המגילה כאוסף צירופי מקרים (פרק ב')
במאמר זה נמשיך לסקור את "צירופי המקרים" במגילה ולבסוף נבאר את שעומד מאחריהם.
בחירתה של אסתר
בפרקנו נאמר:
ויהי בהישמע דבר המלך ודתו, ובהקבץ נערות רבות אל שושן הבירה, אל יד הגי, ותלקח אסתר אל בית המלך... ותיטב הנערה בעיניו ותישא חסד לפניו...
(ב ח-ט)
ובכן קודם כל - קרה מקרה שהיא מצאה חן בעיניו. מי יודע כמה נערות הביאו בפניו! והנה דווקא היא מכולן, נשאה חסד לפניו.
חז"ל מתארים את הזמן שקדם לבחירתה:
אמר ר' שמואל: כשגזר אחשורוש לקבץ לו בתולות, היו הנערות נכללות ומתקבצות מכל מקום, והיו בנות הגויים לובשות מלבושים נאים ומראות את עצמן לשלוחין של מלך, שהיו מבקשות להינשא למלך; ואסתר היתה מטמנת עצמה, ולא נראתה לכל אדם עד ארבע שנים, משנת שלוש למלכותו עד שנת שבע למלכותו. והיו הסריסים מביאים את הבתולות לפני המלך ולא היו מוצאות חן וחסד בעיניו. עד שמצאו את אסתר בשושן הבירה, ומטמנת עצמה, ולקחוה על כורחה, שכך הוא אומר – "ותלקח אסתר אל בית המלך"(אסתר ב ח); 'ותלקח' - בעל כורחה ושלא בטובתה.
(אגדת אסתר ב ה)
חז"ל מדגישים, אפוא, שאלפי נשים הובאו בפני אותו רשע; במשך ארבע שנים היו בנות הגויים מתאמצות להיבחר, והיו באות מעצמן בהמוניהן. ואף לא אחת מהן נשאה חן בעיניו; והנה דווקא אסתר, שהסתתרה בכל אותה תקופה, על מנת שלא להילקח, נבחרה. באמת - 'מקרה' מעניין!
בגתן ותרש
עוד נאמר בפרקנו:
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרש, שני סריסי המלך, משמרי הסף, ויבקשו לשלח יד במלך אחשורוש. ויודע הדבר למרדכי, ויגד לאסתר המלכה, ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבֻקש הדבר וימצא, ויתלו שניהם על עץ, וייכתב בספר דברי הימים לפני המלך.
(אסתר ב כא-כג)
אירע עניין הקֶשֶר שרקמו בגתן ותרש; הזדמן שמרדכי גילה את הדבר, ושנזכר הדבר לזכותו.
אומרת לנו הגמרא:
אמר רבי יוחנן: בגתן ותרש - שני טרסיים היו, והיו מספרים בלשון טורסי... והם לא היו יודעים כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה, והיה יודע בשבעים לשון.
(מגילה יג:)
פלא הוא, איך תכננו השניים דבר-קֶשֶר נגד המלך - ושוחחו על אודות העניין בגלוי, בשער המלך, בנוכחות זרים. אלא מסבירה הגמרא: טרסיים היו, ושפתם בלתי מוכרת לחלוטין בשושן הבירה. כיצד יכלו להעלות בדעתם, כי ה'בטלן' היושב דרך קבע בשער המלך - מיוצאי הסנהדרין הוא, ומבין שבעים לשון? אכן - צירוף מקרים נדיר!
וכן, אך יד המקרה הייתה זאת, לכאורה, שהביאה את המן הרשע לחצר המלך בדיוק בנדודי השנה של אחשורוש, כשבמוחו הרעיון 'הגאוני' לתלות את מרדכי.
הנה כי כן, כל התרחשות שבמגילה, כשלעצמה, מצטיירת כ'סתם מקרה', וניתן להביא עוד דוגמאות רבות כיוצא באלו מן המגילה.
גילוי הא-ל המסתתר
דרך כל המקרים הטבעיים, המגילה מלמדת אותנו להכיר את ידו של מלכו של עולם הפועלת בהסתר.
ניתן לומר, ריבונו של עולם התחפש, התלבש בגלימת הנסיבות הטבעיות, ועל ידי כל אלה פעל והזריח את ישועת ישראל שבאותו הדור.
לצורך זה אנחנו קוראים את המגילה, שתפקידה לגלות את הקב"ה העומד כאן מכוסה בגלימה. לא לחינם, 'מגילה' ו'גלימה' - הן אותן מילים בעלות סדר אותיות שונה. המגילה מפגישה אותנו עם בעל הגלימה.
זהו עניינו המיוחד, ה'מחופש', של חג הפורים. פורים בא ללמד אותנו להכיר את הקב"ה הפועל בטבע, מבעד להסתר הפנים; זוהי ההכרה הגדולה והעמוקה ביותר. כשיד ה' מחוללת נִסים גלויים - אי אפשר שלא להכיר בה. "וכל העם ראים"(שמות כ יד); "ויראו העם את ה' - ויאמינו"(שמות יד לא). אבל, להכיר את הקב"ה המכוסה, המופיע בדרך הטבע, הפועל במציאות הטבעית שלנו - לכך נדרשת הכרה מיוחדת במינה, הכרה של פורים. זו הסיבה שאסתר ניתנה להיכתב. זהו הפן החדש שמקנה אסתר לתנ"ך כולו.
על פי דברים אלו מובנים דברי אסתר, שבקשה על פי המדרש מן החכמים את הדברים הבאים:
שלחה להם אסתר לחכמים - קבעוני לדורות.
(מגילה ז:)
יש ללמוד לדורות את הדרך המיוחדת בהנהגת ה' את ישראל, שנתגלתה בימי הפורים.
לעילוי נשמת דקלה אלואי ז"ל.