המשך מענה ה' לאיוב (פרק מ"א)

וכי תאמר איך אתייצב למלחמה עם ענק העז הלזה (טבע הבהמיות)? אל תירא כי –

הֵן־תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃
(איוב מא א)

תּוחלת גבורתו נִכְזָ֑בָה נגד גבורת הצדיק.

"הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃" – גם אֶל גודל־מַרְאָ֣יו אשר יתראה כבלתי מנוצח כלל מזולתו, עם כל זה הנה יֻטָֽל ויושלך ארצה תחת כפות הצדיקים, על ידי מלחמתם בבְּהֵמוֹת בהררי אלף (על פי תהילים נ י).

ולא שתעשה מלחמה עם הלִוְיתָן, הדביקות, רק עם הבְּהֵמוֹת, וממילא יֻקַּח ויֻטָֽל אֶל־מַרְאָ֣יו לפני ראות עיניו כי לא ייגש לקרב נגדך. אבל לערוך אליו מלחמה לא אפשר כלל.

לֹֽא־אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב׃
(איוב מא ב)

אין גיבור בעולם לערוך נגדו ולעוררהו במלחמה. והנמשל: שיביא הדביקות בחוזק יד – אי אפשר.

מִי מן השפלים יִתְיַצָּֽב להדבק בא-ל ש-די.

הודיע בזה הנמשל אמיתות המליצה, שאין באפשרות להתיִצּב לְפָנַיו להדבק באור כבודו, אם לא על ידי מלחמת היצר.

מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃
(איוב מא ג)

אם לא הייתה מלחמת היצר לא הייתה מציאות תשלומים לבן אדם. כי מִ֣י הִקְדִּים לתת לי דבר שאהיה חייב לו גמול ותשלומים, הלא תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא, ומה מידו אקח, הלא לולי היצר, כל מה שעושה האדם אני הוא העושה והוא לא עשה מאומה. אך במלחמת נגד הבְּהֵמוֹת אז יש מציאות תשלומים, כי הוא העושה.

ואם אומר לעשות חסד חינם בלי מעשים כלל, אני לא הייתי חושך חנינה זו, אך מצד המקבל בלתי אפשר לקבל אור הגדול בלי סוף, כי הנגבל (האדם בחומריותו) לא ידבק בבלי גבול (הקב"ה שאינו גוף). זה שאמר – 

לא־(לֽוֹ־)אַחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר־גְּ֝בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ׃
(איוב מא ד)

לא הייתי מַחֲרִישׁ בַּדָּ֑יו, הם ענפיו, ממנו. רצונו לומר בדרך מליצה, אני הייתי מעוררהו להדבק בי ולא הייתי כמַחֲרִישׁ עד יבוא אליי.

דְברי־גְּ֝בוּר֗וֹת של הבדים וחנינת העֶרך, לתת חסד חינם לעוררהו אל שפעי ענפי אל, לא הייתי מַחֲשיך. אך אם מצד הנותן הוא באפשרי, הנה מצד המקבל אינו באפשרי כי –

מִֽי־גִ֭לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא׃
(איוב מא ה)

מִֽי־יוכל לגלּות מעטהו של האור הגדול, מִ֣י יטהר לגשת אליו. הן שמים לא זכו בעיניו, אף כי קרוץ מחומר (על פי איוב טו טו)? וכאמרו "וּ֝בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תׇּהֳלָֽה"(איוב ד יח), כי המלאך שהוא עומד (ראה זכריה ג ז) הוא בחינת בעל גבול, ואיך ידבק עם הבלתי בעל גבול? ולא תצוייר ההתקרבות העצומה אל האין סוף; רק בעל הבחירה הוא המהלך (ראה זכריה שם) לאין קץ. כי כפי גודל מערכת מלחמתו הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ לו עַד־בְּלִי־דָֽי (על פי תהילים קכו ו ומלאכי ג י). על כן אי אפשר לגלּות פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ רק אחרי כיבוש מלחמה (ראה תוספות גיטין לז:; ריטב"א בשיטה מקובצת בבא מציעא עג.).

"בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא" – כמו בבריה גדולה שאין הקטן יָבֽוֹא בין שפתיה כי תבלענו, כן מי יָבֽוֹא אל הקודש פנימה, שלא ישרפנו בהבל פיו [כמו "הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם"(סנהדרין לח:) וכמו שביארתי באמונה ישרה חלק ב מאמר א].

גַּ֭אֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָֽגִנִּ֑ים סָ֝ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר׃
(איוב מא ז)

המָֽגִנִּים הם השומרים לבל יקרב איש אל גופו, ואֲפִיקֵי המָגִנִּים הם חרבות דוקרות העשויות במגן למרחוק,

(תבליט עם שני מגינים משוננים, מתוארכת לתקופתו של אשורנצירפל השני מלך בבל)

(תבליט של מרכבה עם מגן משונן, מתוארכת לתקופתו של תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר)

רצונו לומר, התפשטות המָגִנִּים מרחוק ("אֲפִיקֵ֣י" - לשון התרחב הלאה ממקומו), אשר גם הניגש מרחוק אליו ידקרוהו בוטות חרבות מָגִנּיו. והכוונה בכל זה שהמקבל לא יוכל לגשת לקבל שפע גודל האור המבהיק.

עֲ‍ֽ֭טִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֝עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃
(איוב מא י)

בעֲ‍טִישֹׁתָיו שמתנועע תָּ֣הֶל א֑וֹר גדול אשר לא יוכל הגס לסובלו.

מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֝֗שׁ יִתְמַלָּֽטוּ׃
(איוב מא יא)

מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ אשר ישרפו לכל הנוגע להתדבק באור זיוו, וכמו שביארתי במקום אחר (אמונה ישרה חלק ב מאמר א) שישוב החלק אל ההכל ויהיה לאפס, אם לא יבוא כח הבְּהֵמוֹת עמו אשר נצחו במלחמתו, לטהרו ולזככו ולהפכו מחומר לרוחני. והוא כפתילה תוך השמן המעלה אור הלהבה, אבל הלהבה לבדה לא תתקיים ולא תאיר, כי כלה חלוף תלך ותעוף למעלה. אך בהיות לה אחיזה בגוש הפתילה, והפתילה משמן, אז יש לה קיום. וכן הדביקות בעליון יצריך מיצוע חומר, גם הזיכוך מן הנפש הטהור, ומבלעדי זאת יישרף הכל מן הדביקות. זכר לדבר: "בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקׇרְבָתָ֥ם... וַיָּמֻֽתוּ"(ויקרא טז א).

וממליץ עוד הדבר – 

נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃
בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה׃
(איוב מא יג-יד)

על פי אמרם:

אמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה שנאמר "ה֤וֹד וְהָדָר֙ לְפָנָ֔יו עֹ֥ז וְחֶדְוָ֖ה בִּמְקֹמֽוֹ׃"(דברי הימים א טז כז).
(חגיגה ה:)

השמחה במעונו ואין עציבות לפניו, ואלו העֹ֑ז והדיצה שהזכיר.

מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ׃
(איוב מא יז)

אֵלִ֑ים, הם המלאכים, יָג֣וּרוּ (=יפחדו) מהתקרב אל עוצם הדביקות. ואמר בדרך מליצה כאילו גלי הים הגדולים אשר מתנשאים על ידי תנועתו המה מבעתים את הקרבים אליו.

יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה׃
לֹֽא־יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן־קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ־ל֥וֹ אַבְנֵי־קָֽלַע׃
כְּ֭קַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֝יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן׃
(איוב מא יט-כא)

ומבאר עוד חזקו נגד הקמים עליו, אשר בַּרְזֶ֑ל ונחושת כְּ֭קַשׁ ותֶבֶן נחשבו לו, רק במלחמת בְּהֵמוֹת ימציא מאליו לדורשיו.

ומסיים – 

אֵֽין־עַל־עָפָ֥ר מָשְׁל֑וֹ הֶ֝עָשׂ֗וּ לִבְלִי־חָֽת׃
אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֝֗וּא מֶ֣לֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ׃
(איוב מא כה-כו)

אֵֽין־עַל־עָפָ֥ר מושל עליו, למשוך משפע אורו לעולם הזה, כי אור כבודו יתברך גנוז רק לעולם הבא, והוּא מְרוֹמִ֣ים מאוד יִשְׁכֹּ֔ן (על פי ישעיה לג טז). אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה, כָּל השרפים והאופנים וחיות הקודש שפלים לנגדו, כי כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה בעיוניו, שהוא גבוה מכולם. וכָל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ המתגאים והגבוהים שבעולם, ה֝֗וּא מֶ֣לֶךְ עליהם. כי דבר רם ונישא כזה הוא תכלית כל ההויה. והתכלית העצומה באה ממלחמת הבהמיות, כי על ידי הרע בא הטוב הנצחי, ויהיה כולו טוב ומטיב סלה.