקרא יהודי רק מי שהוא ממשפחת יהודה, ונקרא מרדכי ככה בעבור היות שבט בנימין עם יהודה והמלכות היתה לשבט יהודה:
פסוק ה:בשושן הבירה. לא היה בארמון המלך יהודי רק זה לבדו, כי דיין היה כאשר אפרש, והיהודים היו רבים בעיר שושן. טעם מרדכי לא ידענו כי לא הזכירו הכתוב ויש אומר שהוא מור דרור מור דכי מלשון ארמית:
פסוק ה:בן קיש. הוא שם אבי אביו ואיננו קיש אבי שאול לפי דעתי, כי למה ידלג הדורות, ועוד היה ראוי שיהיה מיחס למשיח השם שהוא נכבד מאביו, ובעבור היות בן נוסף למלת בנימין על כן יחסרוהו ביחס:
פסוק ו:אשר הגלתה עם יכניה. הוא יהויכין הוא כניהו, והנה זקן היה כאשר נלקחה אסתר, כי צדקיהו מלך אחר גלות יכניהו י"א שנה ועברו ע' שנה כאשר פרשתי בספר דניאל שלא טעה בחשבונו, ודברי יחיד הם בתלמודנו, ומלך כורש עם דריוש ועברו ז' שנים לאחשורוש ולא ידענו בן כמה שנים יצא מרדכי מירושלם, והנה אם אמרנו בן חדש ימים הנו בימי אסתר יותר מצ' שנה:
פסוק ז:ויהי אמן. כמו מגדל:
פסוק ז:הדסה. הוא שמה מגזרת הדס, ויש אומרים דברי יחיד כי בת ע"ד היתה כמספר הדסה, והכתוב אומר והנערה יפת תואר:
פסוק ז:היא אסתר. תרגום הדסה בלשון פרס, ובעבור מלת לקחה דרש יחיד כי לקחה לבית, אולי על מחשבת מרדכי דרש הדורש:
פסוק ז:והנערה יפת תאר. צורת כל אבר ואבר יפה ולא אמר יפת מראה רק וטובת מראה על. כן דרש הדורש ירקרוקית היתה, או טעם הדרש בעבור שמה:
פסוק ח:ויהי בהשמע דבר המלך ודתו. שנתן בכתב, שמו הפקידים שהיו בארמון המלך שומרים על אסתר שלא תתחבא כי כבר נראה יפיה, כי בארמון המלך היא דרה עם משרתי במלך, על כן כתב בהשמע ובהקבץ:
פסוק ח:וטעם וו ותלקח כפה רפה בלשון ישמעאל כמו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, והכתוב הזכיר ותלקח כי נלקחה שלא ברצונה ושלא ברצון מרדכי:
פסוק ט:ותיטב וגו’ ותשא חסד. היא נושאת החסד לא יפרד ממנה כאלו עושה חסד עם כל מי שיביט אליה:
פסוק ט:ויבהל. דרך מהירות:
פסוק ט:מנותה. כמו מנה אחת:
פסוק ט:ושבע הנערות. משרתות אותה ואלו היו שפחות בבית המלך על כן כתוב מבית המלך:
פסוק ט:לטוב. מלת שנוי לרע מהמנהג על כן אמר הכתוב לטוב:
פסוק ט:בית הנשים. כל זמן שעמדה בבית הנשים והוא חסר בית כאשר פירשתי:
פסוק י:לא הגידה אסתר עמה. שהיא ישראלית ומולדתה זה השבט או המשפחה וזאת היתה דעת מרדכי. ויש לשאול אחר שראינו כי מרדכי היה מאנשי הגדולה והוא שלישי [צ"ל ששי כמו בסמוך וכן יש להגיה בנדפס] לעולי גולה עם זרובבל, למה צוה על אסתר שלא תגיד עמה, אולי אם תגיד שהיא מגלות יהודה לא יקחנה אחשורוש. והנה יש בדברי יחיד כי פחד בעבור היותה ממשפחת שאול, ולפי דעתי שכל היהודים נבזים היו בעיני המלכות, הלא תראה דבר בלשצר לדניאל די מן בני גלותא דיהוד, והנכון בעיני כי ראה מרדכי שהמלך לא בקש לקחת בת מלך רק היופי לבדו ולא יחוש מאי זה עם תהיה וידע כי אסתר היתה יפה מאוד ופחד שלא ימצא כמוה ויקחנה לאשה. ואם היא תגיד שלא תאכל פת בג המלך יכריחנה, כי אם היתה גברת תוכל להסתיר עצמה, ואחרים אמרו שידע דרך הנבואה שתגיע לישראל ישועה על ידה:
פסוק יא:ובכל יום ויום. לולי היות מעלה גדולה אל מרדכי לא היה יושב בשער המלך, והטעם [חסרה מלת שהיה] שופט כאשר כתוב בדניאל שהיה בתרע מלכא, והוא היה מגדולי ישראל כי היה ששי לשרים העולים עם זרובבל, וכאשר ראה כי לא נבנה הבית שב אל עילם והיו [צ"ל ולולא היה] בשער ארמון המלך קודם שתלקח אסתר לא היה יכול לבוא לפני חצר בית הנשים כי מי יביאנו שם, ולפני החצר היה מתהלך כי לא יכול לראותה בבית הנשים:
פסוק יב:ובהגיע. ואם זו המלה מבנין הכבד אין הפועל יוצא אל אחר והנה הטעם כמו בגעת:
פסוק יב:וטעם תור בטעם תור האדם כמו עת מזומנת שיגיע אד לגדולה שהיא נכונה לו:
פסוק יב:מרוקיהן. שם ושאינם פעולים. בשמן המר, איננו מושק כי אין לו שמן, ויש אומר כי הטעם שמן שיש בו מושק ואיננו נכון, כי הכתוב אמר וידי נטפו מור, אולי הוא שמן של עץ יריחו:
פסוק יג:ובזה הנערה. ובדבר הזה והטעם שלא תדאג כי הדאגה משחתת הדרת פנים:
פסוק יד:בערב היא. אין מלת שבה כי משם יצאה, כי הנה הכתוב אומר אשר לא גזלתי אז אשיב, ופי' שני שב אל בית הנשים שהוא בית שני:
פסוק יד:וטעם שומר הפלגשים כי הנערה הבאה אל המלך תהיה פלגש לבית המלך לא גברת, והטעם אחר ששכב המלך עמה אין ראוי שישכב אחר עמה:
פסוק יד:וטעם כי אם חפץ בה המלך אם יתאוה לשכב עם פלגש ידועה:
פסוק יד:ונקראה בשם. שהיא ידועה שיש למלך חפץ בה רק לא תהיה גברת:
פסוק טו:ובהגיע תר אסתר בת אביחיל. הזכיר שם אבי:
פסוק טו:אשר לקח לו לבת. שחרה לו שחפץ בה המלך, כאדם שאבדה בתו:
פסוק טו:לא בקשה דבר. חסר דגש להקל על הלשון כמו שלחו באש מקדשך, וזה לא בקשה דבר רק שכל וענוה.
פסוק טו:כל ראיה. הטעם הסריסים:
פסוק טז:ותלקח. שלא ברצונה:
פסוק טז:הוא חדש טבת. כך נקרא בלשון כשדים כי אין טבת בלשון הקדש ולא כסלו ולא ניסן, כי לא תמצא אלה השמות כי אם בספרי הגולים אל כשדים:
פסוק יז:ויאהב המלך וגו’ מכל הנשים. הגבירות שהיו לו גם ושתי בכללם:
פסוק יז:מכל הבתולות. שנקבצו, ובעבור זה הכתוב דרש היחיד שלא היתה בתולה והסברא נכונה על שני הדרכים:
פסוק יח:ויעש וגו’ את משתה אסתר. כי נודע כי בעבור רוב שמחתו באסתר עשה כן:
פסוק יח:והנחה למדינות עשה. שם כמו מנוחה שהקל מעבודת המלך שהם חייבים לה:
פסוק יח:משאת. דורון, דרך גדולה מגזרת נשיא:
פסוק יח:כיד המלך. כבר פירשתיו:
פסוק יט:ובהקבץ. ושתי נלקחה כדרך אסתר וטעם שנית זו הפעם השניה, והטעם כי מרדכי היה שופט בשער המלך עד שלא נלקחה אסתר:
פסוק כ:אין אסתר מגדת. טעם להזכיר זה פעם אחרת שלא הגידה עמה אחר היותה בבית המלכות:
פסוק כ:וטעם כאשר היתה באמנה אתו שהיתה עושה מצות מרדכי ורצונו והיא היתה בבית המלכות כאשר היתה רגילה עמו לעשות בנעוריה כאשר אומן אותה:
פסוק כ:באמנה אתו. מגזרת אומן והוא שם כמו עצמה חכמה:
פסוק כא:בימים. בשער המלך לשפוט, על דרך הכתוב בתורה ועלתה יבמתו השערה, ושמות אלה הסריסים פרסיים:
פסוק כא:משמרי הסף. שער החצר הפנימית, ולא הזכיר הכתוב איך נודע הדבר למרדכי, ובעבור היות מרדכי מסנהדרין סמכו בו כי בלשן תואר השם אל מרדכי, והנכון שהיה אדם אחר, לשלח יד להרגו בערמה:
פסוק כב:ויודע וגו’ ויגד. על ידי שליח כי לא יוכל להתחבר עמה:
פסוק כג:ויבקש הדבר וימצא. ככה כי בקשו לשלוח יד:
