כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה. שמעתי כמ"ש כי ר"ח בן דוסא היה מתפלל על החולים והיה אומר זה חי וכו' ואמר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל וכו' וזה אפשר שהוא כונת אומרם המלך בקונך וצא. ולשון המלך היינו שיתיעץ אם יצא אם לא ולכאורה אינו מובן דאם היו משיבין לו מן השמים א"ש לומר המלך. אבל מה יועיל ליטול עצה אם אינם משיבין לו וע"פ האמור ניחא דכונת המלך בקונך היינו שיתפלל ואם שגורה תפלתו משם ידע שהסכימו לתפלתו ויצא. והנה ביו"כ היו קושרין חוט השני בסלע ואם הלשון מלבין יודעים שנתכפרו העונות. וז"ש כחוט השני שפתותיך כשם שבעת שקושרין חוט השני יודעים אם היה כפרה כן שפתותיך לדעת אם נתקבלה התפלה. והיינו ומדברך נאוה ר"ל אם דיבורך נאה ששגורה בפיו הוא מקובל מעין דוגמא לחוט השני ואחז"ר נדפס ספר אגן הסהר להרב מהר"ר אליהו הכהן ז"ל ושם ראיתי שפירש כן ביתר שאת ע"ש: כמגדל דוד צוארך וכו'. אפשר לרמוז כי הנה דוד הע"ה טרח כל ימיו בעז ותעצומות ליחד הדודים יחדיו והכין הכנה דרב"ה באופן כי כאשר בנה שלמה בה"מ מצא הכל מתוקן והיתה סיהרא באשלמותא והכל היה באמצעות מה שטרח מאד דוד הע"ה ובזה פירשתי בעניותי מ"ש פרק חלק דיצאה ב"ק ואמרה המעמך ישלמנה כלומר דשלמה זכה בבנין בהמ"ק דהיתה סיהרא באשלמותא ולא היה בשום זמן כך וז"ש המעמך ישלמנה וכי מעמך זכית להשלים לשכינה שתהיה בשלימותה כאשר זכה שלמה וזכות זה לבד יספיק שיהיה בג"ע. וזה אפשר רמז כמגדל דוד כאשר חשב דהע"ה להגדיל בחינתו שהיא מלכות כן היה צוארך שהיא בה"מ שהיתה סיהרא באשלמותא ולכן נקרא בהמ"ק על שם דוד הע"ה לפי שברב טרחו ועבודתו גרם לזה. בנוי גימטריא חיים שהוא מספר אהי"ה הוי"ה אהי"ה שהיא בחינת גדלות לתלפיות מיני אורים גדולים: אלך לי אל הר המור. אתמר בי מדרשא אלך לי אל הר המר זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב כקומץ לבונה ע"ג המזבח כלך יפה רעיתי זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלימה ולא נמצא בה פסולת עכ"ל וצריך להבין מ"ט המשיל לאברהם אבינו ע"ה למר. ותו גבעת הלבונה ליצחק שנתקרב ויש להרגיש דלא נתקרב רק קבל עליו להתקרב הן אמת דמעה"כ כאלו נתקרב. ותו מהיכן ס"ד שיהיה מום ביעקב אע"ה דטרח וכתב לה קרא ומום אין בך. והנה מ"ש שאברהם אע"ה ראש לצדיקים אפשר כמ"ש מז"ה ז"ל בחס"ל דמדור הפלגה ואילך הנשמות הטהורות נתונים באוצר טוב בפני עצמו ע"ש. ובזה אני בעניי אמרתי דזה טעם משז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה דקודם דור הפלגה היו כל הנשמות באוצר אחד ואח"כ כל הנשמות הטהורות היו באוצר בפני עצמו. וזה היה מאברהם אע"ה ואילך ולכך בו היה מתחיל תואר אבות. וז"ש שהוא ראש לכל הצדיקים דבזמנו נתבררו הנשמות הטהורות והוא ראש לכל הצדיקים שהוא הוליד את יצחק אע"ה מאוצר הטוב. א"נ דמעת שקבל אברהם אע"ה התורה הי"ל דין ישראל ולזה מסר עצמו על ק"ה והושלך לאור כשדים כדין ישראל שחייב למסור עצמו על ק"ה וז"ש אלך לי אל הר המר זה אברהם שנמשל למר שע"י האש ירי"ח אף יזרי"ח כמשז"ל והוא ראש לכל הצדיקים שממנו התחיל דין ישראל. ואל גבעת הלבונה זה יצחק כמו שהוכיח הרב פרשת דרכים ז"ל שהיה לו דין ישראל ממ"ש לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך אברהם מוליד אין מזל לישראל וז"ש ואל גבעת הלבונה זה יצחק נמשך מהאמור שהי"ל לאאע"ה דין ישראל ולזה הוליד את יצחק. וידוע משז"ל דיצחק נשמתו היתה נקבה ונכנסה באיל ונשחט ובאה ליצחק נשמה מסטרא דדכורא וזהו שאמר גבעת הלבונה זה יצחק גבעת הלבונה דייקא שהיתה נשמתו נוקבית ונתקרב דנשמתו נכנסה באיל ונתקרב ממש. ובזה ניחא דיעקב אבינו עליו השלום לקח שתי אחיות דכיון שהיה לו דין ישראל גיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וז"ש כלך יפה רעיתי זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלימה ולא נמצא פסולת מצד ב' אחיות שלקח דדין ישראל יש לו וגיירן כמדובר. וז"ש ומום אין בך. ועוד רמז דכתב הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי ז"ל דיש קליפה על הזנות והוא שם לר"י ויעקב הכניעה וכן ר"ת לאה רחל יעקב לר"י שהוא הכניעה עכ"ד והנה ר"ת כלך יפה רעיתי ומום אין בך גימטריא לר"י עם הכולל ויצדק מאד שהיתה מטתו שלימה ולא נמצא בה פסולת ואדרבא הוא הכניע קליפת לר"י הרמוזה בר"ת ודוק: עורי צפון ובואי תימן. יש לדקדק השינוי הזה דגבי צפון נקט עורי וגבי תימן כתיב ובואי. ומעין דוגמא אנכי העירותיהו בפסוק אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי מהו השינוי הזה מצפון לתימן. ואפשר להסמיך כאן הקדמה נפלאה שכתב בספר ילקוט ראובני דף קי"ד כי כל אשר שואל האדם מה' תכף נותן שאלתו והיה בעבור השפע ההוא דרך צפון אז הב"ד אשר שם מעייני בדיניה דההוא גברא דשאיל שאלתא אי גברא חזי לכל השפע ההוא או מקצתו ונותנין לו כפי הראוי לו ואם אינו ראוי לשום דבר אין נותנין לו כלל והכל נשאר צפון שם ולעתיד ניתן הכל לראויים ובזה פירשו כת הקודמין פסוק מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך עכ"ד. וזה אפשר דקדוק הכתוב אומר לצפון תני שתתן כל הצפון שם מימי עולם והוא מזומן ואינו חסר כי אם נתינה ולתימן שהוא מדת חסד אל תכלאי רחמיך. וזה ירמוז קראין במתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא עורי צפון לתת המזומן שם. ובואי תימן מדת חסד הפיחי גני וכו' יבא דודי כל צדיק וצדיק ויאכל פרי מגדיו:
