פסוק ה:ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן. אהרן ובניו טעון בגדים ואם עבד בלא בגדים עבודתו פסולה וחייב מיתה, אבל משה כל ז' ימי המלואים עבד בלא בגדים, כי לא היה בו במשה שום בגד, אבל היה צריך שישב על ידי אהרן ובניו כדי שיקדש אהרן ובניו והבגדים ע"י עבודתו של משה שנאמר וקדש הוא ובגדיו שהם ח' בגדי כהונה, ובניו ובגדי בניו הם ד' בגדים, זהו אומרו שבעת ימים ילבשם הכהן, כי הקרבן צריך בגדים, ומשה לא לבש אבל אהרן לבשם בשעת עבודתו של משה, והיה ז' ימים לפי שע"א מטמא כנדה ובנדה נאמר שבעת ימים תהיה בנדתה, ואהרן נתעסק בעגל לזה היה שבעה:
פסוק יט:ולקחת את האיל השני וסמך וגו' ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן וגו' ועל בהן ידם. למה על תנוך אזן ועל בהן, לפי ששמע מערב רב כשאמרו לו קום עשה לנו, ארז"ל למה כל האזן קשה והאליה רכה כדי שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף האליה לתוכה, ואהרן שמע ולא כפף, לזה הצריכה האליה כפרה, ועל בהן ידו הימנית לפי שלקח מידם ויצר אותו בחרט, ואי אפשר לעשות כן אלא ע"י בוהן של יד, ועל בוהן רגלו לפי שא"ל קום עשה לנו אלהים וכשהאדם יושב וקם הוא ע"י הבוהן שכופף הבוהן וקם לזה על בוהן רגליו:
פסוק כו:ולקחת את החזה והנפת אותו והיה לך למנה ולמה ג"כ לא היה השוק, שחזה ושוק של שלמים הם לכהן המקריב את זבח השלמים, שנאמר הכהן המקריב את דם השלמים לו תהיה שוק הימין למנה כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי וגו' ואתן אותם לאהרן ולבניו חק עולם, וא"ת מאחר שמשה היה הכהן לו ראוי השוק ג"כ. אלא לפי שהגין על אהרן ששמח בלבו והחזה מגין על הלב, לזה היה למשה למנה, ולפי שלא היה לבוש בגדים לא נתן לו השוק, ולא לאהרן שלא כיהן שנאמר המקריב את דם השלמים מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, ופייס לאהרן ואמר והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל, הבטיחו שמכאן ולהלאה יהיה חזה ושוק של שלמים לאהרן ולבניו:
פסוק לו:ופר חטאת תעשה ליום. על אותו יום של עשית העגל בכל יום ויום מז' הימים בכל יום היה מקריב פר ושני אילים, הפר היה לחטאת וב' אילים אחד לעולה ואחד לשלמים, ולפי שהפר היה לחטאת היה טעון סמיכת אהרן ובניו, ולכך היה טעון שריפה חוץ למחנה. ולעיל אמר והקרבת את הפר ושחטת וגו' ואת בשר הפר תשרוף באש מחוץ למחנה חטאת הוא, וחזר ושנה כאן ופר חטאת לומר שבו תלוי הכפרה, שנאמר ונמצא ישלם שבעתים פר בכל יום, לזה ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים כי היום הוא מצוי. שבעת ימים תכפר על המזבח, לכפר על אותו שבנה לעגל, שנאמר ויבן מזבח לפניו לזה צריך כפרה, ולמה שבעת ימים לפי שע"א מטמאה כנדה, וזהו טעם שבעת ימי המלואים שנאמר פ' צו ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים:
פסוק לו:ובתורת כהנים. שהוצרך כפרה על המזבח שמא התנדב איש דבר גזול במלאכת המשכן והמזבח:
פסוק לז:והיה המזבח קודש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש. רמז על אהרן, לזה אמר משה לאהרן קרב אל המזבח, וזה אשר תעשה על המזבח שנים ליום תמיד, ולא עשה זה משה אלא בז' ימי המלואים, ואמר תמיד לומר שמאחר שהוא היה כהן ראשון ועל ידו אהרן נכנס בכהונה גדולה ועיקר כל הקרבנות הם ב' תמידין שהיה מקריב בכל יום, את הכבש אחד תעשה בבוקר שלא יקדימנו שום קרבן, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שלא יקריב שום קרבן אחריו, שהוא השלים כל הקרבנות כולם חוץ מקרבן פסח, בישרו ופייסו ואמר לו וזה אשר תעשה שנים ליום תמיד, מעלה אני עליך כאילו אתה עושה ומקריב בכל יום, ולזה בפ' פנחס בפ' תמיד אמר צו את בני ישראל ולא את אהרן, ואמרת אליהם זה האשה אשר תקריבו, את הכבש אחד תעשה בבקר ולא אמר יעשו או יעשה אלא תעשה כאילו אתה עושה:
פסוק מד:וקדשתי את אהל. מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי. אמר לו אחר שאתה תקדשם, כמו שאמר וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, ובמזבח אמר וחטאת על המזבח וקדשת אותו והיה המזבח קודש קדשים, אח"כ אני אקדשם שיהיו מקודשים על ידי ג"כ:
פסוק מה:ושכנתי בתוך בני ישראל. אמר לו אילו לא היה תחילת קדושו על ידך, שאתה בשר ודם הייתי שוכן בתוכם לעולם כי על תנאי זה הוצאתים, זהו וידעו כי אני ה' הודיעם שעל זה הוצאתים לשכני בתוכם לעולם, אבל מאחר שעשו את העגל והמשיכו זוהמת הנחש, ושכנתי שהוא מנין שני בתים, בית ראשון ת"י ובית שני ת"ך אשכון ביניהם, ועכ"ז אני ה' אלהיכם, שלא אעזבם:
פסוק מה:עוד אמר ושכנתי. לומר שע"י אהרן תשרה שכינה, אבל כל ז' ימי המלואים לא תשרה שכינה, לפי שלא יש בהן לבוש בגדים, אבל אחר שאקדש את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו, אז ושכנתי בתוך בני ישראל, הודיעו שלא יקשה עליו למה כשיקריב בשבעת ימי המלואים לא תשרה שכינה אלא על ידי אהרן. לזה אמר להם משה לישראל בפ' שמיני, זה הדבר אשר תעשו וירא אליכם כבוד ה', לפי שכל שבעת ימי המלואים ששמש משה לא שרתה שכינה והיו ישראל אומרים כל הטורח טרחנו שתשרה שכינה בינינו, אמר להם זה הדבר וגו', אהרן אחי על ידו תשרה שכינה. ואמר בזוהר כי ז' ימי המלואים הם כז' ימי בראשית, ז"ל רבי יצחק אמר כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אילין ז' ימי בראשית, רבי יהודה אומר אילין ז' ימי המלואים, מלאים ודאי, בגין דההוא זמנא אתבסס עלמא ואתהדר בשלימותא, ולא אתפגים סיהרא בגין חויא בישא דכתיב ביה ונרגן מפריד אלוף. ועשית מזבח מקטר קטורת וגו'. אע"פ שזה הוא מן הכלים הפנימיים והיה ראוי להזכירו עם המנורה והשלחן כדי לחתום במזבח הקטורת שעל ידי הקטרת מתקשר הכל ועל ידה נעצרת המגפה שלא תקטרג על אהרן, ולזה וכפר אהרן על קרנותיו, לזה אחר שנתקרב אהרן צוה על מזבח הקטורת כדי שיגין עליו, ועוד שעיקר הקרבנות כולם הקטורת, ועל זה היתה בבקר ובערב קודם כל הקרבנות ואחר כל הקרבנות בהיטיבו את הנרות, שנאמר שמן שהוא שמן של מנורה וקטורת ישמח לב, לזה נאמר אחר המשכן ואחר כל כליו. וכן במדרש תנחומא ז"ל מה עסקו של מזבח הקטורת כאן כיון שעשו אותו מעשה בקש הקב"ה לכלותם עמד משה ובקש עליהם רחמים, שנאמר ויחל משה את פני ה' אלהיו ונתחבט בקרקע עד שנתרצה לו, שנאמר וינחם ה' וגו', אמר משה רבון העולמים הרי נתרצית מי מודיע לבאי עולם שאתה נתרצית לישראל, א"ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ויהיו מקריבין לי הקרבנות בתוכו, ואני מקבל מהם, את הכבש אחד בבקר ואת הכבש האחד בין הערבים שני תמידין בכל יום, וא"ת יש לפני אכילה ושתיה, האוכל בשר אבירים וגו' כי לי כל חיתו יער, אלא מכל קרבנותיהם אני איני רוצה אלא הריח וכאלו אכלתי ושתיתי שנאמר את קרבני לחמי, תדע לך שמזבח העולה שהיה לקרבנות היה נתון בחוץ ומזבח הקטורת שהם לריח נתון בפנים, לכך נאמר ועשית מזבח מקטר קטורת. קטרת נוטריקון קדושה טהרה רחמים תקוה, זהו שאמר הכתוב שמן וקטרת ישמח לב וגו', ואמר בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים מה כתיב ונתן את הקטורת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטורת, מהו וכסה לשון מחילה כענין כסית כל חטאתם, כיון שהיה ענן הקטורת מתמר ועולה למעלה ונעשה כאשכול היו יודעים שנתכפרו עונות של ישראל שנאמר אשכול הכופר דודי לי, ואם לא כסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות, ולא ימות, נמצאת אומר שכהן גדול וכל ישראל היו נרתעים בשעה שכהן גדול נכנס לפני לפנים, כיון שהיה יוצא היתה שמחה גדולה בישראל, שנאמר שמן וקטורת ישמח לב, שמן זה כהן גדול שנמשח בשמן, וקטורת אלו ישראל שהיו רואין שענן הקטורת מתמר ועולה אמר הקב"ה מכל הקרבנות שאתה מקריבין אין חביב עלי כקטורת, תדע שכל הקרבנות כולם באים לכפרה על ישראל, כיצד חטאת באה על החטא והאשם ג"כ, והעולה על הרהור הלב, והשלמים הם באים על מצות עשה, אבל הקטורת אינה באה לא על חטא ולא על עון אלא על השמחה, הוי שמן וקטורת ישמח לב, ע"כ:
פסוק מה:גימטריאות
לכהן לי. ג' בפ' כנגד ג' כהנים ששמשו בכהונה גדולה כל אחד מ' שנה כמנין ל"י, אלו הם אהרן עלי ושמעון הצדיק:
פסוק מה:מלאתיו רוח חכמה. ר"ת רמ"ח, רמ"ח איבריהם חכמה:
פסוק מה:אפוד. גימ' מלאך, לומר שכשהיה חגור באפוד היה דומה למלאך:
פסוק מה:והם יקחו את הזהב, וה"ם גימ' תורה, מ' סתומה באי"ק בכ"ר ת"ר, לומר שאין מבטלין ת"ת למלאכת המשכן:
פסוק מה:משזר. מש זר, לומר שהזר ימוש ויבדל מהכהונה:
פסוק מה:ששה משמותם על. ר"ת שמע כנגד שש תיבות של שמע, ואת שמות הששה הנותרים, כנגד שש תיבות של ברוך שם:
פסוק מה:שרשרת שר שרת כתיב, שכהן גדול הוא שר וגדול הוא ראוי לשרת, וכן הוא הדין אם כהן גדול רוצה לעבוד ולשרת, אנשי משמר אינם יכולים לעכב עליו:
פסוק מה:נופך ספיר ויהלם. גימ' ירושלים, שעתיד הקב"ה לבנותה בהם, שנאמר הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים, פוך היינו נופך:
פסוק מה:במלואותם. מלו אותם שזכות המילה עולה על כולם:
פסוק מה:את שתי הטבעות. ר"ת אשה, לזה נוהגים לקדש אשה בטבעת:
פסוק מה:פעמוני. גימ' רנ"ו כמנין כנפי החיות, לומר שהכהן כשמשמש בבגדים נחשב כמלאך כדכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ה' צבאות הוא, ועוד רנ"ו שיום שנבחר אהרן לכהונה רנו הכל שנאמר וירא העם וירונו:
פסוק מה:לשרת בקדש. ר"ת לב, לומר שצריך כוונת הלב:
פסוק מה:לריח. גימ' אברהם, שהקריב בנו יצחק והוא היה הנסיון העשירי, זהו ריח רח י', רח גימ' יצחק, שהיה עשירי לנסיון:
פסוק מה:את הכבש האח"ד, גימ' י"ח, לומר שי"ח ברכות כנגד הקרבנות:
פסוק מה:וצפית אותו זהב טהור את גנו, ס"ת בתורתו, לומר שהעוסק בתורתו של הקב"ה כאילו מקטיר קטורת שהוא המבחר שבקרבנות:
פסוק מה:את הבדים עצי שטים, ס"ת תמים לומר שכל מי שהוא תמים כאילו הוא מזה:
פסוק מה:מדם חטאת הכפורים. ר"ת מחה, שבכל יום הכפורים הקב"ה מוחה עונותיהם של ישראל: