א הֵן־תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃ ב לֹֽא־אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב׃ ג מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃ ד לא־(לֽוֹ־)אַחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר־גְּ֝בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ׃ ה מִֽי־גִ֭לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא׃ ו דַּלְתֵ֣י פָ֭נָיו מִ֣י פִתֵּ֑חַ סְבִיב֖וֹת שִׁנָּ֣יו אֵימָֽה׃ ז גַּ֭אֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָֽגִנִּ֑ים סָ֝ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר׃ ח אֶחָ֣ד בְּאֶחָ֣ד יִגַּ֑שׁוּ וְ֝ר֗וּחַ לֹא־יָב֥וֹא בֵֽינֵיהֶֽם׃ ט אִישׁ־בְּאָחִ֥יהוּ יְדֻבָּ֑קוּ יִ֝תְלַכְּד֗וּ וְלֹ֣א יִתְפָּרָֽדוּ׃ י עֲ‍ֽ֭טִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֝עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי־שָֽׁחַר׃ יא מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֝֗שׁ יִתְמַלָּֽטוּ׃ יב מִ֭נְּחִירָיו יֵצֵ֣א עָשָׁ֑ן כְּד֖וּד נָפ֣וּחַ וְאַגְמֹֽן׃ יג נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃ יד בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה׃ טו מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֝לָ֗יו בַּל־יִמּֽוֹט׃ טז לִ֭בּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ־אָ֑בֶן וְ֝יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית׃ יז מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ׃ יח מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֭רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה׃ יט יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה׃ כ לֹֽא־יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן־קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ־ל֥וֹ אַבְנֵי־קָֽלַע׃ כא כְּ֭קַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֝יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן׃ כב תַּ֭חְתָּיו חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ יִרְפַּ֖ד חָר֣וּץ עֲלֵי־טִֽיט׃ כג יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֝֗ם יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה׃ כד אַ֭חֲרָיו יָאִ֣יר נָתִ֑יב יַחְשֹׁ֖ב תְּה֣וֹם לְשֵׂיבָֽה׃ כה אֵֽין־עַל־עָפָ֥ר מָשְׁל֑וֹ הֶ֝עָשׂ֗וּ לִבְלִי־חָֽת׃ כו אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֝֗וּא מֶ֣לֶךְ עַל־כָּל־בְּנֵי־שָֽׁחַץ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
יוטל. יושלך:
פסוק ב:
יעורנו. מל׳ התעוררות:
פסוק ד:
בדיו. אבריו וכן יאכל בדי עורו (לעיל יח) והוא מושאל מבדי האילן:
פסוק ד:
ודבר גבורות. וענין גבורות כמו על דבר פעור (במדבר כה):
פסוק ד:
וחין. כמו וחן היות לדוד ניר (מלכים א י״א:ל״ו) והוא כמו נר:
פסוק ד:
ערכו. מל׳ ערך ושומא:
פסוק ה:
פני לבושו. הלבוש הנראה לעין יקרא פני וכן אל מול פניו (שמות כ״ח:כ״ה):
פסוק ה:
רסנו. והוא הדבר ההושם בפי הסוס להטותו הדרך ע״י כמו במתג ורסן (תהלים לב):
פסוק ז:
אפיקי. ענין חוזק כמו אפיקי נחושה (לעיל מ):
פסוק ז:
חותם. ענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיה כט):
פסוק ז:
צר. דחוק:
פסוק ח:
ורוח. כן יקרא האויר וכן שאפה רוח (ירמיה ב):
פסוק ט:
איש באחיהו. כן יאמר בדברים השווים וכן מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ה׳):
פסוק ט:
יתפרדו. מל׳ פרוד והפרשה:
פסוק י:
עטישותיו. לשון עטוש ידוע בדרז״ל וכן אמרו המתעטש בתפלתו (ברכות כד):
פסוק י:
תהל. תזריח כמו בהלו נרו (לעיל כט):
פסוק י:
כעפעפי. הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר וכן בעפעפי שחר (לעיל ג):
פסוק יא:
לפידים. הוא העץ שמנדדים בו האש ואף הוא יבער מן האש וכן כלפיד יבער (ישעי׳ סב):
פסוק יא:
כידודי. עניינו ניצוצות ואין לו דומה:
פסוק יא:
יתמלטו. יושלכו כמו אל מראיו יוטל:
פסוק יב:
מנחיריו. הם נקבי האף כמו הוד נחרו אימה (לעיל לט):
פסוק יב:
כדוד. כקדרה כמו בסירות ובדודים (דה״ב לב):
פסוק יב:
נפוח. מעלה רתיחה כמו סיר נפוח אני רואה (ירמיה א) ויקרא כן כי מעלה נפוחים ואבעבועות:
פסוק יב:
ואגמון. הם כלי מכלי הבשול:
פסוק יג:
נפשו. על הנשימה יאמר בדרך שאלה:
פסוק יג:
גחלים. בחסרון כ״ף הדמיון ורבים נמצאים כן:
פסוק יג:
תלהט. תבער ותשרף כמו תלהט הרים (תהלים פג):
פסוק יג:
ולהב. שלהבת:
פסוק יד:
ילין. ענין התמדה:
פסוק יד:
תדוץ. תגיל ותשמח כי שישו אתה משוש (ישעי׳ סו) תרגומו דוצו:
פסוק יד:
דאבה. עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כח):
פסוק טו:
מפלי. ענין הבקיע וההבדל ובדרז״ל אית ביה פילי (פסחים מד) והוא קרוב ללשון אשר יפלה ה׳ (שמות יא) שהוא ענין הפרשה והבדלה:
פסוק טו:
ימוט. מל׳ נטיה:
פסוק טז:
כפלח. כן יקרא אבן הרחים וכן פלח רכב (שופטים ט׳:נ״ג) כי פלח הוא ענין בקוע כמו יפלח כליותי (לעיל יז) ואבני הרחיים העליון והתחתון נראים כאלו נבקעו מאבן אחת:
פסוק יז:
משתו. כמו משאתו באל״ף והוא מל׳ נשא ורוממות:
פסוק יז:
יגורו. יפחדו כמו ויגר מואב (במדבר כב):
פסוק יז:
אילים. חזקים כמו אל גוים (יחזקאל לא):
פסוק יז:
משברים. כן יקראו גלי הים כמו משבריך וגליך (יונה ב׳:ד׳) ע״ש שנראים כמשברים את הים ואף המה יושברו מעצמן:
פסוק יז:
יתחטאו. ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז):
פסוק יח:
חנית מסע ושריה. הם שמות כלי זיין:
פסוק כ:
בן קשת. אמר בדרך השאלה על החץ היוצא מן הקשת כבן היוצא מן האם:
פסוק כ:
קלע. כן שם הכלי אשר יזרקו בו האבנים וכן כף הקלע (ש״א כה):
פסוק כא:
תותח. שם כלי מה עשוי לזרוק בו אבנים גדולות להפיל החומה:
פסוק כא:
כידון. מין חנית או רומח:
פסוק כב:
חדודי. מל׳ חד וחריף:
פסוק כב:
חרש. כמו חרס בסמ״ך:
פסוק כב:
ירפד. ענין הצעה למשכב כמו רפדתי יצועי (לעיל יז):
פסוק כב:
חרוץ. מל׳ חריצים וחדודים כמו למורג חרוץ (ישעיה מא):
פסוק כב:
עלי. כעלי ותחסר כ״ף הדמיון:
פסוק כג:
כסיר. כעין קדרה כמו סיר הבשר (שמות וז):
פסוק כג:
מצולה. עומק הים כמו ותשליכני מצולה (יונה ב):
פסוק כג:
כמרקחה. ענין ערבוב כמו רוקח מרקחת (שמות ל):
פסוק כד:
נתיב. שביל ודרך:
פסוק כד:
תהום. עומק הים:
פסוק כה:
העשו. כמו העשוי ביו״ד ור״ל אשר עשוי ודוגמתו הבאה ליעקב (בראשית מ״ו:כ״ו) ומשפטו אשר באה:
פסוק כה:
חת. ענין פחד כמו ואל תחת (יהושע א):
פסוק כו:
בני שחץ. אנשי גאוה כמו לא הדריכוהו בני שחץ (לעיל כח):