פסוק א:בדד – שם נופל על זכר ועל נקבה, עם למ"ד ובחסרונו, וכן מלת "בטח":
פסוק א:רבתי, שרתי – מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יודי"ן סימן המדבר, כמו: "אויבתי לי" (מיכה ז ח), "אהבתי לדוש" (הושע י יא). ועמדה מלת "גנובתי יום" מלרע, בעבור השתנות הבי"ת:
פסוק א:רבתי בגוים – איננה כראשונה, רק בלשון גדולה, כמו: "ורבי המלך" (ירמיהו מא א), "על כל רב ביתו" (אסתר א ח). ונפתחה למד "למס" להורות על ה"א הדעת הנעדר. ולא נדגש המ"ם להקל על הלשון:
פסוק ב:וי"ו בכו תחת ה"א, כי אותיות אהו"י מתחלפות, כמו: "הסכלת עשו":
פסוק ג:יהודה – זכר ונקבה, כישראל ומצרים, "ותחזק מצרים". ויש מפרשים המצרים מדברי מעתיקי הדת ז"ל: "דינא דבר מצרא". והישר בעיני "מן המצר", ואם הוא משונה מעט, והרי"ש ראוי להדגש. נמצא דרך זכר ונקבה כ"בית" ו"מקום":
פסוק ד:באי מועד – שהיו באים במועדים. והטוב בעיני שהוא המקדש, ונקרא מועד בעבור היות כל ישראל נועדים שם, וכן: "בקרב מועדיך", "שרפו כל מועדי אל בארץ":
פסוק ד:שוממין – נו"ן תמורת מ"ם, וכן: "קח לך חטין", "לקץ הימין". כי הנו"ן והמ"ם משרתים בסוף המלה, סימן רבים ורבות:
פסוק ד:נוגות – מבנין נפעל, וכן: "נוגי ממועד", שהם מלשון "תוגה" ו"יגון". והתי"ו והנו"ן נוספים:
פסוק ה:היו צריה – כל אחד לראש, וכן: "בנות צעדה עלי שור" – כל אחת מהן:
פסוק ה:שלו – מגזרת "שלוה":
פסוק ה:הוגה – מן הבנין הכבד הנוסף מיגון, וכן: "תגיון נפשי":
פסוק ה:הלכו שבי – בחסרון בי"ת, כמו "הנמצא בית ה'":
פסוק ו:יחסר מקום "אשר" אחר כאילים, וכן: "כמים לים מכסים":
פסוק ז:ימי עניה – כמו "כי ששת ימים עשה ה'":
פסוק ז:ומרודיה – בגלות. והמי"ם שרש:
פסוק ח:לנידה – ללעג, כמו "מנוד ראש", ו"נוד שפתי", והוא מגזרת "נע ונד":
פסוק ח:הזילוה – הפך הכבוד, כמו: "להוציא יקר מזולל", רק הוא משורש אחר. או טעמו: הורידוה, או עשו שתזל דמעתה:
פסוק ט:פלאים – ירדה ירידה:
פסוק י:כי ראתה גוים – על "ירושלים" (פסוק ח) שבה:
פסוק יא:זוללה – כמו: "זולל וסובא":
פסוק יב:לוא – יש אומרים מלשון "אלה", ולא מצאנוה בלא אל"ף. וטעמו: לא יגיע אליכם, מה שהגיע אלי:
פסוק יב:עולל – נעשה לי. והוא מהבנין הכבד שלא נקרא שם פועלו, בעבור שאיננו בקמץ קטן, כמו: "כונן אשורי":
פסוק יב:הוגה – כמו: "הרה":
פסוק יג:וירדנה – שב אל האש, כי ימצא לשון זכר, כמו: "תאכלנו אש לא נופח". וטעמו כמו: "לא ירדנו בפרך":
פסוק יד:ומלת נשקד – אין לה אב ואם, והטעם כמו "נמשך" כמו "נמהר":
פסוק יד:והיה ישתרגו – מבנין התפעל, ממשפחת השריגים:
פסוק יד:הכשיל – שב אל עול פשעי, ויחסר "אשר" אחר בידי. גם אחר קום: "עמו" או "מפניו":
פסוק טו:סלה – מגזרת "מסלה", וכן: "גת דרך ה'" מגזרת "דרך", רק "סלה" שרש אחר הוא:
פסוק טו:בתולת – הסמוכה אל בת. ובת יהודה – כל השבט, וה"בתולה" – ירושלים:
פסוק טז:בוכיה – כמו: "פוריה":
פסוק טז:עיני עיני יורדה מים – עין אנוש דומה ל"עין המים", והעין יורד, וכן: "יזלו מים". ושניהם פעלים עומדים:
פסוק יז:פירשה – בי"ת "בידיה" נוסף, כמו: "ותשקמו בדמעות שליש":
פסוק יח:כל "נא" בלשון "עתה", וכן: "אוי נא לנו כי חטאנו". גם: "אל נא רפא נא לה", על כן השיב השם: "הלא תכלם שבעת ימים". "יומת נא", "דבר נא", "שמע נא". ועם תוספת אל"ף – לשון בקשה. ובלשון ישמעאל הפוך, והוא כמו "עתה":
פסוק יט:למאהבי – איננו כמו: "אוהבי". וכן טעמו: למבקשים שאוהב אותם:
פסוק כ:חמרמרו – כפול העי"ן והלמ"ד, וטעמו כמו: "עכורים". וכן: "פני חמרמרו", והוא מגזרת "חומר", כי הבכי כמים, וכן: "יין חמר":
פסוק כא:הבאת יום קראת – תחסר מלת "לו" טרם "הבאת", כאילו הוא מתאוה. ויתכן להיות כמשמעו:
פסוק כב:ועולל – עשה מגזרת "עלילותיו". והנכון שטעמו כמו "סבה", וכן: "ולו נתכנו עלילות":