פסוק א:איכה. רבי אבהו פתח למגילת איכה, והמה כאדם עברו ברית (הושע ו׳:ז׳), מהו כאדם – כאדם הראשון, אמר הקב"ה, אדה"ר הכנסתיו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי וגרשתיו ושלחתיו וקוננתי עליו איכה, דכתיב ויאמר לו איכה – איכה כתיב, אף בניו הכנסתים לא"י וצויתים ועברו על צוויי וגרשתים, שנאמר (הושע ט׳:ט״ו) מביתי אגרשם, ושלחתים, שנאמר (ירמיהו ט״ו:א׳) שלח מעל פני ויצאו, וקוננתי עליהם איכה [פתיחתא למ"ר איכה].
פסוק א:איכה. רבי יצחק פתח, תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויבך (פ, תבא), אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ' דברים) איכה אשא לבדי, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד [שם].
פסוק א:איכה. כתיב (פ׳ בחקתי) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, אמר הקב"ה לישראל, אתם עברתם לפני ז' עבירות, הרי ירמיה בא ומקונן עליכם קינות שהם בשבעת אלפ"י ביתי"ן [שם].
פסוק א:איכה. אמר ר' יוחנן, מפני מה לקו ישראל באל"ף בי"ת, מפני שעברו על התורה שנתנה באל"ף בי"ת [סנהדרין ק"ד א׳].
פסוק א:איכה. דרש בן עזאי, לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם ובמילה שנתנה לעשרים דורות ובעשרת הדברות ובחמשה חומשי תורה כמנין איכה, ור' לוי אמר, עד שכפרו בל"ו כריתות שבתורה ובעשרת הדברות כמנין איכה ישבה בדד [מ"ר].
פסוק א:איכה. רבי יהודה אומר, אין איכה אלא לשון תוכחה, כמש"נ (ירמיהו ח׳:ח׳) איכה תאמרו חכמים אנחנו וגו'. ור' נחמיה אומר, אין איכה אלא לשון קינה, כמש"נ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה – אוי לך [מ"ר].
פסוק א:איכה ישבה בדד. ר' אבא ב"ר כהנא פתח, מפני ידך בדד ישבתי (ירמיהו ט״ו:י״ז) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, נגעה בי ידו של פרעה לא ישבתי בדד, ידו של סנחריב לא ישבתי בדד, וכיון שנגעה בי ידך ישבתי בדד, הוי איכה ישבה בדד [פתיחתא].
פסוק א:איכה ישבה בדד. רבי אלכסנדרי פתח, שקדתי ואהיה כצפור בודד (תהילים ק״ב:ח׳), אמר הקב"ה, שקדתי להשרות שכינתי בביהמ"ק לעולם, ואהיה כצפור – מה צפור זה בשעה שנוטלין גוזליה היא יושבת בדד, כך אנכי שרפתי את ביתי והחרבתי את עירי והגליתי את בני לבין העובדי כוכבים וישבתי לי לבדי, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד [שם].
פסוק א:איכה ישבה בדד. אמר רבי נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו באל"ף בי"ת אפילו הכי הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיהו אמר איכה ישבה בדד, וישעיהו אמר (מ"ט) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו׳ [מ"ר].
פסוק א:איכה ישבה בדד. רבי ברכיה בשם רבי אבדימי אמר, בזמן שישראל היו עושין רצונו של מקום כתיב בהו (יחזקאל ט״ז:י׳) ואלבישך רקמה, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מלבישן בגדי בדדין, הה"ד איכה ישבה בדד [מ"ר].
פסוק א:איכה ישבה בדד. רבי יהודה אומר, בימי יהויקים נאמרה מגילת קינות, אמר ליה רבי נחמיה, וכי בוכין על המת עד שלא ימות, אלא אחר החורבן נאמרה, והרי פתרונו – איכה ישבה בדד [שם].
פסוק א:ישבה בדד. אמר הקב׳׳ה, אני אמרתי וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירש אף שמיו יערפו טל (פ' ברכה), עכשיו יהיה בדד מושבם [סנהדרין ק"ד א'].
פסוק א:העיר רבתי עם. תנא רבי שמואל, כ"ד פלטיות היו בירושלים וכל פלטיה כ"ד מבואות, וכל מבוי כ"ד שוקים ועל כל שוק כ"ד שקקים ועל כל שקק כ"ד חצרות ועל כל חצר כ"ד בתים, וכל חצר היתה מוציאה עם כפלים כיוצאי מצרים [מ"ר].
פסוק א:רבתי עם. אמר רבה א"ר יוחנן, מהו רבתי עם, שהיו משיאין קטנה לגדול וגדולה לקטן, כדי שיהיו להם בנים הרבה [סנהדרין ק"ד א'].
פסוק א:היתה כאלמנה. א"ר אבא בר כהנא, ישראל לא פלשו אחר מדת הדין ומדת הדין לא פלשה אחריהם, בישראל הוא אומר (פ׳ בהעלותך) ויהי העם כמתאוננים ולא מתאוננים, (הושע ה׳:י׳) היו שרי יהודה כמשיגי גבול ולא משיגי גבול (שם ד׳) כי כפרה סוררת עמי, כפרה ולא פרה סוררה, ואף מדת הדין לא פלשה אחריהם, היתה כאלמנה – ולא אלמנה, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור, ודכותה (ב' ד'-ה') דרך קשתו כאויב, היה ה' כאויב, כאויב ולא אויב [מ"ר].
פסוק א:היתה כאלמנה. כאלמנה ולא אלמנה, משל למלך שכעס על מטרונה שלו וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה וכשהיתה מבקשת להנשא לאחר היה אומר לה היכן גיטך, וכשהיתה תובעת מזונותיה היה אומר לה ולא כבר גרשתיך, כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד עבודת כוכבים אומר להם הקב"ה (ישעיה ג') איזה ספר כריתות אמכם, וכל זמן שהיו מבקשים לעשות להם נסים כבתחלה אומר להם (ירמיהו ג׳:ח׳) שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה [מ"ר].
פסוק א:היתה כאלמנה. כאלמנה ולא אלמנה. ר׳ עקיבא אומר, אלמנה מעשרת השבטים ולא משבט יהודה ובנימין, ורבנן אמרי, אלמנה מאלו ומאלו ולא מהקב"ה, שנאמר (ירמיה נ׳׳א) כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו [שם].
פסוק א:רבתי בגוים. והלא כבר נאמר רבתי עם ומה ת"ל רבתי בגוים אלא רבתי בדעות [שם].
פסוק א:שרתי במדינות. מהו שרתי במדינות, אמר רבה א"ר יוחנן, כל מקום שהולכים נעשים שרים לאדוניהם [סנהדרין ק"ד א׳].
פסוק א:היתה למס. א"ר יוחנן, לפי שעברו ישראל על תנאי שקבלו מסיני לפיכך היתה למס, הוא למס הוא סיני, חושבניה דדין כחושבניה דדין [מ"ר].
פסוק א:היתה למס. א"ר שמואל בר נחמן, לפי שעבדו ישראל עבודת כוכבים לפיכך היתה למס, היא למס היא סמל אותיותיו דדין כאותיותיו דדין [שם].
פסוק א:היתה למס. רבנן אמרי, מהי למס – למסא דלבא [כמו שנאמר (יחזקאל כ"א) אל שמועה כי באה ונמס כל לב] [שם].
פסוק ב:בכו תבכה. שתי בכיות הללו למה, אמר רבה א"ר יוחנן, אחת על מקדש ראשון ואחת על מקדש שני (סנהדרין ק"ד א׳).
פסוק ב:בכו תבכה. מהו בכו תבכה, בכו על עגל אחד, תבכה על שני עגלים, דבר אחר בכו על יהודה תבכה על ציון וירושלים, דבר אחר בכו על גלות עשרת השבטים, תבכה על גלות שבט יהודה ובנימין [מ"ר].
פסוק ב:בכו תבכה. דבר אחר בכו תבכה – בוכה ומבכה אחרים עמה, מבכה הקב"ה עמה דכתיב (ישעיהו כ״ב:י״ב) ויקרא ה׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד, מבכה מלאכי השרת עמה, דכתיב (שם ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה, מבכה שמים וארץ עמה דכתיב (יואל ב׳:א׳) שמש וירח קדרו מבכה הרים וגבעות עמה דכתיב (ירמיהו ד׳:כ״ד) ראיתי ההרים והנה רועשים וכל הגבעות התקלקלו מבכה שבעים אומות עמה, דאמר ר׳ פנחס, אותם שבעים פרים שהיו ישראל מקריבין בחג, כנגד שבעים אומות הם כדי שלא יחרב העולם מהם, מבכה כנסת ישראל עמה שנאמר (פ׳ שלח) ותשא כל העדה את קולם ויבכו, ומהו ותשא – כמש"נ כי תשה ברעך, חובא בישא הלוו ישראל לדורות בבכיתם זאת [שם].
פסוק ב:בכו תבכה. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב, אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר בכו תבכה וישעיהו אמר (ל׳) בכו לא תבכה חנון יחנך [שם פסיק א׳].
פסוק ב:בכו תבכה בלילה. אמר רבי יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה ליל שמורים הוא לה', ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים בכו תבכה בלילה [פתיחתא למ"ר].
פסוק ב:בלילה. על עסקי לילה, על שם שנאמר (פ׳ שלח) ותשא כל העדה את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, ואותו הלילה ליל תשעה באב היה, אמר הקב"ה לישראל, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות [סנהדרין ק"ד ב׳].
פסוק ב:בלילה. למה בלילה – לפי שכל הבוכה בלילה קולו נשמע, דבר אחר בלילה – שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכים עמו, דבר אחר למה בלילה, לפי שכל הבוכה בלילה השומע קולו בוכה כנגדו [סנהדרין ק"ד ב'].
פסוק ב:ודמעתה על לחיה. כאשה שבוכה על בעל נעוריה [שם שם].
פסוק ב:ודמעתה על לחיה. מהו על לחיה – על כהניה, כמש"נ ונתן לכהן הזרוע והלחיים, ד"א על לחיה – על גבוריה. כמש"נ (שופטים ט״ו:ט״ו) וימצא לחי חמור טריה, ד"א על לחיה – על שופטיה, כמש"נ (מיכה ד׳:י״ד) בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל [מ"ר].
פסוק ב:ודמעתה על לחיה. דבר אחר על לחיה – על בחוריה, שבשעה שנכנסו שונאים לביהמ"ק תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהן והיו בוכין ודמעות יורדות על לחייהון ולא היו יכולין לקנחן ונושרות על לחייהן כצרבת השחין [שם].
פסוק ב:אין לה מנחם. א"ר לוי כל מקום שנאמר אין לה – הוי לה, ואף כאן אתה אומר אין לה מנחם והוי לה, שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם [שם].
פסוק ב:כל רעיה בגדו בה. א"ר יעקב דכפר חנן – זה מיכאל וגבריאל [שם].
פסוק ג:גלתה יהודה. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה וישבתם לבטח, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים גלתה יהודה מעוני [פתיחתא למ"ר].
פסוק ג:גלתה יהודה. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר גלתה יהודה וישעיהו אמר (י"א) ונפוצות יהודה יקבץ [מ"ר פסוק א׳].
פסוק ג:גלתה יהודה. [וכי] אומות העולם אינם גולים, אלא אוה"ע שאוכלים מפתם ושותין מיינם אין גלותם גלות, אבל ישראל שאין אוכלין מפתם ואין שותין מיינם גלותם גלות [מ"ר].
פסוק ג:גלתה יהודה. ולהלן הוא אומר (ירמיהו נ״ב:כ״ז) ויגל יהודה מעל אדמתו, אלא מכיון שגלו תשש כחן כנקבה [שם].
פסוק ג:מעני. על שאכלו חמץ בפסח ולא מצות לחם עוני, דבר אחר מעוני – על שחבלו משכון עני בתוך בתיהם, דבר אחר מעוני – על שעשקו שכר שכיר, כמש"נ לא תעשוק שכיר עני, דבר אחר מעוני – על שגזלו מתנות עני, על שאכלו מעשר עני [שם].
פסוק ג:מעני. דבר אחר מעוני – על שעבדו עבודת כוכבים, כמש"נ קול ענות אנכי שומע, וא"ר אחא, מהו קול ענות – קול קילוס עבודת כוכבים אנכי שומע [שם].
פסוק ג:ומרב עבדה. על שהיו משתעבדים בעבד עברי, כמש"נ (ירמיהו ל״ד:י״ד) מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו אשר ימכר לך וגו׳ [שם].
פסוק ג:לא מצאה מנוח. ר' שמעון בן לקיש אומר, הא אם מצאה מנוח לא היתה חוזרת [שם].
פסוק ג:בין המצרים. מהו בין המצרים – כההיא דתנן בסימניו ובמצריו, דבר אחר בין המצרים – ביומי דעקא, מי"ז בתמוז עד תשעה באב שבהם קטב מרירי מצוי, כמש"נ (תהילים צ״א:ו׳) מקטב ישוד צהרים [מ"ר].
פסוק ד:דרכי ציון אבלות. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו׳, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד [פתיחתא למ"ר].
פסוק ד:דרכי ציון אבלות. א׳׳ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר דרכי ציון אבלות, וישעיהו אמר (מ׳) קול קורא במדבר פנו דרך ה' [מ"ר פסוק א'].
פסוק ד:דרכי ציון אבלות. א"ר הונא, הכל מבקשין תפקידן ואפילו דרכים, דכתיב דרכי ציון אבלות [מ"ר].
פסוק ד:מבלי באי מועד. מבלי אנשים וחכמים לא נאמר אלא מבלי באי מועד – מבלי ישראל שאינם עולים לרגל [שם].
פסוק ד:שעריה שוממין וגו'. שעריה שוממין שלא היו נכנסין ויוצאין בהם, כהניה נאנחים שאין מי יתן להם מתנות כהונה [שם].
פסוק ד:בתולתיה נוגות. רבי יצחק ב"ר סימון אמר, אלו תלמידי חכמים שהם נאים כבתולות ונעשו כדונג, ורבי שמואל בשם רבי יצחק אמר, אלו אנשים מכובדים שהם נאים כבתולות ונעשו כדונג [שם].
פסוק ד:בתולתיה נוגות. דבר אחר בתולותיה נוגות – שהיה זה בא ובועל וזה בא ובועל עד שהגו את מכתה [שם].
פסוק ה:היו צריה לראש. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה ונתנך ה׳ לראש ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים היו צריה לראש [פתיחתא למ"ר].
פסוק ה:היו צריה לראש. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר היו צריה לראש, וישעיהו אמר (ס׳) והלכו אליך שחוח בני מעניך [מ"ר פסוק א׳].
פסוק ה:היו צריה לראש. א"ר הלל בן ברכיה, מלמד שכל מי שבא להצר לישראל נעשה ראש, וכן אתה מוצא שעד שלא חרבה ירושלים לא היתה מדינה חשובה לכלום ומשחרבה נעשית קסרין מטרפולין [מ"ר].
פסוק ה:היו צריה לראש וגו׳. היו צריה לראש אויביה שלו, צריה לראש – זה נבוכדנצר ואספסינוס, אויביה שלו – זה נבוזראדן וטיטוס [שם].
פסוק ה:כי ה' הוגה וגו׳. כי ה׳ הוגה, יכול על חנם, ת׳׳ל על רוב פשעיה [שם].
פסוק ה:עולליה הלכו שבי. א"ר יהודה, בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה, שהרי גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, כמש"נ עולליה הלכו שבי לפני צר, מיד (פ׳ ו׳) ויצא מן בת ציון כל הדרה, ואין הדרה אלא הקב"ה, שנאמר הוד והדר לבשת [מ"ר].
פסוק ו:ויצא וגו׳. א"ר יצחק, אמר הקב׳׳ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה והתהלכתי בתוככם, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ויצא מן בת ציון כל הדרה [אין הדרה אלא הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת] [פתיחתא דמ"ר].
פסוק ו:ויצא וגו'. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ויצא מן בת ציון כל הדרה, וישעיהו אמר (נ"ט) ובא לציון גואל [מ׳׳ר פסוק א'].
פסוק ו:מבת ציון. מן בת כתיב, א"ר אחא, יש לנו מנה אחת יפה זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים ט"ז) ה' מנת חלקי [מ"ר].
פסוק ו:כל הדרה. מאי כל הדרה – כל חדרה, מלמד שהארון גלה לבבל [יומא נ"ד א׳].
פסוק ו:כל הדרה. זה הקב"ה, שנאמר (תהלים ק"י) הוד והדר לבשת, דבר אחר כל הדרה אלו סנהדרין דכתיב (משלי ל׳׳א) עוז והדר לבושה, דבר אחר כל הדרה אלו תלמידי חכמים דכתיב והדרת פני זקן, דבר אחר כל הדרה אלו המשוררים דכתיב (ד"ה ב' כ׳) ומהללים להדרת קודש, דבר אחר כל הדרה אלו התנוקות [מ"ר].
פסוק ו:היו שריה כאילים. אמר ר' חנינא, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר היו שריה כאילים לא מצאו מרעה, מה איל זה ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה [שבת קי"ט ב׳].
פסוק ו:היו שריה כאילים. א"ר יהודה, כשהן רכין משולין לכבשים, שנאמר (ישעיהו ה׳:י״ז) ורעו כבשים כדברם, וכשהם קשים משולים לאילים שנאמר היו שריה כאילים [מ׳׳ר].
פסוק ו:וילכו בלא כח וגו'. ר׳ לוי ב"ר טרפון אומר, כשישראל עושין רצונו של מקום הם מוסיפים כח בגבורה של מעלה, כמש"נ ועתה יגדל נא כח ה׳, וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כח גדול של מעלה והולכים גם הם בלא כח לפני רודף [מ"ר].
פסוק ו:וילכו בלא כח וגו׳. א"ר חנינא, כשהיה אדם אומר לחבירו בירושלים הקריני דף אחד, השניני פרק אחד, אמר ליה, אין בי כח, אמר הקב"ה, תבא שעה ואני עושה לכם כן, הדא הוא דכתיב וילכו בלא כח לפני רודף [שם].
פסוק ו:לפני רודף. א"ר אחא, כשם שלא גלו ישראל אלא ברודף מלא כך אין נגאלין אלא בגואל מלא, דכתיב (ישעיהו נ״ט:כ׳) ובא לציון גואל, גואל מלא כתיב [שם].
פסוק ז:זכרה ירושלים. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה ונזכרתם לפני ה׳ אלהיכם (פ׳ בהעלותך), עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים זכרה ירושלים ימי עניה ומרוריה [פתיחתא למ"ר].
פסוק ז:זכרה ירושלים. א׳׳ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה וישעיהו אמר (ס"ה) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב [מ"ר פסוק א׳].
פסוק ז:ימי עניה ומרוריה. בימי עניותה זכרה מרדין שמרדה בהקב"ה [מ"ר].
פסוק ז:כל מחמדיה. אלו דברי תורה, כמש"נ הנחמדים מזהב ומפז [שם].
פסוק ז:אשר היו מימי קדם. כהאי כלה כשנתיסרה זוכרת שבעת ימי המשתה וכהבן הזה כשהולך יחף זוכר שלותי' בבית אביו [מ"ר].
פסוק ז:ואין עוזר לה. כמשל בני אדם – נפל תורא רבו טבחי, נפל תורא חדד סכינא [שם].
פסוק ז:שחקו על משבתיה. מהו על משבתיה – על שבתותיה, על שמיטותיה, ויש אומרים על משבתיה, על רבי יוחנן בן זכאי ששבת מתוכה [שם].
פסוק ח:חטא חטאה ירושלים. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים חטא חטאה ירושלים [פתיחתא למ"ר].
פסוק ח:חטא חטאה ירושלים. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר חטא חטאה ירושלים וישעיהו אמר (מ"ד) מחיתי כעב פשעיך [מ"ר פסוק א׳].
פסוק ח:חטא חטאה ירושלים. [וכי] אומות העולם אינם חוטאים, אלא אע"פ שחוטאין אינן כלום, אבל ישראל חטאו ולקו [מ"ר].
פסוק ח:חטא חטאה ירושלים. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולקו בכפלים, דכתיב (ישעיהו מ׳:ב׳) כי לקחה מיד ה׳ כפלים בכל חטאתיה [שם פסוק כ"ב].
פסוק ח:לנידה היתה. אמר רב יהודה אמר רב, לנדה היתה – לברכה, מה נדה יש לה היתר אף ירושלים יש לה היתר [תענית כ׳ א'].
פסוק ח:לנידה היתה. מהו לנדה היתה – לטלטול היתה [מ"ר].
פסוק ח:כל מכבדיה הזילוה. אמר ריש לקיש, בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק, ואמרו, ישראל שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו, מיד הזילום, שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה [יומא נ"ד ב׳].
פסוק ח:ותשב אחור. אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות [מ"ר].
פסוק ט:טמאתה בשוליה. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים טומאתה בשוליה [פתיחתא למ"ר].
פסוק ט:טמאתה בשוליה. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב, אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר טומאתה בשוליה וישעיהו אמר (ד) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון [מ"ר פסוק א'].
פסוק ט:טמאתה בשוליה. אמר ליה ההוא צדוקי לר' חנינא, השתא ודאי טמאים אתם דכתיב טומאתה בשוליה, אמר ליה, תא חזי מה כתיב בהו (פ׳ אחרי) אני ה׳ השוכן אתם בתוך טומאותם – אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם [יומא נ"ז א'].
פסוק ט:טמאתה בשוליה. מהו טומאתה בשוליה, א"ר אבא בר כהנא, כל אותם הכהנים ששמשו בימי צדקיהו ערלים היו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ״ד:ז׳) בהביאכם בני נכר ערלי לב וערלי בשר להיות במקדשי לחללו בהקריבכם [מ"ר].
פסוק ט:טמאתה בשוליה. מהו בשוליה – בשפוליה, כמש"נ על שולי המעיל, דבר אחר טומאתה בשוליה כההיא דתנן מקום היה למטה מירושלים ותופת שמו, ולמה נקרא שמו תופת, רבי יהודה אומר, על שם תפתה דהוי ביה, ורבי יוסי אומר על שם גי בן הנם דהוי ביה [מ"ר].
פסוק ט:ראה ה' וגו'. רוח הקודש צווחת ואומרת, ראה ה' את עניי כי הגדיל אויב [שם].
פסוק י:ידו פרש צר. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ תשא) ולא יחמוד איש את ארצך, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ידו פרש צר על כל מחמדיה [פתיחתא למ"ר].
פסוק י:ידו פרש צר. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא׳׳ב, אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ידו פרש צר וישעיהו אמר (י"א) יוסיף ה' שנית ידו [מ"ר פסוק א׳].
פסוק י:ידו פרש צר וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב ידו פרש צר על כל מחמדיה – זה עמון ומואב, בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל כולם נפנו לכסף ולזהב והם נפנו על ס"ת, אמרו, זה שכתוב בו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ ישרף [יבמות ט"ז ב׳].
פסוק יא:כל עמה נאנחים וגו׳. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה ואכלתם לחמכם לשובע, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים כל עמה נאנחים מבקשים לחם [פתיחתא למ"ר].
פסוק יא:כל עמה נאנחים וגו׳. א"ר נחמיה אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם, וישעיהו אמר (מ"ט) לא ירעבו ולא יצמאו [מ"ר פסוק א'].
פסוק יא:כל עמה נאנחים וגו׳. בחורבן ראשון כתיב (ירמיהו נ״ב:ו׳) בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ, לעם הארץ הוא דלא היה הא לבני יהודה היה, אבל בחרבן שני כתיב כל עמה נאנחים מבקשים לחם [מ"ר].
פסוק יא:להשיב נפש. עד היכן שיעור להשיב נפש, רבי אומר ככותבת, ר׳ חנינא אומר כגרוגרת [שם].
פסוק יא:כי הייתי זוללה. [מהו זוללה – מאוסה], כי הא דשתי נשים זונות היו מריבות זע"ז, פגעה אחת בחבירתה ואמרה לה מראה פניך כפני יהודיה, לימים נתרצו, אמרה לה זו שנתביישה, על הכל מחול לך חוץ ממה שאמרת שמראה פני כפני יהודיה, לכך נאמר ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה – מאוסה [שם].
פסוק יב:לוא אליכם וגו׳. אמר רבה אמר ר' יוחנן, מכאן לקובלנא מן התורה [סנהדרין ק"ד ב׳].
פסוק יב:לוא אליכם וגו׳. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ דברים) בכל הדרך אשר הלכתם עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים לא אליכם כל עוברי דרך [פתיחתא למ"ר].
פסוק יב:לוא אליכם וגו'. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר לא אליכם כל עוברי דרך וישעיהו אמר (נ"ז) מרום וקדוש אשכון וגו' [מ"ר פסוק א'].
פסוק יב:לוא אליכם וגו׳. אומרת כנסת ישראל לאוה"ע, לא ייתי עליכון מה דאתא עלי ולא ימטי עליכון מה דמטא עלי [מ"ר].
פסוק יב:כל עברי דרך. עשאוני כעוברי על דת, שכן בסדום כתיב וה' המטיר על סדום וגו' נפדית וגו', ובירושלים כתיב ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה [סנהדרין ק"ד ב׳].
פסוק יב:כל עברי דרך. [מהו כל עוברי דרך] – כל עוברי דרכה של תורה [מ"ר].
פסוק יב:הביטו וראו. עיין לקמן פרשה ה' פסוק א' בדרשה הביטה וראה.
פסוק יב:אם יש מכאוב וגו'. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו ביש – דכתיב (פ׳ בשלח) היש ה' בקרבנו, ולקו ביש, דכתיב אם יש מכאוב כמכאובי [שם פסוק כ"ב].
פסוק יב:אשר עולל לי. מהו אשר עולל לי – שדקדק עמי וקטף עוללתי, כמש"נ כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך [מ"ר].
פסוק יב:ביום חרון אפו. א"ר אחא, יום אחר היה חרון אפו של הקב"ה, אלו עשו ישראל תשובה פשרו [שם].
פסוק יג:ממרום שלח אש. ובסדום כתיב וה' המטיר על סדום, וכתיב (ד׳ ו׳) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, וכי משא פנים יש בדבר, אמר רבא א"ר יוחנן, מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאלו בסדום כתיב (יחזקאל ט״ז:מ״ט) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה, ואלו בירושלים כתיב (ד' ו') ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן [סנהדרין ק"ד ב'].
פסוק יג:ממרום שלח אש. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה אש תמיד תוקד על המזבח ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ממרום שלח אש בעצמותי [פתיחתא למ"ר].
פסוק יג:ממרום שלח אש. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ממרום שלח אש בעצמותי וישעיהו אמר (ל"ב) עד יערה עלינו רוח ממרום [מ"ר פסוק א׳].
פסוק יג:ממרום שלח אש. בשעה שנכנסו שונאים לביהמ"ק קפצה קטגוריא לפני הקב"ה ואמרה לפניו, רבש"ע, כך יהא רשע זה מתגאה ואומר אני החרבתי ביתו של אלהים ושרפתי מקדשו, אם כן הוא תרד אש מלמעלה ותשרף, מיד – ממרום שלח אש [מ"ר].
פסוק יג:ממרום שלח אש. א"ר יהושע, הוא שהנביא מקנתרה לבבל (ישעיהו מ״ז:ב׳) קחי רחיים וטחני קמח, כל העולם טוחנין חטין וכאן הוא אומר וטחני קמח, אלא אמרה ירושלים לבת בבל, אלו ממרום לא עשו בי מלחמה לא היית את יכולה להלחם בי, אלא מכיון שממרום שלח אש את אריא קטילא קטלת, קריה שרופה שרפת, קמחא טחינא טחנת [שם].
פסוק יג:ממרום שלח אש. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו באש דכתיב (ירמיהו ז׳:י״ח) הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש ולקו באש דכתיב ממרום שלח אש [שם פסוק כ"ב].
פסוק יג:וירדנה. מהו וירדנה – נסחה, כמש"נ (שופטים י"ד) וירדהו אל כפיו, דבר אחר רדתה – נצחה, כמש"נ (תהלים ל"ב) וירד מים עד ים, דבר אחר וירדנה – שלטה, כמש"נ (מ"א ד') כי הוא רודה בכל עבר הנהר, דבר אחר וירדנה – חרשה, רב ביבא אמר, וירדנה – ראה שמדת הדין פוגעת בה [מ"ר].
פסוק יג:פרש רשת לרגלי. א"ר אבא בר כהנא, אם ראית ספסלים מלאים בבליים מונחים בא"י צפה לרגליו של משיח, מאי טעמא, דכתיב פרש רשת לרגלי [שם].
פסוק יג:השיבני אחור. אחור מן הכהונה, אחור מן המלכות [שם].
פסוק יג:נתנני שממה וגו'. נתנני שוממה – לתהו ובהו, בל היום דוה – כעולה לגרדום [שם].
פסוק יד:נשקד על פשעי. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ בחקתי) ואשבור מוטות עולכם, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים נשקד עול פשעי בידו [פתיחתא למ"ר].
פסוק יד:נשקד על פשעי. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיהו אמר נשקד עול פשעי בידו וישעיהו אמר (נ"ב) התפתחי מוסרי צוארך [מ"ר פסוק כ"ב].
פסוק יד:נשקד על פשעי. מהו נשקד – שקד הקב"ה איך להביא עלי את הרעה, אמר, אם אני מגלה אותן בתקופת טבת ובדרך המדבר הרי הם מתים בצנה וברעב, אלא אני מגלה אותן בתקופת תמוז, שאפילו הן ישנים בדרכים וברחובות אין אחד מהן נזוק, ודרך כרכים ומחוזות שמאכל ומשתה מצוי להם [מ"ר].
פסוק יד:נשקד על פשעי וגו'. מהו נשקד וגו', אמרה כנסת ישראל, שקודה הייתי מעונותי בשעה ששמעתי ששטר חוב שלי נקרע, אבל לא כן הוא, אלא ישתרגו עלו על צוארי, עשאן עלי כדעות סריגות, הביא אותן עלי מכופלות, בבל וכשדים, מדי ופרס, יון ומוקדון, אדום וישמעאל, זו קשה וזו מתונה, ובכל זאת לא כפרית באלהי אלא עולו על צוארי ומיחדת שמו פעמים בכל יום ואומרת שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד [שם].
פסוק יד:הכשיל כחי. מלמד שהעון מתיש כחו של אדם, וכן הוא אומר (תהילים ל״א:י״א) כשל בעוני כחי [שם].
פסוק יד:בידי לא אוכל קום. מר עוקבא בר חייא אמר, זו אשה רעה וכתובתה מרובה, ובמערבא אמרי, זה הוא שמזונותיו תלויין בכספו [יבמות ס"ג ב'].
פסוק יד:בידי לא אוכל קום. ר׳ חנינא אומר, בידי לא אוכל קום [קרי ביה ביָדי], דאי לא עבדי בידי ביממא, בלילה לא אוכל קום [מ"ר].
פסוק טו:סלה כל אבירי. א׳׳ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ' חקת) במסלה נעלה, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים סלה כל אבירי [פתיחתא למ"ר].
פסוק טו:סלה כל אבירי. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר סלה כל אבירי, וישעיהו אמר (ס"ב) סלו סלו המסלה סקלו מאבן [מ"ר פסוק א׳].
פסוק טו:סלה כל אבירי. מהו סלה כל אבירי, כאדם שאומר לחבירו נפסלה מטבע זו [סנהדרין ק"ד ב'].
פסוק טו:סלה כל אבירי. [מהו סלה כל אבירי – סרק אברי], שכן בערבי קורין למסרקה סלסלה [מ"ר].
פסוק טו:קרא עלי מועד. אמר אביי, תמוז דההיא שתא משילוח מרגלים מלויי מליוה, דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי, וכתיב (פ׳ שלח) ויבכו העם בלילה ההוא, ואותו הלילה ליל תשעה באב היה ואמר הקב"ה, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בו בכיה לדורות ׳ ומכאן דראש חודש איקרי מועד [פסחים ע"ז א׳, תענית כ"ט א׳].
פסוק טו:לשבר בחורי. מצינו שסילוק של בחורים קשה כחורבן בית המקדש, דכתיב קרא עלי מועד לשבור בחורי [מ"ר].
פסוק טו:גת דרך ה׳ וגו׳. בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים הגביה ההיכל וביקש לעלות לרקיע, השפילוהו להיכל מן השמים, שנאמר גת דרך ה׳ לבתולת בת יהודה [סנהדרין צ"ו ב'].
פסוק טז:על אלה וגו׳. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה אלה מועדי ה׳, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים על אלה אני בוכיה [פתיחתא למ"ר].
פסוק טז:על אלה וגו׳. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים וישעיהו אמר (נ"ב) כי עין בעין יראו בשוב ה׳ וגו [מ"ר פסוק א׳].
פסוק טז:על אלה וגו'. מעשה בבנו ובתו של רבי ישמעאל בן אלישע שהיו נאים ביותר שנשבו לשני אדונים, אמרו, נשיאם זל"ז ונחלק בולדות, הכניסום לחדר והיה זה יושב בזוית זו ובוכה וזו בזוית זו ובוכה, והיו בוכים כל הלילה וכיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצתה נשמתן, ועליהם קונן ירמיהו על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים [גיטין נ"ח א׳].
פסוק טז:על אלה וגו'. אספסינוס קיסר מלא ג׳ ספינות מגדולי ירושלים להושיבן בקלון של רומי, עמדו והשליכו עצמן לים, יצתה בת קול וצווחה על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים [מ"ר].
פסוק טז:עיני עיני וגו'. א"ר לוי, משל לרופא שחשש בעינו אחת, אמר, עיני תבכה על עיני, כך ישראל נקראו עינו של הקב"ה, שנאמר (זכריה ט׳:א׳) כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל כביכול אמר הקב"ה עיני תבכה על עיני [שם].
פסוק טז:עיני עיני וגו׳. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בעין, דכתיב (ישעיהו ג׳:ט״ז) כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים, ולקו בעין, דכתיב עיני עיני יורדה מים [מ"ר פסוק כ"ב].
פסוק טז:כי רחק ממני מנחם. מה שמו של משיח, יש אומרים מנחם שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי [סנהדרין צ"ח ב'].
פסוק טז:היו בני שוממים וגו׳. היו בני שוממים כי גבר אויב – כההיא קליפה של דלועין דכל כמה שהיא מתרבה – הדלועין מקטנת [מ"ר].
פסוק יז:פרשה ציון וגו׳. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה פתח תפתח את ידך, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים פרשה ציון בידיה [פתיחתא למ"ר].
פסוק יז:פרשה ציון וגו'. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדימן ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר פרשה ציון בידיה אין מנחם לה, וישעיהו אמר (נ"א) אנכי אנכי הוא מנחמכם [מ"ר פסוק א'].
פסוק יז:פרשה ציון וגו'. א"ר לוי, משל למלך שהיה לו בן וחטא, והיה לוקה אותו עד שאמר חטאתי, והיה לוקה אותו עוד עד שאמר חטאתי והסכלתי, והיה לקה אותו עוד עד שפשט עשר אצבעותיו קמיה, כך הקב"ה היה מייסר לירושלים עד פרשה ציון בידיה [מ"ר].
פסוק יז:אין מנחם לה. עיין לעיל פסוק ב׳ בדרשה אין לה מנחם, וצרף לכאן.
פסוק יז:סביביו צריו. כגון חלמיש לנוה, קסטרא לחיפה, סוסיתא לטבריה, יריחו לנועדן לוד לאונו [שם].
פסוק יז:לנדה ביניהם. עיין לעיל פסוק ח׳ בדרשות לנידה היתה וצרף לכאן.
פסוק יח:צדיק הוא ה׳ וגו'. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ שופטים) צדק צדק תרדוף ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי [פתיחתא למ"ר].
פסוק יח:צדיק הוא ה׳ וגו׳. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי וישעיהו אמר (ס') ועמך כולם צדיקים [מ"ר פסוק א'].
פסוק יח:כי פיהו מריתי. [פיו אין כתיב כאן אלא פיהו] פיו ופי נביאו, ומי אמר כן, יאשיהו בשעה שהורה בו פרעה נכה שלש מאות חצים [מ"ר].
פסוק יט:קראתי למאהבי. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ אמור) וקראתם בעצם היום הזה, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים קראתי למאהבי המה רמוני [פתיחתא למ"ר].
פסוק יט:קראתי למאהבי. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר קראתי למאהבי המה רמוני וישעיהו אמר (ס') וקראת ישועה חומותיך [מ"ר פסוק א'].
פסוק יט:קראתי למאהבי וגו'. רבנן פתרי קרא בנביאי השקר, קראתי למאהבי – לנביאי השקר שהיו מאהבין אותי לעבודת כוכבים שלהם המה רמוני – לא זזו מתנבאין עלי שקר עד שרגלו אותי ממקומי, שנאמר (ב׳ י"ד) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, מדחים כתיב [מ"ר].
פסוק יט:קראתי למאהבי וגו׳. רבי שמעון בן יוחאי פתר קרא בנביאי האמת, קראתי למאהבי – לנביאי האמת שהיו מאהבין אותי להקב"ה ואומרים לי הפרישו תרומות ומעשרות, המה רמוני – וכי יש תרומות ומעשרות בבבל [שם].
פסוק כ:ראה ה׳ וגו׳. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה (פ׳ שמות) ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וארד להצילם, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו [פתיחתא למ"ר].
פסוק כ:ראה ה׳ וגו׳. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ראה ה׳ כי צר לי, וישעיהו אמר (ס"ו) וראיתם ושש לבכם [מ"ר פסוק א׳). מעי חמרמרו. מהו חמרמרו – רבי חייא ב"ר חנינא אמר, נעשו חמורות חמורות, ורבי שמואל בר נחמני אמר – נעשו גושין גושין [מ"ר].
פסוק כ:נהפך לבי וגו׳. נהפך לבי בקרבי, למה – כי מרו מריתי [שם].
פסוק כ:מחוץ שכלה וגו'. מחוץ שכלה חרב בבית כמות, זה הוא שאמר משה (פ' האזינו) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה [שם].
פסוק כא:שמעו וגו'. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה שמעו עמים ירגזון, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים שמעו כי נאנחה אני [פתיחתא למ׳׳ר].
פסוק כא:שמעו וגו׳. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר שמעו כי נאנחה אני אין מנחם לי וישעיהו אמר (מ׳) נחמו נחמו עמי [מ"ר פסוק א׳].
פסוק כא:שמעו וגו'. רבי יהושע פתר קרא באהרן, בשעה שמת אהרן נתקבצו כל ישראל לספדו, מיד מה כתיב בתריה תמן (פ׳ חקת) וישמע הכנעני מלך ערד וילחם בישראל וישב ממנו שבי, והיינו דכתיב שמעו כי נאנחה אני שמעו רעתי ששו [מ"ר].
פסוק כא:שמעו וגו'. רבנן פתרי קרא בחורבן ביהמ"ק, אתה מוצא שכל מקום שבקשו ישראל לברוח היו האומות מסגירין אותם לאדום, בקשו לברוח כלפי מזרח ולא הניחום, כלפי מערב, כלפי דרום כלפי צפון ולא הניחום, הדא הוא דכתיב (עמוס א׳:ט׳) על שלשה פשעי דמשק על שלשה פשעי עזה על שלשה פשעי צור ועל ארבעה לא אשיבנו על הסגירם גלות שלמה לאדום ולא זכרו ברית אחים, וכתיב (ישעיהו כ״א:י״ג) משא בערב ביער בערב תלינו, הדא הוא דכתיב שמעו כי נאנחה אני כל אויבי שמעו רעתי ששו [שם].
פסוק כא:אין מנחם לי. עיין לעיל פסוק ב׳ בדרשה אין לה מנחם, וצרף לכאן.
פסוק כא:כי אתה עשית. מהו כי אתה עשית, אמרו ישראל לפני הקב"ה, וכי לא כתבת בתורתך ולא תתחתן בם, אלמלא הוינן מתחתנין בהון וכי לא הוו מקבלים לי, אבל עכשיו כל אויבי שמעו רעתי ששו, למה – לפי שאתה עשית [מ"ר].
פסוק כא:ויהיו כמני. ויהיו כמוני – בצרה ולא כמוני ברוחה [שם].
פסוק כב:תבא כל רעתם. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא כל רעתם לפניך [פתיחתא למ"ר].
פסוק כב:תבא כל רעתם. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא"ב אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיהו אמר תבא כל רעתם לפניך וישעיהו אמר (נ"ו) והביאותים אל הר קדש [מ"ר פסוק א'].
פסוק כב:תבא כל רעתם וגו'. הבא עליהם כמו שהבאת עלי, דקדק עמהם כמו שדקדקת עמי, ועולל למו – קטוף עולליהון כמו דקטפת עוללי [מ"ר].