א הִנָּ֨ךְ יָפָ֤ה רַעְיָתִי֙ הִנָּ֣ךְ יָפָ֔ה עֵינַ֣יִךְ יוֹנִ֔ים מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵ֑ךְ שַׂעְרֵךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הָֽעִזִּ֔ים שֶׁגָּלְשׁ֖וּ מֵהַ֥ר גִּלְעָֽד׃ ב שִׁנַּ֙יִךְ֙ כְּעֵ֣דֶר הַקְּצוּב֔וֹת שֶׁעָל֖וּ מִן־הָרַחְצָ֑ה שֶׁכֻּלָּם֙ מַתְאִימ֔וֹת וְשַׁכֻּלָ֖ה אֵ֥ין בָּהֶֽם׃ ג כְּח֤וּט הַשָּׁנִי֙ שִׂפְתֹתַ֔יִךְ וּמִדְבָּרֵ֖יךְ נָאוֶ֑ה כְּפֶ֤לַח הָֽרִמּוֹן֙ רַקָּתֵ֔ךְ מִבַּ֖עַד לְצַמָּתֵֽךְ׃ ד כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבּוֹרִֽים׃ ה שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תְּאוֹמֵ֣י צְבִיָּ֑ה הָרוֹעִ֖ים בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ ו עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים אֵ֤לֶךְ לִי֙ אֶל־הַ֣ר הַמּ֔וֹר וְאֶל־גִּבְעַ֖ת הַלְּבוֹנָֽה׃ ז כֻּלָּ֤ךְ יָפָה֙ רַעְיָתִ֔י וּמ֖וּם אֵ֥ין בָּֽךְ׃ ח אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי ׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים׃ ט לִבַּבְתִּ֖נִי אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה לִבַּבְתִּ֙ינִי֙ באחד (בְּאַחַ֣ת) מֵעֵינַ֔יִךְ בְּאַחַ֥ד עֲנָ֖ק מִצַּוְּרֹנָֽיִךְ׃ י מַה־יָּפ֥וּ דֹדַ֖יִךְ אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה מַה־טֹּ֤בוּ דֹדַ֙יִךְ֙ מִיַּ֔יִן וְרֵ֥יחַ שְׁמָנַ֖יִךְ מִכָּל־בְּשָׂמִֽים׃ יא נֹ֛פֶת תִּטֹּ֥פְנָה שִׂפְתוֹתַ֖יִךְ כַּלָּ֑ה דְּבַ֤שׁ וְחָלָב֙ תַּ֣חַת לְשׁוֹנֵ֔ךְ וְרֵ֥יחַ שַׂלְמֹתַ֖יִךְ כְּרֵ֥יחַ לְבָנֽוֹן׃ יב גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה גַּ֥ל נָע֖וּל מַעְיָ֥ן חָתֽוּם׃ יג שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃ יד נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כָּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כָּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃ טו מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃ טז ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן הָפִ֥יחִי גַנִּ֖י יִזְּל֣וּ בְשָׂמָ֑יו יָבֹ֤א דוֹדִי֙ לְגַנּ֔וֹ וְיֹאכַ֖ל פְּרִ֥י מְגָדָֽיו׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הפעם הא'
שגלשו. י״א שנקרחו [מן] תרגום קרח (הוא) [גלוש והוא רחוק בענין] וי״א [ש]הלמ״ד נוסף והנכון בעיני שאין לו דומה ועניינו נשמטו וירדו:
פסוק א:
הפעם הב'
ועדר העזים. כשיהיה בהר יראה זה למעלה מזה:
פסוק א:
הפעם הג'
שבחה השכינה כנסת ישר׳ [ואמרה] הנך יפה רעיתי [הנך יפה]:
פסוק א:
עיניך יונים. הם הנביאים:
פסוק א:
שערך. הם הנזירים שהם מגדלים שער:
פסוק ב:
הפעם הא'
הקצובות. שיש להם קצב אחד:
פסוק ב:
מתאימות. מולדות תאומים:
פסוק ב:
הפעם הב'
שניך. לבנות כעדר הרחלות הרחוצות:
פסוק ב:
ושכולה אין שם שן נשברת וכאלו הן תאומות:
פסוק ב:
הפעם הג'
שניך. אנשי מלחמה:
פסוק ג:
הפעם הא'
ומדברך נאוה. [מ]לשון דבור:
פסוק ג:
כפלח הרמון רקדך. י״מ שהוא מן חצי רמון והנכון (בעיני) שהוא הציץ הנופל מאילן הרמון כאשר יחל ל(ה)בקע כמו פולח ובוקע [בארץ]:
פסוק ג:
רקתך. ממעל לעין בקצות המצח:
פסוק ג:
מבעד. [כמו] מבפנים כמו הבעד ערפל (ישפוט):
פסוק ג:
צמתך. [י״א ש]הוא השער היורד כמו גלי צמתך:
פסוק ג:
הפעם הב'
כחוט השני. אדום ודק:
פסוק ג:
וכנגד המגנים חלי הכתם שהם הקשורים:
פסוק ג:
הפעם הג'
שפתותיך. [הם] המשוררים:
פסוק ג:
רקתך כפלח הרמון. כהניך הוא פעמון ורמון:
פסוק ד:
הפעם הא'
תלפיות. י״א לתלות חרבות כמו ולה שתי פיות [ו]הם ה׳ מלות וי״א כי התי״ו (ב)מקום אל״ף והוא מן מלפנו מבהמות ארץ ומדקדק[ים] אמר[ו] כי האל״ף {יחסר} ו(ה)תי״ו נוסף כמו תלבושת והענין ללמד הולכי דרך מרוב גבהותו:
פסוק ד:
שלטי הגבורים. כמו [הברו החצים] מלאו השלטים והם (ה)אשפות:
פסוק ד:
הפעם הג'
[צוארך.] שרי הצבא:
פסוק ה:
הפעם הא'
עפרים. קטני האילים:
פסוק ה:
הפעם הב'
שני שדיך. יש להן ריח טוב [כשני עפרים שהם] רועים בשושנים:
פסוק ה:
הפעם הג'
שני שדיך. [שתי תורות] תורה שבכת׳ ותורה שבעל פה [כי השדים מוציאין את החלב כענין לכו שברו ואכולו וגו׳]:
פסוק ו:
הפעם הב'
וכאשר אמרת עלי עד שיפוח היום ע״כ הלכתי אל הר המור לריח הטוב (אליך):
פסוק ו:
הפעם הג'
דברי השכינה הם עד שיפוח היום [הענין] אשב בהר המוריה כל זמן שלא ישתנה היום והענין מעשה (כנסת) ישראל:
פסוק ז:
הפעם הב'
ומה אוסיף להלל אותך כי את יפה כולה:
פסוק ז:
הפעם הג'
כולך יפה [רעיתי]. שומרת מצותי:
פסוק ח:
הפעם הא'
תשורי. [כמו] תראי כמו אשורנו (ולא קרוב):
פסוק ח:
הפעם הב'
ועתה אתי באי מלבנון ולמה תשורי אלי ממקום גבוה והפחדתיני לבא אליך כאלו שם מעון אריה:
פסוק ח:
הפעם הג'
אתי מלבנון. הבאים לרגלים:
פסוק ח:
מראש שניר. אפילו מעבר הירדן:
פסוק ח:
ממעונות אריות. אפי׳ כשיבאו לחוג והם חוץ לארץ [בארץ ערלים הנמשלים לאריות ולנמרים הכל יהיו באים] ולא יוכלו האומות למנוע אותם ולהזיקם:
פסוק ט:
הפעם הא'
לבבתיני. הסירות (את) לבבי כמו מסעף [פורה] יכרית הסעיף וכן ושרשך:
פסוק ט:
באחד ענק. קשורים וחרוזים כמו וענקים לגרגרותיך:
פסוק ט:
הפעם הג'
לבבתיני. עשית רצון לבי על יד אחד מהנביאים והוא אליהו שהחזיר ישראל בתשובה:
פסוק ט:
באחד ענק. הוא שבט יהודה (שמלכי יהודה) היו רוב מהם חסידים:
פסוק י:
הפעם הג'
מה יפו דודיך. גלגל ושילה ונוב וגבעון ובית המקדש:
פסוק י:
וריח שמניך. עבודת השם ומעשים טובים:
פסוק יא:
הפעם הג'
נופת. טעמי תורה:
פסוק יא:
וריח שלמותיך. טלית וציצית:
פסוק יב:
הפעם הא'
גל. כמו גלות עליות קרוב ממעין:
פסוק יב:
הפעם הב'
והנה את חשובה כמו גן נעול שלא יוכל אדם להכנס אליו וכאלו נטעך פרדס רמון עם פרי כל מגד מעורב עם כל מיני בשמים והענין שנתחברו בך כל ריח ערב וטוב ואת כמעין גנים באר מים חיים שישיבו נפש עייפה:
פסוק יב:
הפעם הג'
גל נעול. [בנות ישראל] הצנועות:
פסוק יג:
הפעם הא'
שלחיך. נטעך כמו בשלחה תריבנה או הסעיף המשלח לכל צד כמו תשלח קצירה (עד) ים [וכן שלוחותיה]:
פסוק יג:
פרדס. גן:
פסוק יג:
הפעם הג'
(מ)שלחיך עד כל ראשי בשמים י״ב מנין כנגד [י״ב] שבטי ישר׳ והענין בנות כל השבטים:
פסוק יד:
הפעם הא'
קנה. הוא קנה בשם:
פסוק יד:
ואהלות. עצי בשם כמו כאהלים נטע י״י:
פסוק טו:
הפעם הא'
עורי צפון. רוח צפון:
פסוק טו:
הפעם הג'
מעין גנים. טבילת הטהרה:
פסוק טז:
הפעם הב'
ענתה היא ואמ׳ עורי צפון יבוא דודי והענין שילך דודי לגנו ובעבור שיתעורר רוח צפון ודרום ויפיחו גני [ויזלו בשמיו] אז יבוא:
פסוק טז:
הפעם הג'
עורי צפון. כאשר התעוררה רוח הצפון ונשתנה היום תחת שיפיחו בגן ויזלו בשמיו היה הדבר הפוך והענין (שישראל) שנו מעשיהם אז באה השכינה לגן והענין עלתנ למרום כדכתי׳ [אלכה] ואשובה אל מקומי:
פסוק טז:
וענין ויאכל פרי מגדיו רמז למלאכת המשכן והענין יתענג בשבתו עמהם כתענוג האוכל פרי מגדי׳: