פסוק א:אחר הדברים האלה כשך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה:
פסוק א:אחר הדברים האלה. הנה היות עצה זו יעוצה ע"י הנערים ולא ע"י החכמים יודעי העתים או יודעי דת ודין דבר תימא עד שאחז"ל במדרש רבתי (פ"ט) שהרגם אחשורוש, איתא התם אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש כשהפיג את יינו בקש את ושתי אמרו לו הרגת אותה, אמר להם מה עשתה שהרגתי אותה ומי נתן לי עצה שהרגתי אותה אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי וטרדן שכן אתה מוצא שאינם נזכרים עוד אלא ויאמרו נערי המלך משרתיו והמתרגם תרגם שתלה אותם על עץ. ומצאתי כתוב בלשון הזה על דבר עצת הנערים הזאת אשר לא יועצה ע"פ החכמים מפני שהם חשודים על דבר המלכה ושתי כי הם גזרו העולה על רוחם כדברי ממוכן כי יצא דבר המלכה על כל הנשים והם גם הם פחדו לתת לו איש כבתו וכאחותו מאחר שהוא עיר פרוצה אין חומה ומזה טעם גדול שאם ישאל המלך אחת מבנות הפרתמים לא יותן לו ויהיו כמחרישים עד שהנערים והעומדים לפניו אשר לא היתה ידם במעל ההוא פתחו פיהם, וגם המה ראו כי השרים ומליצי המלך פשעו בו בהריגת ושתי וכיוונו לתועלת המלך ולנקום נקמתו מהם והתועלת יושג בהשיג נערה אשר תיטב בעיני המלך והנקמה בשתהיינה בנות הפרתמים והאחרות צרורות אלמנות חיות וע"כ אמרו ולהפקיד פקידים על הארץ כי זה אונס גמור ולכן נכתב וייטב הדבר בעיני המלך ולא אמר בעיני המלך והשרים כי חרפה היא להם ע"כ מתק דבריו והענין נאות בלי ספק והדברים טובים ונכוחים והה"ר מאיר עראמה ז"ל כתב (מדרש ח"ט) כי אחרי שממוכן אמר שני דברים. שתבא ושמלכותה יתן המלך וגו' וזאת השנית לא נעשתה עדיין כאשר זכר הוא בתוך עבדיו מה שעשתה ומה שנגזר עליה הותרה הרצועה לנערי המלך משרתיו לתת לו עצה כדי לקיים אשר נגזר עליה, והה"ר בנימין בן הה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב, זכר את ושתי שכבר נתחרט על הריגתה האמנה מה שלא הרג לממוכן היועץ הנה הוא כי זכר ג"כ את אשר עשתה כי לא דבר רק הוא וג"כ זכר את אשר נגזר עליה ומלכותה יתן המלך ולז"א יבקשו למלך וגו', ואומר אני אם כדברי הה"ר יצחק הכהן ז"ל כן הוא שפי' לרעותה הוא דומה אליה ביחס ובמעלה, יתכן שיהיה ביאור הכתוב זכר את ושתי היות' בת מלכי קדם גדולת היחס והמעלה משלשלת מלוכה. ואת אשר עשתה כי לא היה כ"כ חמור כמו שכבר הקדמנו, וגם את אשר נגזר עליה שיותן המלכות לרעותה דומה ביחס ובמעלה וטוב' ממנה והוא במר נפשו בזה ולעג והניד ראש על עצה נבערה כזאת כי אנה תמצא מלכה נאה וחסודה כמוה ובת מלכים כ"ש שיהיה טובה ממנה ולכן בושו מאד החכמים והיועצים כי ראו שהדין עמו כי לא נמצא כמוה בכל העולם ולכן חתו לא ענו עוד, והנערים המשרתים אמרו לא תשמע לעצתם רק הנערה אשר תיטב בעיני המלך לא שתבקש בת מלכים אחרי' שאינה נמצאת וקצת דומה זה למה שכתבתי למעלה שמצאתי כתוב. ואם כדברי אבא מארי ז"ל הם שהיתה עצת ממוכן שלא תהיה בת מלך אפי' שתמצא פן השתרר עליו גם השתרר כמו שעשתה ושתי רק שתהיה היא טובה מעצמה והיה זכרון זה בפיו ובשפתיו פקדון וצואה להם שיבקשו והמשרתי' ראו כי גם בזה אין ראוי לבחור כי מי מפיס לדעת שהיא כמוה כ"ש טובה ממנה והנה מעשה רב לפניהם כי בעיני המלך לא היתה ושתי חייבת מיתה. וממוכן אמר שהיא חייבת ונעשתה עצתו. וא"כ צריכה מי שתמלוך שתהיה טובה גם בעיני החכמים והשרים וזה עמל מכאיב ודברים שאין להם שיעור לכן קפצו בראש הנערים ואמרו שלא יתעגן עוד המלך ויאטם אזנו משמוע עוד עצה משום אדם רק הנערה אשר תיטב בעיני המלך מהר ימהרנה לו לאשה כי אחרי שלא תמצא עוד מלכה מיוחסת כמוה אין כבודו לישא עוד בת מלך כי לא תמצא בת מלכי' כמוה וכמו שנזכר למעלה בפסוק ראשון כי עם היות אחשורוש מלך בן מלך לא היה כדאי לשמור סוסי אביה ואחרי שכן הוא עצת ממוכן טובה שלא תהיה בת מלך רק היא טובה מעצמה אך בזאת שיהיה הטוב הזה נשפט על דעת המלך וראות עיניו לא שיצטרך אל הסכמת ודעת החכמים והפרתמים אחרי שהם היו בעוכריו בהראותם פנים לעצת ממוכן כשהודו לדבריו ולא כהו בו, ולהמציא עוד הדבר ולמהרו יעצו שיסתפק ביותר מוכן והיא שתהיינה הנערו' בתולות טובות מראה ואם לא תהיינה יפות תאר אין חשש בזה, ומאת ה' היתה לו היות אסתר יפת תאר וטובת מראה עם שלא היו מחפשים אחר היופי כדי למהר את הקץ כאמור, ולשני הפירושים עקר כוונת נערי המלך שלא יהיה לשרים ולפרתמים ולחכמים יד בהמלכת המלכה למען לא יהיה פקיד ונגיד בבית המלך מי שתהיה המלכה על ידו אמנם מה שפרסמו היה שלא ישמע עצה בפעם הזאת משום מעשה שהיה כמו שנאמר אך עיקר הכוונה היא האמורה כדי שלא יהיה יתר שאת למי שיצליח בברירה ובהמלכה ולכן העצה היא והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי וז"ט וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן בעיני המלך היה הדבר טוב לא בעיני השרי' והסגנים והוא לא שת לבו אליהם ואת פיהם לא שאל' וראה אימות זה כי הנה דברי והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך הם מיותרים בעיני חכמי ישראל עד שהמה בקשו חשבונות רבים ליישבם אמרו במדרש רבתי (פ"ה) ויפקד המלך פקידים כמה טרחות נתן זה בעולם כמה אנגריות של נשים באות לשושן, כמה בני אדם נותנים את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך והיתה אסתר מתוקנת לפני הב"ה שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלוך תחת ושתי אשר תיטב בעיני המלך אחשורוש אינו אומר אלא בעיני המלך סתם מלכו של עולם ע"כ, ועם היות שהם ז"ל דקדקו מדלא כתיב בעיני המלך אחשורוש כל בר לבב יכיר כי לא על יסוד זה בנו בנין כזה כי כה משפט דבורם יבקשו למלך ויפקד המלך אל יד הגי סריס המלך וגם אחרי כן וייטב הדבר בעיני המלך ולא העלו את שמו על שפתם כי עמו הם מדברים ולא יזכירו שמו בפניו אם לא לגנאי ק"ו מהקורא לאביו או לרבו בשמו כי הוא בוזהו, וכזה דרשו הם ז"ל בילקוט (סימן תתרמ"ט) בפסוק ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכד נצר לא חשחין אנחנא וגו' אם מלכא למה נבוכד נצר ואם נבוכד נצר למה מלכא אלא אמרו לו אם למסים וגולגליות ולארנוניות את גוזר עלינו ואת מלך ואם לע"א את וכלבא שוין ואין את מלך, הרי שהם ז"ל ראו כי אין מדרך המוסר להזכיר שם המלך בפניו ולכן הסתכלו בטעמים וראו כי תיבת למלכא היא באתנח אשר הוא טעם מפסיק כנודע וא"כ הן שתי גזרות אחת למלכא ואחת לנבוכד נצר ובירורו לעשות בזהב ובכסף כרצונך אתה מלך עלינו אמנם להעבירנו על הדת אתה כאחד העם ופחות ממנו, ומכל זה אתה למד שאין עקר כוונתם מדלא כתיב המלך אחשורוש כי יבקשו למלך נערות בתולות אי אפשר שיפורש למלך מלכי המלכים ואף כי הם ז"ל אמרו כל מקום שנאמר במגלה זו מלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנא' למלך סתם משמש קדש וחיל וכמו שהקדמנו בפסוק והקרוב אליו לא החליטו המאמר שיהיה קדש רק פעם קדש ופעם חול ונכרים הדברים כי זה הוא חול. תדע שהם בזה הכתוב ביארוהי לשון חול כמו שראית ממה שאמרו וכמה היו נותנים את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו' וביאורו מבלי שום ספק משום שנאמר והנערה וגו' שמשמעו שאחת תמלוך והיותר תשארנה צרורות אלמנות חיות וכמו שקדם ומזה שאשר תיטב בעיני המלך חול הוא ועל אחשורוש דבר אבל העקר הוא כי הם דברים מיותרים והיל"ל ותמליך אחת מהן ובודאי כי אשר תיטב בעיניו ימליך אחרי שיש לו רבות ולמה עוד אשר תיטב בעיני המלך ודרשו זה ואסמכוה אסמכתא בעלמא מדלא כתיב כדרכם ז"ל בכמה מקומות אמר המר משה בנו כתב החכם החסיד הה"ר משה אל בלדא ז"ל וז"ל זכר את ושתי וכו' ממה שאמר אח"כ יבקשו למלך נערות וכו' נראה שהיה דואג עליה וז"ש זכר את ושתי וכו', ולזה נתנו לו העצה שיקח אחרת במקומה עכ"ל.
פסוק א:ואחר שביארתי הכתובים הללו דרך כלל הנני מנופף ידי עוד שנית על פרטן בטוב טעם ודעת.
פסוק א:אחר הדברים האלה ברבתי דאחשורוש (פ"ה) פליגי בה א"ר איבו בשם ר', זימרא כל מקום שנאמר אחרי סמוך. אחר מופלג ונראין הדברים פה שאחרי מופלג כי כבר עברו שתי שנים לפחות כי זה היה בשנת שלש למלכו ובשנת שבע הומלכה אסתר והיא לא היתה מהראשונות וכמו שיתבאר אמר כי אחרי שעברו שנים כשך חמת המלך בשך אין כתיב כאן אלא כשך כמ"ש במדרש רבתי (פ"ה) שכיכה שאינה שכיכה כי אם היתה שכיכה גמורה היה הורג לממוכן היועץ, זכר את ושתי יחסה ומעלתה ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה כי לא היה כדאי אשר נגזר עליה למה שעשתה וכן נראה מהמדרש זכר את ושתי גזרה זו נגזר עליה שתכנס לפניו ערומה ולא נכנסה וקצף והרגה מאן דקטלה שרי תהי ביה חוזר בו למה שעשתה כהוגן, ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן ולמה עלתה לה כך לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות הנה יי ראה משפט מעוקל מה שעשו לה. ולפי דרכם זכר את ושתי מה שגזר עליה לבא ערומה והיא מטוב דעתה וצניעותה לא באה אשר לתת לה מנות ומתנות על זה כי הקפידה על כבודה וכבוד המלך וזהו ואת אשר עשתה שעשתה כהוגן ואת אשר נגזר עליה שלא כהוגן, והה"ר אליעזר מגרמי"זה ז"ל כתב "אשר "נגזר בגימט' "ביום "שבת, וגם היא בטלה מלאכת בית המקדש ואומ' בעוזיהו כי נגזר מבית ה' ויראה הן הן דברי המדרש למה עלתה לו כך וכו' ולמעלה בפסוק והקרוב אליו כתבתי דברים של טעם בדבר ג' נגזר עיי"ש:
פסוק ב:ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה:
פסוק ב:ויאמרו. מצאתי כתוב למפרש אחד לא נתפרש שמו ז"ל כאן אמר ג' תנאים ראוי שימצאו ביועץ כמו שהוא בספר הנהג' המלכים, הא' שיהיה חכם במה שייעץ. הב' שיהיה אוהב השואל העצה. הג' טוב המדות ואלו הג' הם הכרחיים אם הא' הוא הכרחי כי מי שלא ידע הדבר אשר ייעץ איך ייעץ. והכרח הב' שיהיה אוהב השואל העצה שאולי ידע העצה הנכונה ולא ייעצהו טוב כי הוא שונאו. והכרח הג' כי אפשר שיהיה חכם ויהיה אוהב לשואל העצה אבל לא יפול באמצעי ובעצה הראויה לרוע מדותיו, הנה הא' רמז באומרו שהיו נערי המלך ר"ל כי בדבר הזה יהיו חכמים כי בחירת האשה טובת מראה ראוי שישאל לבחורים שהם ידעו בזה יותר, הב' שאמר שהיו נערי המלך ר"ל שהיו נעריו המיוחדים לעבודתו העומדים. לפניו האמונים בחדרי משכבו שהם נבחרים לעולם. הג' שאמר משרתיו כי היו עושים עבודה גדולה ושרות וכל אוהבי המלך נקראים עבדי המלך כי באהבה הבלתי שוה לא נקראו ב' האוהבי' בשם א' ואוהבי המלך נקראים משרתים ונראה מזה שראוי שיהיו יועצים בזה הדבר למלך ע"כ, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל פי' כי הנערים האלה הם משרתי גופו של מלך וז"ט נערי המלך משרתיו וכמו שפי' הרמב"ן בפי' התורה והם הרגישו ענינו כי חולה אהבה הוא והערימו והתחכמו אליו בטוב טעם ועצה להעתיקו מאהבתה בשתשוטט מחשבתו ברבוי גופות יפפיות, והטיב לראו' מי שפלפל במה שתמכו בתוך עצתם ונתון תמרוקיהן כי אם באנו לדבר בפרנסת הבנות הנה גם הנערות הראויות לכן אמר ומזונותיהן וספוקיהן איה הם. אלא שהתמרוקין מתייחדים בעצה כי הן באות מהודו ועד כוש ויהי בבואנה מעיר אל עיר וממדינה למדינה תחת זיון והדרן ובהירותן תעמוד בהרתן ותחת יופי דופי מהשמש בשזופן והחורב והקרח יקדיר מראיהן לכן כללו בעצתם שתבאן ליד הגא ושם יתמידו בתמרוקין הראויי' להן כפי מנהגן בארצן, וז"ט תמרוקיהן מכונה אליהן ולא אמר ונתון להם תמרוקין ושמם מורים על פעולתם כי הם מצחצחים וממרקים העור ומעדנים את הבשר ובזה תשובנה לקדמותן ע"כ, והה"ר אליעזר מגרמישה ז"ל כתב טובות מלא ו' בנוי בלובן באודם בקומה בדבור בנעימות ע"כ:
פסוק ג:ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה אל שושן הבירה אל בית הנשים אל יד הגא סריס המלך שומר הנשים ונתון תמרקיהן:
פסוק ג:ויפקד המלך. פירש בו דודי אחי אבא מארי ז"ל החכם העניו הר' יהושע הלוי בן אלקבץ ז"ל פי' נאה וחשוב, וראשונה דקדק שהיל"ל בתחלה ויפקד המלך פקידים ואח"כ יבקשו כי הפקידים המבקשים והמקבצים ולכן פירש יבקשו למלך תכף מהנמצא בשושן עתה מבלי פשפוש וחיקור אלא הנמצא בשושן או במקומות קרובים ואח"כ יפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו כי לא יתעגן המלך עד אשר יבקשו בכל מלכותו כי רבה היא אבל יבקשו תכף מהנמצא. ולכן בעת ההיא יכול מרדכי להציל את אסתר ואח"כ בחמש שנים הלכו הפקידים והביאו נערות רבות ולפי שלא נשאו חן בעיניו חזרו לחפש בשושן ואז נלקחה אסתר ולא יכול מרדכי עוד הצפינה, ומצאתי כתוב למפרש לא נודע מי הוא כלשון הזה, סבת הפקידים מחדש כי הנה כשיש פקידים במקום מה מקדם וגוזר המלך גזרה מה על ידם לעשות דבר מה. יפתו את הפקידים בשחד כדי להעביר מעליהם הגזרה ולזה מנהג המלכים והשרים כשיצוו על ידי אמצעי במקומותיהם להשים פקידים מחדש, ולמה שרבים יסתירו בנותיהם לשלחם כי הספק היה גדול בכמה מספר מן הנערות לאלפים ולרבבות להוציא אחת מהו כשתשובנה לביתן תשובנה בבושה כ"ש אם ישכב המלך עמהן ויעזבן, ולזה היה מההכרח שישים פקידים חדשים וגם לסבה ב' ללוותן בכבוד גדול ממקומן כדי שיחפצו לבא עכ"ד. ובמסרה ויפקד ב' (בראשית מ"א ל"ד) ויפקד פקידים על ארץ מצרים וחמש וגו' ויפקד המלך פקידים וכן ויקבצו תרין (שם מ"א ל"ה) ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות ויקבצו כל נערה ביאורו כי כשם שהיתה פקידת מצרים וקבוץ האוכל לטובתן של ישר' ושלא יסופו ברעב ושירדו מצרימה ויעבדו בהם ומשם תצמיח קרן ישועתם כנודע כן היה פקידה זו לטובה להמליך את אסתר כי ע"י ירוחמו עם ה' ולא יספו בחטאם, והאשה נק' לחם כנודע מכי אם הלחם אשר הוא אוכל קראן לו ויאכל לחם ולכן פקידה וקבוץ בזה ובזה.
פסוק ד:והנערה אשר תיטב בעיני המלך תמלך תחת ושתי וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן:
פסוק ד:והנערה אשר תיטב וגו'. כתב הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל וז"ל והנערה אשר תיטב בעיני המלך תהיה המולכת תחת ושתי והיא אשר תרחיק ותדחה את ושתי מלבו של מלך וייטב הדבר בעיני המלך ולא חשש לקרא שר ושופט להמתיק עצתו אבל עשה כן לשעתו כי באחת יבערו ויכסלו ובשתי' לא ישורם ע"כ, ומצאתי כתוב למפרש הנעלם ת"ל ראה כי למעלה אמר ויעש המלך כדבר ממוכן וכאן לא אמר כי עשה כדבר נערי המלך לומר כי המלך הבחין דבר בעצמו היותו אמתי ולא הבחין היועץ, אבל עשהו למה שראה להעשות כן, אבל למעלה למעלתו זכר כי למה שאמרו ממוכן ג"כ שהוא חכם גדול עשאו ע"כ. ואני אומר כבר הקדמנו שעקר כוונת נערי המלך שלא יטפל שום א' מהשרי' והפרתמי' בהמלכה זו פן יתפאר הממליך אותה על חבריו לאמר עשר ידות לי במלך וכי לכן קפצו ראשונה בעצה, ואומר כי לכן חתמו דבריהם ועצתם מעין פתיחתם כי הנערה אשר תיטב בעיני המלך לא תצטרך להשערת וגזרת השרים כי אם בעיני המלך כמו שנאמר ולא תצטרך ששום שר ושליט ימליכה רק שהיא תמלוך תחת ושתי מבלי שיצטרך שום אחד להטפל בדבר כי מעתה ומעכשיו נתן המלכו' לטובה בעיני המלך ובבואה הנה היא מלכה למפרע, ואומרו תחת ושתי אומר אני עם מה שאנו עתידים לומר בוימליכה תחת ושתי ממאמרם ז"ל שהיה לו איקונין של ושתי על מטתו לאבן בוחן לבחון אם הן יפות כמוה ובבא אסתר הוציא איקונין של ושתי וצייר איקונין של אסתר כי מעצת נערי המלך צמח דבר זה כי הכירו בצערו עד שמרוב אהבתו אותה היתה צורת פניה לפניו אמרו שראוי שהנערה אשר תיטב בעיניו תמלוך תחת ושתי ומי לא ידע שאם תמלוך שהיא המולכת תחת ושתי רק שהכוונה שמלבד היותה מולכת שיסירו איקונין של ושתי וישימו איקונין שלה להורות שכבר נקעה נפשו ממנה דומה למאמרם ז"ל שלא ישתה בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר וביען עקר הכוונה להם בעצה זו להפיל כבוד החכמים והשרי' כמדובר לא נאמר וייטב הדבר בעיני המלך והשרי' כי טוב הדבר בעיני המלך ובעיני השרי' לא טוב.
פסוק ה:איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני:
פסוק ה:איש יהודי. גואלנו ה' צבאות מדרכי טובו עמנו להקדים רפואה למכה ולכן טרם יחשיך אורן של ישראל בבא גדולת איש צר ואויב האיר לכל בני ישראל והזריח אורה של ישראל בת אביחיל ומרדכי היהודי אשר בנו שניהם בית ישראל ועמדו בפרץ לפניו להשיב חמתו ולרפאת מחץ מכתו, אמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) מה נפשך אי ליחוסי קא אתא ליחסייה ולזיל עד בנימין בן יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא תאנא כלם על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר פני ישר' בתפלתו, בן שמעי בן ששמע אל תפלתו, בן קיש בן שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודה, וקרי ליה ימיני' קרי ליה יהודה אלמא מיהודה קא אתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי אמר רב נחמן מרדכי מוכתר בנימוסו היה, רבה בר רב הונא ורבה בר חנה משמיה דריב"ל אביו מבנימין ואמו מיהודה ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו משפחת יהודה אומרת אנא גרמית דמתילד מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומר' מני קא אתי. רבא אמר כנסת ישראל היא דקאמרה להך גיסא ולהך גיסא ראו מה עשה לי יהודה ומה שלם לי ימיני. מה עשה לי יהודה דלא קטליה לשמעי בן גרא שאלמלא לא היה שמעי בן גרא וקטליה דוד לא הוה מתיליד מרדכי דמקני ביה המן וגרם ליה צערא לישראל ומה שלם לי ימיני דלא קטליה שאול לאגג שאלמלא לא היה אגג וקטליה דוד לא הוה מתייליד המן דמקני ביה וגרם צערא לישראל ור' יוחנן אמר לעולם מבנימין קא אתי ואמאי קרו ליה יהודי על מה שכפר בע"א שכל הכופר בע"א נקרא יהודי שנאמר איתאי גוברין יהודאין ע"כ, ויש לדקדק בדבריהם ז"ל, א' אחרי שתיבת יהודי קודמת במקרא היה להם לחקור תחלה בעניינה ולשאול קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני ואחרי כן יחקרו למה לא יחסו עד בנימין בן יעקב, ב' מה שאמר מ"ש הני תלתא ותו לא קשה עד מאד כי הוא כפל ללא צורך אחרי שאמר אי ליחסיה עד בנימין בן יעקב מה צורך להני תלתא ותו לא, ג' ענין דרשת בן יאיר בן שמעי בן קיש כי לפי הנראה הכל אחד כי היאך יאיר עיני ישראל בתפלתו אם לא שמע האל תפלתו והיאך ישמעה אם לא פתחו לו דלתי רחמים וא"כ הכל אחד, ד' דברי ר' יוחנן לעולם מבנימן קא אתי תמוהים עד מאד כי מי חלק עליו או על מי חולק הוא או מי כחש לו שלא היה מבנימן והלא רב נחמן דאמר מוכתר בנימוסו היה מורה הוא שאינו מיהודה אלא שהוא שם נאה וריב"ל כמו כן אמר אביו מבנימן ומקרא צווח למשפחותם לבית אבותם ורבנן דאמרי משפחות מתגרו' זו בזו לא אמרו שמשפחת יהודה אומר' מני קא אתי' אלא אנא גרמי' דמתיליד, וא"כ מאי לעולם דקאמר ר' יוחנן:
פסוק ה:והנ"ל שהם ז"ל ראו שתיבת יהודי סובלת ג' פירושים ושום א' מהם לא יפול על נכון, א' שיהיה פירוש איש צדיק והוא לבדו צדיק בדור ההוא וככה יראה מדבריהם ז"ל (רבתי פ"א) ששאל מרע"ה לאליהו ז"ל כלום יש באותו הדור אדם כשר ואמר לו יש ושמו מרדכי וכמו שכתבנו למעלה בפתיחה הי"ג, ב' שיהיה שם כולל לכל בני ישראל הנקראים יהודים ושביאורו איש מבני ישר' היה בשושן הבירה שלא היה אחר בשושן להיות' עיר המלוכה וכמו שכתב הה"ר יצחק עראמה ז"ל (מדרש ח"מ) כי לא היה בשושן רק מרדכי לבדו לסבה מה, ג' שיהיה שם פרטי לבני יהודה ועניינו איש מבני יהודה, והם ז"ל לא מצאו קורת רוח בכל אלה, אם אל הא' אי אפשר שנאמר שהוא לבדו היה צדיק שהרי אמרינן במדרש חזית, (שיר ו' מ') בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר, א"ר תנחומא ור' מיאשא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר כהנתא כתיב שק ואפר יוצע לרבים רובן של אותו הדור צדיקים היו ע"כ, ונ"ל שלמדו זה ממה שלבשו שק ויציעו אפר וזעקו אל ה' כמאמינים בדברו ובוטחים בישועתו יעתר להם ויענם בצרתם ועוד שאין ספק שהיו שם חגי זכריה ומלאכי נביאים והם עלו עמהם מן הגולה, וכן החרש והמסגר אלף ואמרינן בגמ' (גיטין פ"ט) ובסנהדרין (פ"ד) חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשים מסגר בשעה שסוגרים שוב אין פותחין ואמרינן בספרי הכל גבירים עושים מלחמה וכי מה גבורה עושים בני אדם המהלכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם הזקוקים בזיקים ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורים במלחמתה של תורה, וכן הוא אומר (במדבר כ"א ט"ו) על כן יאמר בספר מלחמות ה', ואם הביאור השני לא יתכן ביען אי אפשר שלא היה בשושן אלא הוא לבדו שהרי אמרו במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) בפסוק איש יהודי א"ר שמעון וכי לא היה יהודי אחר בשושן הבירה והלא כתיב והיהודים אשר בשושן וגו' אלא לפי שהיה בן אבות מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע נקרא יהודי. וכן תרגם המתרגם בפסוק אשר הגלה וכד צדא כורש דריוש ית בבל נפק מרדכי מבבל עם דניאל וכל כנשתא דישראל די הוו תמן בבבל נפקו מתמן ועלו עם כרש מלכא למידר בשושן בירנתא הרי שהיו שם יהודים רבים ונכבדים ואפלא מהה"ר יצחק עראמה ז"ל שהכחיש שלא נמצאו בשושן כי אם מרדכי לבדו האיש כמוהו יברח מדברי רבותנו הקדושי' ע"ה, יעיד אשוב ואתפלא ממנו ומהראב"ע שאמרו שההורגים בשושן היו אנשי מרדכי ואין ספק כי אם לא היו בה רק אנשי מרדכי לבד כי לא היו רבים ואיך הספיקו להרוג שמנה מאות איש ואף בזה לא ברחר הה"ר יצחק הנז' רק שהיה מרדכי לבדו דר שם. ולא ידעתי על מה ועל מה מעקמים לנו המקראות ואומר הה"ר יצחק הנז' כי פי' והיהודים אשר בשושן ר"ל אשר בעיר סמוכה לשושן, וכל אלה דברים אשר אין להם שחר ודברי רבותנו הקדושים מאירים ומזהירים ואתה הראית לדעת מדברי המתרגם ומדברי חכמים שאין מקום לחלק דין בשושן לשושן הבירה לעיר שושן כי הכל דבר אחד בשתדקדק בהם תמצאם, ואם הביאור הג' הנה הוא נמנע כי אחרי שהוא בן שמעי בן קיש אי אפשר שיהיה משבט יהודה כי אלה מבני בנימין הם, ולכן סתמא דהש"ס (מגילה פ"ק) החזיק ביותר פשוט ואמתי כי מרדכי הוא מבנימין ושאל מה נפשך וכו' לדעת משפט ישיבהו המשי' כי אחרי שהוא הכוונה ליחסו דא"כ ליחסיה וליזיל עד בנימין בן יעקב מוכרחים אנו לדרוש בן יאיר בן שמעי בן קיש ואי הני לדרשא יהודי נמי לדרש' וכאשר ראה כי התוספת' ביארה יאיר ושמעי וקיש ולא הזכיר דבר ביהודי חזר ושאל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני ובזה נתיישב הספק הא'. וענין מ"ש הני תלתא ותו לא היא שאלה אחרת כי אם היו הנז' שלשלת אחת זה אחר זה לא היה כ"כ קשה אבל דלג משמעי לקיש אשר יש רבים ונכבדים הנז' בתרגום בתוספתא בר שמעי בר שמידע בר בענא בר מוצא בר אלה בר מיכא בר מפיבושת בר שאול בר קיש, ומעתה הוכפלה השאלה שלא סיים כל יחסו ובמה שקצר דלג ועמוד על זה, וענין בן יאיר בן שמעי בן קיש כל א' נדרש לעצמו. בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו ביאורו אצלי כי כשראו אותו בני ישראל ככפיר יבטח עומד ומתפלל אורו עיניהם וידעו כי גואלם חזק בידו לרחם עליהם ויעשו גם המה בחכמה דברי הצומו' וזעקתם, ובן שמעי בן ששמע אל תפלתו עניינו אצלי כענין ויעת' לו ה' לו ולא לה כמ"ש בגמר' (יבמות פ"ב) כן הענין פה כי אעפ"י שהם בני ישר' הפצירו והרבו בתפלה לא שמע בקולם ולא פנה אליהם כי אם בעבור מרדכי הצדיק ובספר נעים זמירות עוד הוספתי לדבר בזה בפסוק בך בטחו אבותינו בחלק המאמרים במאמר מדרש שוחר טוב בך בטחו אבותינו זה מרדכי ואסתר תמצאנו, בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו כי אחרי שקרע רוע גזר דינם בכח תפלתו עוד הוצרך להקיש על דלתי רחמים להשיב ספרי האף והחמה ולעשות באויביהם נקמה אשר לולי המון רחמיו ית' לא היה אפשר. וביען עדיין לא שמענו טעם לענין יהודי כמ"ש לכן חזר ושאל קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני והשיב רב נחמן מוכתר בנימוסו כלומר מוכתר בשמו כדברי רש"י והתוספות כי היה מוכתר בשמות נאים ולהיות שם יהודי מהגדולים שבהם להיותו מורה על המלוכה לכך נקרא יהודי כלומר מאנשי המלוכה, וריב"ל אמר אביו מבנימין וכו' ורבנן אמרי משפחות מתגרות וכו' ולדברי כלם איש מיהודה אם להכתירו בנימוסו כדרב נחמן או משום דאמו היתה מיהודה כדריב"ל או משום דמשפחת יהודה גרמא דאתיליד מרדכי א"כ כלם שוים לטובה שבא הכתוב ליחסו ליהודה כמדובר ואתא ר' יוחנן ואמר לעולם מבנימין קא אתי כלומר ולא אתא קרא ליחס לשום שבט אחר והאי דקארו ליה יהודה על שכפר בע"א ונתחוורה שמעתין ואי קשיא הא קשיא אחרי שעדותנו נאמנו מאד שהיו רבים ונכבדים וצדיקים בדור ההוא כדאמרינן רובו של אותו הדור צדיקים היו וכן חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף, סלקא דעתך דכלהו עבדו ע"א ומרדכי לבדו כפר בה עד שהכריז קרא איש יהודי היה בשושן הבירה שכפר בע"א גם הא דאמרינן לעיל מהמדרש איש יהודי שלא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ושלא נהנה מסעודתו של אותו רשע וכי ס"ד דחגי זכריה ומלאכי והחרש והמסג' אלף נטמאו בפיהם ונהנו מסעודתו של אותו רשע חלילה חלילה לנביאי השם הקדושים ולצדיקים גמורים בדבר הרע הזה ולא דומה לו. והנ"ל דאיתא הך כהא דאמרינן במדרש חזית (שיר ז' ח') בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר, איתא התם על דעת רבנן עבדו ישראל ע"א בימי נבוכד נצר על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א בימי נבוכד נצר ע"ד רבנן עבדו ע"א כיצד נבוכד נצר העמיד צלם והפריש עשרי' ושלשה מכל אומה ואומה ועשרים ושלשה מכל ישראל. על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכד נצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה ג' ולנו הפריש מכל ישראל מה אתה אומר לנו ניסגוד אמר להם הנביא לפניכם לכו אצלו הלכו להם מיד הלכו אצל יחזקאל. אמרו לו כמו שאמרו לדניאל ניסגוד ליה, או לא, אמר להם כבר מקובל אני מישעיהו רבי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם אמרו ליה מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא, אמר לון ומה אתין אמרין, אמרו ליה אנן בעינן נתן ביה פגם ונהוי תמן ולא ניסגוד ליה בגין דיהין אמרין האי צלמא כל אומיא סגדו ליה לבר ישראל. אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הה"ד (יחזקאל י"ג כ"ד) ויבאו אלי אנשים מבני ישראל וישבו לפני, מי היו אלו חנניה מישאל ועזריה אמר לפני הב"ה רבש"ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך מתקיים את עליהן או לא אמר ליה איני מתקיים עליה' (שם כ' ז') הה"ד בן אדם דבר את זקני ישר' ואמרת אליהם הלדרוש אותי אתם באים, מאח' שגרמתם לי להחריב את ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות את בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני חי אני אם אדרש לכם, באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר וי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה שלא נשתייר מיהודה אלא אלו שנאמר ויהי בהם מבני יהודה וגו' וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל, כיון דאתא אמרו ליה מה אמר לך הב"ה אמר אינו מתקיים עליכם אמרו ליה בין מתקיים בין שאינו מתקיים אנו נותנים נפשותינו על קדושת שמו, תדע לך שהוא כן שעד שלא באו אצל יחזקאל מה אמרו לו לנבוכד נצר לא חשחין אנחנא וגו' הן איתי אלהנא וגו' יכיל לשזבותנ' וגו' לאחר שבאו אצל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכד נצר והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' מן דנפקי מקמיה דיחזקאל נגלה הב"ה ואמר לו ליחזקאל מה אתה סבור שאיני מתקיים עליהם מתקיים אני עליהם בודאי הה"ד כה אמר ה' אלהים עוד זאת אדרש לבית ישראל אלא שביק להון ולא תימא להון מידי אשבוק להון מהלכין על תומם הה"ד (משלי י"ט) הולך בתום ילך בטח מה עשו הלכו ופיזרו עצמן בין האוכלסין והוו אמרין והן לא מציל ידיע להוי לך מלכא וגו' ע"כ, הנה למדנו מזה המאמר עצמת תומת בני יהודה חנניה מישאל ועזריה ורב טוב לבית ישראל כלה שלא השתחוו לצלם כלם וחגי זכריה ומלאכי ויחזקאל והחרש והמסגר שם היו אלא הענין הוא שחנניה מישאל ועזריה רצו לעמוד כנגד נבוכד נצר לתת פגם בע"א שלו בעיר צלמו יבזו לעיני כל קבל עם אף אם היה יכולת בידם לברוח ולהסתלק דאם לא כן מה זו שאלה ומה זו תשובה אלא ודאי ספק היה בידם להטמן ולהסגר אלא שלא רצו וטעם השאלה אצלי שהם נסתפקו במה שנסתפקו הבאים אחריהם אם היה זה ע"א או אם אנדרטיא של מלך וכמו שהרבינו החקיר' על זה בטוב טעם ודעת למעלה בהקדמה בסוף מאמר שאלו תלמידיו את רשב"י עיין עליו, ואם היא ע"א חייבים הם או לברוח והיא עצת יחזקאל או לעמוד ולעשות כאשר עשו ואם היא אנדרטיא חייבים הם לעמוד על נפשם או להשתחוות או לברוח' ולכן ענה אותם יחזקאל חבי כמעט רגע כי הוא שוה לכל החלוקות. אמנם הם במדת טובם וקדושתם בחנו שיש בזה חילול השם כי הפירסום הוא צלם ולא רבים יחכמו לדעת כי אנדרטיא של מלך שריא וזה אומרם יאמרו הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא כ"ש וכ"ש שהיתה ע"א גמורה כמו שנתבאר במאמר שאלו תלמידיו וכו' וכמו שיתבאר בפסוק ישנו עם אחד בכ"ד ועל כן בחרו מות מחיים לא כן בני ישראל כי השרים והנגידים נחבאו אל הכלי' ושמעו לעצת ישעיהו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ובאו במערות צורים ובבתי עפרים החבאו ולא רצו לעמוד בנסיון ולא בבזיון, ככה ענין מרדכי ואנשי דורו כי בני דורו העלו אבר כנשרים והרחיקו נדוד למען לא יתפשו ולא יתגאלו בפת בג המלך ובצלמו של המן שהיה לו ע"א חקוקה על לבו כדאיתא במדרש רבתי (פ"ב) דאחשורוש וכמו שכתבנו למעלה בפתיחה י"ב וכמו שיבא בירורין של דברים באורך בפסוק ויהי כאומרם אליו ובפסוק ויאמרו נערי המלך בס"ד, ובודאי כי השלמים האלה חלפו עברו ועמדו מנגד לא כן מרדכי הצדיק כי עמד בסעודה ולא אבה ליטמא וליהנות ממנה וכן משמע בגמ' (מגילה פ"ק) לעשות כרצון איש ואיש לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב איש יהודי ושמו מרדכי. המן דכתיב איש צר ואויב. הנה שבא עד המלך דבר שניהם וצוה לעשות דבר שניהם והוא עה"ד שכתבנו למעלה אצל והשתיה כדת שים עינך עליו, וכן הענין בהשתחווית המן כמו שנאמר למעלה כי היה עומד לפניו ולא קם ולא זע ממנו טעמו וראו אימות זה ממ"ש וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וגו' וכן הוא אומרו וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך וכל זה דבר במר נפשו באומרו כי לא היה מתרעם על שלא היה משתחוה לו במציאות ההשתחוייה כי הוא ידע מתי שוא הם המשתחוים אליו ועם בני ישראל תורת אלוהם בקרבם לא ימעדו אשורם מני דרך ישרה ולא יטו אורח התורה אבל מצדדים עצמם שלא לבא לכך. לא כן מרדכי שעומד לפניו להקהות את שיניו ולא קם ולא זע זאת רעתו כי מר כי נגע עד לבו וז"ש וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע כי היה לשטן לו להכעיסו בעומדו בשער מדי עברו ולא קם ולא זע ועל כן אמר לאשתו ולכל אוהביו בכל עת אשר אני רואה את מרדכי ולא הזכיר ולא קם ולא זע כי לא הקפיד רק על הישיבה כי לא היה מחשיבו להטמן ולהסגר בביתו רק מתכוין למרות עיני כבודו, והוא האמת והצדק עה"ד שכתבנו למעלה בפתיחה י"ב כי לא בגאוה לבב עשה זה אלא לכפר על כל הקהל עיין שם. ועל כן היה ממציא עצמו לפניו ולא זו בלבד כי גם כאשר אמרו לו עבדי המלך שיגידו הדבר להמן ענה אותם קשות ועזות כאשר תראה בבואנו שמה בס"ד, ומזה היתר הקושיא מבואר, גם דברי המדרש שהבאנו למעלה שנשאל אל אליהו אם יש אדם כשר ויען כי יש ומרדכי שמו מבואר כי היתה השאלה אם יש עומד בפרץ מקדש שמו ית' בפרהסיא והיה המענה כי מרדכי הוא כמו שנתבאר. והנה אות אמת על כל דברי אלה בב' מקומות הללו חנניה מישאל ועזריה ומרדכי כי כוונת כלם לכפר על כל עדת ישראל. איתא בש"ר (פרשה ט"ו) בפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים אמרו לו להב"ה כל כך למה, אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלים שם רע וכו' בבבל הייתי עמהם ונמצאת שלמה שנאמר (דניאל ב' י"ג) הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין, במדי הייתי עמה ונמצאת שלמה שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה ע"כ. הנה מבואר ככל משכיל כי מיאון חנניא מישאל ועזריה ומיאון מרדכי לא עליהם בלבד היה כי אם על כל עם בני ישראל עד שבוראם משתבח בכל העדה בעדם, עוד במדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') איש יהודי היה מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, מה משה עמד בפרץ דכתיב (תהלים ק"ו כ"ג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו אף מרדכי כן דכתיב דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו מה משה למד את ישראל תורה דכתיב (דברים ד' ה') ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים אף מרדכי כן דכתיב דברי שלום ואמת וכתיב אמת קנה ואל תמכור ע"כ. ומורי הה"ר יוסף טאיטצאק ז"ל פי' כי באו לסלק ג' גנויות שאפש' ליחס למרדכי, הא' מדת הגאוה לבלתי הכנע לאיש אשר גדלו המלך והשעה משחקת לו, הב' כי לא חמל על עם ה' אלה. והבאיש את ריחם בעיני המן לתת חרב בידו להורגם על לא חמס בכפם רק בסבתו ופסוק צווח כי הגידו לו את עם מרדכי, הג' ביטול תורה שאם הוא היה כל היום יושב בשער המלך ואחר התשועה הושם על בית המן תורתו אימת נעשית, כנגד הא' אמר שהיה שקול כמשה שהיה ענו מאד ולא עשה זה על צד הגאוה חלילה רק על צד היהדות והחסידות, כנגד הב' אמר שאדרבה עמד בפרץ כי לולא מרדכי היה הב"ה עושה כלה בשונאיהם של ישראל. כנגד הג' אמר כי כמו שמשה למד תורה לישראל אף מרדכי כן, והנ"ל בביאורו. ראשונה יש לדקדק על הראיות שהביא אם מה שהביא על שעמד בפרץ מדכתיב דורש טוב לעמו ומשם אין ראיה דדורש טוב לעמו דומיא דדובר שלום שהוא על מה שהוא שם כי היה דורש טובתם ושואל בשלומם ס"ד כי להיותו גדול ליהודים זחה דעתו עליו ולא יטפל בענייניה' קמל"ן דורש טוב לעמו. אם מה שהביא ראיה שמרע"ה למד תורה לישראל מדכתיב ראה למדתי אתכם ומי סני מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה שהוא עדות התורה ועדיף ממה שהוא אומר על עצמו כ"ש וכ"ש וכי ראיה בעי על שמשה למד תורה לישראל ומי לא ידע בכל אלה ושגור בפי בני ישראל הקטנים עם הגדולים משה רבנו ועוד יש לדקדק בשלמא משה שלימד תורה לכל ישראל ניחא שהיו כלם במקום אחד במדבר מצויים אצלו, אבל מרדכי היאך לימד תורה בקכ"ז אפרכיות, עוד דברי הראיה שהביא מפסוק דברי שלום ואמת וברור הדבר כי על דבר אגרות הפורים קאמר ששלח אליהם דברי שלום ואמת לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, ומה ענין ללימוד תורה תדע שהרי דבר זה אסתר היא העקר ומרדכי כטפל אליה שכן כתיב ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי וגו' ונודע כי לא למדה אסתר את ישראל תורה וממנה למרדכי והתשובה הם ז"ל הוקשה להם דבר כרוז זה איש יהודי היה בשושן הבירה, וכבר ראית את הלחץ אשר עבר עלינו בביאורו למעלה כי לא היה הוא לבדו שם, ואם על שהיה כשר הרי רובו של אותו הדור כשרים היו ושם חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף וכמו שקדם, ולכן ביארו שהכתוב הואיל והזכירו לדעת דבר אסתר כי היתה בביתו ושכבה בחיקו ומשם זכתה למלוכה ספר בשבחו שלא נחשוב כי הצלת ישראל הבאה על ידי אסתר בת דודו היתה אליו כמענו בטוב ההזדמן. ולכן הודיעונו כי לאו חדא היא לו וכי הוא מתחלתו ועד סופו היה כשר וכדאמר ר' יוחנן התם כל מי שנאמר בו היה הוא מתחלתו ועד סופו ועל כן אמר כי זה נקרא איש דומה למרע"ה שנקרא איש והאיש משה ולא למדו שהיה ענו כמשה ואעפ"י שהיה כן כי לא אמרו מה משה ענו אף מרדכי כן ולא באו לענין זה רק שנא' בזה איש ובזה איש לענין עומדם בפרץ ולמדם תורה לבני ישראל ואמר כי כמו שמרע"ה עמד בפרץ לפניו בתפלתו כן עשה מרדכי בתפלותיו ומעשיו הטובים וכמו שכבר הקדמנו בזה כי לולא זכותו אזי חיים בלעונו להיותנו מלוכלכים עונות וחטאות כמו שנאמר בשכבר, והנה במקומו תראה אשר פעל ועשה בבא עליהם צרה וצוקה הגם כי לא עשה כאשר עשו הנביאים והצדיקים העומדים שם אשר הרחיקו נדוד אבל הוא שם נפשו בכפו לכפר על בני ישראל וללמד עליהם זכות אחר שהוא כופר בע"א, לא לבד מטמין עצמו אבל מזמין עצמו, ושב ונותן בה פגם עה"ד שכתבנו, והביא ראיה ממ"ש דורש טוב לעמו כי אחרי שכבר קדם אומרו איש יהודי היה וא"ר יוחנן מתחלתו ועד סופו כאמור. אין צורך עוד לאמר דורש טוב לעמו ואם בא לספר בשבחו היל"ל עושה טוב לעמו מאי דורש טוב, והנה לראב"ע דברים צדיקי' במקומם ימצאו בס"ד ושם נדבר עוד בו, ומתוך זה הובררו הדברים כי דבר דורש טוב הוא שהיה תמיד עומד בפרץ כמרע"ה אם לפניו ית' אם לפני עמו כי ראינוהו מכריז על בני ישראל שלא ילכו למשתה כמו שקדם והנה גם היא אחרינו והוא שקבץ אותם ולמדם לשוב אל ה' וכמו שיבא מדברי המתרבה בס"ד לא שמענו שעשו כן הנביאים והחכמים אשר היו בימים ההם ועוד ידמנוהו ישראל אשר הי' לבו חרד על עם ה' וכמ"ש אפשר לצדקת זו וכו' אלא שעתיד דבר גדול לישראל וכו' וכמו שיבוז בסמוך בס"ד מלבד דברי הצומות וזעקתם אשר למדו ממנו בני ישראל וכמו שקדם בדבריהם ז"ל בן שהאיר עיני ישראל בתפלה וכמו שבא בפתיחה י"א לעיל עיין עליו. ומה מתקו דבריהם שהוכיחו זה מפסוק, ראה למדתי אתכם ולא מפסוק וזאת התורה ביען שם נאמר הצלה כמ"ש כי כל האיש אשר הלך וגו' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום וסמיך ליה ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים צדיקים כלומר כי הצלתכם ודבקותכם בה' אלהיכם אשר על כן אתם חיים אלא הוא מצד שלמדתי אתכם חקים ומשפטים צדיקים ולכך הביא ראיה למה שלא היה צריך ראיה כמו שבא בספקות כי אין הכוונה רק להורות כי הלימוד גרם ההצלה וכן בדבר מרדכי. האמנה מנין שלמד מרדכי תורה לישראל ראשונה יש להוכיח ממה דאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) ויקח המן את הלבוש וגומ' אזל ואשכח רבנן דיתבי קמי דמרדכי וקא מחוי להו הלכות קמיצה וכו' הנה מעשה רב שהיה מלמד תורה' ובמדרש רבתי דאחשורוש (פרשה ו') כתוב לאחר שעשה העץ הלך אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בבית המדרש והתנוקות יושבים לפניו ושקי' במתניה' ועוסקים בתורה והיו צועקים ובוכים ומנה אותם ומצא שם שנים ועשרים אלף תינוקות והשליך עליהם שלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר למחר אהרוג אלו התינוקות תחלה ואח"כ אתלה מרדכי והיו אמותיהם מביאות לחם ומים ואומרות להם בנינו אכלו ושתו קודם שתמותו למחר ואל תמותו ברעב מיד היו מניחי' ידיהם על ספריהם ונשבעים בחיי מרדכי רבינו לא נאכל ולא נשתה אלא מתוך תעניתנו נמות. געו כלם בבכיה עד שעלתה שועתם למרום ע"כ, והביאו ראיה מפסוק דברי שלום ואמת ביען הכתובים ההם קשים מאוד ליישבם אם לא בזה וזה שהם ראו כי אגרות הללו יראו שלא לצורך ביען כבר קדם קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם וגו' ילא יעבור להיות עושים את שני הימים וגו' בכל שנה ושנה וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מתוך זרעם א"כ מאי עוד ותכתוב אסתר לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם ונבוכו בהם המפרשים כאשר תראה בבואנו שמה בס"ד ועוד כי פתח באסתר ומרדכי ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי וגו' ואחרי כן אמר וישלח ספרים ולא קאמר וישלחו על כן אמרו כי דבר ותכתוב הוא מה שכתבה לחכמים קבעוני לדורות וענין וישלח ספרים הוא מה שכתב להם מרדכי לעסוק בתורה יזכרו וישובו אל ה' הגומל להם טובות ויקבעו לימוד תמיד וזהו דברי שלום ואמת ובמקומם יתבררו ויתלבנו כתובים הללו בס"ד ודי זה לביאור דבריהם ז"ל.
פסוק ה:אמר המ' משה בנו מדקדק אני מאד במאמר הקודם הוא פסוק דברי שלום ואמת, ואחר כך פסוק דורש טוב לעמו, וי"ל כי שלשת' הוכיחו מפסוק איש יהודי כפי סדר הכתוב, לאחר שהיה שקול הוא מבואר איש איש, לב' הוכיחו מאומרו היה בשושן וכו' ופירושו עם מה שאמר הרב ר"י טאיצטאק ז"ל כי הגנות הב' היה כי לא חמל על עם ה' והבאיש את ריחם בעיני המן לתת חרב בידו להורגם על לא חמס בכפם רק לסבתו ופסוק צווח כי הגידו לו את עם מרדכי וכנגד זה אמר שאדרב' עמד בפרץ כי לולי מרדכי היה הב"ה עושה כליה בשונאיהם של ישראל עכ"ל, וזה הוכיחו מאומרו היה בשושן הבירה, כלומר אל תחשוב שבסבת היות מרדכי בשושן הבירה באה ונהייתה כל הרעה הזאת על ישראל כי לולי שנאת המן עמו לא היה נוגע בם וזו השנאה לא בא להמן רק בסב' היות מרדכי בשושן ולא יכרע ולא ישתחווה, והוא אמר בכל עת אשר אני רואה את מרדכי וגו' ולז"א בשושן וכו' כלומר אדרבא בסבת היות מרדכי בשושן באה תשוע' ישראל על ידו מה שלא היה אם לא היה מרדכי בשושן וכאשר דרז"ל, בומרדכי ידע וגו'. לג' הוכיחו מאומרו בן יאיר ופירו' כי כמו שהם ז"ל אמרו בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו נאמר אנו בן שהאיר עיני ישראל בתורתו כי תורה אור, וז"ש מה משה לימד וכו' נמצא כי דרשו סדר כתו' איש יהודי' והה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב וז"ל, בדין היה להקדים איש ימיני לאיש יהודי כי אביו מבנימין ואמו מיהודה וכתיב למשפחותם לבית אבותם. אלא לפי שהתפלל דוד זכרני י"י ברצון עמך כלומר זכור זכותי בימי מרדכי כי המן נתן עשרת אלפים ככר כסף, ודוד נתן לצורך בית המקדש ג' אלפים ככר זהב, וז' אלפים ככר כסף הרי עשרה אלף ככר' וכתיב וכסף ככרים עשרת אלפים ע"כ:
פסוק ה:האמנה במה שדלג המקרא משמעי לקיש אשר באמת רב הדרך ביניה' ויחסו בן יאיר בן שמעי בן שמידע בן בענא בן מוצא בן אלה בן מיכה בן מפיבשת בן שאול בן קיש כדברי המתרגם בתוספתא. אומר להיות כי כן יסד מלך מלכי המלכים הב"ה במרום שנקמת ה' בעמלק תהיה ע"י שאול בן קיש לטעם אזכרנו עוד והוא לא כן עשה. והנה באה ונהיתה עתה ע"י בני בניו מרדכי ואסתר לכן יחסו לבן קיש כאילו נתק חבל היחס אשר ביניהם והראשונים יפלו וזה עצמו הוא בן קיש ולא נצטרך למה שנדחק הראב"ע כי אין זה קיש אבי שאול ואנחנו בשם רבותינו הקדושים נזכיר שזה קיש אביו של שאול:
פסוק ה:ואל יקל בעיניך זה שאמרתי לך כי הנה הוא לכל בר לבב למשיב נפש ולכלכל מחלת שני ספקות גדולי' ועצומים אשר יפלו בדבר ממלכת שאול ודוד ראיתי לזוכרם הנה אני היום ילדתים ולא נעזרתי בהיתרם רק ממי שעוררני אליהם ית' שמו, הספק הא' בענין שאול זה תארו. אחרי שהוא יתברך הסכימה חכמתו לתת הממלכה לשבט יהודה לסבה ידועה אצלו ומאמר אבינו הזקן קיים זה בברכו את בניו לפני ה' לפני מותו (בראשית מ"ט י') לא יסור שבט מיהודה על מה ועל מה הסב הממלכה לקטן שבשבטים הוא בנימין והיא נתנה ביד שאול אשר גלוי וידוע לפניו שלא יעשה הישר בעיניו וישלח בו חרון אפו וחרפה היא לנו באמור כי מלכנו הראשון חטא ונפל בחרב פלשתים ומי כמוהו יתברך קורא הדורות מראש ומשמיע האותיות לאחור אשר למה נתנה לשאול והיא לא תצלח. הספק הב' בענין דוד זה תארו, אחרי שהלכה רווחת בידינו בגמרא סנהדרין פרק כ"ג ר' יוסי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנו' להם בית הבחירה, והיה חטא שאול על אשר לא נקם נקמת ה' בעמלק כמ"ש (שמואל א' ט"ו כ"ז) יען אשר מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך, ואומר קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך וגם אחרי מות שמואל והרגיזו שאול לעלות אמר לו ויקרע ה' את הממלכה מידך כאשר לא שמעת בקול ה' ולא עשית חרון אפו בעמלק. ואדוני אבי ז"ל פי' כי זה טעמו של דבר במקרה צקלג בעת רעה ההיא למען דעת צדקות ה' סבב הוא ית' בעת הריגת שאול דבר העמלקים שפשטו על צקלג ודוד שנס בעז מתניו ויכם ויכתם להורות כי זה נהרג על שלא עשה במעשה זה, ואחרי שכן הוא למה לא צווה עוד על ענין עמלק והיא המלך הראשון העצמי האמתי ובידו נתן ה' תשועה גדולה.
פסוק ה:והתשובה אצלי כי זאת מאת ה' צבאות יצאה הגדיל עצה הפליא תושיה וזה כי נודע מדברי פסיקתא כי אין רשעים הללו נופלים אלא ביד בניה של רחל דאמרינן התם אמר ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא ביד בניה של רחל עשו נופל דכתיב (ירמיה מ"ט ב') אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה קוראם כך שהם קטנים של שבטים ע"כ ופרט מן הפרט ביד בנימין כאשר שמענו כן ראינו פעמים כי בפעם הראשונה שהיה ביד יהושע אשר היה מיוסף לא היה רק ויחלוש יהושע בלבד מהטע' שיבא אמנם אחרי כן היה על ידי בנימין הוא שאול ועתה ע"י מרדכי בן ימיני אם להיותו הוא הצעיר האחרון. אם מפני שכלם השתחוו לעשו בפגעו בו. לא כן בנימין להיותו בבטן המלאה בעת ההיא וכמו שיבא בפסוק ויהי כאמרם אליו יום יום בס"ד, וזה טעם אשר לא יכול לו יהושע רק ויחלוש בלבד כי עכ"פ השתחווה אביו אליו הגם כי מצאתי בשערי בינה אל הה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה דברים נפלאים שכתב וז"ל, ויחלוש יהושע לא הרגם מיד כי עמלק מכשף היה ורואה במזל ובוחר כל מי שהיה עתו למות באותו היום ביום היה נלחם בו בלילה, ומי שהיה עתו למות בלילה היה נלחם בו ביום, וזהו ויחלוש שהחלישם עד שהגיע עתם למית עכ"ל. ובפסוק ישנו עם אחד אני עתיד להאריך בזה בס"ד, ואף גם זאת פשוטו של מקרא שהחלישם בלבד והוא מהטעם הנז' לכן הוא ית' סבב שישאלו ישראל מלך שלא כהוגן ויותן להם מלך באפו ובחרונו ולא יהיה מקו הישר של המלוכה רק מאותם שיפלו הנופלים בידם והוא שאול משבט בנימין וכאשר תעשה המלחמה הזאת יהיה בה קצת גמגום בשתפש את אגג חי וחמל על מיטב הצאן ואז יקים ה' את אשר דבר ביד הנביא הנאמן כי רעתם רבה בשאלם מלך, ובכן תשוב הממלכה למקומה הטבעי לשבט יהודה וז"ש שמואל (שמואל א' ט"ו ל"א) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם הורה על מה שאמרנו כי בתת ה' את הממלכה ביד רעהו הטוב ממנו ימשך כי נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם ממה שנתן הממלכה ליהודה ובמה שאמר כי רעתם רבה באשר שאלו מלך. כי על שתים אלה יפלו ב' מיני גנות אם לא יוסרו ישראל על שאלם מלך יפול השקר אחרי שנאמר להם ואם לא תסוב הממלכה אל יהודה יפול הניחום והחרטה אחרי שנתנה בידו בשכבר, ועתה בנפול שאול יסולקו שתים אלה, כלל העולה כי כל הימים אשר מלך שאול על ישראל שאול הוא, ואיננו רחוק שהסכימה חכמתו ית' שיקרא שם שאול לסבה זו כר' מאיר דדריש שמיה וכתיב (תהלים מ"ו ט') אשר שם שמות בארץ והמלכתו בישראל היתה מקרית והמקרה לא יותמד ולא צווה עוד דוד אחריו במצוה הזאתי. אם משום שלא יהיה מזכרת עון לבית שאול ואי משום דלא אתי מזרע של רחל ואין תפארתו של הב"ה במלחמה זו אלא ביד בניה של רחל כמדובר ולכן לא צוה על ככה והוא מעצמו היה עושה מלחמה עם עמלק מדעתו כוונתו ורצונו ית' לעריץ עמלק מן הארץ ובכן היתרו ב' הספקות וידענו מה זה היה לבן קיש שלא נזכר הנה ונכנס מרדכי במקומו כאלו הוא בן קיש אשר אמר ה' לעשות חרון אפי בעמלק.
פסוק ו:אשר הגלה מירושלים עם הגלה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל:
פסוק ו:אשר הגלה, בגמרא, אמר רבא שגלה מעצמו, ופרש"י מדלא כתיב אשר היה מן הגולה וכתיב אשר הגלה עם הגולה משמע שלא היה מהם ששאר הגולי' גלו על כרחם והוא גלה מעצמו כמו שהיה ירמיה גולה מעצמו עד שאמר לו הב"ה חזור ובמדרש לקח טוב כתוב אשר הגלה שגלה מעצמו כדרך שגלה יהויכין מעצמו ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) ולמה ב' פעמים אשר הגלה גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים והגלה אותו שנית נבוכד נצר עם גלות אחרונה ונר' שבא זה ולמד על זה כי בגלו' הראשון לא גלה הוא כי היה כמו ירמיהו ככה עשו למרדכי והניחוהו ברשותו לעשות כטוב בעיניו ואמנם זאת הוא גלה מעצמו להצטע' בצער ובצר' הצבור כדרך השלמים, ובהיותו ברשותו חזר לירושלים, ובגלות שניה גלה עם האחרים ולא דרשו זה שגלה מעצמו מדכתיב אשר הגלה דא"כ אשר הגלתה משמע כמו אשר והיה לפי זה מובן ג"כ מעצמם ולכן פי' רש"י ז"ל מדלא כתיב אשר היה מן הגולה וכתיב אשר הגלה עם הגולה וכו' ופירושו אשר הגלה הוא עם הגולה אשר היו כבר גולי' משמע שהוא לא גלה עמהם מדקאמר אשר הגלתה כבר והה"ר נחום בר יעקב ז"ל כתב ז"ל מה לנו עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה ללמדך שמגדולי הדור היה שכשעלה מלך בבל והגלה יהוכין גלו עמו השרים והחסידים ורחשי הדור שכך תמצא באדם בראשונה בוחר בטוב ומניח מי שאינו טוב כ"כ ואם יצא באחרונה לוקח מה שהניח וכך היה מרדכי מן הגולה הראשונה ע"כ, ומצאתי כתוב אשר הגלה מירושלם מירושלים מלא ביו"ד ואין כן בכל המקרא מלא והטעם לפי כי כל המגילות והנבואות יבטלו בבוא הגואל חוץ ממגילת אסתר שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם לכך הוא מלא כלומר בחורבנה ובבניינה זכר הנס הזה ע"כ. ובדברי הה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל מצאתי סמך לדבריו לספר בציון שם ה' סופי תיבות המן כלומר אפי' בבנין ציון נספר שמו ותהלתו במה שעשה לנו במעשה המן. אך מ"ש ואין כן בכל המקרא. מלא לא צדק כי במסרת יש ה' מלאי' בירמיהו סימן כ"ו ובד"ה ב' סימן כ"ה תמצאם.
פסוק ז:ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תאר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת:
פסוק ז:ויהי אומן את הדסה, איתא בגמרא קרי לה אסתר וקרי לה הדסה תניא ר' מאיר אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה על שם צדקותיה בין הצדיקים וכן הוא אומר (זכריה א' ח') והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ר' יהודא אומר הדסה שמה ולמה נקרא שמה אסתר שאומות העולם היו קורין לה על שם אסתהר בן עזאי אומר אסתר שמה ולמה נקרא שמה הדסה מפני שהיתה בינונית לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס ר' יהושוע בן קרחה אומר ירקרוקי' היתה וחוט של חסד משוך עליה ע"כ, ופרש"י בין ההדסים אשר במצולה בין הצדיקים שגלו לבבל ובשכינה משתעי קרא ואסתהר ירח יפה כלבנה ירקרוקות היתה כהדס אלא חוט של חסד משוך עליה מאת הב"ה ולכך היתה נרא' יפה לאומות העול' ולאחשורוש ע"כ, ומה שפירש הרב בין הצדיקים שגלו לבבל יתבאר בסמוך מדברי מסכת סנהדרין (פ"ח). ומה שכתב ובשכינה משתעי קרא אמר על תיבת והוא שהרמז לשכינה כמו שהתבאר בספר הזוהר במקומות רבים וביחוד בפסוק (בראשית ח' א') והוא יושב פתח האוהל ובפסוק (שם ל"ג ד') והוא עבר לפניהם, והנראה בעיני בביאור המאמר הוא כי הם ז"ל ראו שיהיה שם האשה הזאת העצמי אחד מהנז' והשני שיורה על תואריה ולפי זה יפול הספק אם העצמי הוא הדסה והתארי אסתר כמו בחדש הראשון הוא חדש ניסן או שיהיה השני העצמי כמו הפיל פור הוא הגורל וזה האחרון יראה יותר אמת אחרי שעוד לא נזכר במגלה שם הדסה כי על כן היתה סדר השאלה קרי לה אסתר וקרי לה הדסה עם שבמקרא קדם שם הדסה לשם אסתר. וכך היא הגירסא בספרים המדוייקים ומי שלא טעם זה הפך הגירסא, ונחזור לענין כי על כן חלקו בדבר והמה ראו בה ה' תארים, א' צדקתה שהיתה צדקת וכמו שקדם בפתיחה י"ב, וכמו שעוד יבא בפסוקים הקרובים והרחוקים, ב' ענותנותה וכמו שנראה ממה שלא הגידה דבר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה וכמו שמתבאר מהמשכות הענין, ג' היותה יפת מראה אשר הוא המבוקש מאחשורוש וכמ"ש יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה. ד' שהיתה כמו כן יפת תאר אשר זה שלמות גדול יותר מן הראשון אשר לרוחק מציאותו נפרד כ"ש נצמד לאחר לא הזכירוהו וכמו שכתבנו בביאור הפסוק ההוא, ה' היותה נושאת חן בעיני כל רואה. והנה ר' מאיר רמז אל הראשונה ואמר ששמה העצמי אסתר ושמה היחסי הדסה והוא על שם צדקותיה בין הצדיקים ועניינו מתבאר בגמ' (סנהדרין פ"ק) איתא התם (זכריה א' ח') ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ראיתי הלילה א"ר יוחנן בקש הב"ה להפוך את כל העולם כלו ללילה והנה איש רוכב אין איש אלא הב"ה שנ' ה' איש מלחמה, על סוס אדום בקש הב"ה להפוך את כל העולם לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסי' אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי ע"כ, הנה ביארו תיבת עומד בין ההדסים כמו ותעמוד מלדת ותעמוד השמן, אשר הם לשון הפסק וכן אנו עתידים לפרש ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית מדברי רז"ל בס"ד, וכן הענין פה כי היה רוצה להפוך העולם כלו ללילה ולדם והפסיק הדבר מפני צדקות ההדסי' הם הצדיקים וא"כ הדסה ר"ל צדקת ואתא ר' מאיר ואמר שאסתר הרי היא כאחד מן הגדולים אשר עליהם העולם עומד כי כמו ששלשת הרועים האלה כפרו על כל קהל ישראל על עון השתחוית צלמו של נבוכד נצר כן האשה הגדולה הזאת כפרה חטאת הקהל בדבר המשתה וכמו שבא להלן בביאור הפתיחות בפתיחה י"ב, וזהו שדקדק ר' מאיר צדקותיה בין הצדיקי' אשר היא הגירסא האמיתית בלי ספק ועלה קאי וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים וכהא דר' יוחנן בגמ' (סנהדרין פ"ק) כמו שנאמר בשכבר. ור' יהודה אמר הדסה היא שמה העיקרי ולמה נקרא שם היחס שלה אסתר מפני ענותנותה כי רבה וכמו שתרגם המתרגם אסתר דהוו קרין לה על די הות צניעא בביתא דמרדכי שבעין וחמש שנין, ולא חזית אפי גבר אלהן אפי דמרדכי וכן יראה ממה שהוכיחו זה מפסוק אין אסתר מגדת וגו' הוא השני ולא הוכיחוהו מהראשון לא הגידה אסתר כי שם יורה יותר ענותנותה כי גם בעלותה אל מעלת המלכות לא סרה תומתה ממנה ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כאשר היתה באמנה אתו וכן במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ב) היא אסתר בנערותה והיא בזקנותה היא אסתר משנכנסה למלכות והיא אסתר עד שלא נכנסה למלכות. הנה שדרשו תיבת היא ע"ד ויוסף היה במצרים הוא הושע בן נון כי לא זחה דעתם עליהם עם שעלו לגדולה, והרב ר' נחום בר יעקב ז"ל כתב ונקראת אסתר לפי שהסתירה עניינה שנאמר אין אסתר מגדת וגו' והא' נוספת כאל"ף אבנטי ע"כ, הנה ששם אסתר הוא מלשון סתר והא' נוספת כאלף אבנטי וכן אקדח אשכר והן הן דברי ר' יהודה ור' נחמיה אמר כי שם אסתר מורה על טוב המראה אשר דרוש דרש אחשורוש ואחרי שמצא אות נפשו ראוי שתקרא על שם המציאה ואף כי היתה כמו כן יפת תאר לא קראוה בנות ושרות ופלגשים אלא על המבוקש מהמלך והוא יופי המראה ולכן קראוה אסתר מלשון אסתהר שפירושו סהר להורות יפה כלבנה והוא טוב המראה כאמור, ובן עזאי אמר כי אדרבה שלא שינו את שמה רק מפני שנמצא בק רבו יתירא מהנדרש והמבוקש ולכן צריך שינוי השם והוא שאמר שנקרא הדסה על שהיתה לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדס הוא מורה בלי ספק על יופי התאר והגבלת האברים על מתכונתם בדרך אמצעי אשר הוא השלם ור' יהושע בן קרחה ראה על הנאמר ספק איננו קטן והוא דא"כ שהיתה יפת תאר ויפת מראה כדברי בן עזאי למה טרח וכתב לן קרא ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה וכי מימרא בעי ולמה לא תמצא חן לכן אמר כי תיבת הדסה מורה ירקרוקית והוצרכה לחוט של חסד כי על כן לא נזכרה עוד בשם זה וכן דקדק רש"י ז"ל שכתב ירקרוקית היתה כהדס אלא שחוט של חסד משוך עליה ובתיבת אלא רמז למה שכתבנו והוא מבוא' והה"ר יצחק הכהן ז"ל הטיב אשר דבר בענין שינוי זה השם וז"ל יותר נראה שמרדכי עצמו שנה שמה אסתר שהוא שם פרסי טרם תלק' לבי' המלך כדי שלא ירגישו עמי הארץ ולא היהודי שהיא יהודית כי יש שמות יסכימו עליהם היהודים בקריאת שמם והיה שם הדסה מורגל להם לכנותו על הנשים ושם נסתר אל הפרסיים ושנוי שם זה היה סבת ההסתר כמו שהיתה סבת שנוי שם יוסף בתחלת פרסום גדולתו שלא בא עניינו באזני בית אביו שאם יקראוהו יוסף אי אפשר שלא יתעוררו עליו ובפרט בבא אחיו לפניו עכ"ל, עוד בגמרא (מגילה פ"ק) כי אין לה אב ואם וכתיב ובמות אביה ואמה למה לי אמר רב חסדא עברתה אמה מת אביה ילדתה אמה מתה אמה פרש"י ובמות אביה ואמה למה לי כי אין לה אב ואם אלא ללמדנו בא ואפי' יום אחד לא היה לה אב ואם שכיון שהרתה אמה מת אביה נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה לקרותו אב וכשילדתו אמו מתה ולא נראת לקראת אם ע"כ והן אמת קשה שנ' שיהיה מיותר כי אין לה אב ואם הוא הראשון במקרא ואין דרך היתור להיות רק השני כי אחרי שקדם הראשון שורת הדין שנשאל על השני למה לי וזה הביא לקצ' ספרי' להגיה הגמר' ורש"י וכתבו כי אין לה אב ואם ובמות אביה ואמה למה לי והגיהו ברש"י ובמות אביה ואמה תו למה לי מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם והגירסא הראשונה מצאתי בספרים המדוייקים ומי שלא טעם דובשה הגיה אותה וכל בן דעת יתן צדק אליה וזה כי אם הכפל הוא ובמות אביה ואמה בלי ספק הוא המלמד עוברת' אמה וכו' כי לכן נכפל' והיאך מלמדנו זה באומרו ובמות אביה ואמה כי אדרבה יורה שהיה זמן שהיה לה אב ואם ומתו ובשלמא כי אין לה אב ואם מורה על שבשום זמן לא היה לה אב ואם, והיכי משכחת לה אלא שעיברתה אמה מת אביה וכו' והיכי דייק לישנא דרש"י אלא ללמדנו בא שאפי' יום אחד לא היה לה אב ואם נראה שהוא דבר כי אין לה אב ואם, ועוד כי אין מקום לשאלת למה לי כשיהיה ובמות אביה ואמה מיותר כי לא יתקשר לקחה מרדכי לו לבת עם כי אין לה אב ואם אם לא שיאמר ויקחה מרדכי לו לבת, וגם זה לא יתכן כי נראה שהיה זמן מה לא לקחה מרדכי ואין מאסף אותה הביתה, מה שלא יורה כן מאמר ובמות אביה ואמה כי ב' במות ב' הזמן כמו (בראשית ל"ו י"ח) בצאת נפשה כי מתה, בבא ישראל מצרימה. בצאת ישראל ממצרים וכאלה רבות. ומעתה ביאור הלשון אחר שהיה לו לכתוב ובמות אביה ואמה אשר הוא הנאות מהטעמים הנאמרים אם כן כי אין לה אב ואם למה לי, אמר רב חסדא עברתה אמה וכו' והדבר כי ענין ההולדה מיוחסת אל האב, והלידה אל האם ועל כן ביום שנשלם עבורה שאז היה ראוי שיקרא אב אחר שהוא מהמצטרף כי אין שם אב ואם נופל כי אם למי שיהיה לו או בן או בת שאז היה ראוי שיקרא אב מת, וביום לידתה מתה אמה באופן כי אין לה אב ואם כלל, ומעתה ביאור ב' ובמות ב' הזמן כמו שביארנו או ב' בעבור כמו התשחית בחמשה, (הושע י"ב י"ג) ויעבוד ישראל באשה ואם תפרשהו ב' הזמן יהיה' ביאורו ובעת מות אביה ואמה תכף לקחה מרדכי לו לבת וענין אביה ואמה כענין (בראשית מ"ד כ"ט) והורדתם את שיבתי ברעה שאולה שפי' רש"י עכשיו שהוא אצלי אני מתנח' בו על אמו ועל אחיו ואם ימות זה דומה עלי ששלשתם מתים כאחד וכענין (רות א' ה') ותשאר האשה משני ילדיה ומאשה כי בהיות בניה בחיים היתה מתנחמת על מות בעלה כי על כן אמר ותשאר היא ושני בניה כי לא ידעה אלמנות בהיות עמה שני בניה ועתה במות אישה באו עליה שכול ואלמון ביום אחד וכן בדבר אסתר כי במות אמה מתו גם שניה' אביה ואמה ויראה ביאור זה מדבריהם במדרש (ב"ר פ"ד) איתא התם רבנין אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ופירנס וכו' מרדכי זן ופירנס. א"ר יודן פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא אסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא, ר' ברכיה ור' אבהו בשם ר' אלעזר בא לו חלב והיה מניקה. כד דרשא ר' אבהו בציבורא גחוך ציבורא לקליה אמר להון ולאו מתניתי' היא ר"ש בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור ע"כ. והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי דד כתיב שהניקה אילת אהבים זו אסתר ע"כ, והן אמת היה לו לדרוש זה בפסוק ויהי אומן וגו' בת דדו כי גם הוא חסר וקרי ביה דדו בדגש. ועניינו כאשר ישא האומן את היונק אלא שנ"ל שלא בחר בזה מפני שיש לאומר שיאמר דלגופיה איצטריך והוי כמו והיו מלכים אומניך אמנם בפסוק דד מרדכי הוי מיותר כי כבר נזכר שמו למעלה בת דודו באופן דיתיר וחסיר דריש. ומעתה אם אינו ענין לבת דודו תנהו ענין ללקחה מרדכי לו לבת שהניקה משדיו כדמפרש בדד מרדכי וזה מורה על שמתה אמה בזמן היותה יונקת ויצדק ב' במות שיהיה ב' הזמן כאמור ואם תפרשהו ב' בעבור כך תפרשהו ויהי אומן את הדסה כמו (ישעיה מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך דסמיך ליה ושרותיהם מניקותיך משמע שאומן הוא מגדל. היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם כי לא היה לה בשום זמן אב ואם כי לא ידעה אותם והם לא הכירוה ובעבור מות אביה ואמה לקחה מרדכי לבת ובב"ר הורו לנו ביאור נפלא בויהי אומן את הדסה, איתא התם פ"א ר' הושעיא רבה פתח ואהיה אצלו אמון וכו' אמון מוצנע היך מה דאת אמר ויהי אומן את הדסה ע"כ נר' שביאור ויהי אומן ויהי מצניע ששמר והצניע אותה כל אשר מצאה ידו ואח"כ בעל כרחו ובעל כרחה נלקחה וכמו שיבא עוד.
פסוק ז:ובגמרא (מגילה פ"ק) לקחה מרדכי לו לבת תאנא דר' מאיר אל תקרי לבת אלא לבית וכן הוא אומר (שמואל ב' י"ב ג') ולרש אין כל כי אם כבשה אחת אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדיו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת, משום דמפתו תאכל ותהי לו כבת אלא כבית הכא נמי כבית ע"כ, הן אמת ימים ושנים ישבתי משימם ומרעיד על מה דברו חכמים דבר זה כזה וקיימו וקבלו אותו בכל מקו' עד שאפי' אחרי שנלקחה לבית המלך והמלך לקחה לו לאשה וימליכה תחת ושתי אמרו שהיתה יוצאת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחקו של מרדכי וכמו שיבא עוד בפסוק כאשר היתה באמנה אתו כי שם דרשוהו הם ז"ל והדבר זר מאד ואנשים מבני ישראל רבים ונכבדי' מהם הסתירו פנים ממנו ומהם חזקו פניהם להכחישו. והמהדרי' מן המהדרי' אמרו שהיתה ארוסה למרדכי אחרי שהם ז"ל אמרו שהיה לבית ועוד לא הגיע לישא אותה ונלקחה לבית המלך, ואני בעניי תמיד אחזיק בשולי מעילי רבותינו הקדושים לא אטה ימין ושמאל מדבריהם. אבל קשה עלי הדברים הנאמרים ועוד כי יגיהו מקרא לומר דבר כזה זר מעשהו נכריה עבודתו ויאמרו אל תיקרי לבת אלא לבית. ולבי אומר לי כי כל עוד שיצא דבר מפי הקדושים ז"ל זר יותר ויותר יהיה חזק האימות בצדק כל אמרי פיהם אין בהם נפתל ועקש וכי ראה ה' בעניי האיר עיני בדבר הזה לדעת ולהודיע אמתת דבריהם וראשונה אומר כי סברא ישרה מקבלתם הטהורה ומשמעות מקראות הביאם לזה, והדבר כי הם ז"ל קבלו כי אסתר היתה רבת בשני' כדאיתא בב"ר (פרק ל"ט) איתא התם ואברהם בן שבעים וחמש שנה הה"ד ויהי אומן את הדסה, רב אמר בת ארבעים שנה היתה, ושמואל אמר בת שמונים, רבנן אמרי בת שבעים וחמשה ר' ברכיה בשם רבנן דתמן אמרין אמר הב"ה לאברהם אתה יצאת מבית אביך בן שבעים וחמשה שנים חייך אף גואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמשה שנים מנין הדסה ע"כ, הנה כי לפי שראו שם הדסה כי עוד לא נשתמש בו כמו שאמרנו תמהו למה נאמר פה וז"ש הה"ד ויהי אומן את הדסה כי לולא דרשת רבנין לא ידענו טעמו של דבר ואגב הודיע דעת רב ושמואל וכאלו אמר לרבנן שומעים דמסתבר טעמייהו, והה"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתב וז"ל בת הדס"ה שנים היתה עם הקריאה הרי הם כאברהם בן ע"ה שנים בצאתו מחרן ע"כ עוד כתב א"שת ח"יל גי' זו אסת"ר הדס"ה, ועוד צריך להקדים דבריהם ז"ל בגמרא (סנהדרין פ"ט) אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא י"ט כ"ט) ר' אליעזר אומר זה המשיא בתו לזקן, ר"ע אומר זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משמיה דר"ע איזהו עני רשע ערום זה המשהא בתו בוגרת ע"כ. ומעתה אורו עינינו בדבריהם ז"ל שאם כפשוטו של מקרא לקחה מרדכי לו לבת האיך השהה אותה כ"ב שנים והא קא עבר על אל תחלל את בתך להזנותה לכן אמרו אל תל לבת אלא לבית שלקחה לאשה וזהו לקקה לשון כי יקח איש אשה ואל תתמה על שקראה נערה כי כן דרך המקרא ויהושע עד נאמן, ומשמעות מקראות כי לא תמצא בכל המגלה ששובחה אסתר או שנקראה בשם בתולה וזו דחיה גדולה כי היתה בעולת בעל ולכן לא קראה רק בשמה או בשם נערה פעם אחת והנערה יפת תואר וטובת מראה ולא אמר והנערה טובת מראה מאד בתולה כמ"ש ברבקה ועמוד על זה, ותיבת לקחה מרדכי לו לבת גם הוא יורה כי לאשה לקחה מלשון כי קח איש אשה ויותר מזה תיבת לו מורה באצבע על הנאמר דאם לא כן מאי לו ודי לקחה לבת אמנם תיבת לו מורה כי לו ולעצמו לקחה וכהא דאמור רבנן. (יבמות פ"ד) ת"ר יתום שבא בלא אשה שוכרין לו בית ומציעין לו את המטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה, די מחסורו זה בית, אשר יחסר זו מטה, לו זו אשה, וכן הוא אומר (בראשית ב' י"ח) אעשה לו עזר כנגדו, הנה תיבת לו מורה על האשה, ובתוספתא דתרגום כתוב וכד מית אבוהא ואימא נסבה מרדכי ליה לאיתו והוה מרבי לההיך ברתא, ואל תשתומם על אומרו יבקשו למלך בתולות יפות מראה כי כבר אמרו ז"ל במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ו) ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים מלמד שאף הנשואות הביאו לפניו והוא שאמרו בגמרא (מגילה פ"ק). בקש לטעום טעם בתולה טועם, טעם נשואה טועם, וכמו שיתבאר שם בס"ד. האמנה סיפא דהאי מלתא דמכלתין קשיא מה ענין הכבשה להיות לו כבת, ויראה שהדבר הוא על מ"ש ובחקו תשכב כי הוא להתחמ' בצמרה ובחמימותה וכענין אבישג השונמית (מלכים א' א' ב'). ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך, והה"ר בנימין אשכנזי בן הרבי מאיר הלוי ז"ל כתב בפי' הכתוב שמצד שהיתה אסתר בת דודו ולא היה לה אב ואם ומצד היותה יפת תואר וטובת מראה לא רצה מרדכי שתהיה ביד אחר שמא יכשלו ביופיה כי אין אפטרופוס לעריות אמנם בשלקחה מרדכי לו לבית כדברי רז"ל לא היה מצד יופיה כי לא לקחה לשם יופי כי אם להיותה יתומה, והנראה בעיני כי בא להגיד לנו שבחו של מרדכי הצדיק כי עם היותו מגדולי היהודים ורצוי למלך אחשורוש כאש' כתוב בירושלמי בתרגום פסוק וכל עבדי המלך אשר בשער המלך וגו' כי שלחו אחשורוש כאשר מרדה עליו ההינדי"א אותו ואת המן הרשע שרי צבאות וכמו שיבא שם, ובמה יתרצה זה אל אדוניו כי אם בכלי חמדה כזה ובפרט כי לא היה לו שום מונע אנושי, ראשונה ויהי אומן את הדסה ומי יאמר לו מה תעשה כי הוא האומן, שנית שהיתה בת דודו ואין לה גואל קרוב ממנו וזהו היא אסתר בת דודו באופן כי לכל אשר יחפוץ יטנה. שלישית היותה מנה ראויה להתכבד בה והנערה יפת תואר וטובת מראה אשר נדרש ואשר לא נדרש וכמו שקדם. רביעית כי היא לא תסרב מאמרו בשום אופן ביען מעת מות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת והאב זכאי בבתו באופן כי לא מנעו מעשות זאת כי אם יראת השם אשר על פניו והוא הסתירה בכל אשר מצאה ידו עד עת השמע דבריה המלך ודתו וגו' כי אז לוקחה בעל כרחו ובעל כרחה וכמו שעוד יבא בס"ד ושוב כי ארכו לי הימים מצאתי אל הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל שהאריך בזה וז"ל ויש לי לדקדק כפי קבלתם ז"ל שאמרו עברתה אמה מת אביה וכו' כי אמר הכתוב כי מרדכי גדלתה מימי ינקותה וז"ט ויהי אומן כי לשון זה לא מצאתיו רק על ימי הגדול והיניקה (במדבר י"א י"ב) כאשר ישא. האומן את היונק והיו מלכים אומניך ותהי לו לאומנת וג' עדים כמאה, והרלב"ג הרגיש בזה שפי' ויהי כאלו אמר והיה אומן כי לפי פירושנו זה לא היה עתה אומן אותה כי כבר היתה. מגודלת ובלשון הכתוב ויהי אומן בימים שעברו כי אין לה זמן בעולם שהיה לה אב ואם, אמנם היה לה עת ורגע שהיה לה אם ולא אב והוא בעת לידתה ולא יותר שאלו היתה אמה אחריה מה טעם ויהי אומן, והנה אמה בצדה ע"כ, ועוד כתב וז"ל וכבר פלפל א' מחכמי הדור כי בעבור יופיה ותארה לקחה לו לאשה וז"ט מה שהקדים ואמר שהיתה יפת תאר וטובת מראה שאלו הקדימו לתת טעם למה שנלקחה למלך היה ראוי שיאחרהו ללקיחה ויאמר ובמות אביה ואח"כ והנערה יפת תאר ויהי בהשמע, וזה רוח עועי' כי הכתוב צווח להודיע הפך דבריו כי לא נחשוב שלקחה בעבור יופיה ונערותה כי הנערה יפה ובעבור שמתו אביה ואמה והיא יתומה לקחה מרדכי לו ואם היא ראויה לבת ולא לבית ובית ובמות כבי"ת באשר את אשתו וזה מוכרח מעצמו שהרי לא לקחה לאשה במות אביה ואמה כי אביה מת קודם יצירתה ואמה מתה קודם יניקתה ואיך יאמר הכתוב ובמות אביה ואמה לקחה מבלי שיקדים ויאמר כי בימי נערותה הוא מדבר ואז היה לה לקיחתה. והוכחשו דבריו והוכרח לומר הכתוב כפי דרכנו גם כאן, ובמות אביה ואמה כמסיר שפה לחושב שבעבור יופיה לקחה וטוען טענה צודק, כי בעבור מות אביה ואמה לקחה לבית לא זולת זה. ואם יקשה עליך שאם היא בעולת בעל איך נלקחה שהרי לא היתה העצה רק לקחת נערות בתולות תשובתך א' מב' פני' הא' כי לקחה להיות לו לאשה לא שהיתה לו לאשה ובין כך ובין כך נלקחה, והב' והוא אשר אאמינהו כי כל נערה יפה היו לוקחי רובן בתולות והבעולו' אשר מיעטו לא יאמנו דבריהן ויש עדי' מעידים על זה בסיפור הכתובי' ואעבור עליהם וארא' אליך במקומ' עכ"ל הארכתי בהעתקת לשונו כדי שיראה הרואה את אשר כתבנו בתחלה דברים צדיקי' בראותו כמה נדחקו הראשונים וכמה רחקו מדברי רז"ל וכי גם העולה על רוחם בענין בתולות ובעולות הלא הוא הוא מדברי רבותנו ז"ל אלא שלא רצו לדקדק בדבריהם.
פסוק ח:ויהי בהשמע דבר המלך ודתו ובהקבץ נערות רבות אל שושן הביר' אל יד הגי ותלקח אסתר אל בית המלך אל יד הגי שמר הנשים:
פסוק ח:ויהי בהשמע וכו' שארי ליה מארי להה"ר יצחק כהן ז"ל שכתב כי לא נמצא נתינת דת בקיבוץ הנערות כי אומרו דבר המלך ודתו הוא מה שעשה לושתי וכי על לבו שומה לתת מלכותה לרעותה הטובה ממנה וכל אחת ואחת היא מעצמה מתקבצת ובאה אל שער המלך לראות אם באולי תיטב בעיני המלך ואסתר כאחת מהן, רחמנא ליצלן מהאי דעתא, ובהפך אמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) אצל ויפקד המלך פקידים אמר רב נחמן אמר רבא מ"ד כל ערום יעשה בדעת זה דוד מלך ישראל דכתיב ביה (מלכים א' א' ב') ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נער' בתול' וגו' כל מאן דהוה ליה ברת' אייתיא ניהלי' (משלי י"ג י"ג) וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש דכתיב ביה ויפקד המלך פקידים דמאן דהוה ליה ברתא אטמרא ע"כ, ופרש"י דוד לא בקש אלא אחת לפיכך כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניהם. ואחשורוש היה כסיל צוה לקבץ את כלם הכל יודעים שלא ישא אלא אחת ואת כלם יבעול מאן דהוה ליה ברתא אטמרא ע"כ וביאור דבריה' לדעתי הוקשה להם מקרא זה מכמה פנים, א' פשיטא מימרא בעי שהחכם יעשה בדעת והכסיל בכסילות. ואם לא איפה למה זה חכם וזה כסיל, ב' למה קראו ערום ולא חכם כענין החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך, ג' היל"ל וכסיל יעשה באולת כענין כל ערום יעשה בדעת ולכן שאלו מ"ד כל' ערום וגו' כי הכתוב קשה להולמו, ואמרו כי החכם אפי' כשיעשה דבר יש בו גנות קצת יצדד פני הדבר באופן יהיה הגנות מעט ושלא יורגש והכסיל יפרוש ויגלה אולתו לעיני הכל. והנה בדוד מלכנו נודע שגם הוא לא יקח אלא אחת וכדי בזיון וקצף מי שיחפשו לו ביתו לראות את בתו ולא ישרה בעיני השולחים אבל עשו בערמה כשתהיה הבקש' שמה בבית כל אחת מהן לא שתבאנה בהיכל מלך והמלך יבחר ויקרב או ימאס וירחק כי אז חרפה גדולה וקלון רב ועצום אבל כשיכנסו עבדי המלך ויראו אותה הטובה היא אם רעה אין רע אחרי שהיא בבית אביה בכבודה ואפשר מטוב מזלה שתלקח אל המלך ויש לסבול מעט הגנות ההוא לתקות רב טוב. ואפשר שזה דקדק רש"י ז"ל במ"ש לפי' כל אדם הראה לשלוחיו את בתו כלומר שהם לא יכריחו לשום אדם על הדבר רק מודיעים כי המה באו לבקש למלך נערה יפה וכל א' לאהבת התועלת מראה את בתו לשלוחיו כי הדבר נעשה בהצנע וכבוד לא כן הרשעים שלוחי אחשורוש דכתיב בהם ויפקד המלך פקידים באונס גמור והוא דבר ויקבצו את כל נערה בתולה אל שושן הבירה כי בעל כרחן תלקחנה ותבאנ' מסוף שבע ועשרי' ומאה אפרכיות לבא על הספק ואם לא תמצא חן בעיני המלך תשוב לביתה בחרפה רצופה וקלון מתמיד ומה גם כשתבעול את כלנה כמו שנאמר באופן שהוא כסיל פורש אולתו לעיני הכל וכלם ישמרו עצמם ולא יפיקו רצונו. ואתה המעיין ראה מה בין דורות הראשונים רבותינו הקדושים ע"ה ובין דורות האחרונים כי הראשונים חכמי המשנה רצו להציל בנות הערלים מהגנות באמור שהיו אנוסות ואיש מבני ישראל מן הכהנים בא ויוציא שם רע על אשה יראת ה' כאסתר המלכה מבלי שיהיה כתוב אחד או אות אחת יכריחהו לזה יעוקם לנו המקראות להוציא דבר מגונה מפיו והרחיק הקרובים וקרב הרחוקים כי הנה הכתובים הקרובים אומרים אמור שהיה כרוז וקבוץ כי כן אמר ויפקד המלך פקידים וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן ומה עשה כי אם פקידת הפקידים וקבוץ הנערות ולפי שהפסיק בפרשתו של מרדכי להראות ולהשמיע יחוסו ופרשת גדולת חסידותו כאשר שמעת משגמר חזר לענין ראשון והוא ויהי בהשמע וגו' וענין דבר ושתי נשכח כבר ודבר גזרתה רחוק מאד מאדם בעל שכל שיחזור עתה אליו. ותקטן זאת בעיני הכהן כי גם החטיא את ישר' באומרו ונראה מן הכתוב שהוליכוה אנשים יהודים באולי בהתגברות אל בית המלך ולא באה אל יד הפקידים ע"כ. הנה הוציא שם רע על אסתר ועל היהודים ועל הכתובים שאומר שנראה מן הכתוב מה שלא נראה ולא נשמע לא בפי' ולא ברמז, והלא לאמונה אם יין עברו לכתוב דברים הללו בשמחת פורים לפי שכלו יהולל איש שקיים מצות פורים יותר מרבא ועוד אני אוסיף לדבר בענין ויהי בהשמע דבר המלך דבר נפלא בסמוך בס"ד, והנה המתרגם תרגם ואדברת אסתר באונסא ואתעלת לבי מלכא, ובתרגו' רבתי כתוב והוה כד אשתמעו פתגמוי דמלכא וגזירותיה וכד אתכנשו עולימתא סגיאת' לשושן בירנתא על ידוי דהגי סריסיה דמלכא נטיר נשיא וכד שמע מרדכי דבתולן מתבעיין שקלה וטשייה לאסתר מן רברבנוהי דמלכא אחשורוש דנפקין למיבעי בתולן דלא ייתון וידברונה וטמרא בגו קיטין דלא ייחמון יתה שלוחייא דמלכא, ובנת עממייא כד הוו שלוחייא עברין הויין מרקדן ומחזיין שופריהון מן כוותה ונפקו שלוחייא דמלכא ואייתיאו בתולאן סגיאן מן מדינתא, ושלוחייא דמלכא הוו ידעין לה לאסתר וכד חמו דאסתר ליתהא עם הנך בתולאן אמרין חד לחד מגן אנן לעינן במדינתא. אית הכא לנא במדינתן טליתא חדא יאה בריוא ושפירא בחזווא יתיר מכלהו בתולאן דאייתינן כד אתבעיית אסתר ולא אשתכחת אודיעו למלכא וכד שמע מלכא כתב בדיטגמא דכל בתולתא דתטשי מן קדם שלוחי מלכא חדא היא גזירתא דתתקטל וכד שמע מרדכי פוקדנא דמלכא דחיל ואפקה לאסתר בת אחוי דאבוי לשוקא ואדברת אסתר לביה מלכא על ידוי דהגי נטיר נשיא הנה שלומי אמוני ישראל הורו תמות אסתר וצדקת מרדכי הצדיק כי נלקחה בעל כרחה באונס גמור וגם היות שבתרגום ראשון כתב בפסוק ויהי אומן את הדסה אסתר הוו קרן לה על די הוות צניע בביתא דמרדכי שבעין וחמש שנין ולא חזת אפי גבר אילהן אפי מרדכי וכו' ופה אמר שנודע לשלוחי המלך היות' יפה עד מאד עד שנקרא' בשם, הדבר מבואר כי נסתרה מן האנשים לא מן הנשי' והנשים הודיעו יופיה לבעליהן ומשם נודע הדבר, וביען מרדכי הסתירה עד עתה גם כי לא רצה למוסרה בידו ליטמא לערל זה ק"ו מתרומה, דתנן (תרומה פ"ח) היה עובר ממקום למקום וככרות תרומה בידו אמר לו נכרי תן אחת מהן ואטמאנה ואם לא הריני מטמאה את כלן, ר' אליעזר אומר יטמא את כלה ואל יתן לו אחת מהן ויטמאה ר' יהושע אומר יניח אחת מהן על הסלע והלכתא כר' יהושע דקאמר יניח לפניו, כדי שלא יגרום טומאה לאחרות, ואף אותה אחת יניח על הסלע ולא יתננה בידו שלא יטמאנה בידים, וכן דבר מרדכי הצדיק שלא רצה למסרה בידיו לכן הוציא אותה החוצה ומשם לוקחה, ואם ישאלו את פיו נראה שישיב שואליו דבר הן אמת נערה יפה היתה בביתי אסופית וגדלה בחקי ועתה מקרוב יצאה מביתי והלכה לא ידעתי איפה היא ולאמת דבריו הוצרך להוציא' מביתו שלא תמצא שמה להורות כי היא יצאה מבלי רשותו והוא לא ידע אם הלכה לבית המלכות או לוקחה מהם ודברים הללו קרובים אל השכל. ומזה טעמנו טעם דבש וחלב דבריה' המובאים למעלה בויהי אומן את הדסה מדברי ב"ר (פ"א) אמון מוצנע ויהי אומן את הדסה כי עתה בהתחדש גזרה זו הצניע אותה שלא יקחוה וזה היה זמן ד' שנים משנת שלוש למלכו עד שנת שבע כי שנה א' היה המשתה. ומזה נתיישב דבר ויהי אומן אשר נתחבט בו הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל עם הרלב"ג ז"ל כאשר ראית, ופי' הכתוב ויהי אומן מצניע עתה את הדסה אשר עד עתה היתה עמו לבית במות אביה ואמה ועתה הוצרך להצניעה כי גם נשי אנשים היו לוקחים וכמו שקדם מדברי המדרש ועוד למדנו מדברי המתרגם ביאור ויהי בהשמע דבר המלך כי לא על הכרוז הכולל אמר רק על הכרוז השני הפרטי הלז שנתן בעבור אסתר ולפי זה ו' ובהקבץ הוי כמו ואיה וענה ותשב תמר ושוממה ווי"ן אלה נקר' כפי הראב"ע בפ"א רפה בלשון ישמעאל וביאור הכתוב בהשמע דבר המלך אשר נעשה בסבת קבוץ נערות רבות והיא לא באה, ומשבח אני דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל שכתב וז"ל והנה להסתר זה רבו הסבות כפי המפרשים וכלם קיימו וקבלו שלא הגידו שהיא ישראלית ואם קבלה הכרחית היא אני אומר כי הוא היה מוכרח על זה מדברי תורה כי אם יכריחנה המלך למשכב או לעבור על דת יהודית הנה כשלא ידע שיהא יהודית בידוע שאינו מכוין כי אם להנאתו והדין בכל כיוצא בזה יעבור ואל יהרג, אמנם אם ידע שהיא יהודית כבר אפשר שיכריחנה כדי לעבור על דברי תורה בפרהסיא והדין בזה הוא שיהרג ולא יעבור ואפי' אערקת' דמסאנא והוא כיון נעמוד על ד"ת ולבסוף הועיל לו כענין שנאמר (משלי כ"ט י"ח) ושומר מצוה אשרהו ואומר (קהלת ח' ה') שומר מצוה לא ידע דבר רע עכ"ל, ומצאתי בדברים הללו הגהה מהה"ר דוד בן הה"ר יהודה גאליקו ז"ל וכה אמר, ואפי' שבסוף גלתה עמה ומולדתה אז לא היה לה פחד שיכוין להעבירה כי כבר דש ורגיל באהבתה ולהנאת עצמו ופשיטא שלא יעבירנה אז ולא יכוין לזה, גם כי אז לא היה מכוין להורגה. אם לא תעשה רצונו כדי שנאמר שתהרג ואל תעבור כמו שבזה משיבים התוספות בענין סיסרא ויעל וכ"ש שקודם לא הותר לאסתר שלא היה להציל עמה כמו שהותר לה אח"כ להציל את ישראל כמו שהותר ליעל להבעל לסיסרא אפי' ברצונה להציל את ישראל כדרך שכתבו התוספות שם ע"כ. ואפרין נמטייה להה"ר מאיר עראמה ז"ל שכתב וז"ל כלל הפסוקים הללו להגיד שבחה של אסתר ולסלק מעל כשרותה וטוב שכלה כל מיני ערעור ובפרט אותו אשר עוררנו עליו בספק הי' מהעניינים כי גם הרלב"ג חשב להשיבו ולא יכול כי אמר בתועלת ט"ו ז"ל ראוי לאדם שיקל בגנות מעט אשר הוא דרך להגיע אל תועלת מרובה ולזה תמצא שלא הרחיק מרדכי היות אסתר נלקחת אל המלך ואם היה בזה קצת הוצאה מדרכי התורה מצד התועלת וכו' וע"ד הקדמתו האמיתית כי הרע המעט בערך הרע הרב הוא טוב אבל אין הדב' הזה נופל תחתיה כי לא גנות קטן הוא זה כי הוא נופל תחת העריות וחברו שכם בן חמור יגיד עליו וילמד זה ממנו, ועוד שנית כי אשר יהיה מי יגיד לו שיתיר בעצמו, וכדי ליישב הדבר הזה אומר כי אין ספק כי האונס הגמור המגיע בדברים פוטר את האדם מן העונש ויסיר גנות המעשי כמבואר מן החוקר בס' המדות והכתוב אמר (דברי' כ"ב כ"ו) ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא משפט מות וכו' בפי' ביארתי האונס פטור בעריות אחר שבנערה המאורסה הכתו' מדבר כ"ש מי שאין זיקת בעל עליה כמו שפי' למעלה, ולכן טרח וכתב לן בבירור אונס זאת האשה, וזה כי בג' מקומות אשר בהם ניכר רצונ' במעשה ההוא תחלה וסוף ואמצע בכלם הגיד אונסה הגדול' הא' בהקבץ נערות רבות אל יד הגי והמה באות בשמחה ובטוב לבב' והגיד הכתו' כי שמעה דבר המלך וראתה בבואן אל ידי הגי. ועכ"ז הוצרכו לקחתה באונס וזה שאמר ויהי בהשמע דבר המלך וגו' ותלקח אסתר שנה הכתוב בלקיחתה כי אנוסה היא ואמר לא הגידה אסתר את עמה שאין ספק שהמלך הסכי' לקחת נערה אשר תיטב בעיניו תהי' מאי זה עם שתהי' יותר רוצה בזה אם היה יודע שהיא מזרע המלוכה מלכי ישראל או מן הסנהדרין כי חשובי' בעיניהם היו והעד חנניה מישאל ועזריה וגם מרדכי חשוב בשער המלך ולכן לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדת' שלא יקחה המלך בטוב לב יותר. עם היות זה עוד סבה לדבר אחר אליו כיון מרדכי כי הוא רוצה לעמוד בשער המלך תמיד לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה ומה זה יאמרו נערי המלך ממנה כדי להרחיק המזיק ולהקריב המועיל לה ואין ספק שזה לא יוכל להתקיים ולא יוכל עשוהו אם יודע בשער המלך מה הוא לה כי ישמרו עצמם מלדבר לפניו ולכן סמך לעולם בדברים האלה בלתי הגדת אסתר את עמה ואת מולדת' והיותו יושב בשער המלך עד שנמשך מזה מה שנמשך, ובהגיע תור אסתר וגו' בכאן יתבארו ב' המקומות הנאמרים האמצעי גם האחרון בהם יתבא' אונס אסתר הגמור. וזה כי כל מין דבר שישאלו הבתולו' בכל י"ב חדש גם בהליכתן אל המלך כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה מבית המלך והיא לא שאלה דבר בפיה שלא להכין עצמה מרצונה לכך, וכדבריהם בגמ' (כתובות פ"ב) האשה שנחבשה אי מחמת נפשו' אסורה לבעלה ואף לבעלה ישראל כי מעצמה רוצה לעשות רצונ' ומיפה עצמה להם להנצל מהם על כן היא אסורה אבל אסתר לא בקשה דבר כי אם אשר יאמר הגי סריס המלך כלומר מה שהיה עושה מעצמו גם בסוף העיד הכתוב כי בהגיע תור נערה ונערה לבא אל המלך בערב ברצונה היא באה ובבקר גם כן היא שבה מה שלא עשתה אסתר כי בהגיע תור אסתר בה אביחיל וגו' ותלקח אסתר וגו' כדרך שלקוחה באונס בראשונה ואין שבח גדול מזה ולכן יחסה גם עתה בשעת זה המעשה אל אביה ואל מולדתה להגיד שמעשה אבותיה בידיה ולא חטאה וגם נראה בה אימון מרדכי וזהו אשר לקח לו לבת עכ"ל וניכרין דברי אמת ואומרו נערות רבות יורה על דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל כי לא כל הבתולו' יקחו כי אם אשר תיטב בעיני הגי ולזה אמר נערות רבות כי לא כלן יקחו, והה"ר בנימין בן הה"ר מאיר הלוי ז"ל כתב בשנויי' אלה פעם בית הנשי' ופעם אל שושן הבירה אל יד הגי ופעם אל בית המלך אל יד הגי דבר נאה וכה אמר כי בתחלה אמרו נערי המלך שיביאו נערות טובות מראה אל בית הנשים אל יד הגי אח"כ בהשמע דבר המלך ודתו והוא מה שכתבו מחדש בדת כמ"ש ממוכן ויכתב בדתי פרס ומדי והוא שימליכו אחרת תחת ושתי אז נתקבצו מאליהן נערות רבות לאמר מי יודע אם לעת כזאת נגיע למלכות, ואלה לא היה להן זאת המעלה לשיכנסו בית הנשים בבית המיוחד לנשי המלך אחר שלא בשם נקראו אמנם היו בשושן הבירה ג"כ אל יד הגי בבית המיוחד אמנם לא בית הנשים. האמנה אסתר נלקחה בעל כרחה ונלקחה באופן שהביאוה בית המלכות פנימה וזהו ותלקח אסתר אל בית המלך לא בבית הנשים אלא בבית המלך עצמו עכ"ד ושפתים ישק, וכיוצא בזה כתב הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל ואלה דבריו, ובהקבץ נערות לא אמר בכאן בתולו' כי לעת כזאת מי יודע, אמנם מה שנ"ל לדקדק מלשון הכתוב כי בהקבץ נערות רבות נתייחדה אסתר כי מאז נתנו עיניהם המקבצי' שזו ראויה אל המלך שאם לא כן די שיאמר ותלקח אסתר בתוכן ומהו האריכות הזה שאמר אל בית המלך אל יד הגי וגו' גם כי לא היה ראוי שיאמר אל בית המלך כי זה שם חדש אשר לא נזכר עד הנה כי אם בשם בית הנשים עד עתה בעת הלקח אשר לה משפט המלוכה כאלו מאז דנוה לבית המלוכה והענין אמת, והדקדוק נכון ע"כ, ומה שדקדק בתיבת נערות עם שהוא אמיתי משום מדבר שקר תרחק ומי יודע אם בתולה אם מוכת עץ אם דרוסת איש אומר אני טעם לשבח וזה כי כמו שתלו רז"ל דבר מוקפת חומה מפני כבודה של ירושלים מימי יהושע בן נון כן כתב הנה נערות מפני כבודה של אסתר כי לא היתה בתולה וכמו שקדם בפסוק לקחה מרדכי לו לבת בדרשת ז"ל אל תיקרי לבת אלא לבית והוא דבר נאה ומתקבל, גם מה שדקדק כי מאז ניתנו עיניהם המקבצים וגו' זכור תזכור מה שכתבנו בתחלת הפסוק הלז מדברי המתרגם ותראה כי בצדק כל אמרי פיו כי שם נאמר כי הללו אותה ביניהם לאמר זו הגונה למלך:
פסוק ט:ותיטב הנערה בעיניו ותשא חסד לפניו ויבהל את תמרוקיה ואת מנותה לתת לה ואת שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך וישנה, ואת נערותיה לטוב בית הנשים:
פסוק ט:ותיטב הנערה, ביען חן וכבוד יתן ה' הזכיר כי בבא הנערה הזאת ליד הגי תכף ומיד הוחזקה בעיניו לטובה אשר הוא ענין לרעותה הטובה ממנה וגם נענין טובת מראה ותשא חסד לפניו, והה"ר יצחק הכהן חשב כי לפניו ובעיניו הם פני ועיני המלך וביען לא כתב הנה חן רק חסד ואח"כ אמר חן כתב ז"ל ותיטב הנערה בעיניו כי נשאה חסד לפניו ולא חן להיות בלתי מקושט' עדיין עם שהיה זה מהשגחתו ית' עליה כי אם תטה חן וחסד לפניו היה נמהר להשיג תאותו ממנה לשכב אצלה טרם בא העת הראוי ויפגום אותה בזה ועוד לא תהיה ראויה למלכה כי מלת החסד תורה חשיבות לנשואה ותגיע בלב אהבה ראויה ומלת חן תפול על יופי הצורה התארית ויתפעל ממנה העין ובהמשך יתגב' היצר ויתעורר האדם להשיג ממנו הנאה בפתע מבלי בחינה אם ראוי לעשותו אם לאו אבל אחר שבאה בבית המלכות להנשא נשאה חן וחסד לפניו וצוה המלך למהר תמרוקיה ושבע הנערות הראויות לתת לה שהיא עצמה ביררה אותן מבית המלך והראיה התענותן עם המלכה בצרתה ואינן מגלות משפחת המלכה ע"כ, וכמה זרות נפל בדברים הללו אם בחשבו שעיני ופני הם למלך וכמו שנראה מכל דבריו ומאחרית פיהו שכתב וצוה המלך למהר תמרוקיה, והדבר נכר שאינו כדבריו אבל הכל על הגי, גם אשר כתב מענין חן וחסד לא צדק כי החסד הוא הכנה לחן וכמו שנראה מפסוק (בראשית ל"ט כ"א) ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר אם שיהיה ביאורו חסד וחן הכל בעיני שר בית הסוהר הנה בתחלה היה חסד ואח"כ חן ואם שיהיה ביאורו ויט אליו חסד בעיני כל רואיו ויתן חינו בעיני שר בית הסוהר פרטי כי אחר שהיה לו החסד הכולל לכל רואיו ויודעיו יורה עליו אומרו ויט אליו כי הוא החסד נטוי עליו לעיני כל, עוד נתן לו מתנת חן בעיני שר בית הסוהר ולעולם החסד קודם לחן והחכם הזה רוצה שיהיה החן קודם והוא טרם ישא אותה והחסד שיהיה אחרי הנשאה והוא בהפך כמ"ש, ומה שכתב שהשבע נערות שהיא ביררה אותן מבית המלך לא ידעתי למה דחק עצמו לכל זה ולמה לא יהיה הכל מהשגחתו ית' עליה שתהיינה הנערות הנתונות לה אוהבות אותה ומה זרות יש בדבר שישמרו סודה והנן רואות כי המלך אהבה מאשר רבה תפארתה וכל זה כשנודה לו שהיו יודעות במשפחתה כ"ש שמי יכריחנו לזה ומי גלה להן סוד זה ופסוק אין אסתר מגדת וגו' איננו פרטי למלך כי אם לכל. ומה זרות יש שהן תצרנה בצרתה ותצטערנה בצערה והן עלו למעלה בסבתה כענין וישנה ואת נערותיה לטוב ואם היא תרד ממעלתה הן מה תהא עליהן, לכן הנכון מה שפירשנו, והנה הוא יתברך מעלה אותה מעלה מעלה מדרגה אחר מדרגה כי ראשונה נודעה אל השרים והפקידים ליפיפיה והללו אותה ביניהם הגונה זו למלך וכמו שכתבנו למעלה בשם המתרגם ואח"כ בעיני הגי שומ' הנשים ואח"כ בעיני כל רואיה ואחרי כן בעיני המלך וכמבואר בכתובים, והנה עתה מגיד אשר נשאה טוב וחסד בעיני הגי ועל הטוב אמר ותיטב הנערה בעיניו ועל החסד אמר ותשא חסד לפניו ולכן ויבהל את תמרוקיה וענין ויבהל לרש"י ז"ל זהיר וממהר בשלה יותר מבשל כלן וכן הסכימו כל המפרשים, ואל הה"ר יצחק הכהן ז"ל דברים טובים בכוונה זו בפסוק ובהגיע תור אסתר תמצאם בס"ד, ועניינו אצלי מתבאר מתוך דברי רז"ל במדרש ובהגיע תור אסתר לא היתה אסתר מבקשת לעשות דבר והיה הגי ירא ומתיירא שמא יהרגנו המלך והיה אומר לה אין את מתקשטת כשאר הנשים וזה טעם הבהלה כי נבהל מפניה שהיתה מחייבת את ראשו למלך ע"ד (דניאל א' י') אשר למה יראה את פניכם זועפים רעים וגו' וחייבתם את ראשי למלך, ומדבריהם אני למד ענין ותשא חסד לפניו כי לא על יופיה דבר כי אם ששפך ה' רוח חן וחסד לפני הגי שלא הגיד למלך מיאונה בתכשיטין ובתמרוקי הנשים כי אז יעשן אף המלך ובערה כאש חמתו לולי ה' שהיה לה ויט אליה חסד ובבהלה מהנאמר היה מביא לה תמרוקיה הן תמרוקי הנשים הנזכרים למעלה, ואת מנותיה תרגם המתרגם בתוספתא וית מנתהא המניכין ולבושי מלכותא והם בגדי מלכות גלומי תכלת ורקמה ובוץ וארגמן ועטרת זהב ורבידים הממולאים בנפך ספיר ראמות וכדכד ואקדח וכל אבן יקרה, ואת שבע הנערות יראה לי כי לא היו נותנים שבע הנערות כי אם בעת בואן לפני המלך לכבוד ולתפארת כי אינן שפחות כי אם בנות הפרתמים ושרי המדינות כמנהג מלכי אדום והשכל יורה על צידוק דברים הללו ובסמוך יתבאר יותר וכן יראה מדברי רז"ל במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) א"ר יצחק כך היו עושים סריסי' היו נותנים להם מבית המלך והיה מוסר לכל אחת שבע נערות ומי שהיתה רוצה היתה נכנסת עמה אם היתה שחורה היתה אומרת שחורה תבא עמי ואם היתה קצרה היתה אומרת קצרה תבא עמי יראה שהנערות באות להכנס עם הנכנסת אל המלך והגיד באסתר כי בבואה נתנו לה הנערות הראויות לתת לה לעתים כאשר תבא אל המלך כי תכף שיערו שהיא תמלוך וזהו אומרו ואת שבע הנערות הראויות לתת לה והוא בעיני נאה ומתקבל ובגמ' (מגילה פ"ק) אמר רבא מלמד שהיתה מונה בהן שבעת ימי שבת והמתרגם תרגם ואת שבע עולימתהאן לשמשותה ז' יומי דשבתא. חולתא הות משמשא קדמא בחד בשבתא, רוקעית' בתרין בשבתא, גנוניתא בתלת בשבתא' נהוריתא בארבע בשבתא' רוחשיתא בחמש בשבתא' חורפיתא בשית בשבתא' רגועיתא ביומא דשבתא, כולהון צדקתאן וחזין למיתן לה מיכלא ומשתייא על ידיהון מן ביתא דמלכותא. הגם כי דבריו דברי קבלה יש לי לדרוש שמות וראשונה אומר כי המתרגם לא בחר שתהיה כוונת אסתר לדעת יום השבת כמו שפי' רש"י בגמרא (מגילה פ"ק) מפני מה שהוקשה לו להחכם השלם הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל שכתב ותמהני וכי היתה הולכת במדבר שאם תשכח שבת לא יזכר לה ע"כ, ויגדל הספק בכתו' ובכל יום מרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר. ואם תשכח תשאל את פיהו. לכן ביאר שכוונת אסתר לקרא שם לכל א' וא' על שם המאורע ביום ההוא במעשה בראשית למען דעת צדקות ה' ולברכו בכל יום מעין ברכותיו כעין שדרשו בגמרא (ברכות פ"ו) ברוך ה' יום יום כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו והיתה אסתר מבלעת הענין בנעימות דבריה לבל יודע כי היא יהודית והמשמשת לפניה ביום א' קראה שמה חולתא, לשון התחלה כענין (בראשית י' ה') הוא החל להיות גבור בארץ הוא החל לבנות. וביען גדל הספק במה שנברא ביום הראשון אם המלאכים אם הנשמו' אם האור הזה אם האור הגנוז ורבה המבוכה בדבר הזה כי לא פורש בתורה באר היטב, על כן סתמה דבריה ותקרא שמה חולתא להראות כי היו' ההוא יום התחלת הבריא' יהיה מה שיהיה, ושל יום השני רקועיתא על שם מה שנברא ביום השני והוא הרקיע, ושל יום הג' קראה גנוניתא על שם מה שנברא בו והוא תדשא הארץ עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי והוא כעין גן אשר בו מיני דשאים ואילנות. וגנוניתא כמו גננית כלומר בעלת הגן, ושל יום ד' קראה נהוריתא כי בו נתלו המאורות, ושל יום ה' קראה רחושיתא על שם ישרצו המי' ותרגומו ירחשון מיא והדבר מבואר, ושל יום ו' שמה חורפיתא וביאורו ממהרת כהא דאמרינן בגמרא (סנהדרין פ"ח) דאמר להו ר' חייא בר אבא לבנוי אחריפו עולו אחריפו פוקו פי' מהרו ולפי דאמרינן בגמרא (שבת פ' י"ו) אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת שנאמר (שמות י"ו ה') והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והכינו לאלתר ובספר שבלי הלקט כתוב ז"ל, תנחומא א"ר חסדא מנין שכל המוציא יציאה בשבת מצוה שישכים ויוציא משחרית, שנאמר והיה ביום הששי, ודרשו חכמים אין והיה אלא מיד. שנא' (שמואל א' י"ז מ"ח) והיה כי קם הפלשתי. א"ר זעירא אעפ"י שמוציא אדם ע"ש משחרית מצוה שיוסיף בין השמשות שנאמר והיה משנה עכ"ל, וכן איתא בגמרא (שבת פי"ו) רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק, אמרי אילו מקלעין לי ר' אמי ור' אסי לא מכתיפנא קמייהו' ופרש"י לע"ש יוצא ונכנס להביא תמיד משואות כלי תשמיש ובגדי חופשי ומגדים כאדם שמקבל את רבו בביתו ומראה לו שהוא חשוב עליו וחרד לכבודו לטרוח ולהרבות בשבילו ע"כ. וכן דבר הצדקת הזו, וע"כ קראה שם הנערה המשרת' לפניה בע"ש, חורפיתא להורות כי אימת שבת עליה ולכן ביום ההוא צריך לעשות כל הדברים במהירות וזריזות מאז הבקר ועד הערב, ומזה תוכר כי אדם הראשון נברא בו שהיה חריף וחכם כמו שדרשו (מלכים א' ד' ל"א) ויחכם מכל האדם זה אדם הראשון, ושל יום שבת קראה שמה רגועיתא וניכרין הדברים שהוא לשון מרגוע לשון מנוחה, ובתרגום זוטא תרגם ואוחי ית צבייאתהא וית מטותהא למיתן לה וית שבעת עולימתהא די חזיין למיתן לה מן ביתיה דמלכא ומטותא די יהבין לאסתר הות יהבה להון לפום עולימתא עממיאתה מטול דלא הות טעמא אסתר מידי מביתא דמלכא ע"כ. הורה לנו תמות אסתר כי מאכל טמא לא בא אל פיה וביאר תמרוקיה חפציה לשון גמר כמו מירק ממרקין כלומר כל אשר היתה גומרת בדעתה ותרגם מנותיה לשון מאכל מטותהא מלשון צלי אש תרגום טוי נור וכבר ידעת כי הזרוע מצותו לאכלו צלי שנאמר בו למשחה להם לשון גדולה באופן כי צלי אש דבר גדולה הוא ואמר כי היו הנערות אוכלות בשר פיגול הנתן לה כענין בדניאל וחביריו (דניאל א' י"ז) ויהי המלצר וגו' ונותן להם זרעונין באופן שהן היו אוכלות המאכל הבא לה מבית המלך והיא אוכלת מאכל טהור ע"י מרדכי או דניאל הוא התך כדבריהם ז"ל, וחזקה על אסתר ליאמן עליה כזה וכזה ואל יעלו על לבך דברי הה"ר יצחק עראמה ז"ל שכתב כי הדבר מפורסם ביניהם שאסתר היא יהודית. ותחשוב כי כנים דבריו אחרי שהיו מאכילי' אותה מאכל יהודי, וכמו שעוד יבא בס"ד וגם מפני הנערות הנתנות לה לשמור שבת כמו שקדם, כי דבר המאכל אף אם יהיה נודע כי זיהמתה חיתה לחם המלך, מה שיש בו ספק רב בכל זאת לא יתחייב מזה שידעו כי היא יהודית אבל שטבע הגידול גורם זה כי אחרי שנתגדלה בבית מרדכי אשר הוא מפורסם לכל אינה רגילה רק במאכלי' ההם והשאר תקוץ נפשה בהם. וכן לענין הנערות לא שיודע הדבר שהיא מונה ע"י שבת רק שהיא עושה זה בסתר ומצאתי כתוב יש לתמוה מזה איך אפשר לתת לכל נערה ז' נערות מבית המלך מהנקראו' דונזי"לייאש והוא כבוד גדול וזהו וישנה ואת נערותיה לטוב ופירוש לטוב שהיה השינוי לעלויא ע"כ. ולי אין צורך לכל זה כי לא היו נותנים ז' נערות לכל א' כי אם לאשר תמצא חן להמליכה כי על כן לא התנו מאז רק ונתון תמרוקיהן ואילו נערות לא קאמר והיה מגודל ההשגחה שתכף הסכימו להמליכה וכמו שנכפל למעלה ולכן נתנו לה שבע הנערות הראויות לתת לה לעתיד כמו שכבר הקדמנו ואעפ"י שהה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב שאין זה מחוור אצלו, הנה הוא אצלי מחוור ומלובן ומתוקן ומקובל ובזה כתב הה"ר יוסף גאקו"ן ז"ל ונעמו אמריו וז"ל הגי נתן השתדלות רב בתמרוקיה ומנותיה כדי שתבא מהרה אל המלך כי מצד שנשאה חן בעיניו חשב כי היא תזכה למלכות מצד עילוייא אם לא תקדמנה אחרת ברחמים שתיטב בעיני המלך קודם בא תור אסתר ועשה לה הגי שינוי לטובה שנתן לה הבית הטוב שבבית הנשים, ואחשוב שהבתולות באות אל המלך או על סדר לקיחתן או על סדר מושבותן בחצריהן ובטירותם והגי להיותו חפץ בתועלת אסתר אעפ"י שהשכינה בראשונה כסדר ביאתם אח"כ לקרב זמנה שינה אותה מהבית ההוא לטוב לה לבית אחר כדי שתבא קודם אל המלך והוא בית אשר כבר יצא ממנו נערה אחרת לבא אל המלך ושבה ליד שעשגז ונתן לה שבע נערות הראויות לאשה כמותה או הראויות לתת למלכה ואולי היו מהמשרתות לושתי וזהו מבית המלך כי לולא זה פשיטא וזה לאות כי חשב כי היא תמלוך תחת ושתי כי בשאר הנשים לא נאמר כן לפי שהיו להן משרתות לכלן דרך כלל או הן שפחות המשרתות בבית הנשים לעולם לא היו מהיקרות של בית המלך, ובמדרש נערות יהודיות עכ"ל ושפתים ישק. אך מ"ש או על סדר לקיחתן או על סדר מושבותן אומר אני הא והא איתנהו וסדר מושבותן על סדר לקיחתן גם מ"ש שאמרו במדרש שהנערות היו עבריות מד' זה לא ראיתיו עד הנה, ובשם המתרגם כתבנו למעלה שהיו מאומות העולם עיין עליו ושוב מצאתי להה"ר נחום ב"ר יעקב שכתב ז"ל ולשון הראויות כלומר ההגונות לפי שהיו עבריות כמוה ולפיכך היתה מגלה סודה להן ואלו לא היו יהודיות לא היתה מגלה להן סודה. לטוב שהאכילן זרעונין ע"כ. וכן מצאתי במדרש לקח טוב ז"ל ואת שבע הנערות כדרך שיש למלך ז' שרים רואים פני המלך כך למלכה ז' נערות וישנה ואת נערותיה לטוב שכל מה שהיו מבקשות היה נותן להן ואסתר היתה אוכלת מאכל יהודי עם נערותיה ואין איש מרגיש בה שהיא יהודית ע"כ, ודברי המתרגם הכתובי' למעלה אומרים שהיו משאר עממין אך בתרגום רבתי בתוספתא סיים כולהון צדקתאן וחזיין למיתן לה מיכלא ומשתייא על ידיהון מן ביתא דמלכותא ושני יתה וית עולימתהא לאוטבא להון ולפנקותהון בבית נשיא ע"כ, הנה שקרא אותנה צדקניות ונראה דתנאי היא והנה פי' לטוב ע"ד (ירמיה מ"ד י"ז) ונשבע לחם ונהיה טובים ולכן אמר ולפנקותהון. והה"ר בנימין בן הרב ר' מאיר הלוי ז"ל כתב וישנה וגו' שאחר שהיתה בבית המלכות שינה אותה שתשב בבית הנשים וזה היה לטוב לה עם היות שכוונתו היתה לאמר אולי תתפתה ותגיד עמה ומולדת' מפני הירא'. כמו שארז"ל על ובהקבץ בתולו' שנית אמנם היה זה לטוב לה כי בכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים מה שלא היה יכול לעשות אם היתה לפני לפנים ע"כ ויפה כיון, ובגמרא (מגילה פ"ק) וישנה ואת נערותיה לטוב מאי לטוב אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר קדלי דחזירי ור' יוחנן אמר שהאכילה זרעונין וכן הוא אומר (דניאל א' ט"ז) ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונין ופרש"י קדלי דחזירי בקוני"ש שמנים ומתוך אונסה לא נענשה וכן הוא אומר (שם א' י"ו) שהזרעונין טובים לצדיקי' להבדילן ממאכל טמא ויהי המלצר וגו' וכתיב בההוא עניינא למקצת ימים עשרה נראה מראיהן טוב ובריאי בשר וגו' ובתוספות קדלי דחזירי וח"ו היא לא היתה אוכלת, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב ג' אלה הדעות זה דורש הטוב הנפשי במאכלים המותרי' כפי הדת, וזה דורש הערב והוא בשר החזיר השמן. וזה דורש הטוב המועיל בזרעונין ע"כ, וטוב פתר אלא שלא פירש לנו תועלת הזרעונים ולכן יש לי לצדק דבריו לכתוב דברי הראב"ע ז"ל בפירוש דניאל וז"ל ויאמר הגאון זה היה נס גדול ואין צורך כי היו אוכלים אורז הוא הנקרא בלשון ערבי ארוז והוא נכבד מאד ערב מן החטה ועושה הדם טהור והוא מאכל אנשי הודו ואין להם חטה ונעשו ממנו תבשילין וזה האורז ישגא מאד כאשר יבושל בחלב והכלל כי המעט ממנו משביע והוא כבד במשקליו וגרגיריו דקים מאד ואינם עגולי' ותולדתו חמה ולחה, והתימא מחכם גדול שאמר שהוא הדוחן שגרגיריו עגולים ויעמוד שנים רבות ולא ירקב והוא מאכל רע ותולדתו קרה ויבשה, גם במיני קטנית אפונים ואינם אלה הנמצאים בצרפת כי אלה הם קרים ורעים ומנפחים והאפונים הם בספרד ומצרים ורומ"ה ופר"ובינצה והם על ג' מינים מהם לבנים ומהם אדומים ומהם שחורים וזה המין נכבד מכלם וג' המינים חמים ולחים ומימיהם רפואה לכבד והם מצהילים את הפנים יותר מהיין ויוכל אדם להכיר כי אלה שבצרפת בלי פה והג' מינים פה להם, והנה האורז והאפונים הם זרעונים ומבריאים את הבשר ע"כ, ומזה נדע דבר התועלת והנה קרוב הדבר אחרי שהם מצהילים את הפנים ומבריאים את הבשר אשר הוא הנדרש ואחרי שבאנו עד הנה יש לי להשגיח בדברי הגאון רבינו סעדיה ז"ל אעפ"י שהם נראים כחולקים עם הנאמר ביען מזה ומזה תפארת אסתר רבה וגדולה וזה שכתב מן הזרעונים הם פול הלבן ופול המצרי והעדשים וחימצין, וכ"כ למה כדי שיעלו ריח רע מפיהן שלא יבואו עליהם במשכב זכור ע"כ, ואין ספק כי העדשים אשר זה להם אינם אשר להם פה והם המעלים ריח רע, והבאתי דעת הגאון ללמוד ממנו שאפשר שגם אסתר היתה מכוונת לכך כדי שתתגנה בעיני אחשורוש וישליכנה מעל פניו כדי שלא תטמא עמו וכמו שאני עתיד לכתוב בפסוק ותלבש אסתר מלכות בשם אבי העזרי בס"ד. ועל מה שכתבו התוספות וח"ו לא היתה היא אוכלת אומר אני לצדק דבריהם כי מצאתי בספרים מדוייקים בדברי רב ור' יוחנן שהאכילה לא כן בדברי שמואל, וחזקה על אסתר שיש להאמין לדברי רב ור' יוחנן מדברי שמואל.
פסוק י:לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד:
פסוק י:לא הגידה אסתר וגו'. טעם הסתר אסתר כבר הקדמנו למעלה דברי הה"ר יצחק עראמ' ז"ל ודברי הה"ר מאיר בנו ז"ל ורש"י ז"ל כתב כדי שיאמרו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה שאם ידעו שהיא ממשפח' שאול המלך היו מחזיקים בה ולרז"ל במדרש טעם נפלא בו בחר המתרגם אמרו שם בילקוט (סימן תתרכ"ג) כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד שהיה בורח מן הגדולה שיהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים אמר לו הב"ה אתה בורח מן הגדולה חייך שאני מגדלך, ד"א חשב מרדכי בלבו מיום שגלו ישראל אינם מכובדים על העמים שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקב"ה וידעו שאסתר קרובתי היא ויאמרו למלך אשתך יהודית היא ויכריתו עמה ובית אביה ע"כ הנה הטעם הראשון מורה שמענוה ושפלות לא רצה שיודע הדבר והאחרון הפליא כי חסה עינו בעם ישראל שלא יתפסו בעונו או בעונה. והנראה אלי כבר קדם מעצת ממוכן כפי מה שפי' אבא מארי ז"ל אצל לרעותה הטובה ממנה שלא יהיה הטוביו' מצד אביה ומשפחתה משום מעשה שהיה מדבר ושתי כי בהתיהרה ביחסה ומשפחתה ובית אביה בזה ולעגה במצות המלך כמו שנאמר ושלכן יבקשו אשה טובה מצד עצמה ולכן לא רצה מרדכי שיודע שהיא בת מלכים כי אם נערה יתומה אסופית יפת תואר וטובת מראה בעלת שכל חן וכבוד נושאת חן בעיני כל רואיה, וראה כי אחרי שנלקחה בעל כרחה מקץ ע"ה שנה אשר לא שלטה בה עין כל בריה כמו שקדם וכן הוא אשר הצניעה בהשמע דבר המלך ד' שנים עד שנקראה בשם כמו שכתבנו בשם המתרגם למעלה בפסוק ויהי בהשמע וגו' כי מבלי ספק ה' צבאות יעצה כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל וכמו שיבא בסמוך מדברי רז"ל בס"ד, ולכן השתדל להסיר כל מעיק ומכשול שידומה ולהיות הגדול שבכלם לפי העצה היעוצה אם יודע שהיא בת מלכים צוה עליה אשר לא תגיד, ודקדק באומרו את עמה ואת מולדתה לפי מה שכתב הראב"ע בפסוק כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ארצי ארץ שהיה דר בה. מולדתי אור כשדים אשר נולד שם, על כן אמר שלא תגיד עמה וגם אם ישאלו את פיה באי זה מקום נולדה תאמר לא ידעתי כי יהיה זה סיבה לחפש ולפשפש לעמוד על בירורן של דברים ולכן טוב לבלום פיה בכל מכל כל ואפי' בדבר הדומה לעניינים אלה יורה עליו רבוי את עמה ואת מולדתה כלומר לא הוא ולא דכוותיה ולא דדמי ליה, והה"ר יצחק עראמה ז"ל כתב וז"ל יש לי בזה דעת אחרת אכתוב אותו אע"ג דמסתפינא ממאי דרגילנא עליה מימי עלומים והוא שהדעת המפורסם ביניהם שאסתר היא ישראלית מבית מרדכי היהודי לוקחה, אמנם אחר שראה שלקחו אותה לטוב יופיה כי מה היתה לה ראה שיסתי' יחוסה כדי שיחשיבוה בעיני המלך בחשבם שהיא מזרע מלכות בית דוד כי גדול שמו בגוי' אך שהוא היה אומן אותה כמו שאמר וצוה לה שאם ישאלוה על זה תשיב אמריה שאינה יודעת כלל עמה ומולדתה כי לא הכירה אב ואם רק שגדלה בבית האומן וזה כדי שלא תתפש בדבריה ואם ישאלו ממנה תדע להזהר, וזה דעת אמתי ונכון לא יכחישוהו הכתובי' כלל אבל יקימוהו בכל מקום. תדע שלא הוצרכה אחר כך בשעת הדחק להגיד למלך כי היא יהודית אבל אמרה תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי כי נמכרנו אני ועמי והמלך לא שאלה מאי זה עם היא כי לא נכחד ממנו אבל נתחדש לו אז שהיהודים הם הנמכרים כמו שיבא, גם בגמרא (מגילה פ"ק) אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות מאי היא בנין בית המקדש, ואם לא היה יודע שהיא יהודית בית המקדש מאי עבידתיה, והעד הנאמן על זה מה שנאמר בסוף ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה יראה באמ' כי אז גלתה סוד זה אשר היתה מסתרת עד הנה לא זולת עכ"ל. והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל הקשה כנגדו וכה אמר ואנא גברא חזינא דחיה לא חזינא ולפי דרך פירושי אני מראה אותך שאין הכרע כלל מהמקרא ומהסברא לעניינו זה ואומר כי לפי דבריו ראוי היה שיאמר לא הגידה אסתר את מולדתה כי מה לו בעמה והוא נודע לכל, גם לפי דרכי אשר בה אכחד יקשה מה זה אשר הקדים את המאוחר כי אחר שלא הגידה את עמה הנה בכלל שלא הגידה מולדתה ומשפחתה ואילו אמר לא הגידה אסתר את מולדתה ואת עמה היה נכון כי לא זו אף זו הוא ע"כ. ואני אומר אי משום הא לא איריא כי ביאור ומולדתה כאשר ביארתי אין בו לא קפדנות ולא עקמנות כי עמה כמשמעו ומולדתה מקום מולדתה כמו אל ארצי ואל מולדתי להראב"ע כמו שקדם והדבר והסדר נכונים אך הקושיא הראשונה רבה היא כי מאי רבותא שלא הגידה עמה אשר נכתב לא הגידה אסתר את עמה ונשנה אין אסתר מגדת עמה אם הדבר מפורסם ביניהם ומה שהעיד הה"ר יצחק עראמה על דברו זה כי הוא אמיתי ונכון קרוב אדם אצל עצמו והכתובים מכחישים אותו פעמים בהזכיר עמה, ומה שרצה להכריח דעתו ממה שלא שאל המלך את פיה מאי זה עם היא פליאה דעתו ממני ולמה ישאל והיא קוראה בקול גדול יהודית אני באומרה כי נמכרנו אני ועמי והוא היודע שהיהודים הם הנמכרים והוא באמת תלי תניא בדלא תניא, ואני עתיד להכות על קדקד סברא זו מכות גדולות ונאמנו' במקומו בס"ד, ומה שהביא ראיה מדברי רבא בגמרא (מגילה פ"ק) ולא דבר החוצץ למלכות, הנה נראה בתחלת העיון ראיה גדולה ויש להפלא ממנו למה לא הביא הא דרבא שהאכילה זרעונין אם לא רצה להביא הא דרב שהאכילה מאכל יהודית משום דהא קאי שמואל דפליג עליה אבל האי דרבא היה לו להביא דאזדא לטעמה אלא שמדת טובו ית' היתה שלא להכשילו בשתים כי האמת אין מזה ומזה ראיה כלל וזה כי אחרי שנתגדלה בבית מרדכי הוא ישאל ממנה שתשאל מהמלך על הדבר. והנה לרז"ל בפסוק אחר הדברים האלה גדל וגו' ר' יודן אמר אחשורוש הרהר אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש לבנות אי אפשר להחזירו אי אפשר אלא הריני מגרה בו את המן ויהיה זה בונה וזה סותר וכמו שיבא שם כל המאמר וביאורו באורך בס"ד נקוט מהא שמרדכי היה מבקש זה מהמלך והנה עתה עת רצון ע"י המלכה אשר נאמנה עמו ופחד המלך על הדבר ואפשר שלכן הסכים לעצת המן בהעברת הדת שלא לבא אל המלך אשר לא תקרא כי זה היה על הפצר מרדכי לבקש מהמלך על בנין הבית ולכן התנה תנאי זה עם שהצר כיון לדבר אחר וכמו שיבא במקומו בס"ד. ובפסוק ויודע הדבר למרדכי וגו' אני עתיד לכתוב בדבר הזה עוד בס"ד באופן שההרגל הגדול יכריחנה לשאול זה כמו שהכריח' לעבור על דת המלך, וממאכלה אין ראיה כי גם זה מטבע הגדול כי ההרגל עשה בה טבע לבחור במאכל יהודי ולמאוס בזולתם והדברי' קרובים, והעד אשר עליו סמך וקראו עד נאמן והוא פסוק כי הגידה אסתר מה הוא לה עד נאמן הוא להכחיש דבריו כי כוונתו שמה שעד עתה חשב המלך שהיה אומן שלה לאיזו סבה ועתה הגידה אסתר כי היא בת דודו של מרדכי באופן כי איננו אומן בלבד כי אם גואל קרוב וזה ברור כשמש:
פסוק יא:ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה:
פסוק יא:ובכל יום ויום. נראה בעיני סבת הליכה זו לפי שעדיין לא שמו כתר מלכות בראש' ולכן היה כל יום ויום ברצוא ושוב לדעת אם חפץ בה המלך ואם תצלח למלוכ' וזהו ומה יעשה בה וטעמו של דבר יבא בסמוך, ובמדרש ובכל יום ויום מרדכי מתהלך בית הנשים לשאול על כתמה ועל נדותה, לדעת את שלום אסתר שלא יעשו לה כשפים, א"ר יעקב בר אחא אמר הב"ה אתה דרשת שלו' נפש אחת לדעת את שלום אסתר חייך סופך לדרוש שלו' אומה שלימ' דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו ע"כ. ראשונה הודיעונו כי הליכתו שמה היה לשאול על כתמה ועל נדותה כי כל מה שהיתה יכולה לתקן היתה מתקנ' כי דבר המשגל לא היה בידה לחשוך עצמה ממנו ומה גם בהיו' המלך מכוון להנאתו כמדוב' אבל היתה משתדלת בעצ' מרדכי שלא תבעל בעוד טומאת' עליה, ואני עתיד לכתוב ע"ד זה דבר נחה להלן בפסוק וכאשר אבדתי אבדתי, ומה שיש לדקדק בדברי' הללו יבא בקרוב בפסוק כאשר היתה באמנה אתו בס"ד, ולמדו זה ממ"ש מתהלך לפני חצר בית הנשים ודי שיאמר ובכל יום ויום מרדכי דורש את שלום אסתר ואחר שאמר בית הנשים נראה שעל אורח כנשי דבר, עוד הודיעונו ר' אחא כי שכר מצוה מצוה ובשכר דרישת שלום אסתר זכה לדרישת גוי אחד בארץ וזה טעמו של אותו פסוק שמה כי לא בא להזכיר שבחו של מרדכי כי ידענו רב טוב מזה אבל להגיד שבחו של מקום אשר גמלהו כצדקו כאמור, ומה מתוק מדבש לפי מה שאז"ל.
פסוק יא:במדרש ר' תנחומא ובמכילת' ושים באזני יהושע זה אחד מד' צדיקים שנתן להם רמז שנים מהם חשו ושנים מהם לא חשו יעקב אמר לו הב"ה (בראשית כ"ח ט ו) ושמרתיך בכל אשר תלך ולסוף ויירא יעקב מאד אדם שהבטיחו הב"ה היה מפחד אלא אמר שמא כשהייתי בבית לבן הטמא נתלכלכתי בטומאה, משה (שמו' י"ז י"ד) ושים באזני יהושע לומר שאתה מת ויהושע מכניס ישראל לארץ בכאן נאמר לו ולא חש ולבסוף היה מתחנן שנאמר ואתחנן אל ה' אבל דוד ומרדכי נתן להם רמז וחשו דוד אמר (שמואל א' י"ז ל"ו) גם את הארי גם הדוב הכה עבדך וגומ' מרדכי ובכל יום ויום מרדכי מתהלך וגו' אמר אפשר לצדקת זו שתנשא לערל אלא שעתיד דבר גדול לאירע לישראל ועתידים להנצל על ידה ע"כ, והה"ר מאיר עראמה ז"ל כתב בפי' זה המאמר ז"ל ולדעתי מה שלא חשו יעקב ומשה לא לפי שהיו תולים דבריהם במקרה והזדמן יותר מדוד ומרדכי ח"ו חלא שהיה להם מקום לתלות כמו יעקב בחטא שאם לא כן ודאי היה חושש בהבטחה כזו שעתיד' צרה לבא עליו וממנה יצילהו ולא היה מיצר ומתיירא. ומרע"ה תלה מאמר ושים באזני יהושע מפני שעל ידי שניהם נעשתה מלחמה זו וחשב כי ע"כ כנגד שניהם אמר כתוב לך זאת זכרון בספר וגם ושים אותו באזני יהישע שיהיה לשניכם לזכרון לעתיד לבא. אמנם דוד ומרדכי לא היה אז דבר לתלות אותו ענין בו וע"כ חששו שיורה על דבר ימצא בעתיד עכ"ל.
פסוק יא:אמר המר משה הרב הה"ר יהודה ן' שועב ז"ל כתב בחלק המדרשות וז"ל המאמר ולשונו ד' צדיקים נרמזו מהם חשו מהם לא חשו למשה נאמר ושים באזני יהושע לומר שאתה מת והוא מכניס ולא חש דכתיב ואתחנן אל ה'. ליעקב נאמר ושמרתיך והוא מפחד מאד ומתירא. אלא אמר שמא נטמאתי בביתו של טמא, אבל דוד נרמז וחש גם את הארי גם את הדוב וכו'. מרדכי ובכל יום ויום מתהלך אמר אפשר לצדקת זו שתנשא לערל אלא לדבר גדול שע"י ינצלו ישראל עכ"ל המאמר, וז"ל הרב ז"ל הענין שאלו ידע משה שקודם חטאו נגזר עליו מיתה במדבר לא היה מתחנן על הכנסו. אחר חטא מי מריבה. כי כבר נרמז לו כי מבלי שחטא יהושע מנחיל, וכבר פי' הדבר הזה ואמר תריבהו על מי מריבה, וזה ענין אמיתי באורך פרשתיו בפי' על פסוק לכו חזו וגו' עכ"ל ולי משה קשה מניינא ומניינא למה לי ועוד היה לו להקדים אותן שלא חשו.
פסוק יא:האמנה קשיא לי בלשון המאמר טובא. א' אחרי שיעקב הוא הראשון מהד' צדיקים אשר נתן להם רמז למה לא כתבו שמה ר' תנחומא וכתבו פה במשה הוא השני. ב' מי אמר להם דיעקב ומשה לא חשו אדרב' חשו וחשו כי הם בעצמם אמרו ביעקב שאמר שמא כשהייתי בבית לבן הטמא נתלכלכתי בטומאה ולולי זה היה נכון לבו בטוח בה' בהבטחת ושמרתיך בכל אשר תלך כ"ש כי הוא צווח ואתה אמרת וגו' וקושי זה יהיה עצום ורב לדברי הרמ"ע שהשתדל למצוא להם מקום ואם לא חשו מקום לתלות למה לה, ג' דאין הנדון דומה לראייה כי דברי דוד ומרדכי היה בהם מעשה המאמת ויוקיים הנאמר להם ועל דבר דוד אמרו במכילתא תני בשם ר' נתן ד' אריות וג' דובים הכה דוד באותו היום דכתיב גם את הארי ארי הארי ואת הארי דוב הדוב וגם הדוב ומי פתי ילבט בראותו שהכה ד' אריות וג' דובים ולא יתן את לבו כי יוכל להכות עם רב גם מרדכי בראותו כי נלקחה אסתר בית המלכות ותשא חסד לפניו מכל בנות שרי עם הפרתמים ושרי המדינות בודאי יפנה לבבו לאמר הלא דבר הוא, מה שאין כן ביעקב ומשה כי הם דברים בלבד ומי בעל דברים יגש עליהם למשפט עשה כי כן דברת ותשובתו בצדו מידך היתה זאת אליך כי נתלכלכתי בטומאה כ"ש דבר מרע"ה אחר שידענו היותו רחום וחנון ונחם על הרעה, ד' במ"ש טענת יעקב והתלותו למה לא אמר טענת מרע"ה והתלותו.
פסוק יא:והנראה כי מה שאלו חשו ואלו לא חשו לא לחשבם דבר תהיה הכוונה פוסלת בו חלילה ולא זאת כיונתם ז"ל במאמר הזה, אבל הענין הוא כי לא שתו לבם לדבריו ית' לדקדק בהם כהוגן כי כשאמר לו הוא ית' והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך היה לו לחוש ולחשוב כי תבא עליו צרה אחרי שנאמר לו ושמרתיך אלמא בעי שימור וכתיב (תהלים קכ"א ז') ה' ישמרך מכל רע והוא לא חשש ולא דקדק בו עד שכשראה עצמו בצער אמר שמא כשהייתי בבית לבן וכו' והיה לו לזכור כי כבר הודיעו זה טרם בואו שמה. ומ"ש אדם שהבטיחו הב"ה היה מפחד הוא ראיה לנאמר שענין ושמרתיך הוא בשורת צרה כי אם היתה הבטחה כפשטה אדם שהבטיחו הב"ה היה מפחד והוי כלא מאמין בדבריו ית' חלילה, אלא אמר שמא כשהייתי בבית לבן וכו' ואם הי' חושש ומדקדק בדבריו ית' היה לו לחשוב כשראה עצמו בצרה הוא הדבר אשר דבר ה' לאמר ושמרתיך שעתידה צרה זו לבא עלי והבטיחני שאנצל ממנה והוא ע"ה חשב כי כל הדרכים בחזקת סכנה הם כ"ש בצאתו מארץ ישראל לחוצה לארץ תחת רשות אחר כנודע לאשר עמדו בסוד ה' כי על כן פחד קראהו ורעדה בצאתו משם והוצרך להבטחה כמבואר אצלי במראה הסולם. פקח עיניך וראה כי לא תפשוהו רז"ל על ההבטחה שהובטח בבית לבן שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך ביען שם לא נאמר ושמרתיך והם ז"ל לא יתפשוהו בבלתי מאמין בהבטחה חלילה רק בבלתי חושש כאשר נאמרה לו הצרה, וזה יעידך על אמתת הנאמר וזהו שדקדק ולסוף ויירא יעקב כי לא היה לו ליירא לבסוף אלא מתחלה כאשר נאמר לו' האמנה ביען מההשתדלות אשר עשה יעקב בשליחות המלאכים נראה כי היה לבו חרד מאז דובר בו על הדבר דאם לא כן שליחות זה למה והיה לו ללכת בתומו נכון לבו בטוח לכן לא כתבו שמה ר' תנחומא וכתבו הנה, אמר משה בנו עם זה נתישבו הב' קושיות שלי כי ביען יראה שיעקב חשש לזה אמר המנין הראשון. ולזה הקדים אותם שחשו כי הם מבוארים. והוא אומרו זה אחד מארבעה צדיקי' כאלו אמר זה אחד מיוחד שבהם והוא מרע"ה כי כאשר נאמר לו ושים באזני יהושע לא חשש ולא דקדק כי זהו הוראה שהוא מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ כמו שלא חשש לדברי עצמו כאשר אמר תביאמו ותטעמו שהוציא עצמו וכללם. אמר משה בנו והוא עצמו אמר קודם בלשון תחנונים בי אדוני שלח נא ביד תשלח. ופרש"י אין סופי להכניסם לארץ. ועיין הרב המזרחי ז"ל שם ובפסוק תביאמו ותטעמו, ולכן שאל אחרי כן אעברה נא ואראה ואמר דמיתי שמא הותר הנדר ואם היה מדקדק בדברי ושים באזני יהושע היה יודע כי בטרם תחיל חיל לכן לא תביאו היה מבושר שהוא לא יבא שמה והוא ע"ה חשב שאחרי שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל כמו שנאמר וזה החילו יהושע לעשות בו נקמה כי ה' יגמור בעדו ועל ידו ולא חשב אל עקר הכוונה ואחר נדרים לבקר וז"ש ולבסוף היה מתחנן כי היה לו להתחנן בראשונה באמור לו ושים באזני יהושע אלא שלא חש, האמנה דוד תכף חשש ודקדק כי לא היה הענין ההוא מכוון לעצמו רק הוא אות וסימן לדבר גדול ממנו ולכן אמר גם את הארי גם הדוב הכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם וביאורו אצלי כי האות הניתן יתחייב שיהיה הדבר אשר עליו נתן האות גדול מהאות בעצמו וזה לך האות דבריו ית' למרע"ה (שם ד' ב') מה זה בידך וגו' הבא נא ידך בחיקך וגו' אשר הענין בהם לפי פשטן כי כמו שהמטה הזה ברצונו ית' שב לנחש וברגע קטן שב לנחש [למט'] כן הענין בפרע' כי הגדול' והממשל' הזאת מאתו ית' באה על הכוונה השנית כענין היו צריה לראש כל מי שמיצר לישראל נעשה ראש כדאיתא בגמ' (גיטין פ"ג) ובידו ית' ליטלה ממנו אחרי שהוא עזר לרעה ואם יש איזו טומאה בעם ישראל כנודע מדברי הנביא יחזקאל (יחזקאל כ' י"ג) ואומר אליהם איש שיקוצי עיניו השליכו וגו' וימרו בי בית ישראל וגו' הנה הוא יתברך רופא כל בשר מחץ מכתם ירפא ומחטאתם יטהרם כהטהר יד משה, וידוע הוא כי הכנעת פרעה התנין הגדול גדול מהכנעת נחש אחד ומה גם בהיותו יסודו עץ אחד, ויותר גדול הוא הטהר ששים רבוא מחטאי' גדולים מהטהר יד מרע"ה, ומכל זה באנו אל מה שכוונו אליו כי הדבר אשר נתן עליו האות יתחייב שיהיה יותר גדול מהאות עצמו ולכן אמר גם את הארי וגו' כלומר כי לא היה מחשיב נצחון הפלשתי הערל הזה לדבר גדול כי כפי האות הנתן לו שהכה ד' אריות וג' דובים בהעריך ערמימות בן אדם לחיות ההנה היה צריך שיהיו מאה כמוהו לשיהיה הדבר גדול האות מהמורה עליו והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם ואף אם יהיה כאחד מהם מה גדולה היא זאת והנה ק"ו זה גדלוהו רז"ל במכילתא אמרו שם דוד נתן לו רמז וחש שנאמר גם את הארי גם הדוב וגו' וכי מה אני ספון שהכתי חיות רעות אלו אלא שלא עתיד ליארע לישראל דבר והם עתידים להנצל על ידי והדבר מבואר במעט עיון. וכמו כן דבר מרדכי תכף חשש כי לא היה דבר אסתר מכוון לעצמו רצוני לתת לה מעלה כי איננה מעלה היותה נבעלת לערל זה כי חרפה היא לה עד שלכן אמר לבסוף ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות וכמו שיבא בס"ד גם לא להורות שיהי' למרדכי מעלה על ידה להיותו אומן שלה כי אין זה מספיק לאשה צנועה אשר זה לה ע"ה שנה לא שזפתה עין והיותה נלקחה עתה בעל כרחו ובעל כרחה וכמו שקדמה צדקת כל הדברים האלה ובודאי כי לא על דבר זה היא לקיחתה בזרות הלזו והפלגה אהבתה אלא שעתיד דבר גדול שיארע לישראל ועתידים להנצל על ידה כי היא מופת לכל בית ישראל כי כמו שהיא נלקחה בעל כרחה אפשר קרוב לודאי שישלחוה מעל פני המלך ובהצר לה עלתה לגדולה כן עם בני ישראל מתוך צרה יהיה להם רוחה על ידה.
פסוק יב:ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים:
פסוק יב:ובהגיע תור נערה ונערה, הנה הכתוב הזה יתכן שתהיינה לו ג' גיזרות מבוארות בו ובשני הכתובים הבאים אחריו ראשונה כל אשר תאמר ינתן לה, שנית בערב היא באה וגו', שלישית ובהגיע תור אסתר וגו', לא בקשה דבר וגו' ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה וביאור הדברים כי ביען היתה העצה לקחת נערה אשר תיטב בעיני המלך להמליכה תחת ושתי תהי' מי שתהיה בת אחד מהשרים או בת רועה בקר ותהיינה בנות השרים מורגלים בבית אביהן להתקשט מהתענג ומרוך עד שבשרן מתעדן והשוכב עמן נהנה מצחצוח בשרן לא כן בנות יתר העם. לכן הוצרך נימוס וסדר לכלן למלאות להן שנים עשר חדש ששה חדשים בשמן המור המשיר השער ומצחצח הבשר כדבריהם ז"ל בגמרא (מגילה פ"ק) וששה חדשים בבשמים להסיר זוהמת הבשר ולהעבירה ובתמרוקי הנשים שאר תכשיטין, והה"ר יצחק הכהן ז"ל דבר דברים טובים וז"ל כבר היה נהוג ודת מקודם לנשים שראויות שתנשאנה למלכות שמפקידות אותן ביד סריס שומר י"ב חדש וזה לנסות ולראות אם תעמודנה בבריאות בכל תקופות השנה כי יש שטבען מתחלת ברייתן לחול עליהם איזה חולי באחד מהתקופות וכמו שראוי שיבחרו למלך חשה יפה ושלמה באבריה כן ראוי שידעו שהיא בריאה ואי אפשר לדעת זה בבירור עד שינסו אוהה איך תתנהג בד' תקופות השנה וימי אותה השנה קורין אותם ימי מרוקיהן. ולשון מירוק יתקרב ללשון הוכחה וכדי לראות הטובה הזאת לשמירת בריאותן שבששה חדשים שהם ימי הקור היו סכות גופותיהן בשמן המור כי מסגולות המור לחמם האברים החיצוניים הנפגעים באותה העת מן הקור ובו סגולה לחזק ולחמם האברים הראשיים וכלי ההולדה. וששה חדשים שהם ימי החום מרגילות בבשמים הרחניים המנגדים לעפושים הנמצאים באותו העת ומצחצחות עור בשרן בתמרוקי הנשים עכ"ל, ולפי דבריו המו"ר הוא הנק' מוס"ק אשר לו הסגולו' הנזכ', אמנם הה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב וז"ל וכתב אחד מהחכמים ז"ל לא נודע למפרשים מהו שמן המור ואני ידעתי מה היא ומה מעשהו הוא נקרא שמן מירר"א בלע"ז ובערבי מור יעשו הרופא ממנו ומסיכ"ר וזעפר"ן גרגרים להריח בנחת והוא שמן מופלא, והעיד אחד מהחכמים היושבים בירושלים כי אומרים הישמעאלי' המביאים המירר"א כי שם המקום אשר ילקטוהו שם הוא בערבי שרא"ל והוא בלשון הקדש הר המור וככה מעשהו יוכתש ויובא בחצאי ביצי' מירושלים אשר בהן הלובן ויושם במקום לח ושם המס ימס וישוב שמן מעצמו:
פסוק יג:ובזה הנערה באה אל המלך את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית הנשים עד בית המלך:
פסוק יג:ובזה הנערה וגו'. תרגם המתרגם ובהדין זמנא בתר דשלמין תריסר ירחי שתא עולמתא עיילא לות מלכא הנה ביאר ובזה בזה הזמן כלומר אחר עבור זה הזמן ואחרי' פירשו ובזה התיקון הנערה ואין הבדל בענין רק בלשון ואפשר שהכל א' ובזה הזמן שנשלם התיקון הנה הנערה באה, וענין את כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה עניינו אצלי מה שכתב הה"ר שמריא איקריטי ז"ל ר"ל כשהיה מגיע זמנה לבא אל המלך כל שר ואדם וסריס שהיתה שואלת שילוונה היה נתן לה ע"כ, כי בזה ידוקדק היטב אומרו לבא עמה שהיתה שואלת שרים רבים ונכבדים שילוו עליה, ומצאתי סמך לדבריו במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ו) בפסוק ותלקח אסתר אמר שם מתלקחת בקולות דין אמר אנא יהיב מאה דינרין ועליל עמה ודין אמר אנא יהיב תרתין מאוון ועליל עמה, הנה שפירשו ענין הלקיחה הזאת שכל אחת ואחת במנחה פניה יחלה לבא עמה אחרי שהיא לא בקשה שום אחד כי אם אשר יאמר הגי אשר לסבה יורה שהוא היה מתרפס ברצי כסף והטעם כי מי שיכנס עמה אין ספק שאם היא תמצא חן בעיני המלך שגם הוא רבו יתירא יתוסף ליה וכיוצא בזה איתא (שם) במדרש כל הנשים שהיו בחצר היו מקשטו' אותה שכל מי שהיה רואה אותה אומר זו נשאת למלך ותהא מכבדת אותנו הגם כי כל זה נאמר על אסתר בכל זאת גם ליתר הנערו' היו שרים באים עמה והיא מבקשת אותם לא כן אסתר כי היא לא היתה מבקשת שיבאו עמה והם היו מבקשים לבא להנאת עצמם.
פסוק יד:בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני אל יד שעשגז סריס המלך שמר הפילגשים לא תבוא עוד אל המלך כי אם חפץ בה המלך ונקראה בשם:
פסוק יד:בערב היא באה וגו'. היא הגזירה השנית ועניינו מה שקדם בדברי הה"ר מאיר עראמה ז"ל (מד' פ"ח) כי אחרי שנעשה לה ארח נשים ששה וששה היא מעצמה באה אין צורך שיקראוה ולא שישלחוה אלא היא מעצמה באה וכל זה להורות על מעלת אסתר שלא באה מעצמה אלא שמביאים אותה וכמו שיבא בס"ד, וענין צניעות זה לאמר שלא היה משמש מטתו ביום כבר כתבנו למעלה כי משום מעשה שהיה בדבר ושתי לכן גדר עצמו משם ואילך בפסוק גם ושתי המלכה תמצאנו ומזה נטעום טעמו של מקרא זה אשר יקשה שתבואנה דברי רוח הקודש לשבח הרשע הזה כי היה בו צניעות וכן לא יעשה אלא שמתוך צניעותו זה נזכור גנותו בשכבר ולכן מיעטה רוח הקדש בדבר בשלא תלה הדבר בו שהוא לא היה שולח אחריהן ותלה הדבר בהן בערב היא באה וגו' יושג במעט עיון. והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב וז"ל אל בית הנשים שני הוא בית שני כי בית ראשון שבאו שם בבתוליהן הוא בית הגי ובית שני שבאו אחר הכנסן בית המלך בין נבעלו בין לא נבעלו אלא שנתייחדו הנה הוא ביד שעשגז והן נקראות פילגשי המלך ושם תשבנה כי לא תצאן להבעל לזולתו כי יהיה זלזול של מלך, גם לא (לו) תבא מעצמה אחר שנתייחדו עם המלך כי אם חפץ המלך כאשר יחפוץ בפתע קוראה בשם, והרבי אברהם ן' עזרא כתב אל בית הנשים שנית פעם שנית ובא לשון זכר כמו בפעם הזה ואין בזה צורך ולא טעם עד כאן לשונו, והמתרגם תרגם לידה דשעשגז רבא דמלכא נטיר מטרוניתא ושמה מתכתב ונראין הדברי' כי אחרי ששום אחד מהן לא ידע' המלך כי אם לילה אחת חיישינן לאיחלופי כי בנות השרי' והסגנים תשתדלנה לבא פעם שנית ושלישית ושמא מתוך כך תמצאן חן והשוחד יעור פקחים לכן הוצרך ליכתב שם כל א' מהנבעלות וכ"ת לא חיישינן שיחליפו שמותיהן לא כי מורא מלכות רב הוא ובאחת יכסלו ויבערו.
פסוק טו:ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה:
פסוק טו:ובהגיע תר אסתר וגו'. היא הגזירה השלישית נהורות עוצם ההשגחה בה כמו שיבא וכבר נכתב ונשנה ונשלש למעלה כי סרבנות זה הנה הוא כדי שלא יראה מזמנת עצמה למשכב רק שהיא אנוסה בכל פרטי פרטיה, בביאור הכתוב הה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב דברים צדיקים זה לשונו בהגיע תר שלה הועיל זכות אביה אביחיל וזכות האב המגדל אותה הוא מרדכי והיא עצמה שעזר' לנפשה במוסרה שלמדה ממרדכי שלא בקש' דבר כמנהג האחרות זולת מה שיאמר הגי כי הוא יודע ורואה תכונות הנשים וישבחנה מזולתה במדות והיא שהיא היתה נשואת חן בעיני כל רואיה והכל יודוה וישבחוה מזולתה במדות, כל זה הועיל לה שלא קרה לה כמקרה האחרות לשוב בבקר ליד שעשגז. מצורף לזה שהגיע זמנה בעת שיהנה האדם מהחברה מצד הקור. והטבע הוא אז חזק אל התשמיש והוא חדש טבת בתחלת התקיפה שבו התחילה גם כן שנת תמרוקיהן ועברו כל הארבעה תקופות אבל לא עברו כסדר הטבעי שהוא מניסן לניסן או מתשרי לתשרי וזהו שאמר למעלה ויבהל את תמרוקי' כי לא רצה להוחיל שהתחיל מניסן כל כך היה חשוק ממנה מצד חשיבותה עד כאן לשונו, ובזה נתבאר היטב אומרו בת אביחיל שלא נזכר עד הנה כי בא להורות על זכותו עמדה לבתו גם אומרו אשר לקח לו לבת אשר כבר נזכר בשכבר במקומו הראוי לו ופה אין לו טעם אלא שהדבר להורות על טוב המוסר שלמדה ממנו. והוא נאה ומתקבל, וכיוצא בו אל הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל והוסיף עוד וזה לשונו ואפשר לומר כי שלח הגי לשאול את פיה מה תבקש, ותשובת' כי לא בקשה דבר כי אם אשר יאמר הגי ויש בזה מטוב המוסר על רעותיה המובאות אשר נאמר בהן את כל אשר תאמר ינתן לה, ומשמירת התורה כי אשר יאמר הגי היא מוכרח' בו ואמר ותהי אסתר נושא' חן כאילו החן הוא הנשוא והיא הנושא שלו שהיא נושאתו בעיני כל רואיה כי חן וכבוד יתן ה' להולכי' בתמים שלא כדעת מי שפלפל ובלבל דרכה של אסתר כי אמר כי לא בקשה מהצריך אליה כי אם אשר יאמר הגי והיא מבקשת ומוציאה משלה כל הצורך כדי שתהא ראויה לבא אל המלך כדי שלא להטריח את הגי שאם לא היה מספיק לקשוטיה ולצרכיה הניתן לה ולא היתה שואלת ומבקשת היתה פושעת בעצמה אלא שהיתה מבקשת וממלאה כל הצורך משלה ומפני זה וכיוצא בו היתה נושאת חן בעיני כל רואיה, וכל זה אצלי נטיה מיושר הדעת ומן האמת בעצמו ויהי לו אשר לו עד כאן לשונו. ומה שכתב החכם ז"ל ואפשר לומר כי שלח הגי לשאול את פיה מה תבקש וכו' גדולה מזו אז"ל במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ד) לא היתה אסתר מבקשת לעשות דבר והיה הגי ירא ומתיירא שמא יהרגוהו והיה אומר לה אין את מתקשטת כשאר הנשים וכמו שהקדמנו למעלה בפסוק ויבהל את תמרוקיה ומדברים אלה למדנו כי אין דבר לא בקשה דבר מוסב אל כל אשר תאמר ינתן לה לבא עמה לבד רק לבא עמה מבית הנשים עד בית המלך אלא על כל הקשוטין ותמרוקין ודברים אחרים, ועם כל זה שלא נתקשטה כל כך כנשים אחרות ולא הלכה בגדולות ונפלאות ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה כי יופיה וטוב מראיתה היה טוב ונעים ולא היתה צריכה לקשוטין ודברי' אחרים, וטעם אמרו בפסוק זה שם אביה ושהוא דוד מרדכי ושלקחה לבת הכוונה היא להגיד כל הבחינות והצדדי' אשר שמה אסתר הצדקת מגמת פניה לנוס ולהשמט מגוי ערל וטמא הזה כי הביטה אל צור אשר ממנה חוצבה והוא אביחיל שהיה זרע קדש מחצבתה יהודי כשר וגם אל קרובה וגואלה מרדכי הצדיק אשר היה ראש הגולה יושב בשבת תחכמוני ביהדות וכשרות ועמד בפרץ ומסר נפשו על קדושת שמו הגדול כנזכר למעלה, ומה גם שלקחה מרדכי לו לבת וכמאמרם ז"ל אל תיקרי לבת אלא לבית. אשר כל אלה שתה הצדקת הזאת לנגד עיניה ולפיכך לא בקשה דבר מתענוגי הנשים ותמרוקיהן. כי היתה דעתה הפך כל הנשים לא לשאת חן וחסד בעיני המלך כדי ליכנס לפניו רק להבזות לפניו כדי לצאת מבית המלך ולחזור בבית מרדכי. האמנם כוונת מסבב הסיבות ויודע העתידו' לא כן אדרבה זאת הית' סיבה שנשאה חן בעיני כל רואיה ועלתה לגדולה כדי שהבא פדות ותשועת עמו ישראל על ידה וכמו שהיה.
פסוק טו:ובמדרש רבנין אמרין ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה בעיני העליונים ובעיני התחתוני' כד"א ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. הכוונה מבוארת כי מצד התנהגה בכשרות וצניעות היא היתה סבת הנשיא' חן אעפ"י שהיא לא הקפידה לקשוטין ותמרוקין והיתה דואגת ונעצבת לא צהלה ושמחה אשר כפי הטבע היה ראוי להיות זו סבה נאותה לשאת את טוב יופיה ולהדאיב את מראיתה וכי תראה כעורה בעיני כל רואיה. עכ"ז בבחין ה' את חדרי לבבה כי כל מעשיה וכוונתה לשמי' למצא דרך וסוג שלא לטמא נפשה בשכיב' ערל וטמא אשר בזה היתה נושא' חן בעיני העליונים, בלי ספק כי גם בעיני התחתונים נמשך חוט של חן וחסד עליה ומצאה חן בעיני כל רואיה, כי אם תהפך הכוונה ולא תחוש האשה למצא חן בעיני העליונים רק מגאוה וגודל לבב לבטוח על יופיה בודאי הגמור כי לא יועיל לה היותה יפת תאר וטובת מראה כי אין מעצור לה' להשניאה בעיני כל רואיה ומעשה דבנות ציון יוכיח וגם מעשה דושתי כי כל יופיה וטוב מראיתה לא עמדו לה לבטל גזרתה אשר נגזר עליה על רוע מעלליה כמאמר' ז"ל.
פסוק טז:ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו:
פסוק טז:ותלקח אסתר אל המלך וגו' אל בית מלכותו וגו'. אמר התארים האלה אל המלך וגו', ואל בית מלכותו וגו' אשר לא אמר כן בעת הלקיחה אלא אל בית המלך לבד. ועוד כי שם לא כתיב אחשורוש אלא סתם המלך ועוד יש מקום עיון מדוע נתעכבה עד החדש העשירי אם אמת הדבר שותיטב הנערה בעיניו וכי נשאה חן וחסד לפניו כמו שאמר הכתוב למעלה ואם יאמר אומר כי זה חדש העשירי הוא לשנות עולם שאז נשלמו לה השנים עשר חדש ששה וששה כמשפט הבאות לפני המלך עם כל זה יקשה מפני מה מרשמת פה החדש ושם החדש ובאיזה שנה מבכל תר הגיע לשאר הנערות, לבי אומר לי ישבח צדיק חומל קדושיו ומחונן אותם בעיני כל רואיהם אכן אחרי שבודקם ותוהא בקנקנם גם ה' באסתר רצה לבדוק אולי מצד ראותה נשאה חן בעיני המלך מכל הנערות תתגאה ותשכח אהבתו יתברך ועמו או לא וכן המלך אחשורוש עם שנפשו דבקה אחריה גדור בעריות הוה כמאמר רבותינו ז"ל אצל בערב היא באה ובבקר היא שבה וגדר חשקתו עד שבדקה גם הוא אם להבא תמצא חן בעיניו כן ועל כן לא הביאה אל הבית המיוחד לאשה אשר עתידה למלוך תחת ושתי הנקראת בית מלכותו וגם לא נקרא שמו עליה רק הביאוה אל בית מבתי המלך וחצרות פלגשי המלך הנקרא בית המלך סתם ולא בית מלכותו ככתוב אכן כשנאמר למלך צדקתה כי לא בקשה דבר בחציפות כאחרות אז נודע לו ענותנותה וצניעות שלה והיות החשיבות מצד עצמה ויאהבה וצוה כי תהיה נלקחת אל המלך אחשורוש פירוש שיאמר לה בשם כי הוא חפץ בה ושתבעה בפה ושכבר גילה בפיו להביאה אל בית מלכותו היא ולא אחרת עד הזמן ההוא ולא אחריה תבוא שם אחרת להבעל אלא היא המשלמת וממלאה מקום ושתי ותהיה בבית נכון וקרובה אצל בית המלך לכשתאוה ותחשוק לה תהיה באה תכף ומיד וגם כמו שמצאה חן למטה מצאה חן למעלה תחלה כי על כן כות' הכותב מנין החדש ושמו והשנה כי מתעדן הכתוב בספור מעשיה ומקריה אחר שלא הקלה דעתה כאשה לתענוגי העולם ובמעט התר או התר גמור כאומרם ז"ל אכן שם חדש טבת כי טוב הוא לנשי' יוכיחה ומרז"ל אצל ויראו בני האלדי' את בנות האדם כי ט"בת הנה טבת כתיב כי יופיפיותן ושלמותן תליא בטוביות הנפש וכאשר ראו בני האלדים את בנות האדם החשובות שבזמנם כי טובות הנה מצדן ולא יוכלו לנגוע בלבושיהן נטו אחרי הנשים אשר בחרו הנה בהם והם בהן וזהו שרמז בנדון דידן העשירי קדש רמז לעשר מאמרות ועשר דברות והכל א' ליודעים ושמו טבת טבת כתיב בהיותה ממולאת ממקור הטוב והחסד והזכרת השנה היות שנת ז' למלכותו נאמר על שבע שני עולם והשמטה משבע ימי החסד והטוב הוא הרמז לימי עולם וכללות הבנין ואסתר בסוף השביעית מסתתרת ומתעלפת בהן לקבלת השפע אחר שעל הארץ השפיעה שפעה כדי לשוב להתגלות ככוכב אסתהר המאיר וזהו ששתי שמות נקראו לה לאסתר ובלי ספק ראויה הצדקת הזאת שתלבשנה מלכות עליון מצד פעולותיה ולזה אמר כי אהבה המלך אהבת נפש כנראה בפסוק הבא אחרינו:
פסוק יז:ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי:
פסוק יז:ויאהב המלך את אסתר. סתם עתה לכלול מלכותא דארעא ומלכותא דשמיא והכוונה כי אהבה בערך הגדולה והכבוד ואמר מכל הנשים כלומר יותר מאותן שהיו כבר נשים בעולות ויקרות וחשובות לפני המלך ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות כמאמר רבותנו זכרונם לברכה אלו היה רוצה לטעום טעם בתולה טועם טעם בתולה. היה רוצה לטעום טעם בעולה טועם טעם בעולה פי' כי רוצה היצר הרע בקב ותפלו' אשת איש ושתהיה בתולה ולא נמצא כי לא אפשר כי אם באסתר שהיתה אשת מרדכי כמאמרם זכרונם לברכה אצל לבת אל תקרי לבת אלא לבית ורחמה צר מאד אשר לא נתן להתיש לבולמוס היצר הרע ולכן להיות בה תרי טעמי דאמרן אהבה ביותר מכל הנשים הנשואות שלו ומן הבתולות שעדיין לא נבעלו וזה הוא כי הוא בעצמו שם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי בשכבו עמה על משכבו והמבחין בפי' זה ירא' כמה הוספתי משלי על פי' שפי' חכמי ספרד בפי' למגלת אסתר. מצאתי כתוב ויאהב המלך וגו' בנשים שייך אהבה מפני הנאת השכיבה ובתולות שייך חן שעדיין לא שייך בהן אהבה לפי שהגוף לא נהנה עדיין מהן אבל המלך אהב את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות עד כאן לשונו, ואומרו וימליכה תחת ושתי יראה בתחלת העיון כפל גדול ללא צורך אחרי שקד' וישם כתר מלכות בראשה היא הממלכה ומה לה עוד, ולכן רז"ל במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ד) אמרו וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי עד שהמליכו את אסתר היתה איקונין של ושתי קיימת כיון שנשא את אסתר בת טובים בת גנוסיא אמר תחת ושתי תיסק אסתר הדא הוא דכתיב וימליכ' תחת ושתי עד כאן, הנה מתחלת דבריהם ומאחריתם תראה ובחנת כי הוקשה להם כפל זה ולכן בחרו דרכ' והושיבו ראש וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי עם שלא דרשו ולא חדשו בו דבר רק להורות שקשה בעיניהם כפל זה ואמרו דלדרשא קא אתי וכן בסוף דבריהם הדא הוא דכתיב וימליכה תחת ושתי כי זה היה זר בעיניהם ולכן דרשו תיבת תחת לשון ירידה לשון ארמי תחות ושתי תרד ושתי ואומרו בת טובים בת גנוסיא הם דברי בעל המאמר כי הם לא ידעו עדיין עמה ומולדתה, או שעל פי מדותיה דנו כי היא בת גדולים וטובים ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ד) דברים הללו בתוספת טובה זה לשונו אמר רבי לוי איקונין של ושתי לא היה כמותו בעולם כיון שנכנסה אסתר היתה נאה יותר מאיקונין של ושתי, איקונין של ושתי הית' מעל מטתו וכשנכנסה אסתר טרד איקונין של ושתי והעמיד איקונין של אסתר עד כאן, וטוב משניהם במדרש לקח טוב איקונין של ושתי היה לו על מטתו וכשהנשים נכנסות היה מסתכל באיקונין של ושתי ולא היו כמו ושתי וכשנכנסה אסתר הוציא איקונין של ושתי וצייר איקונין של אסתר ע"כ, ואני אומר כבר קדם אלינו למעלה כי היתה ושתי רבת המעלה והיחס עד שלא היה אחשורוש כדאי לה, ושעל כן גבה לבה וזחה דעתה עליה למרוד בו, כי על כן היתה עצת הנערי' שלא תהיה האשה אשר יבחר רק טובה בעיניו שיהיה טובה מצד עצמה כי כל עוד שתשפל מדרגתה ויחסה תשפל בעיניה ותכבד למלך ותשרתהו. ועתה בבא תחתיה אסתר אשר לא נודע מאין באת' ומי הביאה הלום ולא נבחרה כי אם מצד יופיה והיותה בעלת חן וחסד תשפל מעלתה בעיני המלך לא יעריכנה ולא יחשיבנה ולא תהיה ספונה בעיניו ואף אם ימליכנה לא תכון ממלכתה ולא תקים כממלכת ושתי. לכן הזכיר הכתוב וימליכה תחת ושתי להורות כי המלך אהבה והעריכה כערך ושתי כמו שנאמר כי מה' היתה לה:
פסוק יח:ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד המלך:
פסוק יח:ויעש המלך משתה גדול וגו'. גם זאת מאת ה' צבאות יצאה והמלך כדי לפייס השרים והסגנים גם לכל עמי הארץ על אשר הטריחם וקהה שיניהם בקבוץ בתולות להביאן מארץ מרחקי' מהן נשארו פילגשי' מהן חזרו לביתן בחרפה ובוז כי אחרי שנבחרה אסתר לא עוד בחר המלך בשום נערה ולא נפתה לבו על אשה כי כל מעיניו באסתר והדברים מוכרחים ממקומן, גם להטות חן אסתר בעיני הכל תמורת מה שתקהנה שיניהן על שנתקרבה היא ונתרחקו כלנה, כל אלה חברו לעשות משתה גדול ושיקרא המשתה משתה אסתר לא משתה אחשורוש והיתה המשתה לכל שריו ועבדיו לא לכל העם הנמצאים בשושן הבירה כאשר בראשונה כי כרובם כן חטאו כנגד המלך ולסבה זו יחס המשתה אליה את משתה אסתר, והנחה למדינות עשה שויתר להם מנדה בלו והלך כדברי רבותנו ז"ל בגמרא (מגלה פ"ק) ואפשר כי תחת העבודה הקשה אשר עובד בהן והיגון והנחה בלקיחת בתולות מהיכליהן ונשים מבתיהם צוה שיעשו ימי מנוחה ותחת איבוד ממון ופיזור רב שגרם להם כמו שקדם אלה לראות אם תצלחנה בנותיהן למלוכה ואלה להצפינן להסתירן כי ידעו אחת היא אשר יבחר ויקרב ויתרן תהיינה אלמנות חיות ויתר להם מנדה בלו והלך של אותה שנה, ועוד נוסף על כל זה, ויתן משאת כיד המלך ששלח להם מתנות ואפשר מנות הללו לשרי המדינות הרחוקים כי לא נמצאו במשתה שישמחו כל אחד במדינתו ובביתו, ולרבותינו ז"ל בבראשית רבה (פר' כ"ג)[נ"ג] דברים נפלאים אמרו שם ויעש אברהם משתה גדול, ר' יהודה בר סימון אמר גדול עולמים היה שם, ר' יודן בר [מספרתא] אמר ויעש המלך משתה גדול גדולי עולם היו שם הה"ד (דברים ל' ט') כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי כאשר שש על אבותיך בימי אברהם יצחק ויעקב ע"כ, ולבי אומר לי שהגירסא הנכונה היא ויעש המלך משתה גדול, גדול עולמים היה שם דאם לא כן היך מתוקם כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי כאשר שש על אבותיך בימי אברהם יצחק ויעקב והרי בימי מרדכי לא נאמר שהיה שם גדול עולמים אלא ודאי כדאמרן והגידו לנו כי היה משתה זה מובטח ומבושר בימי מרע"ה והיננו רחוק עם מה שהשרישונו למעלה כי בכל מקום שנא' במגילה זו המלך סתם חול וקדש שידבר למטה וירמוז למעלה. כי אחרי שע"י מלוכה זו תצמח גאולת ישראל מהגזירה הנגזר' בשכבר מיום שהשתחוו לצלם נבוכד נצר ונחת' גזר דינם במשתה אחשורוש כמו שקדם כי ראוי שישמחו העליונים יותר מהתחתונים הגם כי ע"י מלוכה זו קיימו היהודים מה שקבלו בסיני וכמו שיבא בס"ד. באופן כי גדול היום לאלהינו, ומאחי אבא הה"ר יהושע הלוי בן אלקבץ ז"ל שמעתי כי מפחדו ממה שקרה לו בהקבץ עם רב במשת' הראשון בפעם הזאת לא רצה שימצאו שם רק שריו ועבדיו לא הפרתמי' ושרי המדינות וכל העם הנמצאים בשושן רק שכל א' וא' יאכל וישתה וייטב לבו בביתו הוא ואשתו ובניו ממתנות המלך הנתנות בשם אסתר כמדובר:
פסוק יט:ובהקבץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער המלך:
פסוק יט:ובהקבץ בתולות שנית וגו'. המקרה הזה נתבלבלו בו המפרשי' וזה להיות' בורחים מדרכי רז"ל, וממה שאמרו בגמ' (מגילה פ"ק) איתא התם, ויעש המלך משתה גדול עבד משתיא ולא גליא ליה, והנחה למדינות עשה, דלי כרגא ולא גליא ליה, ויתן משאת כיד המלך שלח פרדשכי ולא גליא ליה ובהקבץ בתולות שנית אזל שקל עצה ממרדכי א"ל אין אשה מתקנאת אלא בירך חבירתה ואפי' הכי אין אסתר מגדת וגו' ופרש"י עבד משתיא חזר בכמה עניינים לפייסה שתגלה מולדתה ולא הועיל, מדסמיך ליה להאי קרא ובהקבץ בתולות שנית, אין אסתר מגדת, עבד משתיא עשה סעודה לכבודה מה שלא עשה לכל שאר הנשים דלי כרגא אמר בשביל אסתר אני מניח לכם כסף גלגלותיכם והיינו דכתיב והנחה למדינות עשה, שדר פרדשכי דורונות לשרים בשמה היינו דכתיב ויתן משאת כיד המלך ואם תאמ' היאך אתה יכול לומר שלא היה יודע אחשורוש מאי זו אומה היתה והלא כמה דלטורין היו בישראל שהיו אומרים שהיא ישראלית, אלא בשביל שהיתה נושאת חן בעיני כל רואיה והיו האומות מתגרות ואומרות זאת ממשפחתי וזאת אומר' כמו כן, לפיכך לא היה לו לעמוד על הבירור ע"כ, הנה הגידו לנו כי לא היה סבת המשתה משמחה וטוב לבב מאשר זבדו אלי"ם זבד טוב אבל שהיה משבר רוח שלא היה יכול לעמוד על מולדתה ועמה כי אחר שהיא אשה גדולה יעלת חן וטובת שכל. אם המצא תמצא היותה בת גדולים וממשפחה מיוחסת ישמח לבו ויגל כבודו, ולכן צדד על כל הצדדים לפייסה שתגלה מולדתה, וביאור הרב רש"י ז"ל מי הביאם לרבותנו הקדושים לומר הפך מהמובן מהכתובים והוא כי סבת המשתה היתה חתונתו ושמחת לבו והוא מדסמיך ליה ובהקבץ, וביאורו אצלי אשר למה עוד קבוץ שני אחרי אשר המליך את אסתר ושמח ושמח אחרים וכן דבר ומרדכי יושב הוי מעשה לסתור הקבוץ כי אחרי אשר האומן עלה לגדולה ועלה להיותו יושב בשער המלך מה ענין הקבוץ. גם דבר אין אסתר מגדת ללא צורך לכן אמרו כי מאהבתו אותה לא היה רוצה להכריחה ולא להעציב' בדבר כדי שתגלה לו בת מי היא אבל בדרך פיוס עשה כי בתחלה עשה משתה לכבודה. ודעתי קצרה עלי בדברי רש"י ז"ל שכתב עשה סעודה לכבודה מה שלא עשה כן לשאר הנשים ולמה יעשה והמשתה הנה הוא לכבוד המלכת המלכה והיאך יעשה משתה ועדיין לא הומלכה שום אחר' לכן אני אומר כי המשתה היה להורות לה כי הוא שמח בחלקו אשר נתן לו האלי"ם ובזה עשה מהערב והוא המשתה ומהמועיל דלי כרגא, ואחרי אשר לא יפול בזה מהטוב במה שהוא טוב חלק להם מכבודו בשנתן להם מתנות וביען כל מגמתו בכל זה לפייסה הוצרך לומר בכל דבר שהיה בשביל אסתר כי לא מלבו ומדרכו כי הנה הוא צר עין בממון וכמו שנראה מאחריתו וישם המלך אחשורוש מס וגו' וכמו שיבא שם בע"ה, ותמהני מרש"י ז"ל היאך שכח יד משה רבינו עליו השלום בשליחות הראשון ורצפת ירמיה ע"ה וכתב וא"ת והיאך אתה יכול לומר שלא היה יודע אחשורוש וכו' והלא כמה דלטורין היו בישראל וכו' והשיב כמודה שהיו אומרים ולא שוה להם ביען גם כל האומות אומרות כן ולא היה יכול לעמוד על הבירור, ואני אומר זאת היתה להם והיא שעמדה להם סבת ההצלה זכות שלא נמצא בהם דלטוריא, ומה גם בראותם אסתר שואלת יום כנגד יום יבא המלך והמן כנראה שרוצה להציל עצמה לבד, וכלם שמו יד לפה ולא גלו מסתוריה, ונשוב למקומנו כי המקראות על נכון כשהיה הדבר עצת מרדכי כאומרו אין אשה מתקנאת וגו' ונראה בעיני שעשה זה להכינה ולזכותה שתעשה נס זה על ידה כמו שהוא יודע כי אי אפשר לצדקת זו וכו' אלא שעתיד דבר גדול ליארע לישראל וניצולים ע"י כמו שקדם לכן העמיד אותה בנסיון מפני קשט מדת הדין שתראה היותה צדקת וזכאית שיעשה נס על ידה. ובטח בה לב בעלה כי היא לא תעבור מצותו ושתבחר שיגרשוה מבית המלך כי בזה נפשה חפצה וכמו שתשמע בפסוק ותלבש אסתר מלכות בסייעתא דשמיא ובבטחו בה יעץ קבוץ שני זה, ואף גם זאת אין אסתר מגדת. וכבר הקדמתי כי המפרשים לא רצו לטעום דבש וחלב דברי רבותנו הקדושים והמה בקשו חשבונות רבים ברם זכור אותו האיש לטוב והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל שמו הוא אשר מלא אחרי רבותנו הקדושים ונלחם מלחמת מצוה עליהם וראיתי להעתיק דבריו וה' אלהיו ירצהו וישיב לו גמולו ויעלהו לגורלו וזה אשר דבר. ובהקבץ בתולות שנית פשוטן של דברים כמדרשן כי אחרי שעשה כל זה לכבוד אסתר למען דעת מאי זה עם היא בקש לו דרך אחרת שיקובצו בתולו' שנית אולי לקנאתה ופחדה שיסירוה מגבירה תגיד למלך אם יודעת. או יודע הדבר מאי זה מהפני' על ידי קרוביה, ואמר ומרדכי יושב כי הוא נתן עצה בזה כדעתם ז"ל או שהוא מקדים טעם למה שאמר אין אסתר מגדת שאף גם זאת אין אסתר מגדת משפחתה שהוא הפרטי ואף לא עמה שהוא דרך כלל אשר זה יורה כי לא נודע להם אפי' הידיעה הכללית וכמו שהקדמנו. ואמר כאשר צוה עליה מרדכי כי אף על פי שהיה נראה לה שהיה ראוי להגיד לעת כזאת, בטלה דעתה מפני דעתו כי עת ומשפט ידע לב חכם וחזר ואמר ואת מאמר מרדכי אסתר עושה וגומר להגיד שוב מוסרה כי גם אצל הדברים כלם בין גדולים בין קטנים את מאמרו עושה כמו בזמן ילדותה ולא זחה דעתה עליה בדבר קטן או גדול, ומלת באמנה כמו חכמה, עצמה, ערמה, זהי פשוטו ומדרשו, אבל המפרשים הראשונים והאחרונים חתרו לבקש דרך שלא היה קבוץ בתולות אחרי מלוך אסתר עד שדחקו עצמם כי הרלב"ג פירש כי לפי שהגי מהר תמרוקי אסתר לא היתה מן האחרונות הבאות לפני המלך ונשארו בתולות רבות בבית הנשים וכשנשאה אסתר חן בעיניו ונתן אל לבו להמליכה צוה להביא לפניו כל הבתולות הנשארות לראות אם תיטב בעיניו איזו מהן יותר מאסתר אם ליופיה ואם לשכלה וכשחפש ובקש ולא מצא אז שם כתר מלכות בראשה, והוא שאמר שם שאהב את אסתר מכל הנשים והן הנשכבו' הקודמות לאסתר ותשא חן לפניו יותר מכל הבתולות הן הבאות אחריה שאינן נשכבות ועל בואנה אלה הבתולות אחת אל אחת לפני המלך. אמר ובהקבץ בתולות שנית ואחד מחכמי הדור הקשה עליו מכמה פנים, אם מן הענין בעצמו ואם מענייני הכתובים ואם מלשון הכתוב כי לפי דבריו לא שכב המלך עם נערה מהנערות שהרי אסתר בשושן הבירה היתה והגי מהר תמרוקיה ומנותיה להביאה אחר מלאת ימי מרוקיה ולסוף שנה תמימה באה והנה היא ראשונה, ואם המליכוה מיד אין אחריה רעותיה באות לישכב ולא לפניה כי היא מהראשונות וכל זה אפשר להעשות במעט הזמן, והכתובים מעידים שעברו מעת הקבוץ עד לקיחת אסתר ד' שנים והנה אין ספק שיוכלו לבא בהם כל הבתולות אבל אסתר אחר שבאה ראשונה אל המלך הושבה אל בית שעשגז שהוא בית שני ככל שאר הבתולות הנשכבות עד שבאו כל הבתולות לפניו אחר התקבצם שם וכשלא מצא כמותה אז חפץ בה ונקראה בשם להמליכה. ובאמת שאין בזה קושיא על דבריו כי הכתובים מכריעים כי לא קובצי בתולות שושן בתחלה שהרי נאמר שם ובהקבץ נערות רבות אל שושן ותלקח אסתר. הרי שקבצו משאר המדינות אל שושן ואז נלקחה גם אסתר והלכו לפני המלך כמה וכמה מהבתולות הקודמות לה כי מעת בואנה היו עומדות במרוקיהן ולעת הלקח אסתר מהר והבהיל תמרוקיה, גם מהמשך הכתובים נ"ל כי לא שבה אסתר מלפני המלך אל יד שעשגז כי מיד אהבה המלך והמליכה אבל מה נעשה כי לפי דבריו אין כאן קבוץ בתולות כי אם הבאות מקובצות ומה טעם שנית, ומה זה שסמך ואמר ומרדכי יושב בשער המלך ועוד כי לפי דבריו היה ראוי לפנות מקום בין ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ובין ותשא חן וגו' ולהכניס בין אלו הדבקים ובהקבץ בתולות שנית והראב"ע פי' ובהקבץ בתולות שנית הטעם השנית כבר היה מרדכי יושב בשער המלך כי זה בשנת ז' והמשתה על דבר ושתי בשנת ג' ואז"ל כי נתחייבו בני ישראל מיתה בעבור שאכלו בשלחן המלך פת בגו ושתו יין משתיו עכ"ד, גם עליו הקשה ואמר מה הוא זה שיעצו לו נעריו לקבץ בתולות כיון שעשה כן בלקוחי ושתי וכמו שכתבתי למעלה ולי אין בזה כ"כ מן הקושי כי הזכירו לו כן לשעתו לפקח צערו ואם אין זה דרך נכון ועכ"פ יש ללמוד מדבריו כי במשתה הראשון טעו ישראל בפת בג המלך וביין משתיו אך בהקבץ בתולות שנית אשר נלקחה אסתר בי ועשה המלך משתה גדול לא טעו כי אז מרדכי יושב בשער המלך למחות בידם, ואחד ממפולפלי הדור כתב עליו אנה פנה שכלו של ר"א כי בכל חלקי הכתוב הזה לא דבר נכונה, כי מה שפירש שנית לפעם שבו נלקחה ושתי איך יזכור שנית בהצטרף אל ראשון שלא נזכר כלל, והנה גם הוא אינו מהתימא כי בערך שהוא נודע ונהוג בזמן ההוא עד שלא הוצרך להזכר בפעם הראשון, אמר שנית כשיצטרך להזכיר הקבוץ השני. גם מה שהוסיף להקשות עליו כי מה טעם שיזכיר שהיה יושב בשער ושופט קודם שנלקחה אסתר או לאי זה תכלית, כבר סלקנו מעליו זה הקושי אם כפי' הראשון בשני פני' ואם בפירושו של הראב"ע עצמו כי מפני זה לא טעו במשתה זה, ומה שהקשה עליו שאין ענין יושב בשער המלך על דבר המשפט והאריך בזה ברב ראיו' מפה ומפה. הנה לא נמצא אתנו שהוא יפרש כן אלא שהיה יושב בשער המלך כדניאל שהיא למעלה, ואחר שהעמיס עליו קושיותיו פי' הוא כי ענין ההקבץ שנית הוא כלפי שאמר למעלה ובהקבץ נערות רבות ותלקח אסתר אמר עתה ובהקבץ בתולות שנית והענין כי הפקיד לא הביאם אחת אל אחת אל שושן הבירה אשר שם מושל המלך אלא כשקובצו מהן רבות שלחום אל שושן אל יד הגי ועבר זמן בהקבצם אחת אל אחת מהנאספות עד שבאו לכלל מספר רב כדי לשלחם שנית ועז"א ובהקבץ בתולות שנית כי כשנקבצו בתולות קבוץ אחר קבוץ והיה אפשר שיבא איזה היזק בכבודה של אסתר אם באולי יבחר המלך באחת מהבאות מחדש כי מאותן אשר היו בקבוץ אשר בשושן עד הנה כבר נבחרה אסתר מתוך כלן והגיעה שתתעזר מאיש הרשום היושב בשער המלך להודיע מה הוא לה כי כבר ישמח לב המלך והשרים בבת מלכים ואף כי היה מעם שאינה מדתם ומתי ימצא החן והיופי והיותה בת מלכים באחת מהבאות כמו באסתר, ואם באולי ימצא יבא נא קורבת מרדכי שהוא מזרע המלוכה וגדול בבית המלך ויכריע בינה ובין צרתה עכ"ז אין אסתר מגדת וגו' מה טעם ואת מאמר מרדכי אסתר עושה כי היא בעיניה כגוזר ומצוה לא כמיעץ, ואעפ"י שהיה נראה לה שהגיע השעה להתייחס אליו ושזו היא העצה הטובה, היתה עושה מאמרו כהלכתא בלא טעמא, ולא שהיו שואלים ודורשים על עמה ומולדתה שאם כן שתיקתה כהודאה שהיא בת בני בלי שם ולמה לא תשמיע קולה גם הוא גם היא ואמר כי עושה מאמרו לא ע"י האוהבים כי אם ע"י הצעיר הנשמע לאדירו הגדול ממנו שחובה עליו לקיים מצותו, כל אלו דבריו ויותר מהמה, וגם עליו יעבור כוס המעמוסים והקישיו' מכמה פנים, אם מהענין בעצמו וכי שוטה היה בעיניה המלך שהכתיר והמליך ועשה משתה גדול והנחה ומשאת טרם בא לפניו כלן בענין שיבחר וימאס ויחזור ואין לדבר סוף, ועוד מה הוא זה שאמר אחר עצת נערי המלך ויעש כן והנה לא עשה כן, כי הם אמרו ויפקד בכל מדינות ויקבצו אל יד הגי ואחר כל אלה הדברים הנערה אשר תיטב תמלוך והוא המליך בתחלת הקבוץ, ועוד כי אין הקבוץ בתולות שנית כדבריו כלל כי הכל קבוץ אחד והיה ראוי שיאמר ובהביא בתולות שנית כי כל הקבוצים שם אחד להם לא ראשון ושני, ועוד כי אינו מוכרע כלל שבהגלות שהיא מזרע מלכות ישר' תדחה צרתה, אדרבה אולי תקרבנה. ואם הם אינם חוקרים מי היא איך יעלה על לבה לקרב עצמה במה שהוא שקול לרחק ולא לקרב. ומ"ש שאם היו שואלים שתיקתה כהודאה שהיא מבני הפחותים, הלא זה חפצה ורצונה שיגרשנה מחיקו ויוציאנה מביתו, וכי להבעל לערל היא חפצה או להתכבד בכבוד המלכות אשר בזה אין זה כי אם הקל בכבוד הצדקת המזוקקת שבעתים המנויה בכלל ז' נביאות, ואחד מחכמי הדור פי' כי ההקבץ שנית הוא שהן נקבצות בבית שעשגז אחר היותן נבעלו' ופי' בתולות למבראשונה דבר ובין קבוץ לקבוץ י"ב חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן, אמר הכתוב כי בהקבץ פעם שנית אל בית שעשגז שהיו ראשונה בתולות כבר עמדה לו שעה למרדכי כי נתמנה להיות יושב בשער המלך מה שלא היה כן בעת קבוצן ליד הגי ואולי שעלה באותה מעלה לכבוד הבת אשר הוא אומן חותה, וכמו שבקבוץ הראשון אעפ"י שנשאה אסתר חן ושנה אותה הגי לטוב, ולא הגידה אסתר עמה ומולדתה לפי שמרדכי צוה עליה כן וכמ"ש למעלה שלא הגידה את עמה ואת מולדתה כן בבואה ע"י הקבוץ השני אל בית שעשגז שהיא במעלת פלגש המלך או שמרדכי כבר עלה להיות יושב בשער המלך והיתה יכולה להתכבד בו. עכ"ז אין אסתר מגדת וגו' כאשר צוה עליה לפי שמאמרו עושה, ולא זחה דעתה לסור ימין ושמאל אפי' בדבר מפורסם שהכל יודעים שהיא ישראלית שכן דעת החכם המפרש דרך זה וכמו שכתבתי בפסוק ותיטב הנערה, וכ"ש אחרי שמלכה שאינה צריכה לכך, ואעפ"י שזה הפירוש ממועט הגמגומים יותר משלפניו עכ"ז נדחק בלשון הכתוב הרבה כי אומרו ובהקבץ בתולות שנית הנה הן בעולות ועוד שלא אוכל לשער מן הכתוב ומן הסברא שאחר שהובאה לפני המלך הוחזרה ליד שעשגז בשם פלגש כי מיד אהבה מן הנשים ומן הבתולות והכתירה והמליכה לא שהלכה מאתו עם הפלגשים ואח"כ נקראה בשם, וכן ירמזון המקראות לא זולת זה, וכמו שכתבתי ובעל הפירוש בעצמו גמגם בפירושו זה מפני שהיו אלו הכתובים ראויין ליכתב קודם ותלקח אסתר, ונמלט מגמגום זה כשאמר כי גמר ענין לקוחיה בראשונה ואח"כ חזר לגמור ענין מוסרה אצל מרדכי, וכמה כתובים נוהגים כן ובמגלה זו קדם זכרם והם והקרוב אליו כרשנא לדעת הראב"ע, וכל אלה המפרשים נבוכו בכל זה מפני שלא שיערו קבוץ בתולות שנית אחרי שאסתר הצליחה למלוכה ואנו אין לנו אלא דברי רז"ל וכ"ש כי מלבד שדבריהם אמת הכתובים מתיישבי על פשוטן כדבריהם, ע"כ מתק שפתיו ובפסוק הנמשך אשיבה ידי על אומ' ומרדכי ישב:
פסוק כ:אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה באשר היתה באמנה אתו:
פסוק כ:אין אסתר מגדת. כבר קדמו דברים רבים בביאור דברים הללו בפסוק שלפני זה, ויש לי לדקדק חילוף הנמצא פה, כי למעלה אמר לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה ופה אמר אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה הנה השינוי בשני פנים אם בקיצור אם בחילוף כי בראשונה את ואת, ובאחרונה לא אמר אלא ואת, ובראשונה הקדים עמה למולדתה ובאחרונה הקדים מולדתה לעמה, ולא נמצא למפרשים התעוררות על זה. וראשונה יש לי להקדים מה שמצאתי כתוב במדרש לקח טוב בדבר ישיבת מרדכי בשער המלך, ואם הוא כתב בפסוק בימים ההם ומרדכי יושב וגו' ידוע ששניהם שוים לטובה ויש ליתן את האמור של זה בזה וז"ל, ומרדכי יושב בשער המלך מה ענין זה אצל זה, אריב"ל מלמד שהיה אחשורוש שואל לאסתר. בת מי את. והיא אומרת לו בן מי אתה, והוא אומר לה אני מלך בן מלך, והיא אומרת לו אני מלכה בת מלך. ומאי זה אומה אמרה לו מתוך דבריך הרגת את ושתי ואתה מרבה דברים כדי למצוא בי עלילה, לא היו המלכים עושים כן שהרי נבוכד נצר היה מכניס לפניו דניאל שנא' (דניאל ה' י"ג) אדין הונעל דניאל וגו' ובבלשצאר כתיב (שם ב' כ"ו) באדין דניאל הנעל קדמוהי ואתה אינך מבקש מחכמי ישראל. אמר לה ויש מזרעם בעולם אמרה לו הרי מרדכי. בימים ההם ומרדכי יושב עד עכשיו היה מתהלך לפני חצר בית הנשים כיון שאמר' אסתר לאחשורוש למה אינך נוטל עצה מחכמי ישראל אלא אתה מתיעץ משרי פרס ומדי וגרמו לך להרוג את ושתי מיד קרב למרדכי ושם לו קתדרא לישב בשער המלך להיות שופט בימים ההם עכ"ל, הנה בדברים הללו ישוב הגמגומים כי אחרי ששאלת המלך היתה עכשיו מפיהו אל פיה לא כראשונה אשר היתה השאלה מהגי ואם אפשר שהיה בשם המלך סוף סוף עדיין לא דבר המלך עמה אמנם עתה כי בפיו מלא לשאול ממנה היה נראה כאנוסה בדבר ומוכרחת להגיד, הגיד הכתוב כי גם עתה אין אסתר מגדת, וביען שאלת המלך בת מי את. שבכלל מאתים מנה ומיודעו בת מי הוא יודע מאי זה אומה, שורת הדין לומר אין אסתר מגדת מולדתה בתחלה שהוא על בית אביה ע"ד כל המפרשים ואחר שמהדברים אשר בינו לבינה נראה שנואש מדעת בת מי היא בפירוש ובקש לדעת עמה כי משם אפשר לעמוד על אביה לכן קצר במולדתה והאריך בעמה ואמר ואת עמה, יושג במעט התבוננות, ואומרו ואת [מאמר] מרדכי וגו' עם שכבר דובר בו נכבדות, אף גם זאת להיות כפל זה רב ובאריכות דברים יצטרך גם לכפל ורבוי ביאור. ואומר כי האמת והצדק הוא דברי רז"ל כי לא על הסתר מולדתה ועמה דבר כי זה נאמר בשכבר, אבל על דבר אחר נפלא ממנו והוא מה שאמר בגמרא (מגילה פ"ק) ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר חנינא בר אבא מלמד שהיתה מראה דם לחכמים כאשר היתה באמנה אתו, א"ר אבא בר לימא מלמד שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושב' בחיקו של מרדכי ע"כ, ופרש"י וטובלת מחמת מיאוס שלא תהיה מאוסה לו בשכיבת נכרי ע"כ, ובתוספות ויושבת בחיקו של מרדכי ואעפ"י שלא היתה הבחנת ג' חדשים כיון שהיתה אשתו כבר, ולא היתה יכולה להמתין בכל פעם ג' חדשים זמן הבחנ' אינו מחוייב בשביל זה לפרוש מאשתו ע"כ, ובתוספות אחרים כתוב, וא"ת והא לא היה שם הבחנת ג' חדשים שהרי בכל יום היה אותו רשע אצלה, וי"ל שהיתה משמשת במוך ע"כ, והה"ר יהודה ן' שושן ז"ל כתב בחלק המדרשות. ז"ל ואמרם מראה דם לחכמים נראה שלא לשמש עם המלך עושה כן שכיון שהיא אנוסה בשמושה אם משמשתו נדה מה לה. אלא לצורך בעלה מרדכי היהודי עושה כן, ולהיות טהורה בכל עניינה בימי טוהר שלה, וזה שלא כדברי רש"י ז"ל שפי' וטובלת מחמת נקיות וכו' נראה מדבריו שלא היתה משמשתו למלך בעודה בנדתה ואפשר שגם רבינו ז"ל מודה שמשמשתו נדה אלא שלא הוצרכו בעלי הגמרא (מגילה פ"ק) לומר שטובלת לנדתה לצורך ישר' בעלה אלא להודיענו שגם כשהיתה טהורה היתה טובלת מפני מיאוס שכיבת הנכרי ורבים יתמהו איך היו מסכנים עצמם ומחייבים את ראשם למלך ומזלזלים במלכות, וזו מדה שאינה מדה, ואני אומר כי ראוי לאסתר להכין עצמה למרדכי בעלה כל מה שאפשר לה כדי להראות לו כי ביהדותה היא עומדת ואינה רוצה בקיומו של איסור, והנה גם הוא הולך אחריה ומחזיקה בעתים מזומנים כי היא חלקו והוא היה מהזקנים אשר בשער, גם כי הוא גדלה וזה נודע היה להם אלא שהיא והוא אין מגלים מה הוא לה ויד היה לו ליכנס בארמנותה ואלו פירש ממנה אולי תתייאש מן היהודים בראותה נכרי את מקורה הערה. אך עתה ביאת נכרי טפל לה. וצריכים אנו לזה אחר שתנא ואמורא הסכימו בזה ואין חולק עליהם כי למוד הוא מרדכי לסכן עצמו ליראת ה' והפוער פיו על גמרא ערוכה תעלה בידו דרכי המדיניו' ועזב השלמיו' הנמצא בזה, גם כי אנוסה היא ביד המלך והאונס עשה שלא כהוגן עכ"ל, ואני תמה מרבינו ז"ל אם היה דעתו שהית' אסתר משמשתו נדה מכמה פנים, ראשונה כי המשמשת נדה גם היא חוטאת כמו המשמש עמה, ומקרא מלא (ויקרא כ' י"ד) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניה' מקרב עמם ואם היא יכולה להזה' למה לא תזהר. כ"ש דאי אתינ' להכי אינו אומ' שהיתה טובלת לצורך אחשורוש אלא וטובלת ועומדת בחקו של מרדכי, וא"כ מאי קושיא ועוד מה יאמר רבינו במאמר ר' חנינא בר אבא מלמד שהיתה מראה דם לחכמים, וגם היא מימרא מוסכ' מאין חולק עליה, וכן אמרינן במדרש רבתי דאחשורוש (פ"י) ובכל יום ויום מרדכי מתהלך בחצר בית הנשים לשאול על כתמה ועל נדותה, ואין ספק אצלי בדעת רש"י כי האפשר שאמר הה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל הוא המחוייב כי גם בהיותה טהורה היתה טובלת מפני המיאוס, אלא שדבר שהיתה מראה דם לחכמים ומאמר לשאול על כתמה ועל נדותה מורים באצבע כי היה נזהרת בכל מה שאפשר ושהיא טובלת גם לאחשורוש גם למרדכי, ובעלי הגמרא (מגילה פ"ק) לפי שראו פסוק זה מיותר כי כבר נאמר למעלה לא הגידה וגו' כי מרדכי צוה עליה לכן אמרו מלמד שהיתה מראה דם מלמד שהיתה עומד' וכו' ואני עתיד לכתוב בפסוק ותתחלחל המלכה וגו' שאז"ל שפירסה נדה ובפסוק וכאשר אבדתי אבדתי דבר נאה ומתקבל על דבר זה בס"ד, ועל מ"ש החכם הנז' בנועם חסידותו והפוער פיו על גמרא ערוכה וכו', אומר אני תאלמנה שפתי שקר אתפרכן אתחרשן אשתקקן כי הם דוברים על צדיקי עולם עתק בגאוה וגודל לבב לא כן רבותנו בעלי התוספות אשר ראית כמה דחקו עצמם להעמיד דבריהם בגמרא (שם) אליבא דהלכתא ואני אומר שארי ליה מאריה להחכם הנז' שכתב שתעלה בידם דרכי המדיניות שאני אומר תעלה בידם דרכי הדעות נכזבות והאפיקורסות והנם רועה זונות, זה האומר שמועה זו נאה שמועה זו אינה נאה כדאיתא בגמרא, (עירובין פ"ו) כ"ש וכ"ש כי מ"ש החכם הנז' דברים של טעם הם לפי פשוטן של דברים כי זה וזו לשם שמים מתכוונים עאכ"ו למי שזכה לעמוד בסוד ה' לדעת ולהבין דבר מרדכי הצדיק ואסתר הצדקת וכי חבורם יחד וזיווגן נר אלהים ודבר ראוי ומחוייב להצמיח גאולתן של ישראל וכדאי היה זה לשים נפשם בכפם עליו כ"ש כי מרדכי הצדיק חכם גדול היה ובקי בשם המפורש ויוצא ונכנס ואין רואה, וכן נמצא בספר רעיא מהימנא, ואין להאריך בזה ואם תטעם טעם דברים הללו תראה כי בחנם דחקו עצמם התוספות למה לא גרשה כי אם היה עושה ככה כל צבא מרום היו מורידים עליו דמעות ויש' אינם, ונשוב למנוחנו, כי אסתר הצדקת נוהגת בבית המלך מנהג יהודית בכל מכל כל וכמ"ש המתרגם וית מאמר מרדכי הות אסתר עבדא שביא ומועדייא הות נטרת, ביומי ריחוקהא היה מזדהרא, תבשילין וחמרא דעממייא לא הות טעמא וכל פקודייא דאתחייבאן בהון נשיא דבי ישראל הות נטרא על פום מרדכי היכמא דהות נטרת כד הות מתרבית עמיה וראה והפלא כמה הפליגו רז"ל בחסידות הצדקת הזאת באומרם שהיתה מראה דם נדה לחכמים כי הגם שמרדכי הצדיק ראש לסנהדרין להיות ענייני מראות הדמים תלויים בשיקול הדעת היתה מהפלגת חסידותה שלא להראותו אליו מאחר שהוא לעצמו דומה למאמרם כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ונגעי קרוביו והיתה מראה דמיה לחכמים. והיא דבר נפלא:
פסוק כא:בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש:
פסוק כא:בימים ההם וגו'. איתא בגמ' (מגילה פ"ק) א"ר אחא בר אבא א"ר יוחנן הקציף הב"ה מלך על עבדיו לעשות רצון צדיק עבדי' על אדוניהם לעשות רצון צדיק מלך על עבדיו דכתיב קצף בגתן ותרש, לעשות רצון צדיק ומנו מרדכי דכתיב ויודע הדבר למרדכי. א"ר חייא בר אבא בגתנא ותרש טרסיים היו והיו מספרים לשון טרסי ואומרים זה לזה מיום שבאה זו לא ראינו שינה בעינינו בא ונטיל ארס של סם מיתה בספל של מים כדי שימות והם לא ידעו שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע שבעים לשון. אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה, אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא במשמרתו ע"כ, ופרש"י לא ראינו שינה מתוך שהיתה חביבה עליו מרבה בתשמיש המטה וצמא לשתות והלא אין משמרתי וכו' אני ממונה על עבודה אחת ואתה ממונה על עבודה אחרת הנה הם ז"ל ראו כי אחרי שמלך זה כעת הרבה לעשות טובות עם כל העם מקצה והנחה למדינות עשה ומשלוח מנות. אשר למה יקצפו עליו עבדיו ויתנכלו אותו להמיתו, לכן אמרו כי עיני ה' אל צדיקים וכאשר הקציף מלך על עבדיו על לא חמס עשו עד שהמה ז"ל בקשו חשבונות רבים אשר לא נזכרו שם. אבל שהיה זה לעשות רצון יוסף הצדיק כן היה דבר בגתנא ותרש שהקציפ' על אדוניהם ביום חתונתו וביום שמחת לבו על לא חמס בכפיו רק לעשות רצון מרדכי הצדיק, והיה הדבר כשנכנסו טינא בלבם על אהבה רבה אשר למלך עם אסתר, ואף כי נמצא במדרש שלא היו רואים שינה בעיניהם מרוב המשתאו' שהיה עושה אחר שנשאה, לא בחר הרב ז"ל בזה רק שמרב המשגל היה צמא ושותה והטעם הלא הוא מה שהקדמנו למעלה בשם אחי אבא ז"ל כי לא רצה להרבות במשתאות פן יקראנו אסון כאשר היה בדבר ושתי ולכן ברח הרב ז"ל מרבוי המשתאו' ופנה לו לדבר אחר. ומעת' ידענו טעם הקצפין הזה מפני טרחם ומשאם אשר נתחדש להם מיום בואה בהיכל המלך, ובמדרש בילקוט (סימן תתרנ"ג) א"ר לוי למה קצף בגתן ותרש, אלא כשנכנסה אסתר למלכות, אמרה לאחשורוש אתה למה אין אתה עושה כשם שהיו המלכים הראשונים עושים היו מושיבים אדם צדיק יושב בשער המלך נבוכד נצר העמיד לדניאל על פתחו שאם היה מגיע לו דבר היה אומר לו שנאמר ודניאל בתרע מלכא. אמר לה מכרת את יהודי כשר, אמרה לו יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי, בגתן ותרש היו עומדים בשער. כיון שהעבירם המלך והעמיד מרדכי תחתיה', קצפו ואמרו הואיל והעבירנו המלך נלך ונהרגהו בצנעא ויהיו הכל אומרים בגתן ותרש כששמרו את המלך היו משמרי' יפה עכשיו שהעמיד יהודי נהרג ע"כ, הנה טעם אחר רב ועצום מצד מרדכי אחר שהעבירם המלך מכנם בדבר אסתר באופן כי כשיהרג המלך אין ספק שיהרג מרדכי מהטעם האמור. וטעם דברי אסתר כמה הוצק חן בשפתותיה והרבתה להזהר שלא תתפש בדבריה שלא הזכירה שם יהודי על פיה כאלו אינה יודעת עם זו וכן אמרה היו מושיבים אדם צדיק יושב בשער המלך, ואף באשר הוא שם הדברים בפיה מכרת את יהודי כשר לא ענתה יש כאן יהודי כשר אלא יש כאן אדם כשר וצדיק כי רואה היתה היותו מבקש עלילות לדעת בת מי היא או לפחות מאי זו אומה, וכמו שהקדמנו בפסוק של מעלה, וגם כי לא אמרה לשום שם צדיק לעוץ עצה כי אחרי שלא תוכל להכחיש כי נתגדלה בבית מרדכי. יהיה נראה כי היה דורשת טובו ואליו מגמתו, רק אמרה שאם היה מגיע לו דבר היה אומר לו כי בדבר העצה אמר המלך שיש לו יועצים גדולים וטובי' אך בדבר הזה לא נמצא כזה, ומזה נטעום דבש וחלב דברי ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי בס"ד, וכבר הקדמנו למעלה דברי מדרש לקח טוב כי אמרה אסתר למלך על דבר חכמי ישראל ושלכן נתקרב מרדכי להיות יושב בקתדרא ושופט בשער המלך וסיים שם ומיד קצף בגתן ותרש מה היה מקצף אלא שנתקנאו על שהושיב המלך את מרדכי שופט, ד"א הקצפון למה על שראו שאסתר מצאה חן בעיני המלך וקצפו על אודות המעשה הזה כי היו להם קרובות ובנות ממשפחתם שנתקבצו בפלטרין ולא מצאו חן ולא די זה אלא עוד היה מקבץ בתולות שנית אמרו הטרסיים למרדכי. ראית כמה בתולות מבנות משפחתנו נלקחו בבית המלך ולא בחר כי אם באסתר אנו נהרוג אותו בסם המות והם לא ידעו כי מרדכי קרוב לאסתר ע"כ, הנה הטעימנו המדרש הזה התנשאות מרדכי הצדיק כי בתחלה לא היה נכנס כי אם בחצר בית הנשים בלבד לדעת את שלום אסתר כאומן נאמן ורב טוב וחסד בהכנסו שם לדעת שלום המלכה אחר שגדלה ובבואה לפני המלך עלה מרדכי האומן לגדולה עד ששמה לו כסא משפט בשער המלך וזה כבוד גדול לא נשמע כמוהו בשכבר. והוא פשט נפלא ודקדוק נאה באומרו ומרדכי יושב בשער המלך. כלומר מה שלא היה קודם לכן ומזה צמחה קנאת סריסים הללו. ומזה נוכח ונכזב המפלפל אשר הזכיר הה"ר יהוד' ן' שוש"ן ז"ל שהאריך בראיות מפה ומפה שלא היה מרדכי שופט בשער המלך הנה הראית לדעת כי היה שופט ודורש משפט שמה, ובדברו השני אמר כי היה הקצפון מקנאת אסתר, עד שבתורת הקנאות הללו נדבה רוחם אותם לחטא לאדוניה' ולהרי' יד במלכם, והה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב וז"ל ומצד שהתעוררו' יצא מבגתן והוא היה הנקצף והמעורר הראשון שפתה לחבירו ושמר משמרתו ומשמרת חבירו, על כן בא עליו בלשון יחיד וכמוהו (שמות ל"ו א') ועשה בצלאל ואהליאב מפני שהוא היה העקר מייחס אליו העשיה וכמוהו (בראשית ט' כ"ג) ויקח שם ויפת את השמלה ורבי' כמוהו, וגם למטה בהזכיר' הזכירו באות נוספת ותנועה גבוה עכ"ל. ויפה דקדק והמתרגם תרגם ביומיא האינון ומרדכי יתיב בסנהדרין דתקינא ליה אסתר בתרע מלכא, וכד חזו תרין רברבניא כדין כנסו וקצפו ואמרו דין לדין הלא בפתגם מלכא בעי לסלקא יתנא ולאקמא למרדכי לית רבותא לסלקא תרין קלוסנתרין ולאוקמא חד, כדין אתיעטו בלישנהון בגתן ותרש טריסאי תרין רברבניא מלכא מנטרי פלטרא ואמרו לאשקאה סמא דמותא דמטול לאסתר מלכתא, ולאושטא ידא במלכא אחשורוש למקטליה בסייפא בבית דמוכיה ע"כ, ביאר לנו ג' דברים, הא' סבת הקצף והוא שאסתר היתה מבקשת להורידם ממעלת' ולמנות למרדכי תחתם וכדי בזיון וקצף בזה, ואף כי הנמנה הוא אומן המלכה אף גם זאת לא טוב הדבר. שיהיו שנים נדחים מפני אחד. ב' ביאר שגם על המלכה יצא הקצף, והדבר הזה בא עליו מדרך סברא, כי אחרי שהיא מבקשת להורידם ממעלתם ראוי לקצוף עליה ולבקש את נפשה, האמנה מפני מה לא נזכר זה בכתוב אומר אני כי היה זה מחסידות אסתר והראותה עוצם אהבתה על המלך כי לא חששה למיתתה רק שלא יגיע נזק למלך ואלו היו מבקשים את נפשה בלבד היתה שותקת ונשמרת באשר תוכל, אבל בהיות הדבר נוגע אל המלך היה בלבה כאש בוערת וכלכל לא תוכל ולהורות זה לא נכתב בסיפור הדבר הזה כדי שלא יראה כי היא העקר בדבר והוא טפל אליה, יושג במעט התבוננות, הג' ביאר שהיו רוצים להרוג את אחשורוש בחרב ובא עליו מכח לישנא דקרא לשלוח יד' אשר זה יורה שכוונתם לשליחות יד אשר הוא בחרב מבלי ספק. וכן כתב יוסף בן גוריון בספרו (פרק ד') וז"ל בימים ההם כשבת מרדכי בשער המלך לחשו שני סריסי' מסריסי המלך אחשורוש ויתיעצו יחד להרים יד במלך ולהתיז את ראשו בשכבו על מטתו ע"כ, האמנה מפני מה עלה בדעתם להמיתם במיתות שונות, ולמה בחרו סם המות למלכה וחרב למלך אשר זה לא יהיה מבלי סבה בלי ספק:
פסוק כא:אחשוב כי עמקה מחשבתם כי אם המלך יומת אם בחרב אם בסם יבוקש הדבר וימצא כי לא יעלה על הדעת שלא יהיה למלך גואל דמו אחרי שמכת חרב מפורסמת וכמו כן מיתת סם המות גלויה כנודע ולא יבצר דעת ומזמה לחקור מי עשה הדבר הזה, ואין ספק כי ברוב החפוש והחקירה ימצא, ולכן העמיקו שחתו ואמרו להרוג המלך בחרב והמלכה בסם ביען יחשבו הכל כי המלכה המיתה למלך ואח"כ המיתה את עצמה וקיימה בנפשה תמות נפשי עם פלשתים ולמען לא ישלטו בה עבדי המלך ויתעוללו בה ויעשו בה שפטים ונקמות כמשפט לכן רצתה לשלוט היא בעצמה ושלא ישלטו אחרי' בה ק"ו מזקנה (שמואל ב' א' ט') עמוד עלי ומותתני וגו' פן יתעללו בי וגו' ולהרוג היא את עצמה בחרה בסם כי כך דרכם של בני אדם העושים מעשים כאלה באופן שאז לא יחקר ולא ידרש לנקום נקמת המלך והוא מבואר. והדבר על נכון, ובתרגום אחר כתוב ויהבו עצה ביניהון ושויאו חויא חורמנא בכוזא דדהבא דהוה שתי בה אחשורוש כד יבעי מלכא ושתו ביה יתנון ליה ומחייה חיוייה ויקטליה. אמר ששמו פתן שהוא היותר סמיי בקיתון של זהב אשר המלך שותה בו ונראה שחי שמו אותו שם כדי שינשכהו וימיתהו, ודברים הללו יצטדקי ויתבררו בסמוך בסייעתא דשמיא.
פסוק כב:ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי:
פסוק כב:ויודע הדבר וגו'. כבר הקדמנו כי הודעה בחכמתו היתה כי היה יודעי שבעים לשון ואין ספק כי לא ידע ולא שמעו מאחר ולכן אמר ויודע הדבר למרדכי ולא אמר ויוגד הדבר למרדכי כמ"ש ויגד לאסתר, והה"ר יצחק הכהן ז"ל כתב, וז"ל ויש פני מן ההראות בדרך חכמה נתגלה הדבר כי אם היה מסופר אליו מזולתו, עם שמן התימא הוא המספר איך לא הלך להגיד הדבר אל המלך או אל המלכה למצוא חן בעיניהם. עוד יש תימא איך לא הגיד מרדכי הדבר בשם אומרו שאם באולי לא ימצא כן שלא ישאו עליו עון אשמה ומשום זה לא בא על זה לשון סיפור והגדה ושמיע' זולתי ידיעה עכ"ל. ולפי מה שכתבנו למעלה מדברי מדרש לקח טוב אשר אמר בדברו השני שהם בעצמם. דיברו עם מרדכי כי לא ידעו מה הוא לאסתר המלכה לא יפול דבר ויודע אם לא שנאמר כי ההודעה הזאת היתה בעת אשר נעשה פתגם הרעה, ביען איך ראוי לומר אותו בשמעו אחרי שלא יוכל להוכיח דבריו ונכזב ויחשב למוציא דבה כי עביד אינש דגזים ולא עביד, לכן שם הדברים על לבו ושמר את הדבר עד עת אשר גמרו רע רשעים ויכונן צדיק אז להגידו ועל העת ההיא יפול ההתודעות הלז' יורה עליו ויבוקש הדבר וימצא אשר לא יתכן עם מאמר ויבקשו לשלוח יד אם אין עוד רק הבקשה בלבד ובמעט עיון יראה אימות כל זה, האמנה בהגדת דבר זה אמרו בב"ר פל"ט וז"ל ויודע הדבר למרדכי וגו' זה מהול וזה ערל וחס עליו אתמהא ר' יהודה ור' נחמיא ר' יהודה אמר (תהלים קי"ט ק') מזקנים אתבונן כי פקודך נצרתי, אמר יעקב ברך את פרעה שנא' (בראשית מ"ז ז') ויברך יעקב את פרעה יוסף גלה לו, דניאל גלה לנבוכד נצר אף אני כן ויגד לאסתר המלכה ור' נחמיא אמר, אמר הב"ה לאברהם ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהון עתירין. הרי עתירין אינון מינן, אלא לשאל' כשהם נכנסים לצרה הם נשאלים ואנו מגלים להם ע"כ. הנה שהוקש' בעיניהם כי אם נאמר ולא תעמוד על דם רעך אין בכלל רעך ערל זה. אשר למה יגיד הדבר ויצילהו, ורבי יהודה אמר שלמד מיעקב שברך לפרעה ללא צורך כי מה טעם לברכו, וכן יוסף גלה לו כי יכול היה להציל את עצמו בחכמתו ומה לו מאחרים וכ"ש דניאל, לנבוכד נצר שגלה לו אשר לתת לו בשורה על חלומותיו ועל דבריו, ור' נחמיא ראה כי זה הודיע הדבר הנעלם ביותר נעלם ממנו כי גם יש לתמוה מהם והוספת מים הוסף קמח, ולכן אמר כי היה הטעם מהם וממנו להקים דברו ית' ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך כי הם לא יגלו הדבר מעצמם אך נשאלו על הדבר חייבים הם לידרש להם מפני קדוש השם כאשר ראית מדבר דניאל מן קשוט די אלהכון אלה אלהין וגו' ואין ספק כי כיוצא בזה היה דבר פרעה, ולפי זה יתישר הדבר עם מה שכתבנו למעלה כי אסתר יעצה לאחשורוש להביא בהיכלו אחד מחכמי ישראל להודיעו את אשר ישאל ממנו והביא למרדכי ויהי בבואו אל בשורה טובה בא להציל את המלך ממות וצדקה אסתר בדברה אל המלך.
פסוק כב:ועוד הוסיפו במדרש טעם להצלה זו שהצילו מרדכי וז"ל בילקוט (סימן תתרנ"ו) למה אמר מרדכי לומר למלך אין כתיב בתורה לא תכרות ברית, אלא אמר מרדכי מוטב זה שיחיה שנתן לי רשות לבנות בית המקדש. ד"א מיטב זה שהוא מכירנו שאם בא דבר לישראל ואומר לו והוא יעשה, ד"א שלא יאמר כל אותם הימים שהיה נשוי נכריות היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת. ד"א שלא יאמרו כל אותם הימים שהיו נכרים משמרים אותו היה שמור, ועכשיו ששמרו מרדכי נהרג, לכך נאמר ויגד לאסתר המלכה ע"כ, האמנה יש לדקדק בו, א' מאי בינייהו. ב' מ"ש שנתן אחשורוש רשות לבנות בית המקדש דבר תימא, ונודע כי בימיו בטילת עבידת בית אלהנא רבא והוה בטילה עד שנת תרתין לדריוש כדברי המתרגם בפסוק ראשון, ובהדיא אמרינן בגמ' (מגילה פ"ק) אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ במלכות' ומאי הוא זה בנין בית המקדש ופרש"י שחוצץ במלכות בנין הבית שהיא באמצע העולם כדאמרינן בגמ' (יומא פ"ג) אבן שתיה שממנה הושתת העילם. ואחרי שכן הוא איך אמר שנתן רשות, ג' מ"ש מוטב זה שמכירנו ומי הוא המלך שאינו מכיר העמים אשר היא מולך עליהם, ומה גם בהיות מהם בעיר ממלכתו כענין היהודים הנמצאים בשושן למי שלא ירצה לבקש עלילות וחשבונות רבים ואם על הכרה לטובה אמר זו מנין לו אדרבה שונא הוא להם וכדאמרינן בגמרא (מגילה פ"ק) אמר ר' אבא בר כהנא משל דאחשורוש והמן למה"ד לשני בני אדם א' יש לו תל בתוך שדהו וא' יש לו חריץ בתוך שדהו וכו' ישנו בפסוק ישנו עם אחד ובמדרש רבתי דאחשורוש (פ"ג) רבנן אמרין אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע וכו' בפסיק ויסר המלך את טבעתו תמצאנו, ואחרי שכן הוא מה זו הכרה. ד' זה שאמר עכשיו ששמרו מרדכי וכו' שימור זה לא שמענו, ומה בין זה ובין דבר אסתר.
פסוק כב:ונ"ל שהם ז"ל ראו ד' סבות מחייבות שאחרי שהסכימה דעת עליון להקציף שרים על אדוניהם שגם יד מרדכי תכון עמם והיה לו לקיים באחשורוש הלא משנאיך ה' אשנא וגו' ואחרי שהוא כבה אורו של עולם היא בית המקדש מן הראוי שלא יהיה באורו של עולם, ואם נשמר כמו שנשמר בבא בן בוטא בגמרא (ב"ב פ"ק) משום גם במדעך מלך אל תקלל, לפחות היה לו לקיים בנפשי אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים והוא לא יכן עשה אבל בקום עשה הצילו מן המות. ומכל זה האשם המושב אל מרדכי רב ועצום, וזה גנות גדול אחד, עוד גנות שני ההוא דר' אבא בר כהנא דבעל התל ובעל החריץ אשר אמרנו, והנה גם הוא אחרינו במקומו אשר ממנו יראה כי תמיד לבבו למרע. ומרדכי יודע ומבין כל רז לא אנס ליה, והוו ישראל כנרדף, שנתן להצילו בנפשו של רודף אם אי אפשר בא' מאבריו או מדהוקש רוצח לנערה מאורסה שנאמר (דברים כ"ב כ"ו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה ברודף נערה מאורשה כתיב אין מושיע לה, הא יש מושיע לה בכל דבר אשר אתה יכול להושיעה כדאיתא בגמרא (סנהדרין פ"ח) או מלא תעמוד על דם רעך כדאיתא בת"כ, (דברים כ"ה י"ב) או מוקצתה את כפה כדאיתא בספרי, והנה מרדכי א' מבני ישראל אשר הותר ב] דמו של אחשורוש משום בא להורגך השכם להורגו ק"ו מגנב במחתרת אשר זה טעמו כדאיתא בגמרא (סנהדרין פ"ח) ומה גם בהיות הדבר נעשה על ידי אחרים כמו שנאמר, עוד גנות ג' בהיות אסתר נכבשת תחתיו נבעלת לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לעם בני ישראל כדברי אבותנו הקדושים אשר על פי זה הדרך ירצחו שכמה כי נבלה עשו לשכב את בת יעקב והנה ידענו צרת נפשה ופחדתה להיותה עמו עד שהיתה בעיניה ככלי אובד כדאמרינן בגמ' (מגילה פ"ק) מאי אשר לא כדת א"ר ירמיה בר אבא אשר לא כדת כל יום עד עכשיו באונס עכשיו ברצון, וכאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא כך אני אובדת ממך הנה כי היא נאבדת בעיניה מאז היתה לגוי הזה, ומכל זה יפול הגנות על מרדכי אחרי שבא מידו להצילה מכל זה מה עלה על לבו להחיות הצר הזה, עוד גנות ד' אחרי שהוא מתבטל מדברי תורה בהיותו יושב בשער המלך והנה תאנא דר' יוסי בגמ' (שם) מאי לרב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו סנהדרין, ואמר רב יוסף גדול ת"ת מהצלת נפשות וכו' כמו שיבא במקומו בס"ד. והנה מצאה ידו עת ומשפט לצאת מכל זה והוא לא כן עשה, אשר זה דומה ליושב ומסירה מלבו חלילה אחרי שבהבטל הסבה תתבטל המסובב, הנה ד' גנויות יתייחסו אל מרדכי הצדיק בהצלה זו, אם מצד הבית הנורא. אם מצד כל ישראל. אם מאסתר. אם מצד עצמו וחז"ל בראותם ד' גלויות הללו השתדלו להסירם מעליו ולהצילו מהם ואמרו כי לא נסתרו מנגד הצדיק הזה ולא נצפנו מעיניו, אך עמדו כנגדו ד' סבות חזקות, יחייבו השתדלות רב להצילו אשר בקצתם חילול השם דחמיר מכלהו. ועל הראשון אמר מוטב שיחיה זה שנתן לי רשות לבנות בית המקדש. ואם בא בספקות סותר זה איננו קשה ההיתר ייען ידענו כי בעצת ושתי נתבטל הבנין אשר היא היסתו לכך וכמו שבא בדברי המתרגם בפסוק ראשון, הוא אחשורוש דביומוהי בטילת עבידת בית אלהנא רבא והות בטילא עד שנת תרתין לדריוש בגין עטיתא דושתי חייבתא ברתיה דאויל מרודך בר נבוכד נצר ועל דלא שבקת למיבני ית בית מקדשא אתגזר עלה לאתקטלא ערטילתא, הנה היא שהתחילה בעבירה תחילה והכי איתא במדרש רבתי דאחשורוש (פ"ה) בפסוק אחר הדברים האלה כשך חמת המלך וגו' ז"ל ולמה (לא) עלתה לה כ"כ לפי שלא היתה מנחת לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש ואומרת לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות ע"כ. באופן שכבר יראה מזה היות כוונתו בראשונה שיבנה אם לא כי שמע לקול אשתו ואף כי בהיותו עם אסתר עודנו מחזיק בטומאתו אחרי שעוד לא נדרש על הדבר והוא לא ידע שהיא יהודית למודה על האמת אין עליו כ"כ אשם, ואחרי שרבותנו הקדושים ז"ל העידו בשם מרדכי שנתן לו רשות לבנות בית המקדש. יאמנו דבריהם כי גדול מרדכי בבית המלך מקדמי קדם ושר צבאו היה כאשר תחזנה עיניך בדברי המתרגם בפסוק ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה בס"ד, ואין ספק אצלי כי הארורה ושתי בראות' כי המלך שומע בקול מרדכי הצדיק כי גרשו מהסתפח בהיכל מלך, ועתה ע"י אסתר אחרי שהיה אומן שלה חזר לבית הנשים לדעת את שלום אסתר. והיא גם היא דברה עליו טוב אל המלך כאשר שמעת והושיב לו קתדר' בשער המלך כמדובר באופן כי בכל עת וזמן שאסתר תשאל הדבר המלך יתפתה ויעתר לה, והנה נתבטל הגנות הראשון כי הוא שמע מפי המלך רשות לבנות הבית אלא שושתי הטילה בו זוהמא ובבא אסתר עתה יטהר ממנו, ובזה הותר הספק השני אשר ספקנו במאמר וכלפי הגנות השני אמר מוטב זה שהוא מכירנו וכו' ויתבאר בדברי מדרש רבתי דאחשורוש (פ"ה) אמר ר"ל בשעה שאמר המן הרשע לאחשורוש בא ונאבד לישראל מן העולם, אמר לו אחשורוש לא יכלת להון בגין דאלההון לא שבק לון כל עיקר, תא חזי מה עבד לון למלכי קדמאי דהוו קומינון דהוו פשטין ידיהון עליהון דהוו מלכיי' וגבריא רברבייא טפי מינלא וכל מאן דאתי עליהון למיבדינהו מן עלמא ומיעץ עליהון מיבטיל מן עלמא. והוה למידל לכל דר ואנן דלא מעלינן כוותייהו עאכ"ו שביק לך מלמללא תו פתגמא דנא ע"כ הנה הוא כי הוא מכיר עם ה' אלה ואהבתו ית' אליהם בנקמו את נקמתם וירא ורוהא מליגע בהם יד, וע"כ שפט מרדכי כי טוב להחיותו כי גם שיפותה לדברי מי שיהיה כאשר היה אחרי כן בכל זאת כאשר ידבר אליו מרדכי ישוב ונחם על דעתו כי המוכן לדבר תספיקהו קלה שבסבותיו ואחר שהוא יודע חבתן של ישר' לפניו ית' אם יפתוהו ויפת עכ"פ בקל ישוב וירפ' כמדובר. ועל הגנות הג'. אמר שלא יאמרו כל אותם הימים שהיה נשוי נכריות היה שמור וכו' ובזה חילול השם דחמיר מכלהו כ"ש כי הוא מכוון להנאתו אחרי שהיא יפיפיה שחוט של חסד משוך עליה עד שכל א' נדמה לו שהיא מאומתו ולא נודע כי היא יהודית כדי שיסופק שהוא מכוין להעבירה על דת, ואפשר שבמותו יספקו שהיא יהודית יגזרו על הדבר ויקימוהו אחרי שנתגדלה בבית מרדכי ובבוא' בבית המלך מת המלך, הגם כי גם שהיא בעיניה ככלי אובד הנה מרדכי יודע שעתיד דבר גדול לבא על ישראל וינצלו על ידה וכמו שהקדמנו מדברי מדרש ר' תנחומא וממכילתא באופן שהוא ככפיר יבטח. וזה יהיה פתח תקוה להצלה וכמו שיבא עוד בס"ד. ומזה נסתלק גם הגנות הרביעי כי אם מרדכי ישתוק מזה יש חלול השם רב ועצום בדבר דחמיר מביטול תורה כי אחרי שאסתר שמהו בהיכלו הדבר מוכרע שהוא לשומרו מכל רע ק"ו מדניאל ואם לא יעשה כה אין ספק שיאמרו כי מידו היתה זאת אליו, ומה גם אם יתפשו הם על מיתת המלך ויוסרו ביסורין קשים כמנהגן של פרסיים ויאמרו שנתייעצו עמו כמו שקדם ממדרש לקח טוב. ולכן ראוי והגון להצילו, ובזה נתאחדו דברי המאמר והותרו כל הספקות.
פסוק כב:האמנה יש לספק למה לא אמר מרדכי הדבר אל המלך מפיו אל פיו אחרי שהוא יודע הדבר בבירור כי הוא עד בדבר, או ראה שנתייעצו עמו כמו שקדם. או שמע אותם מדברים זה עם זה על הדבר כמו שנאמר, ואם היה הוא מסופק בדבר בודאי לא ישים לאסתר בסכנה עצומה על דבר חשש או אמתלאה. ואם כן למה לא אמר הוא בעצמו הדבר אל המלך, ואחשוב כי עשה זה להטות חן אסתר בעיני המלך אחרי שהוא יודע כי עתידה תשועת ישראל להיות על ידה וכמו שנכפל למעלה, לכן הקדים שאסתר תגלה אזן המלך, ובהיות המלך ניצול על ידה כאשר יבאו עם בני ישראל לעת משפט מות והיא תבא לפניו לבקש מלפניו על עמה שורת הדין שינצלו ע"פ דבריה אחר שהיא הצילתהו והיא גם היא כמו כן הפלאתה לעשות כי אמרה הדבר בשם מרדכי להטות חנו בעיני המלך. ומה גם עם מה שקדם כי בעצתה נכנס מרדכי לפני לפנים, ועתה יאמנו דבריה ויראה טוב טעמה ועצתה אחרי שעל ידו ינוצל המלך מהמות, ושניה' כאחד טובים להציל את המלך. ושוב מצאתי במדרש לקח טוב. בשם מרדכי כדי שימצא מרדכי חן בעיניו, ובמס' אבות (פרק ו') מנו א' ממ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם, והאומר דבר בשם אומרו ואמרו עוד הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם שנ' ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי והן אמת ימים עמדתי מרעיד באין מבין דברי' הללו אם מצד עצמם כי מה ענין אמירת דבר בשם אומרו לענין גאולה, אם מצד הלשון דתלי תניא בדלא תניא. כי דבר האומר דבר בשם אומרו כאן נמצא וכאן היה, ואמר הא למדת עד שמצאתי ביאור הדבר במדרש ר' תנחומא (פרשת במדבר) איתא התם. כל מי שאינו אומר דבר משל תורה בשם אומרו עליו הכתוב אומר (משלי כ"ב כ"ב) אל תגזל דל כי דל הוא, וכל האומר דבר בשם אומרו זוכה שיגאלו ישראל על ידו ממי אתה למד מאסתר ששמעה הדבר ממרדכי זכתה שנגאלו ישראל על ידה הוי אם שמעת דבר הוי אומרה בשם אומרו ע"כ. ופשר דבר כי ממדות הגואל שיהיה עניו ושפל איננו נוטל עטרה לעצמו סימן לדבר עני ורוכב על חמור, ואחרי שאסתר שמעה הדברים מפי מרדכי נראה שכוונתו שתאמר היא הדבר למלך משמה להטות חנה בעיניו כמו שנאמר דאם לא כן למה לא אמרו הוא עצמו אל המלך, ואף גם זאת לא רצתה ליטול עטרה לעצמה ולא גבה לבה לאמר הדבר בשמה יראה מזה שהיא שפלת רוח וראויה שתבא גאולה על ידה, ומזה ק"ו לאומר דבר תורה בשם אומרו כי אם על דבר הדיוטות כך על דבר תורה עאכ"ו, ולכן דקדק במדרש כל מי שאינו אומר דבר משל תורה וכו' ואח"כ אמר וכל האומר דבר בשם אומרו וכו' ואלו דבר משל תורה לא קאמר. כי לא היה זה דבר תורה, אלא שזה הוא קל וחומר כאמור כי אם על דבר חיל זוכה לכך על דבר תורה עאכ"ו ולכן חזר ואמ' הא אם שמעת דבר הוי אומר בשם אומרו כלומר בין שיהיה מדברי תורה הן שיהיה. מדבר אחר, ומעתה הובררו הדברי' כי ענין הא למדת וכו' ביאורו כבר אתה יודע כי האומר דבר בשם אומרו זוכה שמביא הקב"ה גאולה לעולם על ידו. א"כ אל תתמה על אשר מצינו מדה אחרונה למ"ח מעלות שהתורה נקנית בהם האומר דבר בשם אומרו כי זה מורה על שפלותו וענותנותו עד שע"י כך זוכה להביא גאולה לעולם כ"ש לדברי תורה ואפשר שנסמכה למעלת המבין שמועתו להגדיל דבר האומר דבר בשם אומרו כי לא די לומר הדברי' כאשר שמעם כמשמעם כי גם כשהוא מתבונן דבר מתוך דבר האחר צריך שיודה בפיו ובשפתיו כי ממנו למד והבין וזה מבואר אחרי שאמר המבין שמועתו ונודע כי נק' נבון המבין דבר מתוך דבר, וענין זה נפך ונופת צופים, וכמה רחקה עצה זו מדורות האחרונים הללו כי נמצאו בעניננו מגנבי דברים אלו מאלו והמהדרים שבהם מכסים שם אומרו ואומר סתם והמכוערי' שבהם מייחסים אותם לעצמם תמוכים בטוחים על מאמר סגנון אחד עולה לכמה נביאים. ועל זה סמכו מגנבי דברים כנביאי השקר ומהם מגנבי ספרים וחוששני להם מחטא' חוסר אמונה שאם היו מאמינים באמת שיש דין ויש דיין ויש עולם אחר עתידים ליתן בו דין וחשבון ומשפט על כל נעלם. היו מפחדים מאשר יבושו לפני קונם בהמצאם גזלנים שם, ומי גדול ממנו ית' וכשעלה מרע"ה למרום מצאו דורש בשם ר' אליעזר פרה בת שנתים ועגלה בת שלש כדאיתא בפסיקתא, וחכמים הללו ראו ולא לקחו מוסר, ובמר נפשי כתבתי זה כי הייתי עשוק וגזול מדברי תורה כל הימים ונחזור לענין ואומר כל זה שביארנו הנה הוא על פי פשוטו של מקרא יתאמר אסתר למלך בשם מרדכי כי היא אמרה הדברים למלך בשם מרדכי, האמנה המתרגם תרגם ואמרת אסתר למלכא ואתכתיב על שם מרדכי, ויש להפליא על מה עיקם לנו את המקרא והכחיש מוסר זה של האומ' דבר בשם אומרו שכ"כ נתעצמו עליו חכמי ישר' רבותינו הקדושים בכמה מקומות במסכת אבות (פ"ד). במדר' ר' תנחומא במס' כלה. באבות דר' נתן. בירושלמי. ואומר כי הוא ברוח בינתו הקדים פה רפואה למכה רבה תצמיח להלן בפסוק וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי על בגתנא ותרש. וזה זר לפי המקרא אשר אנו בו כי לא הי' המגיד מרדכי רק אסתר, ועוד יפול זרות גדול ונפלא במלך זה אשר למה לא נעשה עם מרדכי דבר בעת ההוא עד אשר נדדה שנתו ושאל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה, וזה זר בחק המלכות, ובדברי המתרגם הכל על נכון כי אסתר לא הגידה בעת ההוא הדבר אל המלך בשם מרדכי כדי שלא יבא מזה המלך לדעת מה הוא לה כי לא רצה לומר הדבר הוא אל המלך והוא ישב בשער ואמרי אל אסתר. ולכן אמרה סתם כי נודע אליה כי בגתנא ותרש בקשו לשליח יד במלך. ואחרי כן אל המזכיר צותה שיכתוב הדבר בשם מרדכי, ואפשר עוד שעשתה זה ביען כבר הקדמנו שכוונת מרדכי בזה להמציא חנה ולהטות אליה חסד בעיני המלך כי אמר אי אפשר לצדקת זו וכו' אלא שעתיד דבר גדול ליארע לישראל והם ניצולים על ידה, וכי את מאמר מרדכי אסתר עושה יראה ופחדה לשנות דברו ולמרות את פיו אחרי שהוא בוחר שיאמרו הדברים מפיה, ואף גם זאת ציתה שיכתבו הדברים בשמו, ומכל זה סר גנות אחשורוש כי לא עשה עם מרדכי דבר כמשפט המלכים לגמול חסד רב עם מי שגמלם חסד מה' כל שכן עם מי שהחיה את נפשו, אבל אחרי שהוא לא ידע כי מרדכי הוא המגיד אין עליו אשם והוא שמע הדברים מאסתר והיא מלכה ומושלת בכל אשר לו ומה לעשות לה עוד יקר וגדולה על זאת, ולמדנו דבר וימצא כתוב כמתפלא על הדבר כי נמצא כתוב אשר הגיד מרדכי והוא לא ידע כי אם שהגידה אסתר ואשם במה שלא נעשה עמו דבר, וחשש שמא עשה אז ושכח ולכן שאל מה נעשה יקר וגדולה למרדכי והם דברים מצודקים שבעתים מזוקקים, ואף גם זאת לפי דברי המתרגם הכתיבם בשם מרדכי קראוה חכמים האומר דבר בשם אומרו ואיננו חולק על דברי חכמים ויש להפלא מאד ממאמר נאמר בילקוט בלשון הזה, ולמה אמרה למלך בשם מרדכי, אמרה, יודעת אני שהוא צדיק. ואעפ"י שלא היה מבקש מהב"ה והוא עושה, לכך נאמר ויבקש הדבר וימצא ע"כ, וקשיא רישא וסיפא. רישא מה זו שאלה ולמה אמרה למלך בשם מרדכי, וכמה וכמה נמצא הדבר הזה מפי חכמים בכמה מקומות כאשר ראית ולמה ירע בעיני בעל המאמר הזה, וסיפא שאמר לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא והנה תחלת דבריו בפסוק ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ומה זה לכך נאמר ויבוקש מלבד היות דבריו קצת מלוכלכים ובלתי מובני' מבקש מהב"ה והיא עושה מה יבקש מרדכי ומה יעשה הב"ה. ואני אומר אתא סיפא לגלויי רישא והדבר כי הם ז"ל ראו שיפול בדבר הזה שאלה לאסתר איננה קטנה וזה כי עם היות מרדכי הצדיק איש אמונים לא יכזב, אף גם זאת היה לה לחקור בדבר תחלה. כי שמא שמע מרדכי הדברים מפי אחרים מוציאי דבה, או אפי' שמע הוא מפיהם. עביד אינש דגזים ולא עביד' וכמו שהקדמנו. ואפשר שאחרי כן ניחמו על רעתם, ואם יוכיחו הדבר בין מרדכי ואסתר ונכזבו הדבר רע ומר והיה לה להתיישב בדבר עד תחקור מילים ולא תשים את עצמה ואת מרדכי בסכנה עצומה כזאת והשיבו כי גדולה חזקה שהחזיקה אסתר למרדכי כי אם הוא מבקש מהב"ה על הדבר אף אם נתחרטו בגתנא ותרש ולא נעשה הדבר הקב"ה הוא עושה שימצא שם לשעתו סם או נחש כמו שיבא. לא שחשדה אסתר למרדכי למפיח כזבי' חלילה ואם הוא דובר שקרים איה צדקתו שהקדימה יודע אני שהוא צדיק, אלא ע"כ פי' ואעפ"י שלא היה הדבר, שלא בא הדבר לידי גמר הב"ה עושה הדבר לשעתו. ולכן סיים בשבח לכך נאמר ויבוקש הדבר וכאלו אמר לכך נאמר אחרי כן ויבוקש הדבר אשר היה ראוי להקדימו, ואפשר שהוקשה להם ענין ויבוקש הדבר מתרי טעמי, חדא שאין לחשוד לאסתר שתדבר כזבים למלך, ואין צורך לבקש הדבר, ותו, דבר ויבקש אשר לא יפול כי אם על הדבר הנאבד וכמו שעוד תשמע בסמוך בס"ד, לכן אמר כי בשבח שני הצדיקים הכתוב מדבר כי היא בטחה בדברי מרדכי שיודעת שהוא צדיק ואפי' שלא גמרו רשעים די זכות מרדכי הצדיק שהב"ה עושה כאמור. ולכן צותה לבקש הדבר כי בלי ספק ימצא והוא נכון עד מאד והנה גם הוא אחרינו:
פסוק כג:ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך:
פסוק כג:ויבקש הדבר וגו', שא עיניך למעלה בפסוק שלפני זה ותטעום טעם מן בדבר בקשה זו, ועוד איתא בילקוט (סימן תתרנ"ג) סיפא דמלתא דלעיל וז"ל, וי"א שמעו בגתנא ותרש שנאמר למלך והעבירו הנחש מן הקיתון וברא הב"ה נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי לכך נאמר ויבקש הדבר וימצא. אין אומרים וימצא אלא לדבר האבוד ונמצא כענין שנאמר או מצא אבידה ע"כ, הנה נתאמתו כל דברינו אשר דברנו למעלה, כי דבור אסתר, ואעפ"י שלא היה לא שחשד' למרדכי חלילה רק שלא היה בפועל כי ניחמו על רעתם, ולכן אמר ויש אומרים כי מה שחששה היה על דרך אחר כי היא חששה שמא דברו ולא עשו' ומה שהיה כפי יש אומרים הלא הוא שדברו ועשי כי עשו הרעה וניחמי על שעשאוה וחשבו מחשבות לתקון עוותתם וה' הקים דבר עבדו מרדכי ויברא שם נחש אשר נאבד כבר כי הם העבירוהו, וטעום צוף דבש אמרי נועם מאמר' או מצא אבידה אשר בתחלת העיון יראה סותר עצמו, כי שמה הוא אבדה שאבדו אחרים והיא היא הנאבדת היא היא הנמצא. ופה האובד והמבקש הכל אחד כי נאבדה מאחשורוש והוא בקשה ומצאה. הגם כי פה איננו הנחש הנאבד, רק נחש נברא לשעתו לכך לא אמר דכתיב או מצא אבידה או שנאמר. אלא כענין שנאמר כי איננו בעצם, רק שמצאנו שם מציאה נופל על הדבר הנאבד ומזה למדנו לזה, ובפרקי רבי אליעזר (פרק נ' כתוב לאמר וכשעמד המלך ממשכב הצהרים אמר לשני סריסיו הנהוגים להשקותו השקוני, נתנו לו הסם בקיתון של זהב, אמר להם המלך שפכו את המים האלה לפני, אמרו לו אדוננו המלך המים האלה הם יפים והם מים טובים מים קרים מים ברורים אמר להם המלך כך עלתה לפני לשופכן, שפכו אותם לפניו ומצא בהם סם המות ע"כ, ולפי זה ויבקש הדבר וימצא ביאורו וימצא הסם בעצמו שהשליכו בקיתון. והר"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה כתב וז"ל, ויבק"ש הדב"ר וימצ"א ויתל"ו סופי תיבות ש"ר"א"ו" סם המות בשולי הכוס ונחש קטן במים סמאל הרחיקו, גבריאל המציאו, הורה על כל הדברים הנאמרים באמת, וחילוק סם ונחש כבר קדם אלינו מדברי המתרגם למעלה ומדברי פרקי ר' אליעזר הגדול פה, וקבלה ביד החסיד ששניהם עשו, והטעם נ"ל כי יש מלכים ירגילו עצמם במרקחים לא יוזקו גם כי ישקום סם המות וכך הגידו חכמי הרפואה על מרקחת הנקרא אצלם מייטרידאט"ו שיסדו מלך א'. ואחרי כן כי רצה למות מפני חמת המציק פן יתעללו בו ויעשו בו שפטים ושתה שיעור רב מסם המות ולא הזיקו והוצרך לומר לעבדו שלוף חרבך ודקרני בה, לכן הסכימו ליתן שם כמו כן פתן הוא הנחש הנז' בפרקי ר' אליעזר ובדברי המתרגם שהיה פתן כמו שראית למעלה וביען אי אפשר לעשות הדבר לשעתו ואפשר שבין שימת הפתן הנז' ושתיית המלך יעבור זמן מה והפתן יצא או ישים עצמו לצד אחד מהקיתון ולא ימצא במקום שהמלך שותה לנשכו כמו שקדם ומלכא לא להוי נזיק לכך הוצרכו לשניהם, וחילוק סמאל וגבריאל קבלה בידו או מצא במדרש ונעלם ממנו. ויתלו שניהם על עץ, כתב הראב"ע כל א' משניה' כמו (שופטים י"ב ז') ויקבר בערי הגלעד ויצא לבם, והה"ר יהודה ן' שוש"ן ז"ל כתב, ז"ל ובאמת שאינם דומים כי לא אמר ונתלה שניהם וכתב עליו המפלפל כי אולי שמחת פורים פגע בו, והנה הא"ע סובר שלא נתלו שניהם על עץ אחד רק כל אחד משניהם נתלה על עץ כי לא בא הכתוב להודיענו ששניהם נתלו על עץ אחד רק שנתלו. והנה בפי' מילת רות אשר היין עברו כתב לבלתי היות לאיש כל אחת מכם וכן ויתלו שניהם עכ"ל, וכפי מה שעינינו רואות היות העץ במקומות הללו נעשה מג' קורות קורה מכאן וקורה מכאן וקורה על גביהן ושלשתן נקראים עץ. אין צורך לכל זה כי שניהם ושלשה ויותר יתלו על עץ אחד, ולהלן בפסוק ותאמר לו זרש אשתו. אני כותב בשם יוסף בן גוריון ששני סריסים הללו היו מקרובי המן ומיועציו וכי השתדל המן להצילם ולא יכול עיין שם, ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך, כתוב בפרקי ר' אליעזר הגדול ז"ל (פרק מ"ט) וכל דבר שהיה למלך היו כותבין אותו לפניו ומניחין בקולסקמא שלו, וכשהיה רוצה לידע הדברים היו הדברים נקראים לפניו, וכתבו את הדבר הזה שהגיד מרדכי על ספר דברי הימים לפני המלך ע"כ, וביאורו כי הדברי' הנוגעים למלך בעצמו לא היה בוטח במזכיר שיכתבם בביתו רק לפני המלך והוא כאלו כתיב ויכתב לפני המלך בס' דברי הימי' ודומה לו ויהיו נקראים לפני המלך. ודברים הללו נכונים כי דבר המלחמות וכיוצא מילדי הימים יכתבם המזכיר אימתי שירצה האמנה הדברים הנוגעים אל כתרה של מלכות ראוי שיהיו נכתבים לפניו פן יעבור שכחה או העלמה בלתי ראויה או קיצור בדברים. ולכן צותה שיכתב לפני המלך מפחדת' הנאמר ולמה לא תפחד והסופר הלא הוא שמשי בן המן ונפשה יודעת מאד נגע לבבו על אחותו הבתולה שנטרדה מהמלכות כדברי המתרגם בפסוק ויהי ביום השלישי, ז"ל ענת אסתר ואמרה רבון עלמא לא תמסרינני ביד ערלאה הדין ולא תעביד רעוות המן רשיעא מני כמה דעבד מן ושתי דשם טעם על מלכא ופקיד למקטלא בגין דהוה צבי למסבא ליה ית ברתיה, וכד אתכנשו עולמתאן לידוי דהגי הוית תמן ברתי' דהמן והות צבו מן שמיא דכל יומא ויומא הות מיקלקלא בריעא עציבא ובמוי דריגלאן ופומא הוה סרי לחדא ואפיקו יתה בבהילו ומינה איסתקף עלי הדא לא לאתנסבא ליה ע"כ, ומעתה היאך תאמן באחיה בנו של המן שיכתוב הדבר כהוגן ולכן הסכימה שיכתב לפני המלך כמדובר וכיוצא בזה כתבנו אצל יצא דבר מלכות מלפניו, עיין שם, ושוב מצאתי אל הה"ר שמריא האיקרוט ז"ל שכתב כיוצא בדברים. וכה אמר וטעם לפני המלך אסתר השתדלה שיכתב לפני המלך מיראתה אם תגזור לסופר לכתבו שלא בפניו אפשר שימאן הסופר ולא יכתבנו בשם מרדכי רק בשם אסתר ונמצא שכב' מרדכי מקופח, וכל זה ר"ל השתדלות אסתר לאומרו בשם מרדכי ולכתוב בספר שמרדכי הגיד הענין למלך הוא לשבח את הצדקת הזאת איך היתה משתדלת בכבוד מרדכי עכ"ל, האמנה המתרגם ביאר הכתוב מבלי הפוך וסירוס רק שנכתב בספר דברי הימים הנקרא תמיד לפני המלך שתרגם ואכתוב בספרא דוכרניא דמתקרי תדירא קדם מלכא.