פסוק א:וזה הדבר. א"ר יוסי בר חנינא, מכנסים אין כתובים בפרשה , כשהוא אומר וזה הדבר אשר תעשה להם, להביא מכנסים ועשירית האיפה , בשלמא מכנסים כתיב בענינא דבגדים, אלא עשירית האיפה מנ"ל, אתיא זה זה מן זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' עשירית האיפה (פ׳ צו) .
(יומא ה׳ ב')
פסוק א:וזה הדבר. אמר ר' ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים . כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר (פ' וישב) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם . מכנסים מכפרין על גלע"ר, שנאמר (לעיל כ"ד מ"ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב – אהיכי דאיתי׳ . חשן מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג׳:ד׳) אין אפוד ותרפים , מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על קול רע . ציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך .
(זבחים פ"ח ב')
פסוק ו:ושמת המצנפת על ראשו. תני, שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפלין .
(שם י"ט א׳)
פסוק ט:וחגרת אותם אבנט. ובעשיה כתיב (פ׳ צו) ויחגר אותו באבנט, הא כיצד , אלא לעולם אהרן קודם לבניו, ומאי וחגרת אותם, הא קמ"ל דאבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט .
(יומא ו׳ א')
פסוק ט:והיתה להם כהונה. תניא, מחוסר בגדים שעבד עבודתו פסולה, דאמר קרא וחגרת אותם וגו' והיתה להם כהונה לחקת עולם, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם .
(זבחים י"ז ב׳)
פסוק ט:לחוקת עולם. [נאמר כאן חקה ונאמר בשתויי יין חקה (פ' שמיני), מה להלן אם עבד חלל אף כאן במחוסר בגדים אם עבד חלל] .
(שם י"ח א׳)
פסוק יב:על קרנות המזבח. ת"ר, קרנות המזבח מעכבין, מנא הני מילי, אמר רב הונא, דאמר קרא קרנות המזבח וכל מקום שנאמר המזבח מעכב .
(זבחים ס"ב א׳)
פסוק יב:אל יסוד המזבח. ת"ר, יסוד המזבח מעכב, מנא הני מילי, אמר רב הונא, דאמר קרא יסור המזבח וכל מקום שנאמר המזבח מעכב .
(זבחים ס"ב א׳)
פסוק כז:אשר הונף ואשר הורם. [מלמד שהיה מוליך ומביא ומעלה ומוריד] .
(מנחות ס"א א׳)
פסוק כט:יהיו לבניו אחריו. כי אתא רבין א"ר יוחנן, בגדים שכהן גדול משמש בהם משוח מלחמה נשאל בהם באורים ותומים, שנאמר ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו – למי שבא בגדולה אחריו .
(יומא ע"ב ב׳ – ע"ג א׳)
פסוק ל:שבעת ימים ילבשם. אין לי אלא לבישת רבוי בגדים שבעת ימים, משיחה שבעת ימים מנלן, ת"ל (פ' כ"ט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם, אתקש משיחה לבגדים, מה רבוי בגדים שבעה אף משיחה שבעה .
(שם ה׳ א׳)
פסוק ל:שבעת ימים ילבשם. אין לי אלא נתרבה בבגדים שבעה ימים ונמשח שבעת ימים, נתרבה שבעה ונמשח יום אחד, נתרבה יום אחד ונמשח שבעה מניין, ת"ל (פ' אחרי) וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו – מכל מקום .
(יומא ה׳ א')
פסוק ל:אשר יבא אל אהל מועד. תניא, יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו, ת"ל שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד, מי שראוי לבא אל אהל מועד יצא זה שאינו ראוי לבא אל אהל מועד .
(שם ע"ג א׳)
פסוק לב:פתח אהל מועד. [הכא כתיב פתח ובעשיה כתיב פתח (פ׳ צו), מלמד דאפילו מילתא דלא כתיבא בהאי ענינא וכתיבא בעשיה מעכב] .
(יומא ה׳ ב׳)
פסוק לג:ואכלו אותם אשר כפר בהם. מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים .
(פסחים נ"ט ב׳)
פסוק לג:וזר לא יאכל. אמר רב גידל אמר רב, זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור, דאמר קרא ואכלו אותם אשר כפר בהם וזר לא יאכל, כל היכא דקרינן ביה יאכלו אותם קרינן ביה וזר לא יאכל, וכל היכא דלא קרינן ביה ואכלו אותם לא קרינן ביה וזר לא יאכל .
(מכות י"ח ב' )
פסוק לד:ושרפת את הנותר. [מה ת"ל את הנותר, לומר לך] נותר בשרפה ואין כל איסורין שבתורה בשרפה .
(פסחים כ"ד א')
פסוק לד:כי קדש הוא. תניא, ר׳ אליעזר אומר, לא יאכל כי קודש הוא, כל שבקודש פסול – בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו .
(פסחים כ"ד א')
פסוק לה:ועשית לאהרן ולבניו. מקיש בגדי בני אהרן לבגדי אהרן, מה בגדי אהרן יש בהם כלאים אף בגדי בניו יש בהם כלאים .
(ירושלמי יומא פ"ז ה"ג)
פסוק לה:ועשית לאהרן ולבניו ככה. תניא, ר׳ יוחנן אומר, מלואים – כל הכתוב בהן מעכב, מאי טעמא, א"ר יצחק בר ביסנא, אמר קרא, ועשית לאהרן ולבניו ככה, ככה עכובא הוא .
(יומא ה׳ א׳)
פסוק לז:כל הנוגע במזבח. שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי ת"ל עולה, מה עולה ראויה אף כל ראויה .
(זבחים פ"ג ב׳)
פסוק לז:כל הנוגע במזבח. אין לי אלא במזבח, בכבש מניין ת"ל (פ׳ פקודי) וקדשת את המזבח , בכלי שרת מניין, ת"ל (פ׳ תשא) כל הנוגע בהם יקדש .
(זבחים פ"ז א׳)
פסוק לח:וזה אשר תעשה. תניא, יש אומרים הלכות שחיטה היו קשים לו למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבע, שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח .
(מנחות כ"ט א׳)
פסוק מא:ואת הכבש השני. ת"ר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים, מכאן שאם לא הקריבו כבש בבקר לא יקריבו בין הערבים .
(מנחות נ׳ א׳)
פסוק מג:ונקדש בכבודי. אל תקרא בכבודי אלא במכובדי, ודבר זה אמר הקב"ה למשה ולא ידע מי הוא עד שמתו בני אהרן, אמר ליה משה לאהרן, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה .
(זבחים קט"ו ב׳)