ועשית מזבח. קטו"רת נוטריקון קדושה טהרה רחמים תקנה וזש"ה שמן וקטורת ישמח לב. זהו שכשנכנס כהן גדול לפני לפנים ביום הכפורים דכתיב וכסה ענן הקטרת אין וכסה אלא סליחה שנא' כסית כל חטאתם סלה כיון שענן הקטורת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה אשכול היה ידוע שאינו מת שנא' וכסה ענן הקטורת וכתיב בתריה ולא ימות קרי ביה ולא יומת נמצא שכ"ג וישראל מרתתין בשעה שהוא נכנס להקטיר וכשיוצא בשלום הכל שמחים הוי שמן וקטרת ישמח לב וגם דהע"ה היה מתאוה לקטורת שנא' עולות מחים אעלה לך וכו' וגם מגפה נעצרה על ידי הקטורת להודיעך שקטורת חביב לפני הקב"ה וגם הנשיאים בחנוכת המזבח הקריבו כל א' כף א' מלאה קטורת וגם לע"תל מתכפרים בקטורת שנאמר עולות מחים אעלה וכו' וסלה משמע לע"תל. עכ"ל הרמ"בן ז"ל:
פסוק יב:
כי תשא בכאן תמה רש"י על שני המניינים שנמצאו שוין והיה האחד סמוך ליום הכפורים והב' לאחר ניסן. ותימא דלענין שנות האנשים בשנה אחת. הקשה הרמ"בן ז"ל וכי לא מתו בנתים כמה וכמה ועוד כי הלוים נמנו עמהם בנדבת הקרבנות ולפי' היה מפרש כמו שמתו מהם היה במקומן הלוים שנמנו במנין שני ולא נמנו מנין ראשון והם כ"ב אלף ויש לתמוה על דבריו מה תיקון שעדיין יש תימא איך נתכון החשבון ועוד א"כ מתו מישראל בשנה ההיא קודם הגזירה יותר ממה שמתו לאחר הגזירה שהיו מתים בכל שנה ט"ו אלף:
פסוק יג:
מחצית השקל בשקל הקדש. וא"ת למה צוה על מחצית השקל לא פחות ולא יותר. ויש לו' דה"ט לפי ששקל עולה בגימ' נפש והקב"ה ברחמיו מטה כלפי חסד ומכפר על עון חצי הנפש ואם כן היה מחצית השקל כופר פדיון על חצי הנפש: