הצדקים והחכמים. הרצון בו הצדיקים החכמים ר״ל שהם חכמים ותהיה הוי״ו כפ״א רפה כלשון ישמעאל. ועבדיהם. ר״ל ומעשיהם:
פסוק ז:
ביאור דברי הפרשה: אמר לך אכול בשמחה לחמך ההכרחי לך לעמידת גופך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה ה׳ מעשיך כשיהיו בזה האופן רצוני שתהיה שמח בחלקך. בכל עת יהיו בגדיך לבנים. רוצה לומר שתהיינה מדותיך בטוב שבענינים כי המדות המגונות יוקשו לבגדים צואים והמדות היפות לבגדים לבנים. ושמן על ראשך אל יחסר. רוצה לומר השמן הרקוח כי הוא היה מיוחד לשמן המשחה וירצה בזה שלא יתעצל מהשגות המושכלות והנה המשיל המושכלות לשמן רוקח לסבה אשר זכרנו בבאורינו לשיר השירים. ראה חיים נצחיים ודרוך להם עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך והוא הנפש הדמיונית אשר תשלים השכל כשתאות לו כמו שבארנו בבאורינו לשיר השירים כי זה חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש וזה מבואר כי זה פרי האדם ותכליתו. כל אשר תשיג ידך לעשות בכחך עשה כל עוד בחיים חייתך כי אחר המות לא תדרוך לשום שלמות כי אין שם דריכה לכשרון המעשה ולא להשגת החכמות הלמודיות ולא להשגת חכמת הטבע והאלהות. שבתי לראות תחת השמש מה שיחזק מה שאמרתי והוא שיהיה האדם חרוץ אל שלמותו וזה שכבר מצאתי שמי שישתדל באלו החיים הגופיים לבד לא יגיע אל טוב החיים האלו ואף על פי שיהיו לו הכלים אשר בהם יתכן שינצל וזה כי האדם יהיה קל ולא ישלם לו החירוץ בעת הצורך ויכשל מפני זה כפי מה שיגזור מערכת הכוכבים ולא תהיה ההצלחה במלחמה למי שידע דרכי הגבורה ובאיזה מקום ראוי שיתגבר ובאיזה אופן ובאיזה עת אבל יכשל לפעמים בזה לסבה הקודמת וכן מי שהוא רב התחבולה למצוא דרכים ירויח בהם מזונו לא ימצא לפעמים לחם חקו ומי שהוא נכון בהמצאת תחבולות רבות יתכן בהם לאסוף ולכנוס נכסים רבים לפעמים לא ימצא לו עושר ומי שהוא יודע לרצות בני האדם לפעמים לא ימצא לו חן מהם כי עת ופגע יקרה את כלם מצד מערכת הכוכבים אותו לפעמים יבלבל תחבולתם וחכמתם ואין להם תחבולה להשמר מזה. כי לא ידע האדם את עתו כי כמו הדגים הנאחזים במצודה רעה שלא יוכלו להמלט ממנה וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאום ובהיות הענין כן הוא מבואר שראוי שלא יחשוק האדם להשתדל בטוב החיים האלו אבל יקח מהם הצריך וישלים נפשו כפי מה שאפשר. גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי והיא תביא לו להאמין שהוא ראוי שיניח האדם תענוגי זה העולם בעבור שלמות הנפש והוא שכבר ימצא בתחלת הענין קבוץ שכל האדם עם עוזריו עיר קטנה כי מה שנבנה בה הוא מעט ולו מן העוזרים מעט בתחלת הקנין כי האדם בתחלת עניינו ימצא נמשך לרדיפת התאוות ובא אליה מלך גדול והוא הכח המתעורר על אברי האדם וכליו להניעם למה שירצה והוא היצר הרע וסבב העיר הזאת הקטנה לתפשה ולהרסה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן וחכם והוא השכל ההיולאני. והוא מסכן להיותו נברא משולל מכל המושכלות וגם לא יגיע להם לקנותם כי אם בקושי ואולם שאר הכחות ישיגו משיגיהם בקלות כמו החוש והדומה לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו לא בכחו אבל מצד המעלה והחשיבות אשר לדבר יניע השכל אליו ימשול השכל להניע האדם אל מה שירצהו וזה ממה שיראה שהחכמה יותר מעולה מאלו החיים הגופיים עד שמעלתה וחשיבותה יכריח האדם להניח כל אותם הכחות המביאים אותו לאהבת התאוות הגופייות. ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה כי החכמה מושלת על זה המלך הגדול עם רב כחו וגבורתו ועם כל זה תמצא אצל רוב האנשים חכמת המסכן בזויה ודבריו בלתי נשמעים וג״כ הנה דברי חכמים יותר נשמעים בנחת למי שלא ימשול עליו יותר מהשמע זעקת המושל בכסילים לכסילים אשר ימשול בהם כי הם לא ישמעו לו מצד הדבר בעצמו אבל מצד משלו עליהם ודברי חכמים יהיו נשמעים לאנשים מצד הדברים ההם. ויתבאר מזה גם כן שטובה חכמה מכלי מלחמה וחוטא אחד שימצא בכחות הגוף יאבד טובה הרבה מהאדם ולזה ראוי לאדם שיכניע כחותיו להשמע אל השכל הנה כמו שזבוב מות יבאיש השמן הרוקח ויביע אותו כן יבאיש סכלות מעט האיש אשר הוא יקר מחכמה ומכבוד שנמצא בו. ועוד סבה אחרת תחייב להמשך אל החכמה והיא שבלב החכם בכל מה שיכוין אליו היא לימינו כי הוא דורך אל הדברים שיכוין אליהם בסבותיהם ולזה יתיישר תמיד בכח התכלית אשר יכוין אליו ואולם לב הכסיל הוא לשמאלו כי הוא כשיכוין לדבר יקרה לו לסכלותו שידרוך בו לפי מחשבתו ימצא לב הכסיל חסר כי הוא לא יתיישר כלו נכח תכלית אחד אבל יתיישר פעם לתכלית אחד ופעם הפכו ולזה להעדר הסדר בפעולותיו יתבאר לכל שהוא סכל. אם רוח המושל תעלה ותתגבר עליך והוא המלך הגדול שקדם זכרו לא תניח מקומך ומדרגתך מיראת החטא והחכמה כי זה המקום הוא לך מרפא לרפא אותך מזה החולי העצום ויניח חטאים גדולים ר״ל שישמור אותך מהם. יש רעה ראיתי תחת השמש כשגגה שיוצא מלפני השליט ר״ל שאין זה מכוון על הכוונה הראשונה והוא שכבר ימצא שבעל הסכלות והוא הסכל יעלה במרום ההצלחה הגופיים ועשירי הדעת ישבו בשפל המדרגה וזה בלתי ראוי שיהיה כן אבל יהיה זה במקרה ובזה יקרה גם כן מרוע הסדור שהעבדים יצליחו וירכבו על סוסים ואדוניהם ישפלו וילכו כעבדים על הארץ אלא שרוע זה הסדור הוא מיוחס אלינו לא אל ה׳ יתברך כי זה יהיה להעדר הדבקות בינו ובין ה׳ יתברך ובהתיר האדם זה הקשר אשר בינו ובין ה׳ יתברך אשר בעבורו הוא מושגח הוא דומה למי שחופר חפירה ויפול בה כי מידו היתה זאת לו ולמי שפורץ הגדר אשר הוא מונע הנחש מגעת בו וישכנו אחר זה הנחש מצד סור הגדר אשר היה מונעו מגעת בו ולא ידמה לזה לבד אבל גם למי שמסיע אבנים ממקום למקום ויוכה בהם בעצמם או למי שבוקע עצים ויכנס מהם קוץ בידו עד שבעצם מעשיו יוזק וזה הוא ההבדל אשר בין הענין והענין הקודם בפסוק שלפני זה רצוני כי הענין ההוא לא יהיה בו ההיזק מעוצם פעולתו אבל במקרה מה והסבה שיהיה הברזל קהה כי לא קלקל פניו ולטש אותם וכן השכל האנושי יהיה קהה ולא יצויירו בו המושכלות כשלא לוטש בכשרון המעשה ומי שיגבר חיילים ויתגבר על הכחות הגופיות יהיה לו יתרון הכשר חכמה ויהיה דבק בה׳ יתברך ויהיה נשמר מפני זה מן הרעות הנופלות בזה המציאות השפל כפי מה שאפשר. אם ישוך הנחש האדם המלחש מפני שלא לחש לחשו מה יתרון לאדם המלחש בזה הלחש אשר הוא יודע ולא נעזר בו בעת הצורך וכן הענין באלו הרעות וזה שאם יבאו אלו הרעות לאדם החכם בעת התירו הקשר בינו ובין ה׳ יתברך מה יתרון לו בחכמתו והוא לא נעזר בה בעת הצורך הנה לזאת הסבה יקרה לחכם שיגיעהו כמקרה הכסיל. והנה כאשר השלים להתיר זה הספק בזה האופן הנפלא שב לשבח החכמה ולגנות הסכלות ואמר שבדברי פי החכם ימצא חן בעיני האנשים כי דבריו יהיו מעטים ונאותים לשומעיהם וינצל מפני זה מהרבה מהרעות ושפתות הכסיל לא די שלא יצילוהו ממקומו׳ הסכנה אבל במקומות אשר הוא בוטח בהם ישחיתוהו ראשית דברי פיהו סכלות כי לא ידע להזהר מלדבר במה שיקשה לשומעו דבריו ואחרית פיהו לא יהיה להתנצל על שגגתו במה שדבר אבל יוסיף על סכלותו סכלות הנה הסכל ידבר דברים הרבה בזולת סדור לא ידע אדם מה שיהיה בפי הסכל ואשר יהיה מאחריו מי יגיד לו והנה הכסיל עצמו אינו יודע בראשית דבריו מה יהיו דבריו ואין סדור להם ולא הגבלה ולזה ימצא בהם מהחסרון הרבה בהכרח. עמל הכסילים תיגע האדם החושב להבין דבריהם כי הכסיל לא ידע ללכת אל עיר ר״ל שאין בדבריו התיישרות לשום תכלית כי לא ידע להתיישר בדבריו אל התכלית אשר יכוין אליו או ירצה בזה עמל הכסיל תיגע אותו כשירצה לדעת החכמה כי לא ידע לדרוך בזה הדרך הראוי ולזה ישאר עם תאוותו תמיד. אוי לו לאדם שהשכל ההיולאני שראוי שיהיה מלכו הוא משרת ועובד היצר הרע ושהכחות אשר ראוי שיעבדו השכל כמו החוש והדמיון והכח הזוכר יהיו רודפים אל התאוות. אשרי אדם שהשכל בו בן חורין ועוזריו הם בלתי רודפים אל התאוות אבל יקחו הצריך לבד מענייני זה העולם בגבורה על הכח המתעורר ולא ברדיפת התאוה אשר שתיית היין היא עניינה. בעצלות האדם ימך הבונה בניינו והוא השכל לא יוכל להשלים בניינו ולקרות אותו ובשפלות ידי האדם מהתעסק בדברים הגבוהים והם מושכלי הנמצאות האלו ישאר בבית בלתי מכוסה כראוי ולא יהיה לו למחסה ולמסתור מזרם הרעות וממטר פחי הזמן. הנה הכסילי׳ הרודפים התאוות עושים המזון לשמחה ולשחוק לא להעמיד גופם והיין לשמח חייהם והנה הכסף יענה את הכל בסוף הענין כי הם יאבדו קנייניהם בזאת ההנהגה או ירצה בזה שהכסף יתן ענין לכל הסכלים לרחף אחר התאוות ולזה אין ראוי שימשך האדם לשלמות הקנין. ולפי שכבר אמר דברי פי חכם השלים לבאר מה שראוי שישמור בו האדם בדבורו ואמר גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר ולא תשען שלא ישמעו דבריך כי הרבה ימצא מי שישמע דבריך ויגיד להם עם שבזה המאמר גם כן כוונה להיישיר האדם שישמע אל השכל שהוא מלכו כמו שקדם ולא יקל בו גם בהתעסקו בצרכי הגוף אבל יהיה תכלית כוונתו בכל דרכיו לעבודתו. שלח לחמך ר״ל מזון שכלך והוא המושכלות על פני המים והוא מרוצת זה הנמצא הטבעי וקח התחלת דרושך ממנו כי ברוב הימים תמצאנו בזה האופן ובזולת זה לא תגיע אליו כי לא יתכן לקנות שום מושכל מזולת לקיחת ההתחלות מן החוש. ואמר ממשל תן חלק בזריעתך לחדש השביעי והוא תשרי וגם לשמיני שהוא מרחשוון כי באלו החדשים יהיו הרבה מהזרעים אשר יהיה מזון האדם בהם כי לא תדע איזה יצליח יותר כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ ואולי ילקה הקודם וישאר המתאחר או ההפך והנה אמר זה שראוי לאדם שישתדל בכל זמנו לקנין השלמות ולא יתרשל מזה. אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו וישחיתו שטף המים קצת הזרעים והם אשר נקצרו בעת ההיא או ישחית הברד שירד מהעבים הזרעים אשר קניהם קשים וישאר השאר ואם יפול עץ בצפון או בדרום מחוזק הרוח הדרומית או הצפונית מקום שיפול העץ שם יהיו קצת הזרעים ההם ויפסדו ולזה ראוי שיזרע הקודם והמתאחר כי הקודם לא ישחיתנו הרוח והמאוחר לא ישחיתנו המים והברד. מי שיירא שהרוח ייבש זרעיו לא יזרע ומי שיראה בעבים ויפחד שיבא ויפסיד קצירו לא יקצור כי יתכן שיבא המטר במקום ההוא או במקום אחר קרוב לו ויפסיד קצירו. כאשר אינך יודע מה דרך הרוח אשר תעבור כי אין הרוח מוחש וכמו העצמים בבטן המלאה שומן שאינם נכרים באיש ההוא כן לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה ולזה אין ראוי שתמנע מלזרוע אבל ראוי שתזרע בבקר ולא תנח ידך מלזרוע בערב כי אינך יודע איזה מהם יכשר יותר או יהיו שניהם כאחד טובים ולזה אמר על צד המשל כי אין ראוי שיתרשל האדם מקנין המושכלות לא בעת בחרותו ולא בעת זקנותו. והנה ערב אור החכמה וטוב לעינים כי בו ישיגו מי שהוא התחלת זה האור והוא ה׳ יתברך כמו שישיגו השמש באמצעות אורו. הנה אם שנים הרבה יחיה האדם בכלם ישמח אם ידרוך להשיג המושכלות כי אי אפשר לו שיגיע אל גבול לא יוכל עוד להוסיף על חכמתו ואף על פי שיש להשגות האנושיות קץ וגבול וזה מבואר למי שעיין בדברינו בראשון ממ״י ולזה ראוי שישתדל בקנין השלמות במושכלות תמיד כפי מה שאפשר ובכלם יזכור את ימי החשך כי הרבה יהיו וכל מה שבא אחר מותו לו מהשלמות הוא הבל ולזה צריך שיזדרז לקנות מהשלמות כפי מה שאפשר לו בעת שיוכל על זה כי אחר המות אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה כמו שקדם:
פסוק ז:
והכלל העולה מהדברים מבואר עם מה שהיישרנו אליו בבאור דברי זאת הפרשה ואין צורך באריכות עוד:
פסוק י:
כי אין מעשה וחשבון. הוי״ו היא ללא ענין כטעם וי״ו ורכב וסוס שהרצון בו רכב וסוס. והרצון בזה כי אחר המות אין לך שום מעשה בקניית מושכלות לא בחשבון שהם חכמות הלמודיות ולא בדעת שהיא חכמת הטבע ולא בחכמה שהיא חכמת האלהות כי היודע בה נקרא חכם כמו שזכר הפלוסוף במה שאחר הטבע או ירצה בזה ותהיה וי״ו מלת וחשבון לענין כי אחר המות אין שם כשרון המעשה ולא השגת אחת מאלו החכמות השלשה שזכרנו שהם חשבון ודעת וחכמה.
פסוק יא:
לא לחכמים לחם. ר״ל היודעים להשתדל באסיפת די מחסורם בחכמה.
פסוק יא:
ולא לנבונים עושר. רוצה לומר הממציאים בתבונה תחבולות רבות לאסיפת הקניינים.
פסוק יא:
ולא ליודעים חן. רוצה לומר היודעים בחכמות המדינות המיישרת האדם אל המדות החשובות.