פסוק א:וזה אשר תעשה להם. לאהרן ולבניו.
פסוק א:אין הפרש בין קח או לקח כמו צק לעם ויאכלו. וגם יצק בו מים.
פסוק א:בעבור שהזכיר עם פר בן בקר. יורה כי איננו גדול וככה בני יונה.
פסוק א:שעיר עזים. והאיל גדול מהכבש והעד הנסך שהוא שלישית ההין ולכבש רביעיתו:
פסוק ב:ולחם חלות. עבות. והעד רקיקי מצות.
פסוק ב:והזכיר בשמן. הוא שמן זית כמשפט. ומלת סולת בלשון ערבי הוא סמי"ד. שהוסר הפסולת מהחטה ובארץ ישמאלים עושים כן. ואין לחם נכבד ממנו ורבים פי' מגזרת סלית כל שוגים מחוקיך. סלה כל אבירי ה'. ואמר כי כמוהו חטים מכולת לביתך ויש אומרים טחונות:
פסוק ג:והקרבת אותם. והם בסל כמשפטן. להיותם שם אל פתח אוהל מועד. וככה הפר והאילים:
פסוק ה:ולקחת. נקרא החשן מלבוש כי הוא מכסה המקום כנגד הלב:
פסוק ו:ושמת. גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה והזכיר בתחלת הפרשה המצנפת לפני האבנט. כי היא נכבד' ממנו:
פסוק ז:על ראשו. על ראש אהרן לבדו כי הוא הכהן המשיח. והנה זה היה לפני שומו המצנפת על ראשו. כי על הראש יצוק לבדו. וכתוב כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן:
פסוק ח:ואת בניו תקריב. אל פתח אהל מועד:
פסוק ט:וחגרת אותם אבנט. כולל אבנט אהרן ובניו וכן המכנסים ואחר שהזכיר אותם הוסיף לבאר אהרן ובניו כמו ותפתח ותראהו את הילד:
פסוק ט:ומלת וחבשת. כמו לא אהיה חובש:
פסוק ט:ומלאת. דעת המתרגם ארמית. כמו ומלאו. ידיו. רק מה נעשה במלת מלאו ידכם היום. והגאון פירשו יד חיוב. ואחרים אמרו כי מלואים להיותם שלמים מלאים ורגילים. והנה מה יעשו במלת ומלאו ידיו:
פסוק י:והקרבת. כבר הזכיר זה. והנה הטעם כאשר תקריב את הפר יסמוך אהרן ובניו עליו. ויש אומרים כי טעם וסמך אהרן לבדו ואחר כן בניו. ועל האיל כתוב וסמכו אהרן ובניו. והנה הטעם כאשר היה. שיסמכו יחדו לא זה לפני זה:
פסוק יא:ושחטת את הפר. משה שחטו.
פסוק יא:וטעם לפני ה'. כי הארון היה באמצע המערבי. וכנגדו מזבח הקטורת. וכנגדו מזבח העולה:
פסוק יב:תשפוך. הכהן השופך:
פסוק יג:ולקחת. אין לפר ולשעיר אליה.
פסוק יג:ויש אומרים כי נקראו כליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי. כי שם כח התאוה למשגל:
פסוק יד:ואת בשר. כולל הראש והנתחים.
פסוק יד:ופרשו. דרך סברא ירחצוהו ואח"כ ישרפוהו.
פסוק יד:ומלת חטאת. בעבור שהיא קרבה לכפר החטאת נקרא' כן. וככה האשם. על כן וחטאו את המזבח יסירו חטא מעליו:
פסוק טו:ואת. הא' מהשנים איזה מהן שירצה:
פסוק טז:ושחטת. על המזבח. לא על קרנות המזבח.והנה שם יזרוק כל הדם לא על היסוד:
פסוק יז:ואת האיל. לא הזכיר על הפר שינתחנו. על כן כלו כאשר הוא נשרף. על כן לא הזכיר כרעיו:
פסוק יח:והקטרת את כל. האיל. על כן לא הזכיר האליה והחלבים:
פסוק יט:ולקחת. זה השני הוא איל המלואים:
פסוק כ:ושחטת. תנוך. אין לו ריע. והגאון אמר הרך הדבק בעגול האוזן:
פסוק כ:בהן. ורבים בהנות. ואיננו על משקל הלשון והנה יהיו שם שנים משקלים ורבים ככה בשמות:
פסוק כ:ודם השני יזרוק כדם הראשון. רק הדם הנשאר:
פסוק כא:ולקחת. והזית על אהרן תחת בגדי אהרן ועל בגדיו:
פסוק כב:ולקחת. זה החלב הנזכר. הוא אשר על הקרב ככתוב בפרשת ויקרא:
פסוק כב:שוק. הצד הימין והחזה נלקחו מאיל המלואים. והשוק והחזה יהיו מהיום נתונים לאהרן ולבניו מזבחי שלמי בני ישראל. רק החזה מאיל המלואים משה לבדו יאכלנו כי הוא כהן הכהנים:
פסוק כג:וככר. זהו ולחם מצות:
פסוק כד:והנפת אותם. והם בידם:
פסוק כה:ולקחת. כתוב מידם. ובמקום אחר מעל כפיהם והדבר שוה:
פסוק כה:ניחוח. כפול החי"ת. והמבין סוד נשמת האדם יבין זה:
פסוק כה:אשה. תואר מגזרת אש. ובמקום אחר מן האש:
פסוק כו:ולקחת מאשר לאהרן. ולא הזכיר בניו כי הוא העיקר.
פסוק כז:וקדשת. מהיום והלאה. ואין הונף כמו הורם כי יורם למעלה ולא יונף. ויהיה תרומתם שירימו מזבח השלמים לכבוד השם:
פסוק כט:ובגדי. יהיו לבנו המשוח תחתיו.
פסוק כט:וטעם אחריו. במותו:
פסוק ל:שבעת. מלת ילבשם בקמץ גדול תחת קטן. וכמוהו בשם ה' כי אמילם:
פסוק לא:ובשלת. בצווי כמו והכית בצור ויבן שלמה את הבית:
פסוק לב:ואכל. ואת הלחם הנותר מהסל:
פסוק לג:ואכלו אותם. אשר כופר דרך קצרה:
פסוק לג:ומלת אותם. בעבור אחר':
פסוק לג:וזר. שאינו מזרע אהרן:
פסוק לד:ואם. נקרא האיל מלואים. כי בו ימלאו ידיהם:
פסוק לה:אותכה. באתנח מלה מחוברת מן אותך בקמץ גדול תחת התי"ו. ומן כי אותך ראיתי:
פסוק לו:ופר. תעשה ליום. בכל יום משבעת ימי המלואים:
פסוק לו:וטעם על הכפורים. על שני האילים. וכתוב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם:
פסוק לז:קדש קדשים. קדש כאחד הקדשים:
פסוק לז:כל הנוגע במזבח יקדש. כמו כל אשר יגע בבשרה יקדש. יש אומרים כי על הלחם לבדו ידבר שלא יגעו אם לא יהיו קדושים. והטעם שלא יהיו טמאים:
פסוק לח:וזה. הטעם זה הקרבן. וכן זה יתנו זה השיעור. וכן וזה אשר תעשה אותם. משה יעשה ככה שבעת ימי המלואים. ואחר כן אהרן ובניו:
פסוק לט:את הכבש. ה"א הכבש בעבור ה"א אחרת כאלו הוא את הכבש האחד. ור' משה הכהן אמר כי את הכבש כבש אחד:
פסוק מ:ועשרון. עשירית האיפה:
פסוק מ:גם ההין מדה מצרית:
פסוק מא:ואת. מלת וכנסכה. שב אל הבקר:
פסוק מב:עולת תמיד לדרתיכם. יעשה ככה בבואם אל ארץ כנען. כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני. וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני. כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה. כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני. היה הארון נוסע בתוך המחנות. וכן היה חונה בתוך המחנות. ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו. ויום הכפורים בשנה השנית. כי כן כתוב על עבודת אהרן. ויעש כאשר צוה ה' את משה וכן כתוב הזבחים ומנח' הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר. כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל וישימון כמו שמנה ושלשים שנה. ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית גם כן יין ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין. ומאין היה להם. שני כבשים בני שנה בכל יום. ותוספת בשבת ובמועדים ואין טענה ממלת אנחנו ובעירנו. כי בקדש היו ושם בישוב קנו ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג ויהי לכלם מקנה רב.
פסוק מב:והנה פירש טעם למה נקרא אהל מועד:
פסוק מב:לכם. לישראל. וככה קריאת העדה:
פסוק מב:לדבר אליך. לבדך שם. ויפת אמר אשר אועד לכם למשה ולאהרן לפעמים. ורמז לדבר אליך למשה תמיד ועדותו ונועדתי שמה לבני ישראל:
פסוק מג:ונקדש בכבודי. ולפי דעתי בעבור היות אהל מועד כולל הכל. המשכן ואת כל כליו. הארון והשלשה כלים הוא מקום המועד. והיה האהל נקדש בכבודי שישב על הכרובים:
פסוק מד:וקדשתי. והנה בעבור הכבוד יהיה קדוש האהל הנקדש בכבוד. והמזבח שהוא לפתחו:
פסוק מד:ואת אהרן ואת בניו אקדש. שהם משרתי האהל והמזבח והיו קדושים:
פסוק מה:ושכנתי. יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים. כי ארבעת הדגלים היו בארבע הפאות. ומחיצה בין מחנה לויה למחנה ישראל. כי גם הם היו לארבע הפאות ואחר כן מחיצה. ושם האהל בתוך בני ישראל. והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל גם יד לא היה להם לשבת חוץ לתחום. רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב. וכן כי תצא מחנה לא ידבר על מחנה כל ישראל אנשים נשים וטף. כי היוצאים למלחמה הם זכרים ומעטים. והנה בנשאם הארון עמהם כאשר עשה פנחס לא יכלו לעשות מחיצה למקום הארון:
פסוק מו:וידעו. הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם. וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה: