א הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד׃ ב שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ ג כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃ ד כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבּוֹרִֽים׃ ה שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ ו עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃ ז כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃ ח אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃ ט לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ באחד (בְּאַחַ֣ת) מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃ י מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִֽים׃ יא נֹ֛פֶת תִּטֹּ֥פְנָה שִׂפְתוֹתַ֖יִךְ כַּלָּ֑ה דְּבַ֤שׁ וְחָלָב֙ תַּ֣חַת לְשׁוֹנֵ֔ךְ וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן׃ יב גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ יג שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃ יד נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כָּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כָּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃ טו מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃ טז ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

שפתי חכמים

שבתי בס

פסוק א:
קילסן ורצן וערבו עליו קרבנותיהם. כל זה דברי רש"י הוא אבל אינו מרשם הפסוק ועשה פירושיו עליו דאין כאן מקומו ולקמן בפסוק עצמו מפרשו כי שם ביתו:
פסוק א:
גווניך ומראיתך ודוגמתך כיונה הזאת הדבק בבן זוגה וכו'. כלומר אין עיניך פה לשון עינים ממש אלא ל' מראית כמו עין יעקב כעין הבדולת ולכן פירש גם בכאן וכששוחטין וכו' כי אתה נתת שכם לסבול וכו' ולא פירש כן לעיל דלעיל מיירי שכבר קבלו לסבול עול תורה ולא מיירי רק בהצדיקים הדבקים בו אבל כאן מיירי בשעת מתן תורה שנתנו שכם לסבול יותר מכל האומות כיונה זו כששוחטים אותה וכו':
פסוק א:
הקילוס הזה דוגמת קילוס אשה הנאהבת לחתן מבפנים וכו'. רש"י מפרש תחלה ענין הכתוב בכלל ואח"כ פירש המלות:
פסוק ב:
שניך. דקות ולבנות וסדורות על סדורן כצמר וכו'. כלומר קאי על מה שפי' דקות ולבנות:
פסוק ב:
וסדר עדר הרחלים הברורות משאר הצאן בקצב ומנין וכו'. פירושו של וסדורות כלו' סדורות על סדרן כסדר עדר וכו' ודיוקו של רש"י הוא הלבנות דייק מן שעלו מן הרחצה והסדר דייק מן כעדר הקצובות. לכ"פ וסדר העדר הרחלים הברורות משאר הצאן בקצב להורות דלישנא הקצובות קדייק:
פסוק ג:
ומדברך. דבורך והרי הוא מגזרת הנדברים בך וכו'. מדנקוד בחיר"ק תחת המ"ם ובקמ"ץ תחת הבי"ת ע"כ כתב מגזרת הדברים כו' שהם ג"כ בזה הניקוד:
פסוק ו:
היום. הוא השמש וכו'. מה שלא פי' זה לעיל גבי עד שיפוח היום משום דלעיל מיירי בגודל חטא ישראל אשר ע"כ פירש שם שגרם העון וכזפתני השמש כחום היום וגבר השרב כו' א"כ היום כפשוטי להורות על תגבורת השמש כמו כחום היום גבי אברהם לכן דייק רש"י וכתב ושזפתני השמש כחום היום. אבל הכא לא היה כל כך גדול החטא בישראל רק בחפני ופנחס והראיה שלא סילק שכינתו מהם לגמרי כמו התם רק הלך לו למקום אחר א"כ קשה מהו היום שמורה על תגבורת השמש ותגבורת החטא. ל"פ לא שמלת היום בה"א הידיעה פה הוא כחום היום דגבי אברהם אלא היום הוא השמש ומביא ראיה מהפסוקים שכל מקום נקראת השמש היום אבל לעיל א"צ להוציא מלת היום מפשוטו כך נראה לפי נוסח הספרים. אבל מצאתי בספרים מדוייקים שלא כתיב בהן נוסח זה אלא כך הוא הנוסח שם עד שיפוח היום עד שתתפשט החמה ונסו הצללים הוא עת שרב וחום היום אני אצלך ואת עריבה עלי ומשיפוח היום אלך לי כלו' משתחטאו אז לפני כו' וגירסא נכונה היא מכמה טעמים דוק ותמצא:
פסוק יג:
ושדה בית הבעל יפה הימנה וכו'. ל' משנה הוא בריש חזקת הבתים ופירושו שדה שהוא בעומק ומלוחלחת א"צ להשקותה ופי' בגמרא ענין בעולה: