תנ"ך על הפרק - איכה א - מגילת איכה / הרב שמואל אליהו שליט"א

תנ"ך על הפרק

איכה א

803 / 929
היום

הפרק

אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃וַיֵּצֵ֥אמן־בת־מִבַּת־צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר׃טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃כָּל־עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּמחמודיהםמַחֲמַדֵּיהֶ֛םבְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּֽרְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם׃סִלָּ֨ה כָל־אַבִּירַ֤י ׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־יְהוּדָֽה׃עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־נָ֣א כָל־עמיםהָֽעַמִּ֗יםוּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי׃קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם׃רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־צַר־לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת׃שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי׃תָּבֹ֨א כָל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שמואל אליהו שליט

מגילת איכה

מתי נכתבה? 

את מגילת איכה כתב ירמיהו הנביא לפני חורבן בית ראשון. מי שקורא אותה חושב שהיא כתובה אחרי החורבן.

הָיְתָ֖ה לָמַֽס

ירמיהו כותב "אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם", איך היא בודדה, ירושלים, איך היא הָיְתָ֖ה לָמַֽס, העיר החשובה הזאת שהייתה כל כך רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם, הכי חשובה בעולם. איך העיר שהייתה שרה של כל המדינות, "שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת", איך היא הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה, איך היא הָיְתָ֖ה לָמַֽס.

המגילה נכתבה לעורר את יהויקים בן יאשיהו

אבל ירמיהו לא כתב את זה אחרי החורבן. הוא כתב את זה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו כדי לעורר אותו מדרכו הרעה. ירמיהו כותב את הקינות שיגידו אחר כך, כדי שיהויקים ירגיש איך זה יראה, ירגיש את הכאב. ככה מספר הנביא בספר ירמיה.

הגמרא אומרת שיהויקים ידע שירמיהו מדבר אמת, אבל דאג רק לעצמו.

העניינים הנוראים שבתחילת המגילה לא מרגשים את המלך יהויקים

הפסוק הראשון של המגילה לא פגע ישירות במלך יהויקים, העיר תהיה בודדת, ירושלים תרד מגדולתה, לא נורא, נמשיך בדרכנו; מה, נפסיק עם התענוגות שלנו?

"בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ"(איכה א ב) – 'לא נורא'.

"אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ"(איכה א ב) – גם 'לא נורא.

מה שירושלים הופכת מהעיר הכי חשובה בעולם לעיר הכי שנואה בעולם, לרדת מ'כוכבים' ל'עפר', זה לא מפריע למלך יהויקים, הוא לא חוזר בתשובה.

"כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃"(איכה א ב) – לא אכפת לו.

"גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה"(איכה א ג) – הגלות, גם לא מפריעה לו.

"דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד"(איכה א ד) – גם לא שובר אותו.

הוא קורא שָׁלֹ֣שׁ דְּלָתוֹת֮ וְאַרְבָּעָה֒ ולא עושה כלום.

המלך יהויקים נשבר כשמדובר בקיום מלכותו

מתי הוא נשבר? מהפסוק החמישי:

הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ...
(איכה א ה)

אומר הפסוק, 'מה אתה חושב, ישאירו אותך מלך? יגלגלו אותך מכל המדרגות'. ובאמת כך מתנבא עליו ירמיהו "עַל־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה, לֹא־יִֽהְיֶה־לּ֥וֹ יוֹשֵׁ֖ב עַל־כִּסֵּ֣א דָוִ֑ד וְנִבְלָתוֹ֙ תִּֽהְיֶ֣ה מֻשְׁלֶ֔כֶת לַחֹ֥רֶב בַּיּ֖וֹם וְלַקֶּ֥רַח בַּלָּֽיְלָה׃"(ירמיהו לו ל); לא תזכה לקבורה. אומר לו, 'מה אתה חושב, שתשאר?', ישימו איזה הורדוס אחד, איזה רשע אחר בתור מלך שינהל את הממלכה.

יהויקים כועס ושורף את שמות ה' והמגילה

זה הכעיס את יהויקים. לקח תער, חתך איפה שכתוב שם ה' ושרף אותו באש. בהמשך הפסוק החמישי נאמר "כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ"; חתך את שם ה' ושרף (חודש כסלו – האש דולקת...). כן לאורך כל המגילה הוא שורף את שם ה', ולבסוף – שורף את המגילה בעצמה.

בלי תשובה – הרעה תבוא

מגילת איכה באה לומר שהכל צפוי מראש, "לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃"(קהלת ג א); זְמָ֑ן היה לישראל שיכנסו לארץ, וְעֵ֥ת שיצאו מהארץ. לא קרתה תקלה והגיע נבוכדנצר; זה מתוכנן. "חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה"(משלי יג כא); "תְּיַסְּרֵ֣ךְ רָעָתֵ֗ךְ וּמְשֻׁבוֹתַ֙יִךְ֙ תּֽוֹכִחֻ֔ךְ"(ירמיה ב יט). אם אתה, יהויקים, נוהג בדרך רעה, זו המציאות, הרעה תבוא. גם אם תשרוף את המגילה, אומר לו ירמיהו, בסוף זה יהיה.

בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה – שני חורבנות, בלבד

והרעות המתוארות במגילה קורות.

חכמינו בגמרא אמרו על הכפילות בכתוב "בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה" – פעם אחת על חורבן בית ראשון ופעם אחת על חורבן בית שני.

למרות שירמיהו חי לפני בית שני הוא מנבא. לכן בהמשך המגילה נאמר:

שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־אֱד֔וֹם יושבתי (יוֹשֶׁ֖בֶת) בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃
(איכה ד כא)

אחר כך בא פסוק שאומר, זהו, שני (חורבנות) אלה, אין יותר: "תַּם־עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ"(איכה ד כב); אחרי חורבן בית שני אין חורבן בית שלישי.

מספרים שפעם אחרי מלחמת יום כיפור אמר איזה שר בממשלה, 'הולך לנו הבית השלישי', אז לא הולך לנו הבית השלישי; הפסוק אומר "לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־חַטֹּאתָֽיִךְ׃"(איכה ד כב). אמרו חכמינו "בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה" – שתי בכיות על שני חורבנות.

אֵין־לָהּ מְנַחֵם

ובהמשך הפסוק:

...וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃
(איכה א ב)

ובאמת צריך להבין; לא היה עם אחד שבא לנחם את ירושלים?! הרי הייתה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם, שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת, הייתה העיר הכי חשובה בעולם. כמו בימי שלמה המלך שכולם חיזרו אחריהם על חכמתם הגדולה. 

היום ישראל נחשבת 'המדינה החמה' בעולם בכל תחום, זה בימינו כשהעולם קצת התפתח, יודעים קרוא וכתוב.

בזמן מגילת איכה העולם היה בער, עובדי אלילים מהגרועים שבהם, מהמרושעים שבהם, נבערים לגמרי, אכזריים לגמרי. מה שרואים היום את דעא"ש זו דוגמא לבהמיות שהייתה להם.

כשכל הרשעים האלה ראו את עם ישראל יורד הם רמסו אותו, "סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃"(איכה ג כה). ביזו אותנו בכל ביזיון שקיים.

עם ההודאה לה' על שנתן לנו, גם היום יש מה לתקן

מישהו שאל אותי היום איך אפשר לצום בתשעה באב כשאנחנו בירושלים וב"ה יש שלטון יהודי, ויש צה"ל. אמרתי לו: שמע חביבי. ב"ה יש על מה להודות, את זה תעשה ביום העצמאות. כעת אנו בתשעה באב, בוכים על מה שחסר. יש דברים שחסר.

עַל מה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ? אני הייתי בשבת בנווה צוף, ביישוב שבו שבת לפני כן באו ארורי הארורים ושחטו שלושה אנשים. שפכו דמם כמים. ממש. והרוצח הזה חי וקיים ומקבל משכורת מחשבוננו. למה, כי אנחנו מטומטמים? על זה צריך לבכות.

הרב תמיד היה מזכיר את התשב"ץ. אנחנו צמים היום על חורבן בית ראשון ועל הצרות שאנחנו עושים היום שבגללן אין בית ראשון ולא בית שלישי. התאריך של הבית הראשון אבל הצער הוא גם על מה שמתפתח בגלל מעשינו היום. תראה מה קורה בהר הבית, איזה ביזיון, איך ביזו אותנו ככה.

עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ

אני זוכר שפעם בזמן שגרשו את גוש קטיף, הרב אמר לנו להגיד לאריק שרון את הפסוקים שאנחנו קוראים פה במגילת איכה; "זְכֹ֤ר יְ-הוָה֙ מֶֽה־הָ֣יָה לָ֔נוּ הביט (הַבִּ֖יטָה) וּרְאֵ֥ה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃"; "נַחֲלָתֵ֙נוּ֙" נתנו אותה "לְזָרִ֔ים"; "בָּתֵּ֖ינוּ", בתי הכנסת, "לְנָכְרִֽים׃"; "עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ", כפשוטו; "יָגַ֖עְנוּ לא (וְלֹ֥א) הֽוּנַ֖ח לָֽנוּ׃" – מה לא עשינו בשביל שיהיה שלום איתם. כל יום משהו, אוטובוסים מתפוצצים. "עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃", המלך, ראש הממשלה, הוא משועבד לאובמה, לטראמפ, לא יודע מי. חשבנו שבחרנו בך ואתה עושה מה שטוב לנו, לא שתהיה משועבד ליועץ המשפטי. "עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃". זו המציאות.

שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ

זו צרה אחת. מי שהיה בגלות זה משהו היום ונורא. חצי מהאחים שלנו (הלכו) בגלות, לא נבכה?

אנחנו ב"ה, "שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ"(איכה ה יב), כבר לא רואים. אבל מי שילך פעם ביד ושם יראה שארורי הארורים, הנאצים, כשהיו רוצים לענות יהודים, היו תולים אותם. כפשוטו "שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ"(איכה ה יב). היו לוקחים רבנים חשובים, אדמו"רים, תלמידי חכמים, גאוני עולם, צדיקי עליון, כופים את היד לאחור ותולים אותם בכאבי תופת. והם צוחקים, מבסוטים, "שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ"(איכה א ז), רואים את הביזיון וצוחקים.

אז ב"ה כבר לא תולים אותנו בידנו, אבל "עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙" עוד "נִרְדָּ֔פְנוּ", ואם הייתה אפשרות לדעא"ש האלה לעשות מה שבליבם לא היה נשאר פה אחד חי, "לוּלֵי יְ-הוָה שֶׁהָיָה לָנוּ יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל"(תהילים קכד א).

לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ

עוד ממשיך הנביא ירמיה ואומר:

הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃
(איכה א ג)

מה הכוונה "לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ"? – לא היה מקום בעולם שישראל ישבו ונתנו להם לשבת. זה פלא מבהיל. מדוע לא?

אנחנו זוכרים את גירוש ספרד שהיה בתשעה באב. ר' יצחק אבוהב, רבו של רבו של ר' יוסף קארו, ראה את המציאות הקשה של יהודי ספרד ואמר, נלך לפורטוגל, זה קרוב. אז לא היו מכוניות, הולכים בדרך שודדי דרכים וחיות טרף. מחצית מהאנשים מתו בדרך מהקור ומהארורים שלית להם דין ולית דיין. ובפורטוגל לֹ֥א היה מָנ֑וֹחַ. מלך פורטוגל שהיה אוהב של ר' יצחק אבוהב, לאחר שר' יצחק נפטר החליט לעשות כמו בספרד ועוד יותר גרוע, בעל כרחם ניצר את כולם. הלכו לאנגליה... היה גירוש באנגליה; היה גירוש גם בצרפת.

"לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ" – בכל מקום שהיו, ישבו רגע, חשבו שטוב, וגירשו אותם משם. אומר זאת ירמיהו עוד קודם החורבן שזה מה שעתיד לקרות, וזה מה שקרה.

כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין – אנחנו שרפנו ויש תקווה גם לתקן

דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃
(איכה א ד)

יש פסוק בתוכחה:

וְנָתַתִּ֤י אֶת־עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם׃
(ויקרא כו לא)

אומר רש"י, מה זה "וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם"? הכוונה שאני אחריב אותו? לא, שהרי כתוב בהמשך "וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם", הרי הקטורת קיימת. אלא על מה אני מקיים "וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת־מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם"? – מן הגדודיות. שיירות של ישראל שהיו מתקדשות ונועדות לבוא לשם הפסיקו.

זאת אומרת, חלק מתהליך החורבן של עם ישראל שאנשים לא הגיעו לבית המקדש. היה בית מקדש, באים הכהנים, מכינים את המקדש, פותחים את השערים, באים הלוויים. אף אחד לא בא, לא מעניין אותו; הולך לשחק באצטדיון במשחקים של היוונים, זה לא מעניין בית מקדש, בוא נראה כדורגל; תרבות יוון; התגוששות. יש דברים מרתקים יותר מאשר בית המקדש. והוא שומם. זהו שאומר הנביא: "מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים". גם הכהן הגדול הולך למשחקי הכדורגל של יוון.

אחר כך בא טיטוס להחריב את בית המקדש. מה נשאר להחריב? כבר החרבנו אותו בעצמנו. קמח טחון טחנת. בית שרוף שרפת. זה קצת מנחם אם זה בידיים שלנו, אם אנחנו שרפנו אותו, טיטוס רק עשה את המכה בפטיש, אז אנחנו יכולים גם לבנות אותו. וכשבאים יהודים ומתדפקים על הכותל המערבי, ואומרים, ריבונו של עולם, באנו, עד לפה אנחנו יכולים לבוא, תן לנו הלאה להתקדם, מתקנים את הפסוק הזה של "כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין... וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ".

הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ

יש סיפור בגמרא על אונקלוס. אונקלוס היה בן אחותו של טיטוס. והוא רצה לחזור בתשובה, להתגייר, ככה מספרת הגמרא. אמר, איך אני אתגייר, כדאי לא כדאי? אומרת הגמרא שהעלה באוב את הנשמה של טיטוס. אמר לו, טיטוס תגיד לי איפה אתה? אמר לו, אני בעולם העליון. שאל אותו אונקולוס איך שם? סיפר לו טיטוס איזה גיהנם הוא עובר. שאל אותו אונקלוס, מה דעתך, מי חשוב בעולם העליון? ענה לו טיטוס: ישראל. שאל אותו אונקלוס האם כדאי להתגייר. ענה לו טיטוס מה פתאום. שאל אותו אונקלוס איך ייתכן, אם הוא רואה שהם למעלה מדוע לא להתגייר. אומרת הגמרא "רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה"(עירובין יט.), הוא רואה את האמת ונשאר ברשעו, זה הכי גיהנם שיש. שאל אותו אונקלוס אם כן מה הוא ממליץ לו לעשות. אמר לו טיטוס, אם אתה רוצה להצליח תהיה אויב לעם ישראל. למה? כי הפסוק אומר: "הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙"(איכה א ה), את מי שם הקב"ה למנהיג? את מי שהוא הכי שונא ישראל. הכי רשע הוא ראש. אומר טיטוס לאונקלוס, שמע לי, תרדוף את היהודים יעשו אותך מלך. ככה זה "הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙"(איכה א ה).

אונקלוס למזלנו לא שמע לו והתגייר. אנחנו מכירים את אונקלוס. אבל נבין מכאן את דרכי ה'. כתוב שכשהקב"ה רוצה להעניש את עם ישראל חס ושלום לוקח את האויבים שלנו ושם אותם לראש. זה כאב גדול.

הגמרא אומרת, אני קראתי את זה פעם והזדעזעתי, מדוע יחזקאל רואה את המרכבה באה מפני צפון? כי הלך הקב"ה, כי הלך הקב"ה לכבוש את העולם כולו תחת נבוכדנצר. המרכבה הולכת לכבוש את העולם כולו תחת נבוכדנצר, ומדוע? כדי שהוא יחריב את בית המקדש. כי אנחנו עשינו מה שעשינו אז המרכבה צריכה לעזור לננס הזה שיהיה מלך ויחריב את ירושלים.

לא יותר פשוט שאנחנו נהיה בני אדם? היה הרבה יותר פשוט. אבל זה מה שקרה.

לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְ-הֹוָ֑ה

מאידך, כשהקב"ה רוצה לתקן את עם ישראל יש לזה גם דרכים מיוחדות.

ראיתי עכשיו מאמר שכתב אותו הרב נריה (וברוך בן נריה הוא כתב מפי ירמיה את מגילת איכה...), כשהקב"ה החליט שהוא רוצה להעביר אותנו לארץ, אז הוא מחליף את הראש של מנהיגי העולם. מביא פה ציטוט שכתב ד"ר הלל זיידמן בשם הארי טרומן, נשיא ארצות הברית:

מה שהניע אותי לעשות מה שעשיתי זה התנ"ך. אמי לימדה אותי את ספר הספרים טרם הגעתי לגיל בית ספר. ואני נזכרתי שנאמר בחומש שה' הבטיח ליעקב: "הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ׃"(בראשית כח יג). ולכן אמרתי לעצמי, אם אני יכול לעשות משהו שהבטחות אלוקיות אלה תתקיימנה, איזה זכיה גדולה מזו יכולה להתרחש לך. ועשיתי מה שעשיתי.

אלו דברי נשיא ארצות הברית.

ד"ר ויצמן, שהיה נשיא המדינה, סיפר שהיה אצל ג'ורג' החמישי, מלך אנגליה. אחרי הצהרת ד"ר ויצמן התקבל אצלו ואמר לו המלך:

כתוב בתורה כי עתידים בני ישראל לשוב לארצם. אני שמח מאוד שממלכתי תסייע לכך.

"לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְ-הֹוָ֑ה". אם ה' רוצה לעשות טוב לעם ישראל, לוקח את האנגלים, שאנחנו מכירים את 'אהבת ישראל' שלהם, הופך להם את הראש; לוקח את המלך ומסובב אותו ופתאום זה מתהפך לטובה. לוקח את הארי טרומן, מסובב לו את הראש והנה עם ישראל זוכה לחזור לארצו.

אבל גם להיפך היה, וזו הגלות. וזה מה שאומר להם ירמיהו לפני החורבן. זה יהיה, זה לא יברח. אם לא נבוכדנצר יהיה משהו אחר. אם לא סנחריב מישהו אחר. ואלו הפסוקים שכתובים כאן במגילת איכה.

וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל־הֲדָרָהּ

עוד אומר הנביא:

וַיֵּצֵ֥א מן־בת־(מִבַּת־)צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃
(איכה א ו)

מה זה "כָּל־הֲדָרָ֑הּ"? – חכמינו אמרו, כל ההדר של צִיּ֖וֹן, של ירושלים, הכל הלך. איך הלך?

יש בזה כמה פירושים.

פירוש אחד אומר שזה ארון הברית שגלה לבבל. 

ובמדרש:

אמר ר' יהודה בר ר' סימון בוא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה, כשגלו עשרה שבטים לא גלתה שכינה; גלו יהודה ובנימין לא גלתה שכינה; גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם; גלו משמרות ולא גלתה שכינה; וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם... כתוב "עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר"(איכה א ה) ומיד כתוב "וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ"(איכה א ו).
(איכה רבה א לג בשינוי קל)

כלומר מה גרם שתצא השכינה מירושלים? - זה שאין תלמודי תורה של בית רבן. "עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר"(איכה א ה) הביא את הצרה הגדולה הזאת.

שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ – ישחק ה' על משבתם

זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃
(איכה א ז)

כתוב בתיקוני זוהר דבר מבהיל. בשעה שהחריבו הגויים את בית המקדש הם נכנסו לבית קודש הקודשים, וכתוב לגביהם: "אֶת־מִקְדַּ֨שׁ יְ-הוָ֜ה טִמֵּ֗א"(במדבר יט כ). גורשה השכינה, הגבירה, "וַיֵּצֵ֥א מן־בת־(מִבַּת־)צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ", ובאה השפחה הבזויה ונכנסה במקום הגבירה וטמאה את מקומה. באותו זמן השפחה שיושבת על כסא הגבירה צוחקת עליה, ואומרת: 'לא זה מה שעשתה שרה לשפחה שלה?'. פעם שרה גירשה את הגר שפחתה, וכעת השפחה מגרשת את הגבירה. אמר הקב"ה: בת הרשע! אף על פי ששרה גירשה את הגר, אברהם ריחם עליה, "וַיִּֽקַּֽח־לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הָ֠גָר", והקב"ה גם כן מראה לה איפה יש מים לשתות. ואתם לא עשיתם כן, אלא גרמתם רעה תחת טובה! אני נשבע להעביר את מלכות הרשעה מן העולם. ולא תהיה שמחה לפני עד שיאבדו מן העולם.

אלו שנהנו מירושלים, מחכמתה, מברכתה, מהשפע, מטובתה, למדו ממנה, הם צוחקים על משבתיה? ככה? אומר הקב"ה, אני אצחק על משבתם.

הגויים מנסים לפגוע בחיבור המיוחד

חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר׃
(איכה א ח)

אומרת הגמרא:

אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורים זה בזה, הוציאום לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום שנאמר, "כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ:"(איכה א ח).
(יומא נד:)

הבן איש חי כותב שצריך להזהר מלאכול זוגות. פעם הייתה זהירות כזו. כך מופיע בגמרא בפסחים. למה, הוא אומר? – כי אצל הטומאה אין זוגות. זוגיות אצל הטומאה אינה קיימת. יש כל מיני שטויות אחרות, אין זוגיות. וכדי שלא יתקנאו בנו אנחנו לא אוכלים זוגות. [אבל ב"ה הוא אומר היום כח הטומאה ירד מן העולם. הם משתוללים, אבל באמת בשורש, הטומאה של הקליפה יורדת].

לכן כשבאים הגויים, על מה הם מתלבשים, על הכרובים, על הזוגיות שלהם. צוחקים, אלו עם ישראל?

אבל זה עיקר העניין של בית המקדש. מהו בית המקדש? בית ה', "שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית יְ-הוָ֣ה נֵלֵֽךְ׃"(תהילים קכב א); זה מקום תפילת ה', "וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י"(ישעיה נו ז); מקום של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה; מקום של "אַהֲבַת עוֹלָם תָּבִיא לָהֶם וּבְרִית אָבוֹת לַבָּנִים תִּזְכּוֹר"(מתוך ברכות ההפטרה). בזה הם רוצים לפגוע.

בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ

בהמשך כתוב:

יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃
(איכה א י)

במדרש, שהרב תמיד היה מזכיר, נאמר שהיה אדם אחד בשם יוסף משיתא.

יוסף משיתא היה הולך יחד עם טיטוס. זה דבר מבהיל. בצבא של טיטוס מפקדים בכירים היו יהודים. חוץ מיוסף בן מתתיהו שהיה בוגד ארור, היו שם עוד הרבה בוגדים, חלק מומרים, חלק אינם מומרים. כמו שהיה אצל יוון; חיילים של מלכות יוון היו חלקם הגדול, יש אומרים רובם, מתיוונים. הם נלחמו בנו ושירתו את הרשעה הארורה הזו. כך עם יוון, כך עם רומא.

בשעה שבקשו שונאים להכנס להר הבית, אמרו: יכנס מהם ובהם תחלה.
(בראשית רבה סה כב)

הרומאים פחדו לעלות להכנס להר הבית בכלל ולקודש הקדשים בפרט. אמרו מי יכנס? יוסף משיתא. אמרו לו שייכנס וכל מה שיוצא שלו. נכנס והוציא מנורת זהב. אמרו, אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו. זה לא מתאים לך. המנורה הזו תתאים לטיטוס לא לך. אמרו לו להכנס פעם נוספת ומה שיוציא יהיה שלו במקום.

אמר רבי פנחס: נתנו לו מכס ג' שנים ולא קיבל עליו. 
(בראשית רבה סה כב)

אמרו לו שתנתן לו רשות לגבות מכס מכל עם ישראל בארץ ישראל למשך שלוש שנים, בנוסף על מה שיוציא משם אם יכנס, למשל השולחן. לא הסכים.

אמר: לא דיי שהכעסתי לא-להי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שניה?! מה עשו לו? נתנו אותו בחמור של חרשים, והיו מנסרים בו.
(בראשית רבה סה כב)

זו אכזריות של רומאים. בוגד יהודי שהלך איתכם ועזר לכם ובטח שבר את רוחו של עם ישראל ועשה רעות גדולות, ולא נכנס פעם שניה. שמו אותו בתוך בית של עץ וניסרו אותו לחתיכות.

היה מצווח ואומר: ווי, אוי, אוי, שהכעסתי לבוראי!
(בראשית רבה סה כב)

הרב היה שואל, איך יכול להיות שכזה רשע ארור הסכים לוותר על כל כך הרבה כסף כדי לא להכנס פעם שניה לבית המקדש? וכשחותכים אותו הוא לא אומר 'אוי לי מהסכין', אלא 'אוי, שהכעסתי לבוראי'. איך התהפך?

אומר הרב שזוהי נשמה של יהודי, כמו שכתוב במדרש: "וירח את ריח בגדיו, אל תקרי בגדיו, אלא בוגדיו"(בקיצור בבראשית רבה סה כב; סנהדרין לז.; ילקוט שמעוני בראשית קטו) והכוונה שאפילו הבוגדים הכי גרועים שיש, יש בהם ריח טוב. והרב היה אומר, מה מוציא מהכח אל הפועל את הריח הטוב של היהודי? – המנורה, בית המקדש. בית המקדש חושף את כל הטוב של כולנו. אפילו את הטוב של יוסף משיתא.

מכאן אנו למדים איזה חורבן.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך