תנ"ך על הפרק - קהלת ט - מקרה אחד לצדיק ולרשע / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

קהלת ט

816 / 929
היום

הפרק

כִּ֣י אֶת־כָּל־זֶ֞ה נָתַ֤תִּי אֶל־לִבִּי֙ וְלָב֣וּר אֶת־כָּל־זֶ֔ה אֲשֶׁ֨ר הַצַּדִּיקִ֧ים וְהַחֲכָמִ֛ים וַעֲבָדֵיהֶ֖ם בְּיַ֣ד הָאֱלֹהִ֑ים גַּֽם־אַהֲבָ֣ה גַם־שִׂנְאָ֗ה אֵ֤ין יוֹדֵ֙עַ֙ הָֽאָדָ֔ם הַכֹּ֖ל לִפְנֵיהֶֽם׃הַכֹּ֞ל כַּאֲשֶׁ֣ר לַכֹּ֗ל מִקְרֶ֨ה אֶחָ֜ד לַצַּדִּ֤יק וְלָרָשָׁע֙ לַטּוֹב֙ וְלַטָּה֣וֹר וְלַטָּמֵ֔א וְלַזֹּבֵ֔חַ וְלַאֲשֶׁ֖ר אֵינֶ֣נּוּ זֹבֵ֑חַ כַּטּוֹב֙ כַּֽחֹטֶ֔א הַנִּשְׁבָּ֕ע כַּאֲשֶׁ֖ר שְׁבוּעָ֥ה יָרֵֽא׃זֶ֣ה ׀ רָ֗ע בְּכֹ֤ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂה֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּֽי־מִקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וְגַ֣ם לֵ֣ב בְּֽנֵי־הָ֠אָדָם מָלֵא־רָ֨ע וְהוֹלֵל֤וֹת בִּלְבָבָם֙ בְּחַיֵּיהֶ֔ם וְאַחֲרָ֖יו אֶל־הַמֵּתִֽים׃כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ריבחריְחֻבַּ֔ראֶ֥ל כָּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת׃כִּ֧י הַֽחַיִּ֛ים יוֹדְעִ֖ים שֶׁיָּמֻ֑תוּ וְהַמֵּתִ֞ים אֵינָ֧ם יוֹדְעִ֣ים מְא֗וּמָה וְאֵֽין־ע֤וֹד לָהֶם֙ שָׂכָ֔ר כִּ֥י נִשְׁכַּ֖ח זִכְרָֽם׃גַּ֣ם אַהֲבָתָ֧ם גַּם־שִׂנְאָתָ֛ם גַּם־קִנְאָתָ֖ם כְּבָ֣ר אָבָ֑דָה וְחֵ֨לֶק אֵין־לָהֶ֥ם עוֹד֙ לְעוֹלָ֔ם בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃לֵ֣ךְ אֱכֹ֤ל בְּשִׂמְחָה֙ לַחְמֶ֔ךָ וּֽשֲׁתֵ֥ה בְלֶב־ט֖וֹב יֵינֶ֑ךָ כִּ֣י כְבָ֔ר רָצָ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים אֶֽת־מַעֲשֶֽׂיךָ׃בְּכָל־עֵ֕ת יִהְי֥וּ בְגָדֶ֖יךָ לְבָנִ֑ים וְשֶׁ֖מֶן עַל־רֹאשְׁךָ֥ אַל־יֶחְסָֽר׃רְאֵ֨ה חַיִּ֜ים עִם־אִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר־אָהַ֗בְתָּ כָּל־יְמֵי֙ חַיֵּ֣י הֶבְלֶ֔ךָ אֲשֶׁ֤ר נָֽתַן־לְךָ֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כֹּ֖ל יְמֵ֣י הֶבְלֶ֑ךָ כִּ֣י ה֤וּא חֶלְקְךָ֙ בַּֽחַיִּ֔ים וּבַעֲמָ֣לְךָ֔ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה עָמֵ֖ל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃כֹּ֠ל אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֧א יָֽדְךָ֛ לַעֲשׂ֥וֹת בְּכֹחֲךָ֖ עֲשֵׂ֑ה כִּי֩ אֵ֨ין מַעֲשֶׂ֤ה וְחֶשְׁבּוֹן֙ וְדַ֣עַת וְחָכְמָ֔ה בִּשְׁא֕וֹל אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה הֹלֵ֥ךְ שָֽׁמָּה׃שַׁ֜בְתִּי וְרָאֹ֣ה תַֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ כִּ֣י לֹא֩ לַקַּלִּ֨ים הַמֵּר֜וֹץ וְלֹ֧א לַגִּבּוֹרִ֣ים הַמִּלְחָמָ֗ה וְ֠גַם לֹ֣א לַחֲכָמִ֥ים לֶ֙חֶם֙ וְגַ֨ם לֹ֤א לַנְּבֹנִים֙ עֹ֔שֶׁר וְגַ֛ם לֹ֥א לַיֹּדְעִ֖ים חֵ֑ן כִּי־עֵ֥ת וָפֶ֖גַע יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃כִּ֡י גַּם֩ לֹֽא־יֵדַ֨ע הָאָדָ֜ם אֶת־עִתּ֗וֹ כַּדָּגִים֙ שֶׁנֶּֽאֱחָזִים֙ בִּמְצוֹדָ֣ה רָעָ֔ה וְכַ֨צִּפֳּרִ֔ים הָאֲחֻז֖וֹת בַּפָּ֑ח כָּהֵ֗ם יֽוּקָשִׁים֙ בְּנֵ֣י הָֽאָדָ֔ם לְעֵ֣ת רָעָ֔ה כְּשֶׁתִּפּ֥וֹל עֲלֵיהֶ֖ם פִּתְאֹֽם׃גַּם־זֹ֛ה רָאִ֥יתִי חָכְמָ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וּגְדוֹלָ֥ה הִ֖יא אֵלָֽי׃עִ֣יר קְטַנָּ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים בָּ֖הּ מְעָ֑ט וּבָֽא־אֵלֶ֜יהָ מֶ֤לֶךְ גָּדוֹל֙ וְסָבַ֣ב אֹתָ֔הּ וּבָנָ֥ה עָלֶ֖יהָ מְצוֹדִ֥ים גְּדֹלִֽים׃וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחָכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהּֽוּא׃וְאָמַ֣רְתִּי אָ֔נִי טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִגְּבוּרָ֑ה וְחָכְמַ֤ת הַמִּסְכֵּן֙ בְּזוּיָ֔ה וּדְבָרָ֖יו אֵינָ֥ם נִשְׁמָעִֽים׃דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים׃טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

מקרה אחד לצדיק ולרשע

נאמר בפרקנו (ט, ב): "הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא, ולזֹבֵח ולאשר איננו זֹבֵח, כטוב כחֹטֵא, הנשבע כאשר שבועה ירא".

דברי המדרש

נאמר על כך במדרש ויקרא רבה בפרשת אחרי מות (כ, א):

אחרי מות שני בני אהרן - ר' שמעון פתח: 'הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע' (קהלת ט).
לצדיק - זה נח, שנאמר בו: 'איש צדיק' (בראשית ו). אמר ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו, ולא היה כשר להקריב, והקריב שם בנו תחתיו.
ולרשע - זה פרעה נכה, כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו, הכישו ארי, ושברו.
זה מת צולע, וזה מת צולע. היינו דכתיב: 'מקרה אחד לצדיק ולרשע'.
לטוב ולטהור ולטמא - לטוב - זה משה, שנאמר: 'ותרא אותו כי טוב הוא' (שמות ב), ר' מאיר אומר: שנולד מהול. ולטהור - זה אהרן, שהיה עוסק בטהרתן של ישראל, שנאמר: 'בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון' (מלאכי ב).
ולטמא - אלו מרגלים.
אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנאי. אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו. היינו דכתיב: 'לטוב ולטהור ולטמא'.
לזובח - זה יאשיה, שנאמר: 'וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים' (דברי הימים ב לה).
ולאשר איננו זובח - זה אחאב, שביטל קרבנות. הדא הוא דכתיב: 'ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב' (דברי הימים ב יח) זבח לו זבח ולא קרבנות.
זה מת בחצים וזה מת בחצים, היינו דכתיב: 'לזובח ולאשר איננו זובח'.
כטוב כחוטא. כטוב - זה דוד, שנאמר: 'וישלח ויביאהו והוא טוב רואי' (שמואל א טז). אמר רבי יצחק: טוב ראי בהלכה כל הרואהו נזכר לתלמודו.
כחוטא - זה נבוכדנצר, שנאמר: 'וחטאיך בצדקה פרוק' (דניאל ד).
זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריב בית המקדש ומלך ארבעים שנה. הוי מקרה אחד וגו'.
כנשבע - זה צדקיה, שנאמר: 'וגם במלך נבוכדנצר מרד' (דברי הימים ב לו),
כאשר שבועה ירא - זה שמשון, שנאמר: 'ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי' (שופטים טו).
זה מת בניקור עינים: 'ואת עיני צדקיהו עור' (מלכים ב כה), וזה מת בניקור עינים: 'ויאחזו אותו פלשתים וינקרו את עיניו' (שופטים טז), הדא הוא דכתיב: 'מקרה אחד לנשבע' וגו'.

מה בא המדרש ללמדנו? שגם הצדיקים סובלים כמו הרשעים?!

הסבר ה"תורה תמימה"

הסביר ה"תורה תמימה":

דרשה זו באה לפרש, דאדרבה המקרים השוים שבאנשים שונים מהנהגות ודעות שונות זה הוא גופא מעיקרי ההשגחה, כדי שתשאר הבחירה ביד האדם, משום דאם היה נקרה לעולם מקרה טוב לצדיק, ומקרה רע לרשע, אז בטלה הבחירה, וכולם היו מוכרחים להלך בדרך טובים, מפני תקות קבלת הטובה ויראת העונש. ולכן מורה ההשגחה שאל יסמוך האדם על עניני המקרים, יען כי המקרים עלולים לקרות כזה כן זה, כמו לצדיק כמו לרשע, ואין שייכים לתשלומי שכר ועונש הבאים בחשבון מדוייק.

יהי רצון שתמיד נבחר בטוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך