א הֵן־תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃ ב לֹֽא־אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב׃ ג מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃ ד לא־(לֽוֹ־)אַחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר־גְּ֝בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ׃ ה מִֽי־גִ֭לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא׃ ו דַּלְתֵ֣י פָ֭נָיו מִ֣י פִתֵּ֑חַ סְבִיב֖וֹת שִׁנָּ֣יו אֵימָֽה׃ ז גַּ֭אֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָֽגִנִּ֑ים סָ֝ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר׃ ח אֶחָ֣ד בְּאֶחָ֣ד יִגַּ֑שׁוּ וְ֝ר֗וּחַ לֹא־יָב֥וֹא בֵֽינֵיהֶֽם׃ ט אִישׁ־בְּאָחִ֥יהוּ יְדֻבָּ֑קוּ יִ֝תְלַכְּד֗וּ וְלֹ֣א יִתְפָּרָֽדוּ׃ י עֲ‍ֽ֭טִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֝עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ יא מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֝֗שׁ יִתְמַלָּֽטוּ׃ יב מִ֭נְּחִירָיו יֵצֵ֣א עָשָׁ֑ן כְּד֖וּד נָפ֣וּחַ וְאַגְמֹֽן׃ יג נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃ יד בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה׃ טו מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֝לָ֗יו בַּל־יִמּֽוֹט׃ טז לִ֭בּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ־אָ֑בֶן וְ֝יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית׃ יז מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ׃ יח מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֭רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה׃ יט יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה׃ כ לֹֽא־יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן־קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ־ל֥וֹ אַבְנֵי־קָֽלַע׃ כא כְּ֭קַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֝יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן׃ כב תַּ֭חְתָּיו חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ יִרְפַּ֖ד חָר֣וּץ עֲלֵי־טִֽיט׃ כג יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֝֗ם יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה׃ כד אַ֭חֲרָיו יָאִ֣יר נָתִ֑יב יַחְשֹׁ֖ב תְּה֣וֹם לְשֵׂיבָֽה׃ כה אֵֽין־עַל־עָפָ֥ר מָשְׁל֑וֹ הֶ֝עָשׂ֗וּ לִבְלִי־חָֽת׃ כו אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֝֗וּא מֶ֣לֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הן תוחלתו נכזבה - כי ממראיו לבדו יפול האדם.
פסוק א:
יוטל - מגזרת ויטילו את הכלים.
פסוק ב:
לא אכזר - אין אכזר שיתעורר עמו.
פסוק ג:
מי הקדימני ואשלם - הקדימני, כטעם שנים מכחישים זה את זה ואומרים: אם תנצחני אתן לך כך וכך. וכן הקדימני כי אני אשלם אם ינצחני, כי כל שיש תחת השמים לי הוא.
פסוק ד:
לא אחריש בדיו - לא אחריש לספר.
פסוק ד:
בדיו - שב אל המקדים כמו בדיך ואם ינצחני, לא אחריש לספר גבורתו.
פסוק ד:
וחין ערכו - מגזרת מצא חן. ויש אומרים: בדיו שב אל לויתן, מגזרת בתים לבדים, והראשון קרוב אלי.
פסוק ה:
מי גלה פני לבושו - שידע מקומו, כי הים הוא מלבוש לו, מי יכפול רסנו להוציאו ממקומו, כאשר עושים לבהמות.
פסוק ו:
דלתי פניו - פיו.
פסוק ז:
אפיקי - חזקים הם שניו כמגינים. ויש אומרים: על קשקשותיו.
פסוק ז:
סגור חותם צר - סגורים כחותם צר, שאין ריוח ביניהם.
פסוק י:
עטישותיו - ידוע מדברי רבותינו ז"ל.
פסוק יא:
כידודי אש - אין ריע לו, כמו: זיקות יתמלטו כה וכה.
פסוק יב:
כדוד - סיר וכן או בדוד: ואגמון. אגם המים כאשר יתחמם האויר:
פסוק יג:
נפשו - הרוח היוצא מאפו.
פסוק יד:
תדוץ - אין ריע לו. והטעם: אין דאבה לפניו רק עוז וגאוה.
פסוק טו:
מפלי בשרו - מקומות השומן שהם תלוים על בשרו, והוא קרוב מגזרת: ומפל בר נשביר.
פסוק טז:
לבו יצוק - כמו: ויצקת לו. כמו אבן, תקיף.
פסוק טז:
כפלח תחתית - כפלח הריחיים התחתונה, שהיא תקיפה.
פסוק יז:
משתו - חסר אל"ף, כאשר יתנשא בים ויראה יפחדו ממנו הגבורים ומהשברים שיניע בים, יתחטאו הנמצאים. ואם אדם ישיגהו בחרב לא תקום עליו. והטעם: לא תעמוד.
פסוק יח:
חנית מסע - שמנהג האדם להסיע חנית עמו כשאול.
פסוק יח:
ושריה - מין ממיני הנשק. ודעת רבים: כמו שריון והוא רחוק בעיני. והטעם: כי שריון לא יעמוד ויקום עמו.
פסוק יט:
רקבון - כמו רקב.
פסוק כ:
בן קשת - הוא החץ.
פסוק כא:
תותח - אין ריע לו, והטעם: כמו נשק.
פסוק כא:
לרעש כידון - כי מנהג האוחז אותו להרעישנו.
פסוק כב:
חדודי חרש - הטעם תחתיו חרשים חדים ולא ירגיש בהם.
פסוק כב:
ירפד - יפרוש, כמו: רפידתו זהב והעניין יציע.
פסוק כב:
חרוץ - דבר כרות כמו אם חרוצים ימיו והטעם כפול.
פסוק כב:
עלי טיט - שיש תחת התהום.
פסוק כג:
ים ישים כמרקחה - שירתיח בחזקה.
פסוק כד:
אחריו יאיר נתיב - יעשה נתיב בים אחריו והוא מאיר, והטעם שהוא נראה: יחשוב תהום לשיבה, כי השיער לבן והטעם כפול.
פסוק כה:
אין על עפר משלו - והטעם: כי הנה יש לו ממשלה בים ולא ביבשה.
פסוק כה:
העשו - גבורי עולם כמהו בעולם שלא יחת. ויש אומרים: כי הוא חסר, כי השם עשהו שלא יחת:
פסוק כו:
את כל גבוה יראה - מרוב ארכו כאשר יגביה ראשו על המים.
פסוק כו:
בני שחץ - מלה מפורדת והפירוש: כל נולד במים.