פסוק יא:כי תשא את ראש בני וגו' עד ועשית כיור נחשת
פסוק יא:ואולם התועלות המגיעות ממה שנזכר בזאת הפרישה הם אלו:
פסוק יא:התועלת הראשון הוא להסיר הנזק שאפשר שיגיע לאנשים מהמספר ולזה רצה שיפקדם אז בחצאי השקלים:
פסוק יא:התועלת השני הוא להמציא מה שתעשה בו עבודת אהל מועד תמיד והנה התבאר במה שקדם. ויתבאר במה שיבא התועלת המגיע בעבודת אהל מועד ואולם שרשי המצוה הזאת הם ארבעה:
פסוק יא:השרש הראשון הוא שהכל חייבין במחצית השקל ואפי' כהנים ולוים שנאמר ולקחת את כסף הכפורים מאת בני ישראל והנה שבט לוי הוא מבני ישראל ומזה המקום נלמד שאין זאת המצוה נוהגת בנשי' כי אינן מבני ישראל ואינה נוהגת בעבדים כי אינם מבני ישראל ולא בקטנים כי אינם בני מצוה וכבר יתבאר באלו שאם נתנו מקבלים מהם ממה שאמר בספר עזרא ולמדנו מזה שמי שיהיו יותר ראוים מאלו לקבל נדבותיהם בבניין בית המקדש יקבלו מהם מה שיתנדבו וכבר יתבאר שחצאי השקלים יתכן שיעזרו בהם לבנין בית המקדש מאדני המשכן שנעשו מהם כמו שהתבאר במה שיבא אחר זה ולפי שהתורה הגבלה חצאי השקלי' לעבודת אהל מועד למדנו מזה המקום שראשונה יעשה מזה עניין עבודת אהל מועד. אך אם הותיר יעזרו מהם לבנין בית המקדש כבר נתבאר זה השרש בראשון וברביעי משקלים:
פסוק יא:השרש השני הוא שאין פוחתין מחצי השקל שהיה בימי משה שהיה עשר גרה של שקל כסף וכאשר היו השקלי' גדולים מזה השעור היה נותנין חצי השקל אשר בזמנם להחמיר עליהם מזה השעור היה נותנין חצי השקל אשר בזמנם להחמיר עליהם וזה כי התורה אמרה מחצית השקל ואמרה כי השקל הוא עשרי' גרה ומאשר לא אמרה שיתנו עשר גרה ידמה שלא יפחתו ממחצית השקל ולא מעשר גרה וזה היה להחמיר כי הוא ספק של תורה כבר נתבאר זה השרש בשני משקלים:
פסוק יא:השרש השלישי הוא שמי שאבד שקלו קודם שיגיע לידי גזבר של הקדש חייב לשלם שנאמר ונתת אותו על עבודת אהל מועד כבר נתבאר זה השרש בשני משקלים:
פסוק יא:השרש הרביעי הוא שבאחד לחדש ניסן ראש השנה לשקלים כי התורה דקדקה בהקמת המשכן שיהיה באחד בניסן אמ' בפרשת אלה פקודי ביום החדש הראשון באחד לחדש תקום המשכן אהל מועד ובזה תמצא שדקדקה בענין הקרבנות לזכור חג המצות תחלה קודם שאר המועדים ולפי שכבר מצאנו בעניין המעשרות שיהיה מה שבשנה האחת בלתי מעורבת עם מה שבשנה הקודמת שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו'. למדנו שראוי שתהיה עבודת אהל מועד נעשית משקלי השנה ההיא כי הם הופרשו לצרכי השנה ההיא אך אם לא הספיקו נעזרים משירי השקלים הקודם שהרי הוא על עבודת אהל מועד כבר נתבא' זה השרש מראשון מראש השנה ומשבועות ומששי מיומא ומשמיני ממנחות:
פסוק יא:ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה וגו' עד ואת' קח לך בשמי'
פסוק יא:והנה התועלת בזאת המצוה מבואר וראוי שתדע כי זאת הרחיצה יחוייב שתהיה מעומד כי זה הוא הנהוג בענין רחיצת הידים ועוד שהיא הולכת מהלך העבודות והנה דקדקה התורה בענין העבודות שיעשו מעומד שנ' לעמוד לשרת. ואולם שרשי זאת המצוה הם שלשה:
פסוק יא:השרש הראשון הוא שזאת המצוה תהיה בעת שהם מתוארין כשהם באים לאהל מועד או אל המזבח לשרת וזה אמנם הוא בשחרית לבד ולזה יתבאר שאם עבד ולא קדש בחשרית בזה האופן חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה שנאמר ירחצו מים ולא ימותו חק עולם לו ולזרעו לדורותם כמו שביארנו בביאור זה הפסוק והנה היה ראוי שיהיה זה הקדוש בשחרית כי אז נתלכלכו הידים והרגלים מן המותר הנדחה להם בזיעה וראוי גם כן שיקדש ידיו ורגליו אחר היותו מסיך רגליו או מטיל מים כי אלו הענינים יכריחוהו לצאת ממקום העבודה ויתואר מפני זה אז שהוא בא שם לשרת אלא שאין זה הקדוש ראוי במדרגת הקדוש אשר בשחרית כי כבר יתכן עם זה שתהיה ידיו ורגליו נקיו' ולזה לא יתחייב עליו מיתה בידי שמים וכן הענין בקדושים שנזכרו בפרשת אחרי מות המיוחדים לכהן גדול והם הקדושים שהם עבודה לעבודה כי הם יהיו עם היות ידי הכהן ורגליו נקיות וכבר נלמד זה גם כן ממה שאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם שאין הכתוב מדבר אלא בקדושים השוין באהרן ובבניו כבר נתבאר זה השרש בשני מזבחים ובשלישי מיומא ובתשיעי בסנהדרין:
פסוק יא:השרש השני הוא שהקדוש ידים ורגלים הוא שיקדשו ידיהם ורגליהם יחד מעומד וזה יהיה כשיניח ידו הימנית על רגלו הימנית ורגלו השמאלית על רגלו השמאלית ושוחה ומקדש ויתבאר שהוא צריך שיהיה מעומד כי היא עבודה והעבודה לא תהיה כי אם מעומד וצריך גם כן שלא יהיה דבר חוצץ בין המים ובין ידיו ורגליו כי אין זה דרך הרחיצה והיא לא תהיה בעצמות רחיצה לאלו הדברים אבל לבגד ההוא החוצץ ביניהם ובין המים עם שזה הוא שרש כולל לכל העבודות שלא יהיה דבר חוצץ בין היד לכלי או לדבר הקרב ובין הרגל והמקדש ולזה דקדקה התורה שיהיו בגדי הכהונה על בשרם בזולת חציצה כבר נתבאר זה השרש בשני מזבחים:
פסוק יא:השרש השלישי הוא שצריך שידבקו במים אשר יקדשו מהם גדר המים שנאמר ונתת שמה מים וצריך שיהיה בכלי ההוא כשעור שיהיה בו כדי לקדש ממנו ארבעה כהנים שנאמר ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם והנה היו ארבעה אהרן ואלעזר ואיתמר ופינחס כבר נתבאר זה השרש בשני מזבחים:
