תנ"ך על הפרק - קהלת ב - כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה / הרב ישראל מאיר הכהן ז"ל

תנ"ך על הפרק

קהלת ב

816 / 929
היום

הפרק

אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה־זֹּ֥ה עֹשָֽׂה׃תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת־בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחָכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר־אֶרְאֶ֗ה אֵי־זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם׃הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים׃עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כָּל־פֶּֽרִי׃עָשִׂ֥יתִי לִ֖י בְּרֵכ֣וֹת מָ֑יִם לְהַשְׁק֣וֹת מֵהֶ֔ם יַ֖עַר צוֹמֵ֥חַ עֵצִֽים׃קָנִ֙יתִי֙ עֲבָדִ֣ים וּשְׁפָח֔וֹת וּבְנֵי־בַ֖יִת הָ֣יָה לִ֑י גַּ֣ם מִקְנֶה֩ בָקָ֨ר וָצֹ֤אן הַרְבֵּה֙ הָ֣יָה לִ֔י מִכֹּ֛ל שֶֽׁהָי֥וּ לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָֽם׃כָּנַ֤סְתִּי לִי֙ גַּם־כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וּסְגֻלַּ֥ת מְלָכִ֖ים וְהַמְּדִינ֑וֹת עָשִׂ֨יתִי לִ֜י שָׁרִ֣ים וְשָׁר֗וֹת וְתַעֲנוּגֹ֛ת בְּנֵ֥י הָאָדָ֖ם שִׁדָּ֥ה וְשִׁדּֽוֹת׃וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָ֑ם אַ֥ף חָכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי׃וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל־עֲמָלִֽי׃וּפָנִ֣יתִֽי אֲנִ֗י בְּכָל־מַעֲשַׂי֙ שֶֽׁעָשׂ֣וּ יָדַ֔י וּבֶֽעָמָ֖ל שֶׁעָמַ֣לְתִּי לַעֲשׂ֑וֹת וְהִנֵּ֨ה הַכֹּ֥ל הֶ֙בֶל֙ וּרְע֣וּת ר֔וּחַ וְאֵ֥ין יִתְר֖וֹן תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃וְרָאִ֣יתִי אָ֔נִי שֶׁיֵּ֥שׁ יִתְר֛וֹן לַֽחָכְמָ֖ה מִן־הַסִּכְל֑וּת כִּֽיתְר֥וֹן הָא֖וֹר מִן־הַחֹֽשֶׁךְ׃הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃כִּי֩ אֵ֨ין זִכְר֧וֹן לֶחָכָ֛ם עִֽם־הַכְּסִ֖יל לְעוֹלָ֑ם בְּשֶׁכְּבָ֞ר הַיָּמִ֤ים הַבָּאִים֙ הַכֹּ֣ל נִשְׁכָּ֔ח וְאֵ֛יךְ יָמ֥וּת הֶחָכָ֖ם עִֽם־הַכְּסִֽיל׃וְשָׂנֵ֙אתִי֙ אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי׃וּמִ֣י יוֹדֵ֗עַ הֶֽחָכָ֤ם יִהְיֶה֙ א֣וֹ סָכָ֔ל וְיִשְׁלַט֙ בְּכָל־עֲמָלִ֔י שֶֽׁעָמַ֥לְתִּי וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י לְיַאֵ֣שׁ אֶת־לִבִּ֑י עַ֚ל כָּל־הֶ֣עָמָ֔ל שֶׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃כִּי־יֵ֣שׁ אָדָ֗ם שֶׁעֲמָל֛וֹ בְּחָכְמָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכִשְׁר֑וֹן וּלְאָדָ֞ם שֶׁלֹּ֤א עָֽמַל־בּוֹ֙ יִתְּנֶ֣נּוּ חֶלְק֔וֹ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרָעָ֥ה רַבָּֽה׃כִּ֠י מֶֽה־הֹוֶ֤ה לָֽאָדָם֙ בְּכָל־עֲמָל֔וֹ וּבְרַעְי֖וֹן לִבּ֑וֹ שֶׁה֥וּא עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃כִּ֧י כָל־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֙עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם־בַּלַּ֖יְלָה לֹא־שָׁכַ֣ב לִבּ֑ו גַּם־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא׃אֵֽין־ט֤וֹב בָּאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְהֶרְאָ֧ה אֶת־נַפְשׁ֛וֹ ט֖וֹב בַּעֲמָל֑וֹ גַּם־זֹה֙ רָאִ֣יתִי אָ֔נִי כִּ֛י מִיַּ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃כִּ֣י מִ֥י יֹאכַ֛ל וּמִ֥י יָח֖וּשׁ ח֥וּץ מִמֶּֽנִּי׃כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב ישראל מאיר הכהן ז

כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה

רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃
(קהלת ט ט-י)

כדי לבאר רצף הכתובים על מכונם, נראה לי על פי דמיון, לאחד שהיה עשיר גדול, והיה גם כן נבון דבר בכל מלאכת מחשבת ובכל חכמה ומדע. ויהי היום, נתדלדל ממצבו וירד מטה מטה, עד שלא היה לו לחם חֻקּוֹ, ויאמר לנפשו: אלך ואשוט בארץ, אולי תזדמן לי אצל העשירים הגבוהים איזו משרה הנאותה לי לפי מצב ידיעתי בכל חכמה ומדע, ובוודאי אקח עשרים רובל כסף לשבוע. כאשר בא שמה, ודרש במקומות הגבוהים איזו משרה, אם הם צריכים לאיש כזה, ויענו אותו: לא. כן עשה כמה ימים, עד שהוזיל כל המעות מכיסו. וירא כי נוגע זה לנפשו, ויתייעץ בדעתו, כי לא טוב הדרך הזה לפני לבקש גדולות בעת דחק כזה; אלך ואחפש אחר איזו משרה שתזדמן לי. וימצא משרה קטנה של ארבעה וחמשה רובלי כסף לשבוע וישמח מאד על הדבר הזה. ויפגע בו אחד ממיודעיו, ויאמר לו: אהובי, ספר לי מה נשמע בענייניך. ויספר לו איך שהזדמנה לו משרה פלונית ופלונית. ויאמר לו רעהו: לא לפי חכמתך ומדעך המשרה הזאת; אתה ראוי לקחת עשרים רובל כסף לשבוע. ויען ויאמר לו: הוי אחי, גם אני רוצה בכך, וחיפשתי כמה ימים, עד שנגע לי זה ממש לנפשי. ואם אחזור לביתי, הלא ידוע לי מצבי הדל, שאפילו רוח כזה אין לי, ובמקום הדחק כזה גם המשרה הקטנה אשר הזמין ה' לפני טובה היא, ותחי נפשי בה.

כן הדבר בענייננו. יש שלשה עניינים יקרים ונכבדים אשר האדם צריך לתור ולדרוש אחריהם תמיד בעודו בעולם הזה, וכל אחד זה למטה מזה:

  1. לימוד התורה, והוא הגדול שבכולם, ששכר למודה גדול מכל המצות, ועונש ביטולה גדול מכל העונות, כידוע.
  2. עניין התשובה, שגם דבר זה הוא חביב ונחמד מאד לפני המקום יתברך.
  3. לחפש ולרדוף אחר מצות ומעשים טובים, וגם זה עניין נכבד. כמו שכתוב: "רֹ֭דֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֝יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד׃"(משלי כא כא).

עוד הקדמה אחת קטנה, שצריך לדעת מה שכתבו הספרים הקדושים, כי "וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה" הכתובים בפסוק י', הם רמז לתורה, שהיא מקור החכמה והדעת. "וְחֶשְׁבּוֹן֙" הוא מרמז על תשובה, שהיא באה על ידי חשבון הנפש [וכמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא עח:) על הפסוק: "עַל־כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן"(במדבר כא כז), עיין שם].

ועתה יבואו הכתובים כמין חומר. שמתחילה אמר: "רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ" [והיא מרמזת על התורה, שנקראת בשם אִשָּׁה, כמו שאמרו חז"ל (קדושין ל:). ומה שאמר הכתוב: "אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ", כי האדם צריך ללמד במקום שלבו חפץ, כמו שאמרו בעבודה זרה י"ט]. "כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ...", היינו, שלא יחסר לו אפילו יום אחד מלימוד התורה, כי זהו העיקר שבכולם, שיתחזק עצמו בלמוד התורה. ועל ידי זה בא האדם אחר כך ממילא לתשובה ומעשים טובים. הרי בברכת התשובה תקנו לנו מתחילה לבקש על התורה, "השיבנו אבינו לתורתך", ואחר כך "וקרבנו מלכנו לעבודתך"; כי הרחוק מן התורה, ממילא רחוק מעבודת ה'. אחר כך הזהיר שלמה ואמר: "כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה"(קהלת ט י). היינו, שלפעמים האדם הוא טרוד גדול, ואי אפשר לו בשום אפן ליישב דעתו ללימוד התורה, וגם לחשב עם נפשו בהתבוננות לתשובה. אולי יחשב בדעתו ויאמר: כי מעתה אין לי שוב לתור אחר מעשה המצוות, אחרי שהעיקר הוא התורה ואחריו תשובה. על כן הזהיר ואמר: "כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה". הטעם, 

כי במקום אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ, בִּשְׁא֕וֹל, לא תמצא שם מאומה: לא דַעַת וְחָכְמָ֔ה, התורה, ולא חֶשְׁבּוֹן, הוא התשובה, לחשב ולהתבונן במעשיו, ולא מַעֲשֶׂ֤ה המצות. על כן, כֹּ֠ל מה שאתה יכול לחטף בעודך בעולם הזה – חטוף.

עתה נבאר מה שאמר הכתוב: "בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה". לכאורה תיבת "בְּכֹחֲךָ֖" מיותרת היא; אבל באמת, כיוון בזה לעניין גדול, והוא, שכל אדם יראה לתקן בעצמו ובכוחותיו בכֹל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָדו; בין בענייני לימוד התורה ובין במעשים טובים. לא יסמוך שבניו ישלימו אחריו במעשיהם ויעלו את מדרגתו, כי בוודאי גם בניו יהיו טרודים בעסקיהם ולא תהיה להם שהות לתקן מעשיהם, ויסמכו על בניהם אחריהם, והם גם כן על זרעם, ולשווא תישאר תקוותו. ומי לנו גדול מהלל שבדורות הראשונים, שבניו היו בוודאי קדושי עליון, ואף על פי כן מובא בפרקי אבות שהוא היה אומר: "אם אין אני לי, מי לי"(אבות א יד). אם כן, מה נאמר אנחנו, אזובי הקיר, ומי יודע הדור שאחריו החכם יהיה או סכל. על כן יעץ אותנו שלמה המלך עליו השלום: "כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה". היינו, שיראה להשלים הכל בעצמו בעוד כוחותיו בו.

וכיוון בזה עוד עניין נחמד, והוא, שלפעמים האדם סומך בנפשו, שכאשר יהיה סמוך לפטירתו, אז יעשה צוואה, ויצווה לבניו אחריו, שהם יתנו עבורו לתלמוד תורה ולשאר חבורות קדושות וכדומה. ויש בזה כמה קלקולים: מי יודע אם יהיה אז בדעת צלולה, שגם לזה צריך זכות, שתהיה יכולת בידו לצוות בניו, וכמה אנשים מתים רחמנא לצלן במיתות משונות וחטופות; גם מי יודע, אם בניו יקימו צואתו, שגם זה מצוי, בעונותינו הרבים, שחמדת הממון מעבירה את האדם מדעת קונו ודעת אביו. על כן הזהיר שלמה המלך עליו השלום ואמר: "כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה", היינו, שטוב יותר שיעשה סדר הנהגה בנכסיו, מה שרצונו לשייר קצת חלק עבור נשמתו בעוד כוחותיו בו, שאז בוודאי יתחכם בעצמו לעשות באפן שלא ישנה רצונו. וטוב שיוציא המעות מרשותו בחייו, כגון: לקנות איזה דבר, שיעלה רווח בשביל תלמוד תורה או גמילות חסד. ויקיים בעצמו מה שברכו חכמינו לאוהביהם ואמרו: "עולמך תראה בחייך"(ברכות י"ז.). ויברר בעיר איזה בטוחים ונאמנים, שימסור העניין בידם.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך