לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. דורשי רשומות אמרו כי לימין לב פירוש קודם אותיות לב הם אותיות אך. ולשמאל לב כלומר אחר אותיות לב הם אותיות גם שם רמז דהחכם ממעט עצמו והוא עניו כאותיות אך אשר לימינו של לב והכסיל מרבה עצמו והוא גאה כאותיות גם שהוא ריבוי אחר לב לשמאלו עכ"ד ואפשר לומר בסגנון אחר דהחכם נראה בעיניו שאינו יודע כמו אותיות אך לימין לב שהוא מיעוט כי מה שיודע הוא מועט בעיניו והכסיל מה שיודע נראה בעיניו הרבה כמו אותיות שאחר לב דהם אותיות גם ריבוי. ועוד אפשר לרמוז לב חכם לימינו שהוא אך לשון מיעוט שהוא מסתפק במעוט כי כל היתר מצורכו הוא מתאוה גופנית והחומר הבהמי וסימנך ומותר האדם מן הבהמה ולב כסיל לשמאלו שהוא גם כי על כל אשר לו גם לרבות והוא שבוי בקברות התאוה. ובפסוק זבובי מות וגו' דבסמוך עמ"ש אני עני בקונטר' כסא דוד סוף (דף י"א ע"ש):
פסוק ד:
אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח וגו'. שמעתי מהרבני הישיש ר' הירש ז"ל דאמרו פ"ג דמ"ק א"ר אלעאי אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וכו' והמלך החכם בחכמתו להכי הוא דאתא וז"ש אם רוח המושל יעלה עליך דהיינו היצר הרע לא תעשה כר' אלעאי ללכת למקום שאין מכירין וכו' אלא מקומך אל תנח ועסוק בתורה והיא מבטלת יצר הרע כי מרפא שהיא התורה יניח חטאים גדולים ומבטלת יצר הרע עכ"ד. ואני הצעיר צדדתי בזה כמ"ש בקונטרס כסא דוד (דף פ"ט ע"ש):
פסוק ו:
ועשירים בשפל ישבו. אפשר רמז הפך מהפשט כמ"ש גדולה מתנות עניים שמהפכת מדת הדין למדת רחמים וזה רמז בשפל ר"ת בשכר לקט שכחה פאה ישבו יהיה להם ישוב ויתמיד עושרם לא ימוט לעולם:
פסוק יא:
אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון. כתוב בס' לקוטי תורה לגורי האר"י ז"ל כ"י דע כי ר"ת זה הפסוק אי הבל הלוי. ועין כי בהיות משה רבינו ע"ה הוא מבחינת הבל היה בלא לחש ודבור והוא ערל שפתים ואז נשכו הנחש כי הרגו קין כי משרש נחש יצא צפע עמלק בגימט' צפע והיה משרש נחש ונחזור לענין כי אז בהיותו בלא לחש והיה חלש לדבר בעון שהציץ לזה נשכו הנחש אמנם כשחזר בבחינ' משה והיה בכל תקפו ונאמר עליו מי שם פה לאדם ונאמר פה אל פה אדבר בו ואז נעשה בטל הלשון ואז אין יתרון לנחש לנשכו עוד כמקדם אלא עפ"י ה' מת וטרד לשטן כמה פרסאות על פניו בשעת פטירתו וזה נרמז בכתוב זה א"י הב"ל כשהיה הבל שהרגו קין ונאמ' א"י הבל כי שלטו עליו א"י מדרגות החיצונים הרמוזים בבחינת י"א סמני הקטרת והוא רמז אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר. אבל כשהיה בחי' הלוי שהוא משה רבינו ע"ה אז לא הי"ל כח עליו וסמך לו דברי פי חכם חן שהוא משרע"ה בכח הדבור כמ"ש רז"ל על פסוק אלה הדברים אשר דבר משה ע"כ דברי הרב ז"ל. ועיין מ"ש אני עני בקונט' דברים אחדים (דף קכ"ג ע"א) בס"ד:
פסוק יט:
לשחוק עושים לחם וגו'. כתוב בס' לקוטי תורה הנז' והכסף יענה את הכל כבר ידעת כי הוא היסוד והכסף הם החסדים שאין ליסוד אלא החסדים והבן עכ"ל ואפשר לפי פשוטו לשבח לפי שאמר בעצלתי' ימך המקרה ודרשוהו פ"ק דמגילה בשביל עצלות שהיתה לישראל בימי המן לעסוק בתורה נעשה שונאו מך ע"ש לז"א לשחוק לשמחה להצלה מגזרת המן עושים לחם שחייבים בסעודה בפורים שע"י משתה אסתר היה הנס ויין ישמח חיים שצריך לבסומי בפוריא שניצולו ממות לחיים והכסף יענה את הכל שצריך מתנות לאביונים לכל הפושט ידו ועיין מ"ש אני עני בקנטרס כסא דוד (דף ל' ע"ג):
פסוק כ:
גם במדעך מלך אל תקלל וגו'. בקהלת רבתי דרשוהו כלפי מעלה גם במדעך מלך וגו' מלכו של עולם ח"ו ע"ש ואפשר דאמרו רז"ל דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנא' למען תפוס את ישראל בלבם וז"ש גם במדעך אפי' בדעתך ובלבך במחשבה מלך אל תקלל דאם ח"ו יבא לזה הוא צד ע"ז ומחשבה רעה בע"ז מצרפה למעשה. ובחדרי משכבך אל תקלל בפיך עשיר כפשוטו דאתה עובר על ונשיא בעמך לא תאור. והנה רש"י פי' כי עוף השמים נשמה הנתונה בך שסופה לעוף בשמים. ומפרש לפרש על פי מ"ש רבינו עיר וקדיש מהר"ר חיים ויטאל ז"ל כי מה שחוטאת היא הנפש כמש"ה הנפש החוטאת והרוח רמז לתור'. ואם כן הנפש היא החוטאת והרוח אינו מעיד דלפעמים חכם אדם יחטא אבל הנשמה אינה נכנסת בגוף האדם אלא עומדת בחוץ כמו צל אחד היא יכולה להעיד כי היא רואה ושומעת הכל זהו תורף דבריו. ואפשר שזה רמז כי עוף השמים לנשמה שאינה כרוח ונפש הנכנסים בתוך האדם אלא הנשמה עומדת בחוץ ורואה ושומעת הכל ולכך היא נמשלת לעוף השמים. ותיבת השמי"ם גימט' נשמה. ואם נפשך לומר דקי"ל אין אדם משים עצמו רשע ואיך הנשמה יכולה להעיר וגם למה שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל דאין הנשמה נכנסת בגוף האדם לא גרע מקרוב שפסול לעדות ומה גם דהנשמה מתייחסת לנפש ורוח והיא מחלק מדרגות אדם הזה. לז"א ובעל כנפים יגיד דבר כבר יש מעיד עדות שלם שהוא המלאך המלוה אותו כמו שפירש"י ז"ל ובר מן דין הרבה תשובות בדבר כמו שכתבתי אנכי איש צעיר בספרי הקטן דברים אחדים (דף נ"ג) ומשם באר"ה: