פסוק א:הנך יפה רעיתי. בהיותך רעיתי:
פסוק א:הנך יפה. מימי יהושע והזקנים אשר האריכו ימים אחריו:
פסוק א:עיניך. שופט וכהן גדול מורה הדור:
פסוק א:יונים. דבקים בבוראם כיונה בבעל:
פסוק א:מבעד לצמתך. שהיא תכשיט של שער נכרי:
פסוק א:שערך. הטבעי והם מנהגי אבות הם כעדר העזים. כשער עדר העזים שמכניסי' גם אותו למילת:
פסוק א:שנלשו. שכן שערן הוא באחורי הראש והוא נאות ויקר:
פסוק ב:כעדר הקצובות. שגזזו שערן כן הם לא לקחו דבר מהשלל עד שחלקוהו ביניהם כלם כאמרו חלקו שלל אויביכ' עם אחיכ':
פסוק ב:שכלם מתאימות. כן היו אנשי הצבא שלמי' בתורה ומע"ט:
פסוק ב:ושכולה אין בהם. אין ביניהם מורד:
פסוק ג:כחוט השני שפתותיך. חכמי הדורות המורי' את החלק העיוני:
פסוק ג:ומדברך. המורי' חת החלק המעשי' באופן כי כפלח הרמון רקתך. הסמוכה לפה והם התלמידי' מלאו דעה את ה' כפלח הרמון היפה במרא' וטוב בטעמו גם שאינו רמון שלם:
פסוק ד:כמגדל דוד צוארך. ואז הי' צוארך שר צבאך שתחת הראש כמגדל דוד המרא' כל שלטי גבורי המנוצחי':
פסוק ה:שני שדיך. אמנם אחרי כן הנה המורים ומלמדים שהם שפט וכהן גדול היו כשני עפרים הנלחמי' ולא השוו לדעת אחת כענין שספרו ז"ל על פנחס ויפתח:
פסוק ה:הרועי' בשושנים. בין החוחי' במלחמות אנשי כנען:
פסוק ו:עד שיפוח היום. וכל זה נמשך עד שבא אור הצהרים בימי דוד שהדריך את ישראל בעיון ובמעשה כאמרו ונסבה את ארון אלהים אלינו כי לא דרשנוהו בימי שאול:
פסוק ו:ונסו הצללים. שהעביר השקוצים מן הארץ אשר מנעו אור החיים. ובכן אלך לי אל הר המור. בגרן ארנה:
פסוק ו:ואל גבעת הלבונה. אל הר הבית כימי שלמה. והנה אז היית:
פסוק ז:כלך יפה רעיתי. כאמרו אשר בנינו כנטיעים בנותינו כזויות:
פסוק ז:ומום אין בך. כאמרו אין פרץ ואין יוצאת. ומכל זה התבאר שה' עמך בהיותך עמו בלעדי משכן וכליו כאמר' ז"ל כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה כו'. לכן
פסוק ח:אתי מלבנון כלה. אע"פ שלא תשבי בביתי אלא כמו כלה חוץ לביתי פנו אלי ואל תשימו לב למקדש אם אינו עם כל גדלו בעצי הלבנון:
פסוק ח:אתו מלבנון תבאי. בכל המקום אשר אזכיר את שמי:
פסוק ח:תשורי. להעביר חטאים מן הארץ:
פסוק ח:מראש אמנה כו'. שהם גבולות הארץ:
פסוק ח:ממעונות אריות. שמשם ולחוץ מעונות הכנענים שהיו כמו חיות רעות טורפות. כי אמנם בימי דוד
פסוק ט:לבבתיני באחת מעיניך. שהיה מלך לרצון אבל לא אביתר כ"ג:
פסוק ט:באחד ענק. בבניהו שהי' על הכרתי והפלתי לא ביואב. כי אמנם בימי שלמה
פסוק י:מה יפו דידיך. שהיו כלם צדיקים המלך וצדוק כ"ג ובניהו בן יהוידע על הצבא:
פסוק י:מה יפו דודיך. בעיון ובמעשה:
פסוק י:מה טובו דודיך. ללמד דעת את העם:
פסוק י:וריח שמניך. במדות. לכן
פסוק יא:נפת תטופנם שפתותיך כלה. ראוי שתתעסקו גם אחר החורבן בתורה ובמצות. כי אמנם דבש וחלב תחת לשונך. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ותחת לשונך דבש חלב העיון והמעש' ללמוד וללמד:
פסוק יא:וריח שלמותיך. במדות:
פסוק יא:כריח לבנון. רצוי בעיני אלהים ואדם:
פסוק יב:גן נעול אחותי כלה. הלא תראי שאין התשועה תלויה במקדש כי אמנם בימי דוד היה גן נעול לא נודע מקום המקדש:
פסוק יב:גל נעול. הר הבית:
פסוק יב:מעין חתום. מקום המזבח ומכל מקום היו בימיו
פסוק יג:שלחיך. שהם קרקעות בלתי נאותות לפירות:
פסוק יג:פרדס רמונים. היו כפרדס רמונים כי אמנם עתות בצרת מלחמות עמון ומואב היו לו כל ימיו לעושר ולכבוד:
פסוק יג:עם פרי מגדים. להבין ולהורות כאמרם ז"ל אלמלא דוד עסק בתורה לא עשה יואב מלחמה:
פסוק יג:כפרים עם נרדים. במדות כאמרו לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה כו':
פסוק יד:נרד וכרכום. וכן היה בימי אסא שהשתדל ללמוד דעת אם העם כאמרו אשר לא ידרוש לאלהי ישראל יומת היו כמו כן שלחיו וצרות מלחמות הכושית לעושר ולכבוד לו:
פסוק יד:מור ואהלות. וכן יהושפט שהשתדל בזה כאמרו וישיבם אל ה' אלהי אבותיהם היתה לו מלחמות עמון ומואב לעושר ולכבוד:
פסוק טז:עורי צפון. כי הוא אמנם הרבה השתדלות לעורר את ישראל לתשובה כאמרו וילכו הרצים באגרות מיד המלך כו' לאמר בני ישראל שובו אל ה' אלהי אברהם יצחק וישראל:
פסוק טז:ונוזלים עם לבנון. ומן לבנון ובהמ"ק היו נוזלים אגדות לתורה: