פסוק יט:ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל. ב׳ הידים הוי מציאות אחת או שתי מציאות, היכי דצריכים שניהם. ובזה אתי שפיר למה לא אמרינן בהך דמנחות דכ״ה גבי שמאל שהותרה ביוה״כ עיי״ש ברש״י במחתה, וביומא דמ״ח ע״ב, עיי״ש בתוספו׳ ישנים. הרי משכחת דהותרה בחפינה דצריך בשתי ידים וחפינה הוי עבודה כמבואר שם דמ״ח. ועל כרחך משום דהיכי דהתורה הצריכה שניהם אז אין שייך לומר כלל גדר שמאל או ימין, דהוי כמו עצם אחד. וכבר כתבתי בזה במקום אחר. וכן נ״מ לדידן, דקיי״ל דיורש סומך אם היו כמה יורשים דהם סומכים, אם הסמיכה שלהם היא מחמתם אז הם סומכים בזה אחר זה, אבל אם הם במקום האב אז י״ל דסומכים בבת אחת, עי׳ תוספ׳ פ״י דמנחות גבי איל המילואים אהרן ובניו סמכו בבת אחת ע״ש. ובאמת בקרא יש שינוי מן פ׳ תצוה לפ׳ צו גבי לשון בהסמיכה, ומשום דלאחר מעשה העגל הוי זה ג״כ גדר כפרה לאהרן, עי׳ בת״י יומא ד״ג ע״ב ע״ש.
פסוק לח:וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה וגו׳. עי׳ רש״י מנחות דף כ״ט, דזה קאי אשחיטה, ועי׳ תוס׳ שם דף מ״ט (דזה) תעשו קאי אדם. ור״ל דדם אין עליו שם מציאות בפ״ע רק ע״י שחיטה דסכין מקדש, עי׳ זבחים דף י״ג וסוטה דף י״ד ע״ב ומנחות דף ט״ז ודף י״ג ע״ש, ודף ע״ח. ור״ל כך, דכל זמן שלא נשחט הוה דם ובשר חד דבר ועצם אחד, ועי׳ מעילה דף י״ב, גבי מקיז דם מועלים, רק לאחר קדוש דם ע״י סכין, ר״ל דנפרש הדבר מן הגוף חל עליו מציאות אחר. ועי׳ סוטה דף ט״ז גבי וורידים וחולין דף כ״ט, הוא עצמו לדם צריך. ומ״ש בהך דזבחים דף כ״ה ע״א, דדם סכין פסול.