רות המואביה – מתבטלת לפני ה' (א)

התיקון הגדול של הולדת דוד המלך עובר דרך רות המואביה. בתחילת דרכה, נספחת רות למשפחת אלימלך ונעמי ברגע של כשלון גדול. אלימלך, ששורש המלכות נתון בו, כרמוז בשמו, פוגם באחריותו, ובשעת הרעב הקשה עוזב את ישראל לנפשם ודואג לצרכיו הפרטיים כשיורד לארץ מואב. במואב הוא יושב עם בניו כעשר שנים ומשיא אותם לבנות מואב, רות וערפה. כעונש על הזנחת עמו תוך דאגה לעצמו, נגזרה עליו ועל בניו גזירת כיליון, כנזכר בגמרא (בבא בצרא צא.-צא:) בשם רבי שמעון בר יוחאי, כי מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ שני גדולי הדור היו, ונתייאשו מן הגאולה ונתחייבו שריפה למקום. מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ התייאשו מעם ישראל וקשרו את גורלם בארץ זרה ובעם זר. 

לאחר מיתת בעלה ובניה, הכירה נעמי בחטא משפחתה והחליטה לחזור לארץ ישראל ולנתק את הקשר עם בנות מואב, קשר שהזכיר לה את חטא בניה שחיפשו את אושרם עם נוכריות בזמן שבית ישראל שרוי היה בסבל ובחרפת רעב. 

נעמי, רומזת בשמה לתכונת הנעימות האופיינית ליושבי ארץ ישראל (ראה סנהדרין כד.). תכונת המלכות, כמו גם מצוות המלך, שייכת לדבקות בארץ ישראל, שכן רק על ידה זוכה עם ישראל להתגבש לאומה ולהיקרא בשם 'קהל' (ראה הוריות ג.). 

אם כן, תכונת המלך קשורה עם ארץ ישראל, ואהבת הארץ והדבקות בה – יש בהן משום זיקה פנימית אל המלכות. נעמי בנעימותה מנסה לשכנע את רות וערפה להישאר במואב ואז מגלה רות את תכונת נפשה על-ידי דבקותה במשפחת נעמי, מעשיה לתיקון מה שפגם מחלון אישה המת, ודבקותה בארץ ישראל.

נעמי אומרת לרות "הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱ-לֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ׃!"(רות א טו). ורות משיבה לה: "אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵא-לֹהַ֖יִךְ אֱ-לֹהָֽי׃ בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר"(רות א טז-יז) – מהחיים ועד אחרי המוות היא קשורה רק לנעמי. אין לי שום דבר משלי, אין לי רצון – לא לחיות ולא למות, אין 'אני', מה שאצלך – את זה אני מקבלת. התכונה הזאת היא תכונה של מלכות, תכונה של יהודה – מה שד' עושה, את זה אנחנו מקבלים.

המשנה אומרת: "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"(אבות ב ד) – כשמישהו מבטל רצונו מפני רצון הקב"ה, מתבטל רצון אחרים מפני רצונו. זוהי בדיוק המציאות של מלך, שהוא שולט על כולם והרצון של כולם משועבד לרצונו של המלך. למה? כי המלך מבטל את רצונו מפני ד'. מי שמבטל את רצונו מפני רצון ד', הקב"ה מבטל את הרצון של כולם, זה רצון ד' וכולם חייבים לשמוע.

המשך בפרק הבא.