פסוק א:זבובי מות. נמצא בכל המקרא לשון יחיד במקום רבים במקומו׳ רבים והנכון בעיני שדרכם דרך קצרה זבובי מות יבאיש ענינו כל זבוב יבאיש במקומו כמו צעדה עלי שור כל בת צעדה כל אחת ואחת במקומה ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו צפנה כל אחד ואחד במקומו ויקח חזקיהו את הספרים ויקראהו קראן כל אחד ואחד לבדו ופי׳ הספר שהיו בו הדברים הכתובים במקרא:
פסוק א:ומלת יביע קשה במקום במקום הזה יש מפרשים בה מן אבעבועו׳ ולא אבה דקדוק הלשון כי שרש אבעבועו׳ בעה מהפעלים שהלמ״ד שלהם איננו שלם וכמוהו מים תבעה אש נבעה בחומה נשגבה והקרוב אלי היותו ממבוע כי דגשות הבי״ת להתבלע הנו״ן שהוא פ״א הפעל ויורה עליו נחל נובע והענין כי הזבובים המתים יבאישו שמן רוקח שאין למעלה מריחו הטוב ולא יפסק הביאוש כי הזבובים יביעוהו ויהיה פועל יוצא ודע כי יקר הקמוץ הוא תואר השם ומלת יקר בשו״א תחת היו״ד הוא שם כמו כבוד ולכולם הוא קמוץ והוא שוה במקום המוכרת והסמוך כמו בגדי השרד וכל יקר ראתה עינו ואת יקר תפארת גדולתו ונקמץ הסמוך להפריד בינו ובין תאר השם הסמוך יקר רוח איש תבונה על כן יטעה האומר בתפלת ר״ה ולכבוד שמך יקר יתנו בקמצת היו״ד והאמת שהוא בשוא כמו וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן וענין יקר בפסוק זה הוא האדם והענין כמו זבובים המתים יבאישו מהן השמן הרוקח כן יש לאדם שהוא יקר מחכמה ומכבוד שיש בו סכלות מעט כי סכלות מעט לחכם ישחית זכרו ויבאישנו וזה הסכלות הוא חטא וזה הפסוק דבוק בפסוק שלמעלה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה גם חטא אחד לחכם הוא דבר קשה הלא תראה ששלמה המלך נראה אליו המקום פעמים ובנה מקום לכבוד השם ונסבה ורחבה חכמתו למעלה מהקדמונים והאחרונים ולא נמצא עולתה בו ובעבור חטא אחד שלא חפש על נשיו מה היו עושות והן בנו בית לאלהיהן מעושר שלמה נכתב עליו כל מה שנכתב במקרא בדברי אחיה ונחמיה ואל תתמה כי כל חטא הוא קטן וגדול לפי מעלת העושה כענין בקרובי אקדש ומה נכבד דרש קדמונינו ז״ל במלת וסביביו נשערה מאד וכן נכתבו מלות קשות על גדולים משלמה המלך על דבר קל ולא נעשה בזדון רק אחרים סבבו הדבר:
פסוק ב:לב חכם. לא יאמר על גוף הלב כי באמצע הוא לכל לחכם ולכסיל אע״פ שראשו נטוי לצד שמאל וענינו ששכל החכם עמו ובשעת הצורך ימצאנו מיד בכל עניניו במהרה והפך זה הכסיל כאילו לב חכם לימינו כי לימין יותר כח מן השמאל ויותר מהירות בעבור היות מבוע הדם שהוא הכבד לפאת ימין ואין איש אטר יד ימינו טענה כי המשל הוא על דרך הנמצא ברוב בני האדם:
פסוק ג:וגם בדרך. הסכל בכל עסקיו ודבריו יראה חוסר שכלו ודעתו ואפי׳ כשהוא הולך בדרך וכאילו הוא קורא על נפשו ומראה קלונו ומודיע חסרונו לכל וזה ענין ואמר לכל סכל הוא כאילו בפיו יאמר לכל שהוא סכל:
פסוק ד:אם רוח. בעבור שהזכיר למעלה כי דברי החכם נשמעים יותר מדברי המושל בכסילים שב להזהיר החכם אם עלית בחכמתך עד מעלת הממשלה כענין כי מבית הסורים יצא למלוך מקומך אל תנח והענין שפלות רוח או ענינו שיתעסק גם בחכמה תמיד כמו שהיה בתחלה כאילו לא זז ממקומו ולא עלה למדרגה עליונה כנגד האדם ודע שאם התרפית יניחך הרפוי עם חטאים גדולים ויותר נכון היות מרפא פועל מהבנין הכבד שממנו הרפה לה והאל״ף במקום ה״א כאל״ף על כן הוא מרפא שהוא מהבנין הכבד והענין כי העוזב הממשלה יעזוב חטאים גדולים וי״א כי איש מרפא יעזוב חטאים גדולים כמו בעל הרפואה לא יאכל דבר שיזיקנו היזק רב רק ישמר ויפרש זה המפרש אם רוח המושל תעלה עליך חמת המושל לא תסור מדרש החכמה והחכם לא יכעיס המושל והענין כי החכם יעזוב כל דבר שיביאנו לידי חטא שבעבורו יכעס המושל כמו הרופא שישמר בתחלה מן המאכלים הקשים:
פסוק ה:יש רעה. באה מלת יוצא שהלמ״ד שלה אל״ף כמו והפעלים בעלי ה״א כמו ואת מאמר מרדכי אסתר עושה והיא לשון נקבה כי הזכר יוצא וכמוהו כעגלה דשא ואם היא באל״ף באה על מנהג בעלי הה״א כמו דוה למכן ספות הרוה אע״פ שאמר בעל הדקדוק שאל״ף של דש״א תמורת ה״א וענין זה הפסוק דבק בשל מעלה כי המושל תצריכנו ממשלתו שיעשה דברים הפך האמת ויראה כאילו הם שגגה ולא ידע:
פסוק ו:נתן הסכל. מפרשים אמרו שהיה ראוי להיות בשי״ן והענין שבעלי השכל ראויים לשבת במרומים רבים והעשירים בהפך והענין בעצמו נכון לכן איננו מענין הפסוק שהוא לפניו ואחריו וכן פירושו נתן איש הסכל שהוא הכסיל להיות במרומים ויתכן היות סכל שם התאר כמו ילך והלך ופירוש רבים כמו גדולים ועשירים שיש להם מעלה בעולם כמו שאמר בספר משלי עשיר ברשים ימשול יושבים בשפל:
פסוק ז:ראיתי. זה הפסוק מענין הפסוק הראשון ועל כלם אמר בתחלה יש כמו שפירשתי שהוא הנמצא לפרקים מעטים
פסוק ח:חופר גומץ. דע כי גומץ אחד ואין שני גם בן ואח אין במקר וחופר יורה על ענינו שהוא כמו בור כרה ויחפרהו ויתכן שזה הענין ישוב על השליט שיעשה הפך האמת ופרץ גדר בנוהו חכמים קדמונים או יהי ענינו על הכסיל והענין אע״פ שימצאו דברים בעולם הפך האמת הוא במעט אך ברוב חופר גומץ בו יפול והחכם הרואה את הנולד לא יפול:
פסוק ט:מסיע. רובי המפרשים פירשו יסכן בם יתחמם בם ואמרו כי כמוהו ותהי למלך סוכנת וזה הענין הלשון ערב לא ימצא מהבנין הקל כי אם פועל עומד והנכון כי סוכנת בעלת אוצרות המלך כמו ערי מסכנות וכמוהו אל הסוכן הזה וזה הפירוש בלא ראש וגרל כי מה ענין אם קהה הברזל והקרוב אלי שמלת יסכן בם מלשון סכנה והוא ידוע בדברי הראשונים ושני הפסוקים דברים ועודנו בהלול החכמה והוא גם דבק בפסוק שלמעלה שהכסיל בסכלותו יפרוץ גדר והחכם ישמר מזה והענין שאין דבר בעולם שיוכל אדם להשיגנו בלא עצבון ועמל וסכנה אפי׳ האבנים שהם ברשות האדם ומי שירצה יקח אותם יעצב בהסיעם אל המקום שירצה וכן עצי היער ייגע בבקועם ופעם יסתכן:
פסוק י:אם קהה. אף כי קהה הברזל ולא קלקל פניו והעניו שלא יהיה ממורט וקלקל הוא מפעלי הכפל והוא כפול מענין נחשבת קלל אז יתיש כח הבוקע:
פסוק י:ומלת יגבר. כמו ינצח וגברתי את בית יהודה וחיילים יגבר כמו כח כענין אלהים ה׳ חילי אנשי חיל:
פסוק י:ויתרון הכשיר חכמה. והענין שיש לחכמה יתרון על כל עצב כי תכשיר האדם ותיישרנו בלא עצבון והתשת כח וכשר הדבר פועל עומד מן הבנין הקל והכשר פועל יוצא מן הבנין הכבד הנוסף:
פסוק יא:אם ישך. חוזר לענין שלמעלה והוא ופורץ גדר ישכנו נחש ויתכן שזה הגדר הוא שגדר השליט ודמה המלשין לנחש והענין אין יתרון לבעל הלשון מן הנחש הצפעוני שלא ישמע לחש שיזיק ולא יהנה:
פסוק יב:דברי פי. חלילה להיות החכם בעל לשון רק שכל הדברים שיוצאים מפיו הם חן והכסיל ישחית על נפשו בדבורו ואמר תבלענו לשון יחיד כענין זבובי מות שמש ירח עמד זבולה:
פסוק יג:תחלת. אין טעם לדבריו תחלה וסוף:
פסוק יד:והסכל. יאמר אוכל ואשתה כי לא אדע מה שיהיה בחיי ובמותי ויתכן היות כמוהו כי מי יודע מה טוב לאדם בעבור היות למעלה כי יש דברים הרבה מרבים הבל:
פסוק טו:עמל. דמה הכסיל שיעמוד לבקש גדולות ונפלאות ממנו והוא לא ידע הנראות והידועות כאדם רוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך וייגע ולא יראה חפצו וכל עמל במקרא הוא לשון זכר וזה לבדו לשון נקבה כמו כל כבוד במקרא לשון זכר חוץ מאחד אל תחד כבודי:
פסוק טז:אי. כאשר הזכיר דבר הכסיל שהוא סכל אמר אם היה זה מלך יהיה דבר קשה אף כי אם הי׳ גם נער ומלת אי כמו אוי כמו ואי לו האחד שיפול ואין להם שלישי בענינם:
פסוק טז:ושריך בבקר יאכלו. בעבור שלא יתעסקו כי אם באכילה הפך דינו לבוקר משפט:
פסוק יז:אשריך. זאת המלה באה בלא סמיכ׳ דבוק בלשון רבים כמו אשרי האיש ובסמיכה פעם בלשון רבים כמו ובוטח ה׳ אשריו ובמקום אחר בלשון יחיד ושומר תורה אשרהו אמר רבי משה הכהן נ״ע כי אשהו לשון רבים וכן עיניהו ידהו גבורהו בהתפללו בעד רעהו וראיותיו כי הכח עיני ה׳ דרכי איש ושכח הנה עין ה׳ אל יראיו ג״כ ידהו לשון יחיד וגבורהו כן מגן כל גבור שיש בו ובעבור מלת בהתפללו בעד רעהו נהפך העולם וא״כ ביד רעהו העדלמי שנים היו ומה הפרש בין רעו ורעהו שיו שיהו גם בפעלי׳ ירדפו ירדפהו אולי התפלל איוב בעד כל אחד וא׳ מרעיו תפלה בעצמה ולקח כל אחד מהם שבעה פרים ושבע׳ אלילים ויורה על מלת אשרהו שהוא לשון יחיד אשרך ארץ:
פסוק יז:וענין בן חורים. שיעשה מעש׳ הגדולי׳ והפך בן בליעל אמר א׳ מהמפרשים ידוע שאין בעינים כדמו׳ הלובן שהוא דומה לאור ואין למט׳ מן השחור והכתוב ידמה הגדולי׳ ללובן והקטני׳ שאין להם מעלה וגדולה לחשך ויפרש חורים לבנים כמו חור כרפס ותכלת ג״כ יפרש ואורגים חורי סלי חורי ולבן הל׳ ארמית חיור והפך החורים חשוכים בל יתיצב לפני חשוכים:
פסוק יז:יש מפרש ולא בשתי. כמו בשתיה וי״א כי בשתי כענין דלות כמו ונשתו לשונם בצמא נשתה והענין כי כל מעשיהם בגבורה וענין סמיכת גבורה לאכילה עד שיתאוו ויתעכל המאכל הראשון והענין שאינם אוכלים כ״א לצורך ולא בשביל תענוג:
פסוק יח:בעצלתי׳. ידוע כי כל מלה שהיא על שנים היא שנים עמו עינים רגלי׳ ידים שוקים שינים בעבור היותם ב׳ מערכות רחים וכן שמים ומבין סוד הגלגלי׳ יודה כן וכן פעמים גם מים ויש לו סוד סתום וחתום ואת כל לוחותים שיש ספינות כשתי לוחות מעקש דרכים כן ויורה עליו סוף הפסוק יפול באחת וכן פירש רבי משה הכהן נ״ע צהרים א״כ תהיה מלת עצלתים חוזרת לידים כאילו אמר בידים עצלו׳ והוא לשון קצרה והמקרה במקום הזה שם וי״א שהוא פועל כמו המקרה במים עליותיו המה קרוהו וכלם מן הבנין הכבד הדגוש ויהי׳ הרי״ש ראוי להדגש ויאמ׳ כי המקר׳ בעצלות ידיו עשה מעשה מך וזה רחוק בעבור היות ימך מבנין נפעל כמו ידל כבוד יעקב והוא מפעלי הכפל:
פסוק יח:ובשפלות ידים. ענינו עניות ומסכנות וידלוף מלשון דלף טורד וענינו הטפות היורדות וזה הפסוק דבוק בפסו׳ שלמעל׳ כאילו יאמר על אותו המלך והשרים המתעסקים באכיל׳ ויעצלו להביט בדברי המלוכ׳ והנה יתחדשו עליה׳ בעבור עצלות׳ ב׳ דברי׳ האחד שתשחת מלכותם כמו הבית שיהרס מעט מעט וימך המקרה והדבר השני שלא יסתכלו כדי להוסיף ממון ולאצור אותו בשעת הצורך וזה ענין ובשפלות ידים:
פסוק יט:לשחוק. והלא יראו כי כל שמחה שבעולם ושחוק עיקרם בלחם שעושים העושים ויין המשמח חיי אדם ויתכן היות חיים תואר השם כי היין ישמח החיים שעל פני האדמה והכסף יענה את הכל וענין יענה ימציא ויתכן שהוא מן עת כמו שפירשתי והענין שימציאנו בעת שירצה הרוצה:
פסוק כ:גם במדעך. אע״פ שהמלך נער השמר לך שלא תקללנו אפילו במדעך וענינו בלבך ובמחשבותיך שאת׳ יודע אותם לבדך ובמקום הסתר אל תקלל עשיר כי אם ישמע המלך יזיקך בכחו והעשיר בעשרו:
פסוק כ:כי עוף השמים. דרך משל כמו כי היא שמע׳ את כל:
פסוק כ:ובעל כנפים. הוא עוף השמים והענין כפול:
